א.
כיצד עושים הציצית: בזוית של הטלית שהיא סוף האריג ינקוב חור, ולא יהיה רחוק
משפת הבגד יותר משלושה אגודלים, כי אינו נחשב כנף אלא בגד, ולא פחות מקשר גודל
[מרחק שבין קיפול האגודל עד סוף הציפורן], כי אינו נחשב כנף אלא תחתית הכנף,
מרחקים אלה בין לכיוון מטה ובין לצד[א]; ומכניס שם ארבעה
חוטים, וכופלן באמצע - נמצאו שמונה חוטים משולשלים, תלויים מן הקרן[ב].
ב.
ולוקח חוט אחד וכורך בו שלוש כריכות, וקושר, [הקשר יהיה ע"י מתיחת החוט
בזמן עשיית החוליה[ג],
ולא ע"י שני קשרים בקשר עניבה], ואלו השלוש כריכות, הן הנקראים חוליה. ומרחיק
מעט, ועושה חוליה שנייה, ומרחיק מעט, ועושה חוליה שלישית; וכן עד חוליה אחרונה.
ועל דרך זו, הוא עושה בארבע הכנפות. ואין צריך לקשור קשר עניבה כפול בתחילה סמוך
לכנף, ולא בין החוליות, ואם עשה קשר עניבה כפול סמוך לכנף כפי הנהוג בזמננו לא פסל[ד].
ג.
כמה חוליות הוא עושה בכל כנף - לא פחות משבע, ולא יותר על שלוש עשרה; וזו היא
מצוה מן המובחר. ואם לא כרך עליה אלא חוליה אחת, או שכרך החוט על רוב הציצית ללא
חוליות, כשרה. וכשעושה לבן ללא תכלת יכול לעשות כך לכתחילה, ונהגו לעשות חוליות גם
אם עושה לבן בלבד[ה].
ד.
אופן עשיית החוליות לפי מנהג יהודי תימן ולפי הרמב"ם כך הוא: יאחז את כל
החוטים ביד שמאל חוץ מהחוט הארוך, את החוטים יאחז כשהוא מכניס את האצבע והאמה למטה
ואת הבוהן למעלה, וילפף את החוט הארוך ביד ימין על הכנף שלש פעמים ברפיון, האצבע
והאמה יסייעו שיהיה הליפוף ברפיון בתוך לולאה שנוצרה, לולאה זו יוצאת מהבסיס
[העיקר השורש] של החוט הארוך עד מקום הליפוף, ויקח את ראש החוט הארוך ויניחנו על
שאר השבעה חוטים, ואת הבסיס [עיקר שורש] של החוט הארוך יאחז בבוהן ובאצבע, וילפף
אותו שלש פעמים על כל החוטים משמאל לימין, ליפוף ראשון בשמאל, שני ימינה לו, שלישי
ימינה לו, ויהדק ע"י משיכת ראש החוט הארוך, ובהידוק תיווצר חוליה בת שלושה
ליפופים[ו].
ה.
הכריכות והחוטים המשולשלים יהיו לכל הפחות באורך טפח [ארבעה אגודלים, 8
ס"מ] מסוף הכנף בבגד[ז].
ונוי הציצית שיהיו שליש חוליות, ושני שליש חוטים תלויים. וצריך להפריד את חוטי
הציצית כדי שיהיו כציצית הראש [שיער ארוך]. ומותר להפריד את חוטי הציצית בשבת
אפילו שהיא חדשה, ואין בדבר משום גמר מלאכה, כי הציצית כשרה גם ללא הפרדה, וההפרדה
אינה דבר הגורם לשינוי מציאותי בגוף החוטים[ח].
ו.
חוטי ציצית צריכים טוויה לשם ציצית, ובין איש ובין אישה יכולים לטוותם לשמה,
ואין צריך להוציא בפיו 'לשם מצות ציצית', ודי שיחשוב בלבו שטווה לשם מצות ציצית.
ואינו חייב לעשות חוטים שזורים [כמה חוטים דקים השזורים ומחוברים ויוצרים יחדיו
חוט אחד עבה], ואם רצה לעשותן שזורים, עושה; אפילו היה החוט כפול משמונה חוטים
ושזור עד שנעשה פתיל אחד - אינו נחשב אלא חוט אחד. נתפרדה השזירה, הרי הפרוד נחשב
לכמה חוטים, ואם יש בהם אורך כדי עניבה (3 ס"מ) הציצית פסולה עד שיתקן[ט] ע"י שזירה
מחודשת או חיתוך הפרוד, וטוב לעשות קשר בסוף כל חוט[י].
ז.
מותר לעשות ציצית מחוטים שנטוו ע"י מכונה, והוא שבשעת הפעלת המכונה,
כיוון המפעיל לשם מצוות ציצית. בזמנם היה הטווה טווה בידיו והיה צריך לחשוב בכל
רגע שטווה חוטים לשם מצוות ציצית, ובזמננו שתהליך הטוויה אוטומטי, די במחשבה
בהפעלה המכונה להחשיב את הכל לטוויה לשם ציצית, כי העיקר שעשה את מעשה הטוויה,
[יהיה המעשה אשר יהיה, ארוך או קצר], לשם מצות ציצית[יא].
ח.
ציצית שעשה אותה גוי - פסולה, שנאמר "דבר אל בני ישראל ... ועשו להם
ציצית" (במדבר טו,לח); בין אם טווה את החוטים, ובין אם נתן את החוטים בכנף
וקשר את החוליות, אפילו ישראל עומד על גביו ואומר לו לעשות לשמה, כי הגוי עושה על
דעת עצמו[יב].
ט.
נתינת החוטים בכנף וקשירת החוליות אינה צריכה כוונה לשם מצוות ציצית, לפיכך אם
קשר ישראל את החוליות בלא כוונה, הציצית כשרה, בין איש ובין אישה, וכ"ש שאינו
צריך לומר שעושה 'לשם מצוות ציצית', ורק בטווית חוטי הציצית הצריכו חכמים לשמה.
ומותר לקשור את חוליות הציצית בלילה, למרות שבלילה פטור מהציצית. ומותר לחתוך את
ראשי חוטי הציצית בסכין או במספרים, מפני שאין בגוף החוטים קדושה[יג].
י.
אין כופלין את הטלית לשניים, ומטילין ציצית על ארבע כנפיה כשהיא כפולה, אלא אם
כן תפרה כולה, ואפילו מרוח אחת. ואם לא תפר בכל הרוח, אלא עשה תפירות מועטות, יטיל
בה ציצית כאילו אינה כפולה, מפני שדעתו להתיר את התפירות. וכן אם לא כפל את כל
הטלית [לאורכה או לרוחבה], אלא כפל בקצה את מקצת הבגד, יטיל בה ציצית כאילו אינה
כפולה מפני שדעתו להתיר את התפירות[יד].
יא. טלית שהיא בצבע אדום או ירוק או שאר צבעים, אם ירצה, יכול
לעשות את חוטי הלבן שלה בצבע שלה, אדום או ירוק או שאר צבעים, ואת הפתיל תכלת יעשה
בתכלת. ואם היתה הטלית בצבע תכלת, לא יעשה את חוטי הלבן שלה בתכלת אלא בשאר צבעים,
כי צריך שיהיה רק פתיל אחד תכלת ולא יותר. חוטי לבן שהתיישנו והצהיבו קמעה, אין
דבר זה כלום, כי יכול לעשות את חוטי הלבן בכל צבע שירצה, ועוד שעדין הם נחשבים
לבנים[טו].
יב.
ציצית שנעשת מן העשוי מקודם, פסולה. כיצד: הביא כנף שיש בו ציצית, ותפרה על
הבגד - אפילו יש באותה הכנף אמה על אמה, פסולה: שנאמר "ועשו להם ציצית"
(במדבר טו,לח), ולא מן העשוי - שהרי זה דומה למי שנעשת מאליה[טז].
יג.
עשה ציצית מחוט אחד ארוך, ולאחר שעשה את החוליות חתכו, הרי זה תעשה ולא מן
העשוי, שהרי בעת שקשר את החוליות היה פסול לפי שהוא חוט אחד ארוך מחובר, ובשעה
שפסקו ונעשו חוטים מפורדים - נמצא עושה מן העשוי. נקרע הבד בזווית הבגד, ונפלו
חוטי הציצית מהבגד, אסור להחזיר את חוטי הציצית לנקב ולתפור את הכנף כפי שהיה, וכן
אסור לתפור את חוטי הציצית בכנף של בגד אחר, כי הוא תעשה ולא מן העשוי. היתה לו
טלית מקופלת, והטיל בה ציצית בכנפות הטלית כפי שהיא מקופלת, ואח"כ תפר את
הטלית לפי הקיפול שלה, הרי זה תעשה ולא מן העשוי[יז].
יד.
הנקב שבו מכניסים את החוטים לא יהיה רחוק משפת הבגד יותר משלשה אגודלים, ולא
יהיה קרוב לשפת הבגד פחות מקשר גודל, כמו שביארנו בהלכה א. קשר את הציצית בנקב שהוא רחוק יותר משלושה אגודלים משפת הבגד, וחתך בנקב
והנמיכו שתהיה הציצית במרחק שלושה אגודלים משפת הבגד, פסול משום תעשה ולא מן
העשוי. נתמעטה זווית של בגד שבין חוטי הציצית ובין סוף האריג, [כגון שנתאכל קצה
הבגד, או נתאכל ונתרחב הנקב שתלוי בו הציצית] - אפילו לא נשאר מן האריג אלא כל
שהוא, כשרה, מפני שדרשו חכמים "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", רק בשעת
עשייה צריך להקפיד שתהיה הציצית על הכנף ולא מתחת לכנף, ולפיכך אם לאחר עשייה
נמצאת הציצית במרחק של פחות מקשר גודל משפת הבגד, שהוא נחשב מתחת לכנף, כשרה[יח].
טו. כנף שיש בו ציצית, שנקרע בזווית הבגד במרחק של שלוש אצבעות
מהקצה, ונשאר מחובר בשאר הבגד אפילו כל שהוא, תופרו במקומו והציצית כשרה, שכיון
שיש בחתיכה הקרועה ג' אצבעות על ג' אצבעות [וכ"ש יותר], עדין היא חשובה בגד
וכנף, וכיון שהחתיכה מחוברת, תופרה ואינה נפסלת משום תעשה ולא מן העשוי; נקרע
במרחק פחות משלוש אצבעות מקצה הבגד, לא יתפור, מפני שהחתיכה הקרועה כבטילה, וכאילו
תופר חוטי ציצית בבגד קיים, ונפסל משום תעשה ולא מן העשוי. נקרעה החתיכה שיש בה ג'
אצבעות על ג' אצבעות לגמרי מהבגד [וכן אם אין בה ג' על ג'], אם רוצה לחזור ולתפור
אותה בבגד, יתיר את הציציות שבה, ולאחר שיתפור אותה בבגד, יחזור ויטיל בה ציציות[יט]. ונהגו יצרני הטליתות לתפור בזוית
הבגד חתיכת בד כפולה לחיזוק הכנף, וכך ראוי[כ].
טז. מותר לתפור בכנף הבגד, במיקום תליית חוטי הציצית, תפירות
מחוט הראוי להיות חוט ציצית, כגון אם הטלית מצמר, מותר לתפור שם תפירות מחוט צמר,
ואין לחשוש שמא יהפוך את חוטי התפירה לחוט של ציצית, והוא אינו טווי לשם מצוות
ציצית, אלא חזקת אדם שבא להטיל ציצית, שיקח חוטים כשרים הראויים למצוה, שנטוו לשם
ציצית[כא].
יז.
חוטים היוצאים בזוית הבגד, ואינם ארוגים שתי וערב [נקראים בעברית מלל, בערבית
אַלהִדֻבּ], אף שנחשבים בגד לגבי טומאה, אינם נחשבים בגד לגבי ציצית, מפני שאינם
ראויים להתכסות בהם, לפיכך אינו צריך לחותכם, וימדוד את נקב הציצית מסוף האריג,
ויטיל בו ציצית אפילו שהם קיימים. וכך נהגו קדמוננו להניח את נימי 'אַלשַׁמְלֵה'[כב] כמות שהם, ואת
נימי 'אַלשַאל'[כג]
נהגו לסרג לנוי משום "זה אלי ואנוהו"[כד].
יח. הנקב שבו מכניסים את החוטים הוא נקב אחד, וכך היא מסורת
עשיית הציצית מאז ומעולם, וכך משתמע מסוגיות התלמוד, ואלו שעושים שני נקבים משנים
ומחדשים, ואין לשנות באופן עשיית המצוות. ונהגו יצרני הטליתות לעשות אִמְרָה סביב
הנקב שלא יפחת ויתרחב, וכך ראוי[כה].
יט. אין צורך להקפיד שיהיו חוליות הציצית מונחות על חוד הכנף
ולא תלויות לכיוון מטה, וכן אין צורך להקפיד שלא יהיו תלויות באלכסון, ומעולם לא
עלתה על דעתם של חכמי התלמוד להקפיד בכגון כך[כו].
כ.
אין צורך לבדוק את חוטי הציצית שלא נחתכו, כי אנו סומכים על חזקה, ואם ראה
שנחתך חוט מעיקרו, יוריד את הטלית מעליו מיד[כז].
כא. נתמעטו חוטי הציצית המשולשלים, אפילו אם נתמעטו כולם, אם
נשתייר בהם כדי עניבה של כל חוט סביב עצמו (3 ס"מ), כשרה[כח]. ואם לא נשתייר,
יכול להתיר את החוליות בכדי שיהיה שיעור כדי עניבה, מפני שאפילו לא כרך אלא חוליה
אחת כשרה[כט].
כב. נפסק חוט מעיקרו במקום שהוא תלוי בכנף, פסולה, מפני שצריך
שיהיו ארבעה חוטים כפולים, ואין כאן אלא שלושה חוטים כפולים[ל].
כג.
עשה לבן ותכלת, ונפסק הלבן, ולא נשתייר ממנו משולשל כלום ונשתייר התכלת לבדו - כשר, כי התכלת אנו מעכב את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת[לא].
[א] ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה' עמ' 271-272 כתב,
שמרחק זה רק לכיוון מטה, אבל לצד אין הקפדה אם יוסיף או יפחית, ואחד מאנשי ההלכה
סבר שיש להרחיקו מהשוליים [כלומר מהצד] כמרחקו מסוף האריגה [כלומר מכיוון מטה],
ואין זה נפוץ. ע"כ. ובימינו פשט המנהג שיהיה המרחק מהצד כמרחק לכיוון מטה.
[ב] ציצית א,ו.
[ד] ציצית א,ז. וראה הלכה הבאה, שאם כרך רק חוליה אחת, או שכרך החוט
ללא חוליות, כשרה, לפיכך, גם אם הוסיף קשר עניבה כפול סמוך לענף כשרה.
[ה] ציצית א,ח-ט.
[ו] ציצית א,ז.
[ז] ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה' עמ' 272 כתב, נוי
מצוה שיהיו החוטים באורך טפח ומחצה עד שני טפחים, ולא יהיו באורך מוגזם, ואם למרות
זאת האריך אותם יותר כשר.
[ח] ציצית א,ו ח.
[ט] לפי שו"ע או"ח סי' יא סע' ג אם נתפרדה השזירה, ונשאר
בשזור כדי עניבה, די בו להכשיר את הציצית. אבל הרמב"ם כתב שהשזור יכול להחשיב
את החוטים כחוט אחד, משתמע מדבריו, שאם אינו שזור אינו נחשב חוט אחד, לכן כתבנו
שאם אינו שזור ויש בפרוד כדי עניבה נפסלה הציצית עד שיתקן.
[י] ציצית א,י-יא. הרב קאפח פרק א הערה כב.
[יא] ציצית א,יא.
וזה לשון שו"ת ציץ אליעזר ו,טו: מכל הלין
שנתברר אין כל מקום להרעיש על הנוהגים היתר בציצית - מכונה אחרי שמצאנו לכמה וכמה
מגדולי הדורות מדור הקודם ומדור זה שהתירו הדבר, כי יש להם כר נרחב לסמוך עליו,
מובן שצריכים השגחה לפקח שיאמרו בשעה שנותנים החוטים למכונה וכן עם פתיחת הכפתור
שעושים הכל לשם מצות ציצית ומשום הידור מצוה יחזרו על כך בכל כמה זמן באופן שהכל
מתחילת העשייה עד סופה יעשה לשם מצות ציצית, ושלום על ישראל ועל רבנן.
[יב] ציצית א,יב.
[יג] ציצית א,יב. ג,ט.
[יד] ציצית א,יז. מהמילים 'ואם לא תפר בכל הרוח' עד סוף ההלכה, היא
תוספת שלנו ולא נזכר ברמב"ם, ולמדנו זאת ממנחות לז: האי מאן דחייטיה לגלימיה,
לא עבד ולא כלום, אם איתא דלא מיבעי ליה, ליפסוק ולישדייה. [תרגום: מי שתפר את כנף
הטלית שלו, לא עשה כלום, אם באמת אינו רוצה אותו כשהוא ארוך, היה צריך לחותכו].
והסמכנו תלמוד זה למקפל טליתו ותופרה, שאם תפרה מרוח אחת במלואה דעתו שתישאר
מקופלת, ואם לא תפר את הרוח במלואה, דעתו להתיר התפירות, ויטיל בה ציצית כאילו
אינה כפולה. וכן יש לחלק בין כפל את כל הבגד, לבין אם כפל רק מקצת הבגד. וכ"כ
בשו"ע או"ח סי' י סע' ג ומשנ"ב ס"ק ח.
[טו] ציצית ב,ח.
[טז] ציצית א,יב-יג.
[יז] ציצית א,יד יז-יח.
[יח] ציצית א,יח. וביארנו את טעם ההלכה ע"פ התלמוד מנחות מב.
[יט] לפי שו"ע או"ח סי' טו סע' ד, בדעה השניה בסעיף, אם
נקרעה החתיכה שאין בה ג' אצבעות על ג' אצבעות לגמרי מהבגד, אינו רשאי לחזור
ולתפורה בבגד, זאת בעקבות רב עמרם, שביאר שחתיכת בגד שנקרעה בתוך ג' אצבעות, אין
עליה תורת בגד אפילו לאחר שיתפרנה. אולם לפי הרמב"ם אין מקום לסברא זו, שבגד
תפור היטב אינו נחשב בגד, משום שבעבר היה קרוע פחות מג' אצבעות.
וראה עוד שם בתחילת הסעיף, שהביא את דעת רש"י
(מנחות מא. ד"ה חוץ לשלש), מדוע אם נקרע בגד בתוך ג' אצבעות לא יחזור
ויתפרנו, מפני שחששנו שמא ישתייר מחוט התפירה, ויוסיף עליו עוד שלושה חוטים שנטוו
לשם ציצית. וגם כאן, לפי הרמב"ם אין מקום לחשש זה, ואין לחשוש שיקח אדם חוט
שלא נטווה לשם מצוות ציצית רק בגלל שכעת החוט מונח באזור חוטי הציצית, וחזקת אדם
שיתלה חוטים כשרים לציצית. אלא טעם איסור תפירת כנף שנקרע בתוך שלש אצבעות ויש בו
חוטי ציצית, כיוון שהכנף כאילו אינו, ונמצא שתופר חוטי ציצית ללא כנף, והוא תעשה
ולא מן העשוי, וכפי שביארנו בפנים בהלכה.
[כ] ציצית א,יח.
[כא] ציצית א,יח. וראה שו"ע או"ח סי' טו סע' ו, שהביא שיש
לחשוש שיהפוך את חוט התפירה לחוט ציצית, והוא מבוסס על רש"י הובא בהערה יט, ובדעת
הרמב"ם אין מקום לחשש זה, כפי שביארנו שם בהערה.
[כב] טלית של חול, עשויה מצמר כבשים כשכולה שחורה.
[כג] טלית של שבת, שתי דוגמאות לה: אחת- טלית לבנה עם פסים שחורים או
כחולים לרוחב שוליה. שניה- טלית שחורה, ארוגה מצמר רחלים שחור נקי ומעודן.
[כד] ציצית א,ו. הרב קאפח פרק א הערה יג. כלים כב,א.
[כה] ציצית א,ו.
[כו] ציצית א,ו. מה שנאמר בתלמוד מנחות מב. "ציצית צריכה שתהא
נוטפת על הקרן שנאמר על כנפי בגדיהם" ביאורו, שחוטי הציצית העוברים בתוך
הנקב, צריכים להיות מונחים על הכנף, כי הנקב שבו נכנסים החוטים, רחוק מקצה הבגד
יותר מנקב גודל, ונמצא שהם נוטפים ומונחים על קרן הבגד. וכך פירש רש"י, וכך
היא המשמעות הפשוטה בתלמוד וברמב"ם.
וזה לשון התלמוד שם: ת"ר הטיל על הקרן [על
קצה זווית הבגד] או על הגדיל [חוט עבה הנמצא בקצה הבגד] כשירה. רבי אליעזר בן יעקב
פוסל בשתיהן [כי צריך להרחיק את הנקב שבו עוברים החוטים מקצה הבגד]. כמאן אזלא הא
דאמר רב גידל אמר רב ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן שנאמר (במדבר טו) על כנפי
בגדיהם, כמאן, כרבי אליעזר בן יעקב. [מה שאמר רב גידל בשם רב שחוטי הציצית יהיו
נוטפים על הקרן, מתאים לשיטת רבי אליעזר בן יעקב, כי לפי שניהם צריך להרחיק את
הנקב שבו עוברים החוטים מקצה הבגד, וחוטי הציצית נוטפים ותלוים על גוף הקרן, שנאמר
על כנפי בגדיהם, צריך שיהיו החוטים על הכנף].
[כז] ציצית ג,י.
[כח] ראה ציצית א,יח וכס"מ. פירשנו על פי הכס"מ אם נשתייר
בהם כדי עניבה כל חוט סביב עצמו, ולקולא, מפני ששיעור אורך החוטים מחכמים. לפי הרב
קאפח, אם נתמעטו כל החוטים, צריך שישתייר כדי עניבה של כל החוטים יחדיו, והוא
שיעור ארוך, ולחומרא. ואם נתמעט חוט אחד, צריך כדי עניבה של החוט הבודד סביב עצמו.
[כט] ציצית א,יח וכס"מ.
[ל] ציצית א,יח ביאור הרב צדוק ע"פ הרב קאפח בהערה מ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה