עיונים בתוספות הראשון שבש"ס

במאמר הבא נעיין קצת בדברי התוספות הראשון שבש"ס. הנושא הנידון, קריאת שמע ערבית קודם צאת הכוכבים, דברי רש"י והירושלמי מול שיטת חכמי התוספות. רש"י בדבריו כתב מנהג נפוץ לקרוא קריאת שמע מבעוד יום, והביא סיוע למנהג מהירושלמי, ואילו התוספות הפליגו בדבריהם, וביארו ביאור אחר לכל הסוגיה.

 

אליבא דאמת, הדברים שנכתוב פשוטים בתכלית, וחכמי התוספות אשר היה לבם פתוח כפתחו של היכל ידעו אותם, אלא שבשיטת לימודם היו כמה הנחות יסוד, אשר על פיהם הם ביארו את סוגיות התלמוד, כך שבעצם אין כאן דבר חדש, כי אם דגש על שיטת לימודו של רש"י לעומת שיטת לימודם.

 

בסוגיה שלפנינו נראה כיצד התייחסו חכמי התוספות למנהג כהלכה גמורה, ולמרות שלפי כללי הפסיקה אין הלכה כאותה דעה התואמת את המנהג, אבל מחמת המנהג קיבלה אותה דעה תוקף הלכתי, ומעתה כך היא ההלכה.

 

במשנה נאמר (ברכות א,א): מאימתי קורין את שמע בערבית, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. ובגמרא נתבאר (ב.): שזמן זה הוא "צאת הכוכבים".

וכן פסק הרמב"ם בהלכות ציצית (א,ט): "איזה הוא זמן קרית שמע בלילה - מצותה משעת יציאת הכוכבים ..."

 

ירושלמי ברכות פרק א

תני, הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי, אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה.

 

רש"י ברכות דף ב עמוד א

עד סוף האשמורה הראשונה - שליש הלילה, כדמפרש בגמרא, (ברכות דף ג א) ומשם ואילך עבר זמן, דלא מקרי תו זמן שכיבה, ולא קרינן ביה בשכבך. ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה, לפיכך הקורא קודם לכן - לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת, - כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי. ולפיכך, חובה עלינו לקרותה משתחשך, ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו - יצא.

 

תוספות ברכות דף ב עמוד א

מאימתי קורין וכו' - פי' רש"י ואנן היכי קרינן מבעוד יום ואין אנו ממתינין לצאת הכוכבים כדמפרש בגמ'?

על כן פירש רש"י שקריאת שמע שעל המטה עיקר והוא לאחר צאת הכוכבים.

והכי איתא בירושלמי אם קרא קודם לכן לא יצא, ואם כן למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת, כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה.

 

[בתקופתו של רש"י ובמקומו, היה נוהג המנהג שהוזכר בירושלמי, לקרות קריאת שמע מבעוד יום, ורש"י הביא למנהג סיוע מהירושלמי. ומכלל הדברים למדנו, חכמי התלמוד לא ראו במנהג זה פסול, אלא הצריכו לחזור ולקרוא קריאת שמע בזמנה.

 

כדאי לשים לב איך בירושלמי התייחסו למנהג.

א-     בירושלמי לא נאמר שמחמת המנהג זמן קריאת שמע איננו צאת הכוכבים אלא קודם, אלא אמרו שקוראים בבית הכנסת לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, אבל זמן קריאת שמע לא השתנה (ראה בהמשך שיטת תוספות).

ב-     בירושלמי לא ראו שום פגם במנהג שראוי למנוע את העם מלעשותו, למרות שהברכות לפניה ולאחריה מוסבות על קריאת שמע שלא יוצא בה ידי חובתו (ראה בהמשך שיטת תוספות)].

 

תימא לפירושו, והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה (לקמן דף ס:) ואם כן שלש פרשיות היה לו לקרות.

 

[שאלה זו היא שאלה צודקת על פירוש רש"י. ואכן לשיטת הרמב"ם, מי שקרא קריאת שמע של ערבית קודם צאת הכוכבים, אחר צאת הכוכבים צריך לחזור ולקרוא שלש פרשיות, ויכול לצאת ידי חובתו בקריאת שמע על המיטה, ויקרא אז שלש פרשיות].

 

ועוד קשה דצריך לברך בקריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה בערבית.

 

[שאלת תוספות זו בנויה על סברא פשוטה ונכונה, קריאת שמע שבה אדם יוצא ידי חובתו, היא אשר תיקנו חכמים שיברך לפניה ולאחריה.

 

כדי להתמודד עם שאלה זו, יש שני דרכים.

א-    הקריאה מבעוד יום היא העיקר, ובה אדם יוצא ידי חובתו. (שיטת תוספות וראה להלן)

ב-     הברכות לפני קריאת שמע ולאחריה הם תקנת חכמים, והם הקלו בתקנתם גם אם לא יקיימנה בדיוק.

 

אם נתבונן, מי שסובר כמו האפשרות השניה, די לו שימצא סיוע תלמודי, שחכמים הקלו בתקנתם, ובכך יתיישבו הדברים. אולם מי שסובר כמו האפשרות הראשונה, מנין לו לשנות את זמן קריאת שמע שתקנו חכמים, על סמך מנהג! חכמים הורו לקרוא קריאת שמע מצאת הכוכבים, ומנין לו לקרוא מבעוד יום! נמצא שהסובר כמו האפשרות הראשונה, לכאורה מדייק בתקנת חכמים לגבי ברכות לפניה ולאחריה, אבל הוא עוקר את דברי חכמים בנוגע לזמן קריאת שמע.

 

על פי כל הנ"ל, רש"י ישיב כנגד שאלה זו, עדיף לומר שחכמים הקלו בברכות לפניה ולאחריה, והחשיבו את הברכות שבבית הכנסת, גם אם לא יצא אז ידי חובת קריאת שמע, מאשר שנעבור על דברי חכמים לגמרי, ונאמר שיצא ידי חובתו בקריאה מבעוד יום, ושוב אינו צריך לחזור ולקרוא מצאת הכוכבים].

 

ועוד דאותה קריאת שמע סמוך למטה אינה אלא בשביל המזיקין כדאמר בסמוך (דף ה.) ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך.

 

[שאלה זו זהה לשאלה הראשונה, ורש"י ישיב עליה, מה שנזכר בתלמוד קריאת שמע מפני המזיקין, זה במקרה שיצא ידי חובת קריאת שמע בזמנה בבית הכנסת, ופשוט].

 

ועוד קשה דא"כ פסקינן כרבי יהושע בן לוי דאמר תפלות באמצע תקנום פי' באמצע בין שני קריאת שמע בין קריאת שמע של שחרית ובין ק"ש של ערבית. ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה.

 

[שאלה זו זהה לשאלה השנייה, וכבר ביארנו שחכמים הקלו בתקנתם, והחשיבו את הברכות לפניה ולאחריה של קריאת שמע בבית הכנסת, גם אם לא יצא ידי חובתו באותה קריאה]

 

לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר.

 

[לביאור זה לא יסכימו רש"י והרמב"ם כלל וכלל. אין בכוחו של המנהג לשנות את ההלכה, ולקבוע שאפשר לקרוא קריאת שמע מבעוד יום. עדיף שנאמר שחכמים הקלו בתקנתם לגבי הברכות לפניה ולאחריה, גם אם לא יוצא ידי חובתו בקריאת שמע מבעוד יום, מאשר שנעקור את זמן קריאת שמע לגמרי. חכמי הירושלמי עמדו לפני שאלות אלו, אבל הם לא שינו את זמן קריאת שמע על סמך מנהג, אלא הצדיקו את המנהג, ומצאו טעם טוב למה לקרוא בבית הכנסת בכדי לעמוד מתוך דברי התורה, והקלו להחשיב את הברכות שלפני קריאת שמע ואחריה גם אם אינו יוצא ידי חובה. וכבר כתבנו במבוא, שלשיטת חכמי התוספות ההלכה עוצבה בעקבות המנהג, אולם הירושלמי רש"י והרמב"ם לא יסכימו לכך].

 

ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד.

 

[בקטע האחרון חיפשו חכמי התוספות הצדקה למנהג, ע"י שהסמיכוהו לדעת רבי יהודה האומר שזמן מנחה עד פלג המנחה, ומיד מתחיל זמן ערבית. אולם אם נעיין בדברי הרמב"ם, נווכח שהוא לא יסכים לדברי תוספות אלה כלל. מחלוקת רבי יהודה וחכמים נאמרה לגבי תפילת מנחה, ואילו המנהג עוסק בקריאת שמע של ערבית קודם זמנה, ואין לערבב בין מושגים אלה. וכן הוא בדברי הרמב"ם בהלכות תפילה ג,ד ו. "הא למדת שזמן מנחה גדולה, משש שעות ומחצה עד תשע ומחצה. וזמן מנחה קטנה, מתשע ומחצה עד שיישאר מן היום שעה ורביע; ויש לו להתפלל אותה, עד שתשקע החמה". "תפילת הערב - אף על פי שאינה חובה - המתפלל אותה, יש לו להתפלל מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר". ועוד, מנין לנו לפסוק כמו ר' יהודה נגד רבנן! יחיד ורבים הלכה כרבים].

 

מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן.

 

על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה.

 

[לפי כללי הפסיקה, ההלכה כמו חכמים שנזכרו במשנה, וזמן קריאת שמע של ערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, כלומר צאת הכוכבים, ואין הלכה כאותם דעות שהובאו בתלמוד. ואין בכוחו של המנהג לשנות את כללי הפסיקה].

 

וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר.

 

[גם כאן אם נעיין בדברי הרמב"ם, נווכח שלא יסכים לדברי תוספות. הרמב"ם בהלכות תפילה ג,ז, סגנן את את מימרת רב, לפי שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה. וזה לשונו: "ויש לו להתפלל תפילת ערבית של לילי שבת, בערב שבת קודם שתשקע החמה; וכן מתפלל ערבית של מוצאי שבת, בשבת: לפי שתפילת ערבית רשות, אין מדקדקין בזמנה. ובלבד שיקרא קרית שמע בעונתה, אחר צאת הכוכבים". והדגיש ובלבד שיקרא קריאת שמע בזמנה אחר צאת הכוכבים. נמצא שכתב בפירוש שלא כדברי התוספות, ודברי רב מוסבים על תפילת ערבית בלבד, ולא על זמן קריאת שמע. וצריך לקרוא קריאת שמע של ערבית בזמנה, אחר צאת הכוכבים].

 

והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

 

[מה שכתבו התוספות בקטע האחרון, לא יסכים הרמב"ם לדבריהם. ואין לנו לפרש את הירושלמי שקראו קריאת שמע פעמיים, אחת קודם ערבית ואחת בתוך ערבית, ללא מקור ברור. ופשט דברי הירושלמי פשוט ומובן, והוא עוסק בקריאת שמע שבתוך ערבית, שנאמרה קודם צאת הכוכבים.

 

וזה לשון הירושלמי (ברכות פרק א דף ב טור א): "תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה"

הסוגיה עוסקת בקריאה לפני הזמן [הקורא קודם לכן], ושאל הירושלמי, אם כן למה קורים בבית הכנסת, כלומר שבבית הכנסת קורין לפני הזמן? [משפט זה קשור שלפניו] ותירץ רבי יוסי: אין קורין אותה כדי לצאת ידי חובה, אלא כדי לעמוד מתוך דברי תורה. מכאן שבקריאה שבבית הכנסת לא יצאו ידי חובה, שלא כדברי התוספות שכתבו שהקריאה בבית הכנסת היא העיקר].

 

סוף דבר

עמדנו על ההבדלים שיש בין שיטת לימודו של רש"י, לבין שיטת לימודם של חכמי התוספות, והראינו כיצד רש"י ביאר את המנהג בצורה פשוטה והגיונית, וכיצד התוספות בעקבות המנהג פירשו פרשנות אחרת לתלמוד.

 

***