א.
מצוות עשה להיות תפילין על הראש. ועוד מצוות עשה לקושרן על היד. ומה הן
התפילין? שיכתוב ארבע פרשיות שהן "קדש לי"
(שמות יג,ב), ו"והיה כי יביאך" (שמות יג,יא) ו"שמע" (דברים
ו,ד), ו"והיה אם שמוע" (דברים יא,יג) - בפני עצמן, ויחפה אותן בעור, ויקשור
להן רצועות. ונקראין תפילין; ומניחין אותן על הראש, וקושרין אותן על היד[א].
ב.
קדושת תפילין, קדושה גדולה היא: שכל זמן שתפילין על ראשו של אדם ועל זרועו,
ויפנה דעתו לתוכנם ועניינם, הוא עניו וירא, ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה[ב], ואינו מהרהר במחשבות
רעות, אלא מפנה ליבו לדברי האמת והצדק. לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו, כל
היום - שמצותן, כך היא. אמרו עליו על רב תלמיד רבנו הקדוש, שכל ימיו לא ראוהו שהלך
ארבע אמות בלא תורה, או בלא ציצית, או בלא תפילין[ג].
ג.
אף על פי שמצוה ללבוש תפילין כל היום, בשעת תפילה וקריאת שמע מצוה יותר, אמרו
חכמים, כל הקורא קרית שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו[ד]. וכל שאינו מניח
תפילין, עובר בשמונה עשה - שהרי בארבע הפרשיות ציווה על תפילין של ראש, ועל תפילין
של יד. וכל הרגיל בתפילין - מאריך ימים, שנאמר "אדני עליהם יחיו"[ה] (ישעיהו לח,טז).
וישתדל לשהות עם התפילין כפי יכולתו, עד סוף הלימוד שלאחר התפילה[ו], או עד הקדיש
האחרון שבסוף התפילה, ואם הוא נחפז לצאת, נהגו לחלוץ את התפילין אחרי קדושת ובא
לציון[ז].
ד.
בראשי חודשים אומר סדר היום [והוא רחום, ובא לציון, שיר של יום], אחר תפילת
מוסף, ואז גם יחלוץ תפילין, אבל לא יחלוץ תפילין לפני תפילת מוסף, מפני שמצוה
להתפלל עם תפילין, וגם תפילת מוסף היא תפילה, ולא ראוי להתפלל אותה ללא תפילין[ח].
ה.
זמן הנחת תפילין ביום, לא בלילה: שנאמר "מימים, ימימה" (שמות יג,י)
- "חוקה" (שם) זו[ט], היא מצות תפילין. וכן
שבתות וימים טובים, אינן זמן תפילין, שנאמר "והיו לך לאות" (ראה שמות
יג,ט), ושבתות וימים טובים הן עצמן אות. ומאימתי זמן הנחתן - מכדי שיראה את חברו
בריחוק ארבע אמות ויכירהו, עד שתשקע החמה[י].
ו.
מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה, וחשיכה והן עליו - אפילו הן עליו כל הלילה,
מותר; ואין מורין דבר זה ברבים[יא], אלא מלמדין את הכול,
שלא יניחו תפילין עליהן, אלא יחלצו אותן משתשקע החמה. וכל המניח תפילין לכתחילה
אחר שתשקע החמה - עובר בלאו, שנאמר "ושמרת את החוקה הזאת למועדה" (שמות
יג,י)[יב].
ז.
מנהג יהודי תימן בתעניות להניח תפילין גם במנחה, שכיון שאין שכרות בצום, מן
הראוי להניח תפילין גם במנחה. ונהגו שלא יחלצו את התפילין מיד בסיום תפילת מנחה,
אלא בזמן אמירת המילים 'למען ירבו ימיכם' בקרית שמע של ערבית, והוא מנהג מאז תקופת
הגאונים[יג], ובידי יהודי תימן
נשתמר עד עצם היום הזה[יד].
ח.
אסור להניח תפילין בשבתות וימים טובים, אבל בחול המועד מצוה להניח תפילין[טו]. ובימינו שהדבר
יגרום למחלוקת גדולה, לא יניח תפילין בציבור בחול המועד. ואם מתפלל בביתו ביחיד
מצוה להניח, וכן לפני התפילה או אחריה בביתו ביחיד מצוה להניח[טז].
ט.
ותיקין ותפילין, ותיקין עדיף. לפיכך אם הגיע זמן תפילת שחרית של ותיקין[יז], ולא היו לו תפילין,
יקרא קריאת שמע ויתפלל ללא תפילין. ואם נזדמנו לו תפילין אח"כ כשמברך את
הברכות של קריאת שמע, או קורא קריאת שמע, או מתפלל, לא יפסיק באמצע הברכות, או
באמצע קריאת שמע, או באמצע התפילה, או בין הפרקים, כי העוסק במצוה פטור מן המצוה,
ואסור לעזוב מצוה שעוסק בה לקיים מצוה אחרת. אבל יפסיק בין גאולה לתפילה ויניח
תפילין בברכה[יח], כדי שיתפלל כשהוא עם
תפילין, מפני שקריאת שמע וברכותיה חטיבה אחת, ותפילה חטיבה שניה, ועדיף שיפסיק
ביניהם להניח תפילין מאשר שיסמיך גאולה לתפילה[יט].
י.
תפילה בציבור ותפילין, תפילה בציבור עדיף. לפיכך אם היתה לפניו תפילה בציבור[כ], ויודע שאח"כ לא
תהיה עוד תפילה בציבור, ולא היו לו תפילין, יתפלל בציבור ללא תפילין, ואח"כ
כשיזדמנו לו יניחם. ואם נזדמנו לו בין גאולה לתפילה[כא], יפסיק שם ויניחם
בברכה[כב], ואח"כ יתפלל
תפילת עמידה[כג].
יא. קטן כבן תשע כבן עשר, שיודע לשמור תפיליו, שלא יסיח דעתו
מהם, ולא יפיח בהם, ולא יישן בהם, ולא יכנס בהם למקומות מטונפים, אביו לוקח לו
תפילין, כדי לחנכו במצוות. וכן הוא מנהג יהודי תימן מאז ומעולם, ולא כמו שנהגו
להניח תפילין רק מגיל שלוש עשרה ויום אחד, או חודשיים שלוש קודם לכן[כד].
יב.
היכן מניחין התפילין: של יד - קושר אותן על יד שמאל על הקיבורת [השריר העבה[כה]], והוא הבשר התפוח שביד שבין הכתף למרפק, כשמכופף את פס ידו שמתחת למרפק
לכיוון פנים תשעים מעלות: ויקשור קרוב יותר למרפק מאשר לכתף, ויהיו התפילין למעלה
על הקיבורת[כו] ואילו הקשר למטה, שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו, תהיה תפילה כנגד ליבו;
ונמצא מקיים "והיו הדברים האלה ... על לבבך" (דברים ו,ו)[כז].
יג.
ושל ראש - מניחין אותן על הקודקוד, בחלק הקדמי של הראש, עד קו צמיחת השיער
לכיוון הפנים[כח], ויקפיד שלא יהיו התפילין למטה מקו צמיחת השיער[כט]; וצריך לכוון אותן באמצע, כדי שיהיו בין העיניים, ואינו צריך לדקדק ולכוון עם
מראה [=ראי] שיהיו באמצע ממש, אלא העיקר שיהיו באותו מיקום. ויהיה הקשר בגובה
העורף, בסוף הגולגולת, למעלה מן השקע. ויהדקם כראוי לראשו שלא יזוזו לצדדים[ל].
יד.
סדר הנחת התפילין כך הוא: יוציא תפילה של יד לבדה מן הכיס, ונהגו לנשקה משום
חיבוב מצוה[לא] ואינו חובה, ויתיר את לפוף הרצועות שמסביב לבית, ויכניס את ידו השמאלית
בלולאה שברצועה[לב], ויניח את הבית על הקיבורת (נתבאר בהלכה יב), ויברך קודם קשירה[לג] 'אקב"ו להַניח תפילין'[לד], ויקשור ע"י משיכת הרצועה כלפי מטה ואח"כ כלפי מעלה [כיוון הכריכות
ממנו כלפי חוץ], ונהגו לכרוך עוד שתי כריכות על הקיבורת ועל המעברתא[לה] ליד הרצועה שבה קשר התפילין, ונמצאו שלש כריכות כמו האות שין, ואח"כ
יעביר את הרצועה מסביב לזרוע [בין המרפק לכף היד] עד אצבע אמצעית [אצבע אמה], ואין
מנין לכריכות מסביב לזרוע[לו], ונהגו לכרוך על הזרוע שבע כריכות, ואח"כ יכרוך על האצבע האמצעית שלש
כריכות מהסוף להתחלה, [מסוף האצבע לכיוון כף היד], ויקשור, ע"י הכנסת הרצועה
שבה הקיף את אצבעו מתחת לרצועה המתוחה מהזרוע לאצבע האמצעית, וילפף את שאר הרצועה
מסביב כף יד[לז], ובקשירה זו נשלמת הנחת תפילין של יד, ובו תהיה 'קשירה תמה'[לח].
טו. ותיכף אח"כ יוציא תפילה של ראש, ונהגו לנשקה משום
חיבוב מצוה ואינו חובה, ויתיר את לפוף הרצועות שמסביב לבית, ויניחה על הקדקד בחלק
הקדמי של הראש, באמצע, [מול האף, מול בין העיניים], עד קו צמיחת השיער, והוא המקום
שמוחו של תינוק רופס [רך], והקשר מאחור יהיה בגובה העורף, בסוף הגולגולת, למעלה מן
השקע, ויהדק את התפילין לראשו ע"י הרצועות, וימתח את שתי הרצועות היוצאות
מהקשר, האחת לימינו, והשנייה לשמאלו, ויעבירם לצד פניו, וישלשל אותם על החזה עד
לטבור או למעלה ממנו מעט[לט], ובימינו נוהגים
להאריך אותם קצת יותר משום הידור מצוה, וכך ראוי. אבל אין צריך להקפיד שתהיה רצועה
של צד ימין ארוכה מהרצועה של צד שמאל[מ].
טז. כשמניח תפילין של יד ואח"כ של ראש, צריך להקפיד לסיים
את הנחת תפילין של יד עד סופה, ויקשור אותם 'קשירה תמה' ע"י שיכרוך שלש כריכות
על האצבע האמצעית, ויקשור, (נתבאר למעלה בהלכה יד), ורק אח"כ יניח תפילין של ראש. וכך משתמע מתשובת הרמב"ם[מא]. וכך כתב ר' אברהם בן הרמב"ם[מב]. וכך היא ההוראה בסידורי תימן העתיקים הנקראים 'תכאליל'[מג], ואין לשנות[מד].
יז.
תפילין של יד אינו צריך להניחן דוקא מיושב, ותפילין של ראש אינו צריך להניחן
דוקא מעומד, אלא יניחם איך שירצה בין מעומד בין מיושב, וחכמים מנו דברים שיעשם
דוקא מעומד, ותפילין אינן בכללם[מה].
יח. ציצית או תפילין, יקדים איזה מהם שירצה, מפני שהציצית תדירה
[נוהגת גם בשבתות וימים טובים] והתפילין מקודשים, ותדיר ומקודש יקדים איזה מהם
שירצה[מו].
יט. כשהוא חולץ את התפילין, חולץ של ראש תחילה, ואחר כך חולץ של
יד. ונהגו לנשק את התפילין בשעת חליצתן משום חיבוב מצוה[מז]. ואין צורך להקפיד
לחלוץ תפילין של ראש דוקא בעמידה ותפילין של יד דוקא בישיבה. ראה הלכה יז שכך כתבנו בהנחת התפילין, וכ"ש שכך יהיה הדין בחליצתן[מח]. וישתדל לא לחולצן
לפני ס"ת פתוח, ואם נחפז לצאת, יסלק עצמו לצדדים או יכסה עצמו בטלית ויחלצן[מט].
כ.
רצה יקדים לחלוץ את התפילין לפני שיסיר את הטלית, רצה יקדים להסיר את הטלית
לפני שיחלוץ את התפילין, ואין בדבר עדיפות. ואף בשעה שלובשן, ציצית או תפילין,
יקדים איזה מהם שירצה, כפי שביארנו בהלכה יח. ויכול להסיר את הטלית מעליו, בין בעמידה ובין בישיבה, וכך הדין אף בשעה
שלובשו, כפי שביארנו למעלה בפרק יב הלכה א[נ].
כא. המניח תפילין, אינו צריך לקנח ידיו בבגד וכדו', משום שנגע
במקום מכוסה במקום הנחת תפילין של יד ושל ראש, וכ"ש שאינו צריך ליטול ידים משום
כך, וכבר ביארנו למעלה בפרק ג הלכה טו שלא חייבו חכמים
נטילה למי שנגע במקום מכוסה[נא].
כב. אסור להניח מטפחת שנושא אותה כמשוי על התפילין[נב], אבל מותר לצנוף
מצנפתו על התפילין, כי המצנפת בגד ומותר ללבוש בגד על התפילין, וכן מותר לכסות את
התפילין של ראש עם הטלית, ואין צורך להקפיד שיהיו גלויות[נג].
כד. לא יחלוץ תפיליו בפני רבו, מפני שיש בדבר זלזול ברבו,
כשמגלה את ראשו לפניו בשעת חליצתן. אבל מותר לשהות לפניו כשתפילין בראשו, בין שהם
גלויות ובין שהם מכוסות בטלית, ואין בדבר זלזול ברבו, ואדרבה, יש לרבו כבוד
שתלמידו לפניו עם תפילין, והוא נוהג ביראה והכנעה לפני ה'[נה].
[א] הכרוז להלכות תפילין. א,א.
[ג] תפילין ד,כד.
[ד] לשון הרמב"ם בהלכות תפילין ד,כו: "אף על פי שמצותן
ללובשן כל היום, בשעת תפילה יתר מן הכול: אמרו חכמים, כל הקורא קרית שמע בלא
תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו". הרמב"ם הביא את מאמר חכמים שיניח
תפילין בשעת קריאת שמע שלא יהיה כמעיד עדות שקר, מכאן שצריך להניח תפילין בקריאת שמע.
ועוד כתב, בשעת תפילה מצוה יותר ללובשן, מכאן שצריך להניח תפילין גם בתפילת
העמידה. שכל זמן שהם עליו הוא עניו וירא, וכך ראוי שיהיה במשך כל זמן התפילה.
[ה] מי שנושאים עליהם את שם ה' בתפילין, יחיו. (רש"י מנחות מד:)
[ו] נקרא שילוש, לומדים בו משנ"ת להרמב"ם נביאים וכתובים.
[ז] תפילין ד,כו.
[ח] תפילין ד,כו. תפילה ט,יד. ובשו"ע סי' כה סע' יג כתב שיחלצו
אותם קודם תפילת מוסף, ובב"י שם נכתב דבר זה בשם ספר הזוהר, ואנו כתבנו את
ההלכה התלמודית, ואת המנהג הקדום. וראה 'דברי חמודות' סי' עד, [המחבר הוא בעל
'תוספות יום טוב' שעל המשנה] הובאו דבריו כהערה על הרא"ש, הלכות קטנות הלכות
תפילין, בסוף מסכת מנחות, סי' טז, שאף הוא הכריע ע"פ התלמוד שאין לחלוץ
תפילין בר"ח לפני תפילת מוסף.
[י] תפילין ד,י.
[יא] לא מורים לרבים שמותר להשאירם עליו בלילה, שמא יטעו ויניחו בתחילה
בלילה. (ביאור הרב צדוק)
[יב] תפילין ד,יא.
[יג] וזה לשון הגהות מימוניות הלכות תפילין פרק ד הלכה כה אות פ:
וששאלתם מנהג דרבנן, כך ראינו גאונים ואבות בית דין ואלופים הראשונים וכל חכמי
הישיבה וכך מנהג, שאין חולצים עד כימי השמים על הארץ של ערבית. ע"כ.
[יד] הרב קאפח, הלכות תפילין פרק ד הערה נט. הגמ"י אות פ.
[טו] לשון הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב ז,יג ואסור לכתוב בחול
המועד, אפילו ספרים תפילין ומזוזות. ואין מגיהין אפילו אות אחת בספר העזרה, מפני
שזו מלאכה שאינה לצורך המועד. אבל כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו, וטווה תכלת
לבגדו. ואם אין לו מה יאכל, כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו. ע"כ. כותב אדם
תפילין לעצמו בחול המועד, כי צריך להניח תפילין בחול המועד. כותב אדם תפילין
לאחרים כדי פרנסתו בחול המועד, כי אותם אחרים צריכים להניח תפילין בחול המועד.
ובהלכות תפילין ד,י כתב הרמב"ם שבתות וימים טובים אינם זמן תפילין, וחול
המועד אינו יום טוב, והוא זמן תפילין.
[טז] תפילין ד,י. שביתת יום טוב ז,יג.
[יז] 6 דקות לפני הנץ.
[יט] כאשר נמצא באמצע קריאת שמע או ברכותיה או בין הפרקים, פשוט שלא
יפסיק שם להניח תפילין, משום אין מעבירין על המצוות, וזו הוראת הרמב"ם בתשובה
קפ. אולם כאשר נמצא בין גאולה לתפילה, החובה של סמיכות גאולה לתפילה פחותה מאשר
החובה שיהיה עם תפילין בשעת התפילה. וכך נאמר בתלמוד ברכות יד: רב קרא קריאת שמע
ללא תפילין, וכשהזדמנו לו אח"כ בין גאולה לתפילה הניחן והתפלל תפילת עמידה.
וכ"כ תוספות ד"ה ומנח תפילין, שכך הדין בתפילין ובטלית. למדנו מכאן,
קריאת שמע כותיקין ללא תפילין, עדיפה על קריאת שמע מאוחרת עם תפילין, מפני שקריאת
שמע כותיקין הוא זמן קריאת שמע לכתחילה (ראה פרק כא הלכה ג). וכל שכן,
תפילת ותיקין ללא תפילין, עדיפה על תפילה מאוחרת עם תפילין, מפני שעיקר זמן ותיקין
נקבע משום התפילה, וזהו זמן תפילה לכתחילה (ראה להלן פרק כב הלכה ב). ועוד
למדנו, שתפילה עם תפילין, עדיפה על סמיכות גאולה לתפילה. ועוד למדנו, שתפילת
ותיקין עדיפה על סמיכת גאולה לתפילה, שהרי הגורם שלא יסמיך גאולה לתפילה זה תפילת
הותיקין המוקדמת.
וראה עוד הלכות קרית שמע ב,ז: מי שירד לטבול -
אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות קודם שתנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם היה מתיירא
שמא תנץ החמה קודם שיקרא, יתכסה במים שהוא עומד בהן ויקרא. ע"כ. למדנו
מההלכה, קריאת שמע בזמנה ללא תפילין עדיפה על קריאה מאוחרת עם תפילין, כי מתכסה
במים וקורא קריאת שמע למרות שאינו מניח תפילין. וכל שכן שתפילת ותיקין ללא תפילין,
עדיפה על תפילה מאוחרת עם תפילין, מפני שעיקר זמן ותיקין נקבע משום התפילה, ראה
להלן פרק כב הלכה ב.
וראה עוד הלכות תפילה י,טז: הנכנס לבית הכנסת,
ומצא ציבור מתפללין בלחש - אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה,
יתפלל. ואם לאו, ימתין עד שיגיע שליח ציבור להתפלל בקול רם, ויתפלל עימו בלחש מילה
במילה... ע"כ. למדנו מההלכה, תפילה בציבור עדיפה על סמיכות גאולה לתפילה, כי
מתפלל עם הציבור תפילת עמידה, למרות שלא קרא קריאת שמע, למרות שלא הסמיך גאולה
לתפילה, כך הדין גם בערבית וגם בשחרית, כי הרמב"ם לא חילק [יש שרצו לצמצם דין
זה רק לערבית, ראה תשובת הרשב"א להלן].
היוצא מהנ"ל. א- קריאת שמע כותיקין ללא
תפילין, עדיפה על קריאת שמע מאוחרת עם תפילין. ב- תפילת ותיקין ללא תפילין, עדיפה
על תפילה מאוחרת עם תפילין. ג- תפילת ותיקין, עדיפה על סמיכת גאולה לתפילה. ד-
תפילה בציבור, עדיפה על סמיכות גאולה לתפילה. ה- תפילה עם תפילין, עדיפה על סמיכות
גאולה לתפילה.
שאלה: מה עדיף, תפילה בציבור ללא תפילין, או
תפילה ביחיד עם תפילין? תשובה: תפילה בציבור עדיפה על תפילה עם תפילין. כשם
שותיקין דחו תפילין וסמיכות גאולה לתפילה, כך תפילה בציבור שדחתה סמיכות גאולה
לתפילה תדחה תפילין, וותיקין ותפילה בציבור חשובים הם לדחות דברים אלה.
שאלה: מה עדיף, תפילת ותיקין ביחיד, או תפילה
מאוחרת בציבור? תשובה: תפילת ותיקין ביחיד עדיפה, כי ותיקין הוא זמן תפילה
לכתחילה. ועדיף להתפלל ביחיד בזמן ובכך לקיים מצות תפילה שהיא מהתורה כראוי, יותר
מאשר להתפלל בציבור שלא בזמן הראוי, ובכך לקיים חובת תפילה בציבור שהיא מחכמים
בלבד.
וכבר נשאל הרמב"ם על דבר זה, אלו דבריו
שו"ת הרמב"ם סי' קפ: נשאל הרמב"ם מה עדיף, תפילה כותיקין ביחיד, או
תפילה בציבור במועד מאוחר יותר? והשיב, היותר ראוי שהיחיד והציבור יתפללו כותיקין.
ע"כ. כלומר, כולם צריכים להתפלל כותיקין, גם היחיד וגם הציבור, וזמן קריאת
שמע חשוב מהכל, ואף הציבור מחויבים בו ואינם רשאים לאחר את זמן קריאת שמע.
כיון שכן, אף מה שכתב הרמב"ם בהלכות קריאת
שמע ב,ז יתכסה במים ויקרא קריאת שמע כותיקין, יתבאר ע"פ מה שכתבנו, קריאת שמע
בזמנה חשובה מהכל, לפיכך יקרא ביחיד בזמן, ולא יתאחר לחפש מנין, ולקרוא קריאת שמע
מאוחר בזמן שהוא בדיעבד.
ולעומת כל הנ"ל, המג"א סי' סו
ס"ק יב כתב: תפילה עם תפילין עדיפה על תפילה בציבור ללא תפילין, הוא הוכיח את
דבריו מתשובת הרשב"א [הובאה בב"י סוף סי' קיא] שכתב, בשחרית עדיף שיסמיך
גאולה לתפילה אף שיתפלל ביחיד, מאשר שיתפלל עם הציבור תפילת עמידה, ואח"כ
יקרא קר"ש וברכותיה מבלי להסמיך גאולה לתפילה. מכאן שסמיכת גאולה לתפלה עדיפה
מתפלה עם הצבור, ותפילה עם תפילין עדיפה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שנאמר בברכות יד:
א"כ ק"ו שתפילה עם תפילין עדיפה מתפלת צבור.
עוד כתב המג"א: שרש"י כתב בביאור
הסוגיה בברכות יד: רב קרא קריאת שמע ללא תפילין כי פחד שיעבור הזמן של קר"ש,
ולא פירש שרב קרא בלא תפילין כדי להתפלל תפילת עמידה עם הצבור, מכאן שעדיף להתפלל
עם תפילין מאשר להתפלל עם הצבור. ע"כ מג"א.
הוכחתו מתשובת הרשב"א נדחית, כי לשיטת
הרמב"ם אף שם תפילה בציבור עדיפה על סמיכות גאולה לתפילה, כמו שביארנו. גם
הוכחתו מרש"י נדחית, כי אם לפירוש רש"י, רב התפלל ביחיד כותיקין ללא
תפילין, נלמד ממעשהו. א- תפילת ותיקין ללא תפילין עדיפה על תפילה מאוחרת עם
תפילין. ב- תפילת ותיקין עדיפה על סמיכת גאולה לתפילה. ג- תפילת ותיקין ביחיד
עדיפה על תפילה מאוחרת בציבור. אבל אין ללמוד מכאן על עדיפות התפילין לעומת תפילת הציבור,
כי הגורם כאן להקדמת קריאת שמע וברכותיה הוא זמן ותיקין, ולא התפילין, כך שותיקין
היא העדיפה על תפילה בציבור, ולא התפילין.
[כ] ההלכה עוסקת כשמתפלל בציבור בזמן שאינו תפילת ותיקין, ואם הוא זמן
תפילת ותיקין, נתבאר בהלכה הקודמת שכך ינהג אפילו כשמתפלל ביחיד.
[כא] במקרה שהגיעו התפילין בקריאת שמע וברכותיה, או בין גאולה לתפילה.
[כב] אבל באמצע הברכות, או באמצע קריאת שמע, או באמצע התפילה, או בין
הפרקים, לא יפסיק להניח תפילין, כי העוסק במצוה פטור מן המצוה, ואסור לעזוב מצוה
שעוסק בה לקיים מצוה אחרת, וכפי שביארנו בהלכה הקודמת.
[כד] תפילין ד,יג.
[כה] המילה קיבורת נכנסה לעברית מהארמית, ומשמעה שריר עבה. בארמית
קִיבּוּרָא הוא פקעת, ציבור. (מילון אבן שושן)
[כו] מהמילים 'ויקשור קרוב יותר' עד כאן, הוא מדברי ר' אברהם בן
הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה' עמ' 263.
[כז] תפילין ד,ב.
[כח] מעל קו צמיחת השיער הוא המקום שמוחו של תינוק רופס (רך) כשהוא קטן
בן שנה.
[ל] תפילין ד,א.
[לא] ראה ב"י סוף סי' כח, שהביא אבודרהם בשם גאון, מנהג החכמים
לנשק את התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן.
[לב] ראה הלכות תפילין ג,יג "וכן בשל יד, קושר קשר כמין יוד [הקשר
עצמו כמו האות יוד], ותהיה הרצועה של יד עולה ויורדת בתוך הקשר, כדי שירחיב ויקצר,
בעת שירצה לקשור על ידו". ועל ידי שהרצועה עולה ויורדת בקשר נוצרת לולאה,
ויכניס את ידו באותה לולאה.
[לג] לשון הרמב"ם בהלכות תפילין ד,ז: וכל המצוות כולן, מברך עליהן
קודם עשייתן; לפיכך צריך לברך על התפילין של יד, אחר הנחה על הקיבורת קודם קשירה,
שקשירתן, זו היא עשייתן. ע"כ. וראה למעלה פרק יב הערה ב, שיברך דוקא
לאחר הנחה על הקיבורת קודם הקשירה ולא קודם לכן, משום שמברך קודם עשייתן, ולא קודם
הקודם, כי התפילין מלופפות ברצועות שלהם, ועד שישחרר אותם מרצועותיהם ישהה בין
הברכה לבין המצוה, לפיכך אמרו חכמים שיברך עליהם רק אחרי שהניחם על הקיבורת קודם
קשירה.
[לו] לשון הרמב"ם בהלכות תפילין ג,יב: ואורך רצועה של יד, כדי
שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר, ותמתח רצועה אחת עד אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על
אצבעו שלוש כריכות ויקשור. ע"כ. למדנו מדבריו כי מסביב לקיבורת די בכריכה
אחת, ושתי הכריכות הנוספות הם מנהג, וכן שבע הכריכות מסביב לזרוע הם מנהג.
[לח] תפילין ד,ז. ג,יב. ד,ח. לשון הרמב"ם בתשובה סי' קנט: הדוק
הרצועה על הקיבורת הוא הקשר האמור ובו מסתיימת הברכה, אבל קשירת הרצועה על האצבע
הוא אחר הברכה, ובו תהיה קשירה תמה, ואין הקשר על האצבע הכרחי.
[לט] מהמילים 'וימתח את' עד כאן, נכתב בדברי ר' אברהם בן הרמב"ם
בספרו המספיק לעובדי ה' עמ' 264.
[מ] תפילין ג,יב. ד,א. הטור בסוף סי' כז כתב, י"א שתהיה רצועה של
צד ימין עד המילה, ורצועה של צד שמאל עד הטבור. אבל הרמב"ם כתב בהלכות תפילין
ג,יב: ואורך רצועה של ראש, כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה הקשר, ותמתח שתי הרצועות
מכאן ומכאן, עד שיגיעו לטבור או למעלה ממנו מעט. ע"כ. ולא נכתב ברמב"ם
שרצועה של ימין ארוכה משל שמאל, וזה מה שכתבנו בהלכה בפנים.
[מא] לשון הרמב"ם בתשובה סי' קנט: הדוק הרצועה על הקיבורת הוא
הקשר האמור ובו מסתיימת הברכה, אבל קשירת הרצועה על האצבע הוא אחר הברכה, ובו תהיה
קשירה תמה, ואין הקשר על האצבע הכרחי. ע"כ. והעיר הרב קאפח על תשובה זו, ממה
שכתב הרמב"ם שבכריכת הרצועה על האצבע תהיה קשירה תמה, נלמד, שכשמניח של יד,
צריך לכרוך על האצבע, ואח"כ יניח של ראש, לקיים את הפסוק, וקשרתם על ידך,
קשירה תמה, ואח"כ והיו לטוטפות. (הלכות תפילין פרק ג הערה כח)
[מב] כתב ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה' עמ' 263-264:
אחר כך יגלול את הרצועה על שאר הקיבורת והזרוע ופנים כף היד ויכרוך מה שנותר ממנה
על האצבע האמצעית של ידו, לאחר מכן יניח תפלין של ראש.
[מג] ראה "תכלאל - תפילת קדמונים המבואר" בההדרת מרדכי
יצהרי, עמ' צח, שם תירגם את הוראות התכלאל הקדום משנת רנ"ח 1498, וזה לשונו:
וישים התפילין באמצע הקיבורת ומברך, אקב"ו להניח תפילין, ואח"כ יקשור
הרצועה על ידו, וכורך בסוף אצבעו (האמצעית), וישים של ראש בראש.
וראה סידור "התכלאל המדעי המהודר"
בההדרת ד"ר משה גברא, עמ' 14, וזה לשונו: ומברך תחילה, אקב"ו להניח
תפילין, וכורך הרצועה על הזרוע, ואח"כ מותח הרצועה על ידו, ויכרוך אותה בסוף
אצבעו (האמצעית), ואח"כ עומד ומניח תפילין של ראש. והוא תרגום לשון התכלאל שעליו
כתב מהרי"ץ את פירושו עץ חיים, עמ' קפז.
[מד] ולעומת זאת, ראה שו"ע סי' כה סעי' יא שכתב, אחר שקשר תפילין
של יד על הקיבורת, לא יקשור סביב הזרוע שבע כריכות, אלא קודם יניח של ראש. וראה שם
משנ"ב ס"ק לח, שביאר הטעם, שכיון שברכה אחת לתפילין של יד ושל ראש,
ישתדל במה שאפשר למעט בהפסק ביניהם. עוד הובא שם שהאר"י נהג לכרוך שבע כריכות
תחילה, קודם הנחת תפילין של ראש, אבל על אצבע אמצעית יכרוך רק לאחר תפילין של ראש.
ע"כ.
שיטת הרמב"ם שונה מכל הנ"ל, וחכמים
תיקנו שיקשור את התפילין על הקיבורת וסביב האצבע [הכריכות על הזרוע הם מנהג], כיון
שכן, רק בקשירה זו שעל האצבע מסתיימת הנחת תפילין של יד, ובזה קשר קשירה תמה, ולא
ראוי להניח תפילין של ראש לפני שסיים להניח תפילין של יד.
[מה] תפילין ד,ז. אלו דברים שצריך לעשותם בעמידה: תפילה, (תפילה ה,ב)
ברכת כהנים, (תפילה יד,יא) ברכת הלבנה, (ברכות י,יז) וספירת העומר. (תמידין ומוספין
ז,כב) ע"כ. אבל הנחת תפילין אינה נמנית בכללם. וראה למעלה פרק יב הלכה א שכך כתבנו גם
לגבי עיטוף בציצית.
[מו] תמידין ומוספין ט,ב. הרב קאפח
פרק ד הערה א. זה לשון הרב קאפח בהערותיו על משנ"ת:
לענין מה קודם אם תפילין או טלית, נראה לדעת רבנו שהרשות בידו להקדים איזה שירצה,
וכמו שכתב בהלכות תמידין ומוספין פ"ט הל' ב היה לפניו תדיר ומקודש יקדים איזה
מהם שירצה, וכאן ציצית תדיר שישנה בשבתות וימים טובים, ותפילין מקודש, ולפיכך
יקדים איזה שירצה. ובתימן נהגו רבים להקדים הציצית כיון שמתעטפים בו מן הבית, ואלו
תפילין מניחים בבית הכנסת מפני שלא כל הרחובות היו נקיים, ורבים היו שהשכימו קום
ללמוד תורה ומתעטפים בציצית דרך מלבוש ולא משום ציצית כי טרם הגיע זמנו. (ע"כ
הרב קאפח) בבית הכנסת אגודת אחים רמב"ם, רוב הזקנים נהגו להקדים להניח תפילין,
ורק אח"כ התעטפו בציצית, וכך העדיפו, להניח תפילין כשידיהם אינן כבולות
מהטלית.
[מז] ראה הלכה יד שכתבנו, נהגו
לנשק את התפילין בשעת הנחתן, וראה ב"י סוף סי' כח, שהביא אבודרהם בשם גאון,
מנהג החכמים לנשק את התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן.
[מח] אין צורך להקפיד לחלוץ תפילין ש"ר ביד שמאל. וראה מג"א
סי' כח ס"ק ג שכתב, שכך נהג רבו של השל"ה, והטעם, להראות שקשה עליו
חליצן, כי מצותן כל היום. בשיטת הרמב"ם, אין צורך להוסיף הקפדות שלא נזכרו
בתלמוד.
[מט] תפילין ד,ה. ראה בהלכה כד שכתבנו, לא
יחלוץ תפיליו בפני רבו, מפני שיש בדבר זלזול ברבו, כשמגלה את ראשו לפניו בשעת
חליצתן, מקור ההלכה שם הלכות תלמוד תורה ה,ו. וראה הלכות ספר תורה י,י לא ירוק אדם
כנגד ספר תורה, ולא יגלה ערוותו כנגדו, ולא יפשוט רגליו, ולא יחזיר אחוריו לספר
תורה אלא אם כן היה גבוה ממנו עשרה טפחים. ע"כ.
ההלכה עוסקת שהספר תורה סגור בתוך התיק, ולא נזכר איסור לחלוץ תפילין לפני
ס"ת. והנה, לגלות ראשו ולחלוץ תפילין מול ס"ת פתוח, אינו ראוי, וכשם
שאסור לפשוט רגליו לפני ס"ת סגור, כך אסור לגלות ראשו לפני ס"ת פתוח.
לכן כתבנו שאם ירצה לחלוץ תפילין כשס"ת פתוח, יסלק עצמו לצדדים או יתכסה
בטלית.
[נ] תמידין ומוספין ט,ב. הרב קאפח פרק ד הערה א.
[נא] ברכות ו,א. ראה למעלה בהלכה טז שצריך להשלים
את הנחת תפילין של יד, לפני הנחת תפילין של ראש, ויקשור על אצבעו לפני הנחת תפילין
של ראש, וכך היא ההוראה בסידורי תימן העתיקים, כיון שכן, לא מסתבר שאחר שהניח
תפילין, יחזור ויתיר אותם לצורך נטילת ידים. ומי שמצריך נטילת ידים שוב יש בשיטתו
דברים תמוהים, ואם ניצמד לדברי חכמים ותקנותיהם, וניטול ידים רק היכן שצריך, נימנע
מאבסורד זה.
[נב] אינו מכסה בה את ראשו על מנת שלא יהיה גלוי, או על מנת לחממו, אלא
הניחה על מנת להעבירה ממקום למקום, לפיכך אסור להניחה על התפילין, כי הוא מניח
משוי על התפילין.
[נג] תפילין ד,כד. ראה שו"ע סי' כז סעי' יא, תפילין של ראש טוב
להיותם גלוים ונראים. ודרשתו מהפסוק וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו
ממיך (ב"י סוף סי' כז בשם אורחות חיים). אבל בתלמוד לא נזכר הדבר כהידור, וגם
הרמב"ם לא הזכירו, והוא התיר לצנוף מצנפתו על התפילין, כ"ש שמותר לכסותם
בטלית, וכך הוא המנהג נפוץ מאז ומעולם.
[נד] תפילין ד,כד. וראה ב"י סוף סי' כז בשם אורחות חיים, טוב
לכסות תפילין של יד. ודרשתו מהפסוק והיו לך לאות, ולא לאחרים לאות. דרשה זו מופיעה
בתלמוד מנחות לז: אבל לאחר שהובאה, הובא סיפור על רב אשי שנראו תפיליו של יד,
ושאלוהו לך לאות ולא לאחרים לאות, והשיב במקום שראוי להיות לך לאות, אבל גם אם
נראו תפיליו של יד אינו מעכב, לפיכך גם הרמב"ם לא הזכיר דרשה זו, ואין צורך
להקפיד בכך כלל.
[נה] תלמוד תורה ה,ו. וראה ב"י סוף סי' כז, שהביא את דברי אורחות
חיים בשם רב האי גאון, שאינו דרך ארץ שיגלה התלמיד את תפילין של ראש שלו לפני רבו,
שלא ישוו עצמם לרבותיהם ונראים כעזי פנים, מפני שתפילין דרך כבוד, שנאמר וראו כל
עמי הארץ. ע"כ. והנה, בתלמוד לא נזכרה סברא זו, ורק אסרו לחלוץ תפילין לפני
רבו. גם רבינו לא הביא סברא זו. בימינו במקומות שבהם נוהגים המדקדקים להניח תפילין
כל היום, [יש מקצת ישיבות גבוהות שזה מנהגם], וגם הרב וגם מקצת התלמידים מניחים
תפילין כל היום, אין זלזול לרב אם יראה את תלמידיו עם תפילין, ואדרבה זהו כבודו
שתלמידיו קדושים ונזהרים, לפיכך סברת רב האי גאון אינה קיימת, ואין צורך לחוש לה,
כי בטל טעמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה