א.
אסור לאדם לעזוב
מצווה שמקיים אותה, כדי לקיים מצווה אחרת, לפיכך אסור להפסיק באמצע קריאת שמע
וברכותיה או באמצע תפילת שמונה עשרה, כדי לענות קדיש או קדושה או שאר עניות. וכשם
שאינו מפסיק לענות, כך לא יפסיק וישתוק אלא ימשיך לקיים מצוותו. וכך הדין גם בזמן
קריאת הזמירות והברכות שלפניהם ולאחריהם, כמו שביארנו למעלה בפרק יח הלכה י. וכך הדין
גם כשאומר תהילה לדוד ובא לציון ומזמורי תהלים שבסיום התפילה[א].
ובאמירת התפילה
הכוונה היא העיקר, וצריך להתרכז במה שמשבח ומבקש מה', ולא ראוי לענות על קטעי
תפילה שאינם מעניינו, מפני שמאבד את כוונתו, ובטלה מטרת התפילה[ב].
ב.
לפיכך מי שהיה
מתפלל במקום שיש בו הרבה מניינים המתפללים במקביל [כגון בכותל המערבי], וצירף עצמו
לאחד המניינים, יתרכז בתפילתו במה שאומר, זמירות או קריאת שמע וברכותיה או תפילת
עמידה, ולא ידלג ויקפוץ לענות לצאת ידי חובת כל המניינים שבסביבתו, אלא אסור לו
לעזוב מצוותו לטובת מצוות אחרות[ג].
ג.
השומע רעמים או
רואה ברקים, לא יפסיק לברך, ואפילו בין הפרקים. וכן מורה הוראה לא יענה לשאלת
איסור והיתר וכיו"ב ואפילו בין הפרקים[ד].
ד.
נזדמנו לו טלית תפילין בין גאולה לתפילה,
יפסיק תפילתו ויתעטף בציצית ויניח תפילין בברכה, מפני שקריאת שמע וברכותיה חטיבה
אחת, ותפילת עמידה חטיבה אחרת, ויכול להפסיק ביניהם. ועדיף שיתפלל כשהוא מעוטר
בתפילין, מאשר שיסמיך גאולה לתפילה, כמו שביארנו למעלה פרק יג הלכה ט[ה].
ה.
היה צריך לנקביו באמצע קריאת שמע
וברכותיה, ונאנס להפסיק ולהתפנות, לא יברך ברכת אשר יצר, עד לאחר שיגמור להתפלל
תפילת שמונה עשרה[ו].
ו.
היה קורא קריאת שמע וברכותיה ופגש אנשים -
אם היה בין פרק לפרק, פוסק ומתחיל ושואל בשלום מי שהוא חייב בכבודו, כגון שפגע
באביו או רבו, או מי שהוא גדול ממנו בחכמה; ומשיב שלום, לכל אדם שנתן לו שלום[ז].
ז.
היה קורא באמצע הפרק - אינו פוסק ומתחיל
לשאול אלא בשלום מי שהוא מתיירא ממנו, כגון מלך או אנס וכיוצא בהן; אבל מי שהוא
חייב בכבודו, כגון אביו או רבו - אם נתן לו שלום תחילה, פוסק ומשיב לו שלום[ח].
ח.
ואלו הן בין הפרקים - בין ברכה ראשונה
לשנייה, בין שנייה ל"שמע", בין "שמע" ל"והיה אם
שמוע", בין "והיה אם שמוע" ל"ויאמר". אבל בין
"ויאמר" לאמת ויציב, הרי הוא כאמצע הפרק, ולא יפסיק אלא לשאול מפני
היראה, ולהשיב מפני הכבוד[ט].
ולעומת פסק הרמב"ם, ראה שו"ע סימן סו
סעיף ג שכתב שיפסיק אפילו באמצע הפסוק, לקדיש קדושה ברכו ומודים.
[ב] הסבר וטעם להלכה של חז"ל והרמב"ם.
[ה] כאשר נמצא באמצע קריאת שמע או ברכותיה או בין הפרקים, פשוט שלא
יפסיק שם להניח תפילין, משום אין מעבירין על המצוות, וזו הוראת הרמב"ם בתשובה
קפ. אולם כאשר נמצא בין גאולה לתפילה, החובה של סמיכות גאולה לתפילה פחותה מאשר
החובה שיהיה עם תפילין בשעת התפילה. וראה פרק
יג הערה יט, שם נתבאר
בהרחבה.
ולעומת שיטת הרמב"ם, לפי השו"ע בסימן
סו סעיף ב, יכול להניח תפילין בין הפרקים שבאמצע ברכות קריאת שמע, וראה משנ"ב
ס"ק טו שכתב, שבקריאת שמע יניחם אפילו באמצע הפרק, בברכה, כי יש עליו מצוה
להניחם אז בכל תיבה ותיבה.
[ו] רק בגמר תפילת שמונה עשרה מותר להפסיק את תפילתו.
[ז] קרית שמע ב,טו.
[ח] קרית שמע ב,טז.
[ט] קרית שמע ב,יז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה