548. לשמוע קול שירה של אישה רווקה, לא נאמר איסור במפורש בדברי רבינו, כיון שרבינו אסר לשמוע קול של ערוה כגון אשת איש או אחותו או אמו או בתו, ואילו רווקה אינה ערוה, אבל אין הדבר מותר[953]. (קדושה- איסורי ביאה כא,ב)
549. ראה בתשובה הקודמת מס' 548, שבדברי רבינו נזכר שאסור לשמוע את קול הערוה, ואילו פנויה לא נזכר איסור בדברי רבינו. ואין ללמוד מהאמור שאסור לאב לשמוע את קול בתו שהיא ערוה, כיון שמצאנו שמותר לאב לחבק את בנותיו[954] (ואפילו גדולות[955]) כל שכן שמותר לו לשמוע את קול שירתן.
שולחן שבת ששרים בו שירי קודש אין איסור אם ישמע את קול קרובתו בשירתה, כיון שכולם שרים ביחד [ואין קולה ניכר[956]], וגם אם היא עולה בקולה על שאר הנוכחים אין איסור[957]. (קדושה- איסורי ביאה כא,ב)
550. "קול באישה ערוה" ולכן אישה נשואה ששומע את קול שירתה מחדר סמוך, אסור לו לשומעה למרות שאינו רואה אותה ואינו מכירה, והוא ששומע את קולה ממש, ואינו באמצעות טלפון או רדיו או רמקול.
מה שאמרנו איסור- האיסור הוא על הגבר לשמוע לא על האישה לשיר. (קדושה- איסורי ביאה כא,ב)
551. אישה נשואה ששומע את קול שירתה דרך המיקרופון או הטלפון, נראה שאפשר להקל לשמוע את קולה.
והרקנטי אומר- שהרי אסור להסתכל בפניה של אישה נשואה, והכיור היה עשוי מהמראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד[958], [דהיינו מהמראות[959] של הנשים שצבאו[960] על פתח אוהל מועד]. ומדוע עשו זאת, כיון שהכהן צריך להקריב את קרבן האישה לשמה, וכשהסתכל בדמותה של האישה בעזרת המראות הצובאות, אע"פ שלא התכוון לשמה, נחשב שהקריב את הקרבן לשמה. הרי שמותר לכהן להסתכל בפניה של האישה בראי[961], אע"פ שבפניה ממש אסור להסתכל. וה"ה שמותר לשמוע קול של אישה נשואה שהועבר להקלטה או למיקרופון[962]. ואין זה קול האישה אלא קול ההקלטה או המיקרופון. וגם בטלפון הדין זהה, שאינו שומע את קולה ממש אלא קולה מועבר באמצעים אלקטרוניים[963].
אין להקשות על האמור שמותר להסתכל על אישה נשואה כשאינו מתכוון ליהנות, [וממילא אין להוכיח מהמראות הצובאות], כיון שכבר נתבאר בהערותיו של מארי על משנ"ת במעשה של רבן גמליאל שעבר בהר הבית וראה גויה נאה, ובירך "שככה לו בעולמו" ושם נתבאר מהי ההגדרה של ראייה והסתכלות.
ושם הקשו בירושלמי וכי מותר להסתכל באישה, [ומה היא הקושיא] והרי אינו צריך להסתכל בה ממש אלא ראייה [ובראייה אין שום איסור], והשיבו קרן זוית הואי[964]. (קדושה- איסורי ביאה כא,ב: אהבה- ברכות י,יג וציון כו)
552. מה שכת"ר בהלכות איסורי ביאה כא,ב "ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו, לאחת מן העריות; וכן לשחק עימה, או להקל ראש [אסור]..." ביאורו- לאו דוקא אם הוא צחוק של עבירה, אלא כל בדיחות הדעת של שניהם אסורה, כיון שהוא מביא לידי קירבה, ויש חשש שיעברו את הקו[965]. ואין צורך שתהיה האשה עצובה אלא יהיו רציניים ולא יתפרצו בקלות דעת, והדברים פשוטים. (קדושה- איסורי ביאה כא,ב)
553. מי שנזדמן לשמחה והושיטה לו דודתו את ידה לאמירת שלום וכדו'[966], ואם לא יושיט לה את ידו תיעלב או תיפגע, מותר לו להושיט את ידו. כיון שהיא דודתו אין איסור, כי אין דעתו של האדם מתעוררת לכך[967].
ולמרות שכת"ר בפרהמ"ש "ונישוק הקרובות שאין טבע אנשי התורה מתעורר אליהם ולא נהנה בכך ... מתועב מאד ואסור, אלא שאין בו חיוב מלקות אם לא נתכוון ליהנות[968]" שם מדובר בנישוק דהיינו מעשה קירבה, והוא אסור אפילו עם דודה מבוגרת[969], כמו שמצאנו בתלמוד[970] "עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו ואמרי לה אבי ידייהו" אבל בלחיצת יד מותר. ואין להשוות בין נישוק ללחיצת יד.
מה שהיתרנו זה דוקא דודה, שהיא בדרך כלל זקנה, ומפני כבודה כדי שלא תיעלב מותר. אבל אין להתיר שאר קרובות שיש שהם זקנות או צעירות, את הקרבה המכוערת הזו[971]. וכן אין להתיר ללחוץ את ידה של מי שאינה קרובתו, למרות שהיא מבוגרת. והגדרת מבוגרת לפי מראה העין[972]. (קדושה- איסורי ביאה כא,ז: פרהמ"ש סנהדרין ז,ד)
554. כת"ר בהלכות איסורי ביאה כא,י "אסור לאדם לשמש מיטתו, לאור הנר; הרי שהייתה ליל שבת, ולא היה לו בית אחר, והיה הנר דולק- הרי זה לא ישמש כלל. וכן אסור לישראלי לשמש מיטתו ביום, שעזות פנים היא. ואם היה תלמיד חכמים, שאינו בא להימשך בכך- הרי זה מאפיל בטליתו, ומשמש; ואין נזקקין לדבר זה, אלא מפני צורך גדול. ודרך קדושה, לשמש באמצע הלילה"
וביאר מארי, שהגדרת לילה- שבו מותר לשמש- היא עד עלות השחר, דהיינו כל זמן שאין אור בחדר יכול לשמש מיטתו. ולכן אם גם אחר עלות השחר אין אור בחדר יכול לשמש. ואם הוא תלמיד חכמים יכול להאפיל ע"י שיגיף את התריסים ולשמש. (קדושה- איסורי ביאה כא,י)
555. כת"ר בהלכות איסורי ביאה כא,יז "לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש[973] בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש ..."
וביאר מארי לשואל, שמדברי רבינו שלא חילק משתמע שבין קטנה ובין גדולה צריכה לילך בכיסוי ראש[974], אלא שהיום נהגו[975] שפנויות הולכות בלי כיסוי ראש, ומנהג זה הוא לפי מנהג אנשי ארצות אירופה שהלכו בגילוי ראש, אבל בארצות ערב כל הנשים הערביות כיסו את ראשם גם הקטנות.
ובתימן כולם הלכו עם כיסוי ראש גם קטנות משנולדו[976], ומעיד מארי- מעולם לא ראינו ראש של ילדה. (קדושה- איסורי ביאה כא,יז וציון כח)
556. חובת כיסוי הראש לפנויה הרי הוא דת משה[977]. ומה שכת"ר בהלכות אישות כד,יא "ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת משה- יוצאה בשוק ושיער ראשה גלוי ..." אין הבדל לדעת רבינו בין פנויה לנשואה[978]. אבל הרשב"א סובר שהפנויות הולכות בגילוי ראש. וכיון שהיום נהגו כולם שהפנויות ילכו בגילוי ראש נעשה הדבר מנהג[979].
וכיסוי הראש אינו גזירה שנדון האם פשט בכל ישראל אלא הוא דין, דהיינו צניעות שנהגו בה בנות ישראל. ובימנו נהגו הפנויות לילך בגילוי ראש, וגם נשואות וגם דתיות הולכות בגילוי ראש, ומה נעשה להם.
ומי שיש לו בת, לדעת הרמב"ם כולן צריכות לכסות את שער ראשן[980]. וכך היה המנהג בתימן. ובימנו אין הדבר פשוט לעשות כך, כיון שהשאלה האם הגננת -למשל- תקבל את הילדה עם כיסוי ראש והדבר תלוי באחרים. וירחם ה'. ועוד שמא ילעגו לה הילדות ותהיה נבדלת מהחברה, ויגרום לה הדבר לסיבוך נפשי, וצריך להתחשב בכל מיני סיבות. (קדושה- איסורי ביאה כא,יז: נשים- אישות כד,יא)
557. הגיל שבו ילדה קטנה צריכה לילך בו עם שמלה ולא עם מכנסיים אינו מוגדר, והדבר תלוי בתחושה ובהתפתחות גוף הילדה וכדו', וגם אם היא בת ארבע או חמש יתכן שתלבש מכנסיים[981]. (קדושה- איסורי ביאה כא,יז ז [כעין מקבילה])
558. כת"ר בהלכות איסורי ביאה כא,יט "וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת, או יביא עצמו לידי הרהור; אלא אם יבוא לו הרהור- יסיע ליבו מדברי הבאי והשחתה, ויפנה לדברי תורה שהיא "איילת אהבים, ויעלת חן" (משלי ה,יט). לפיכך אסור לאדם לישן על עורפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט כדי שלא יבוא לידי קישוי"
וביאר מארי, שדוקא אם ישן שינת קבע אסור, כיון שהשדרה מתחממת למטה ובא לידי קישוי וגנאי הדבר אם יראוהו, אבל שינת עראי כגון שישן אחרי הצהרים אין איסור אם ישכב על עורפו (או פניו[982]).
מי שראה את חבירו שהחל לישן על צדו, ובאמצע שנתו התהפך וישן על ערפו לא יעירנו משנתו על מנת שישן על צדו, כיון שדבר זה טבעי שהגוף מחפש את התנוחה שהיא נוחה לו[983]. (קדושה- איסורי ביאה כא,יט)
559. מי שנזדמן לחתונה שיושבים בה "מעורב" גברים ונשים ביחד, יחפש מקום וישב עם אשתו, ולמרות שאח"כ יבואו אנשים נוספים וישבו עמם ודבר זה הוא נגד ההלכה[984] אין בידו מה לעשות, כמו שמצאנו בתלמוד שאמרו "ליסטים שקדמונו כבשוה"[985]. ולא יועיל אם יבוא מוקדם וישב עם אשתו בשולחן ריק, כיון שאח"כ יבואו אנשים ונשים ויצטרפו אליו. (קדושה- איסורי ביאה כא,כא: זמנים- שביתת יו"ט ו,כא)
560. חתונה שרוקדים בה בשני מעגלים, מעגל לגברים ומעגל לנשים אבל אין מחיצה בין המעגלים, מותר לגבר לרקוד במעגל של הגברים ואין לאסור שמא יסתכל על הנשים, כיון שאין לאדם להסתכל על הנשים. ואם שלא במתכוון ראה את הנשים, כיון שאין שליטה לאדם על דבר זה ואינו מתכוון אין בכך כלום. (קדושה- איסורי ביאה כא,כא)
561. ראה בתשובה הקודמת מס' 560, שחתונה שרוקדים בה בשני מעגלים, מעגל לגברים ומעגל לנשים אבל אין מחיצה בין המעגלים, מותר לגבר לרקוד במעגל של הגברים.
וביאר מארי, שהיתר זה הוא בין אם רוקד במעגל הפנימי או במעגל החיצוני.
וכן אישה שרצתה לרקוד במעגל של הנשים, יכולה לרקוד למרות שאין מחיצות בין המעגלים. ואין לאסור זאת משום שיסתכלו עליה האנשים, כיון שמי שמסתכל החטא עליו ולא על האישה. ועוד שאינה לבדה. ואילו היתה לבדה היה אסור לה לרקוד כיון שמכשילה את הגברים, אבל כשהיא בין כולם אין איסור והיא בטלה ברוב[986].
היתר זה שהורנו לאישה לרקוד, הוא בין אם תרקוד במעגל הפנימי או במעגל החיצוני. (קדושה- איסורי ביאה כא,כא)
562. חתונה שרוקדים בה בשני מעגלים, מעגל לגברים ומעגל לנשים אבל אין מחיצה בין המעגלים, מותר לאישה לרקוד במעגל של הנשים, כיון שהאיסור הוא על הגברים להסתכל ולא על האישה לרקוד. ואין האישה מכשילה את הגברים שיסתכלו עליה, כיון שיש מעגלים נפרדים ואינה לבדה.
563. הרב "צבי יהודה הכהן קוק" אסר צעדה של "גוש אמונים" מעורבת נשים וגברים ביחד.
וביאר מארי, שדבר זה אינו אסור מצד ההלכה, אלא אסר זאת משום גדר וסייג שלא ירבו בשיחות אלה עם אלה ויבואו לידי קלות ראש. והטעם שמצד ההלכה אין איסור, כיון שאין כאן לא יחוד ולא שום איסור. ואם נאסור זאת, אם כן כיצד אנו עוברים בשוק "מחנה יהודה" כשנשים עוברות שם.
הרצאה תורנית שיושבים בה "מעורב" גברים ונשים יחד, הרי הדבר אסור. ואין להתיר זאת כשם שבמקדש לא היתה מחיצה בעזרה הפנימית, ושחטו את הפסח והיו שם גברים ונשים יחד[988], כיון ששם עסוקים במלאכתם למהר לגמור [את השחיטה וההקרבה[989]] כי הכת השנייה מחכה בחוץ, ואילו בהרצאה הם פנויים[990]. (קדושה- איסורי ביאה כא,כא)
564. ראה בתשובה הקודמת מס' 563, שם נתבאר שמצד ההלכה אין איסור לצעוד בצעדה "מעורבת" גברים ונשים יחד, אבל בשיעור תורני צריך שישבו הגברים והנשים בנפרד.
וביאר מארי, שהטעם שהותר בצעדה כיון שהולכים בדרך ואין פנאי לדבר, ומטרת הצעדה לצעוד, אבל בשיעור תורני יושבים [ויש פנאי לדבר]. ולכן צעדה שבסופה מקיימים עצרת ומתכנסים במקום אחד, צריך שיהיו הגברים בצד אחד והנשים בצד אחד, ואז הדבר מותר גם אם מתכנסים בחדר אחד.
מה שאמרנו שבהרצאה תורנית צריך שישבו הגברים הנשים בנפרד, אין להקשות שבהלכה נזכר[991] רק שאסור שיאכלו וישתו גברים ונשים ביחד[992], ואילו בהרצאה אין אכילה ושתייה והנושא רציני. כיון שגם בהרצאה תורנית יש לחשוש, שיושבים אחד ליד השני ובמשך הזמן נוצרת קרבה, ויבואו לשוחח ולהקשות וכדו' על דברי המרצה. (קדושה- איסורי ביאה כא,כא: זמנים- שביתת יו"ט ו,כא)
565. משפחה שמארחת את הדודים והדודות, והיו אורחים רבים, אין צורך לעשות הפרדה שיאכלו בשני שולחנות נפרדים הגברים והנשים.
ולמרות שכת"ר בהלכות שביתת יום טוב ו,כא "חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות, כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים, ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו על דבר זה לכל העם, כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתים לשמחה, ולא יימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה"
ההלכה עוסקת כשאינם אוכלים ארוחה אלא סתם שתייה ואכילה, אבל דודים ודודות וקרובים אין איסור, כי אין כאן קלות ראש ולא צחוק, אלא רצינות ואין מקום לאסור. [אבל בחורים ובחורות צעירים אסור להם לאכול ביחד], ולמרות שהסעודה ביום טוב היא מצוה, כשמתקבצים בחורים ובחורות צעירים הדברים גולשים מהמצוה לבדיחות וכדו' ולכן אסור. אבל כשהסועדים הם בני משפחה לא התכוון רבינו לאסור[993].
ויתכן לפרש שההלכה בהלכות שביתת יום טוב עוסקת דוקא כששותים יין, וזהו שכת"ר בסוף ההלכה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לדבר עבירה[994].
כת"ר בהלכות איסורי ביאה כב,ח "לא תתייחד אישה אחת, אפילו עם אנשים הרבה- עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם; וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה. ונשים הרבה עם אנשים הרבה, אין חוששין לייחוד[995] ..."
ביאור הלכה ח "נשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין לייחוד" שאם יש הרבה[996] גברים ונשים ואינם מכירים זה את זה, אין מקום לחשוש לערבוב, ולכן אין צורך להפרדה או מחיצה[997]. וההלכה עוסקת שאינם נמצאים בערבוב, אלא גברים בצד אחד ונשים בצד אחד. (קדושה- איסורי ביאה כא,כא: כב,א ח: זמנים- שביתת יום טוב ו,כא)
566. כת"ר בהלכות איסורי ביאה כא,כא "וכן אסור לאדם להסתכל בנשים, בשעה שהן עומדות על הכביסה; ואפילו להסתכל בבגדי צבע של אישה שהוא מכירה- אסור, שלא יבוא לידי הרהור"
בתלמוד מסכת בבא בתרא (נז:) "ועוצם עיניו מראות ברע א"ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה היכי דמי אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא [כיצד מדובר? אם יש דרך אחרת והולך בדרך זו, רשע הוא], אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא [ואם אין דרך אחרת והלך וראה שלא במתכוון אנוס הוא], לעולם דליכא דרכא אחריתא ואפ"ה מיבעי ליה למינס נפשיה [מדובר שאין דרך אחרת, ולמרות זאת אם הכריח את עצמו והטה את עניו לצד אחר, קיים את הפסוק ועוצם ...[998]]"
וביאר מארי לשואל, שהדבר ברור שאם הוא אנוס ואין לו דרך אחרת פטור. אבל אם יש לו שני דרכים להגיע ליעדו, ובדרך הקצרה יש נשים שעומדות על הכביסה, אסור לילך בדרך הקצרה, כיון שההסתכלות באה לאדם באונס, ואינו יכול לומר אעבור ולא אסתכל. ולמרות שיכול לילך ולהסתכל לכוון אחר אסור, כיון שאין הדבר בשליטתו[999].
[[1000]ביאור אחר] כל מה שאסרה ההלכה זה לעמוד ולהסתכל על הנשים שעומדות על הכביסה, אבל לילך בדרך שהם נמצאות בה לא נזכר בהלכה איסור, ואין האדם יכול לדעת אם כעת יש שם כביסה או לא, וכיון שאינו בטוח אין איסור.
אדם שהולך לעבודתו וודאי הדבר שבדרכו יש נשים שאינם הולכות בצניעות, על מהות הצניעות ומה נקרא מקומות המכוסים ומה לא יש מחלוקת[1001]. (קדושה- איסורי ביאה כא,כא: גמ' בבא בתרא נז:)
567. כת"ר בהלכות איסורי ביאה כא,כו "... ורשות לאישה שלא תינשא לעולם, או תינשא למי שאינו מוליד או לסריס ..."
ובהלכות אישות טו,טז פס"ר "אף על פי שקיים אדם מצות פרייה ורבייה, הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא ייבטל מלפרות ולרבות, כל זמן שיש בו כוח- שכל המוסיף נפש אחת מישראל, כאילו בנה עולם; וכן מצות חכמים היא שלא יישב איש בלא אישה, שלא יבוא לידי הרהור, ולא תשב אישה בלא איש, שלא תיחשד"
וביאר מארי, שמבחינת ההלכה אין האישה מחויבת בפריה ורביה ולכן רשאית שלא תינשא [ההלכה בהלכות איסורי ביאה], אבל מבחינת הנימוס והדרך ארץ[1002] לא תשב אישה בלי גבר [ההלכה בהלכות אישות]. (קדושה- איסורי ביאה כא,כו: נשים- אישות טו,טז)
568. כת"ר בהלכות איסורי ביאה כא,כב "מי שפגע באישה בשוק- אסור לו להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחוריו; וכל המהלך בשוק אחורי אישה, הרי זה מקלי עמי הארץ …"
וביאר מארי, שבימנו[1003] מי שפגע באישה בשוק, אם אפשר לו למהר כדי להשאירה לאחריו ימהר, ואם לאו ילך לדרכו, אבל אין צורך לאדם לרוץ ברחוב כמו שוטה[1004]. (קדושה- איסורי ביאה כא,כב: מדע- דעות ד,ח)
569. בית שיש בו כמה חדרים והדלת החיצונית נעולה במנעול, ולכל חדר יש מנעול בפני עצמו, אסור להתייחד בו עם אישה, למרות שהאיש נמצא בחדר לבדו והאישה בחדר אחר לבדה[1005]. וכבר קרו מקרים שהשכירו בחורים ובחורות -אלה שנקראים דתיים[1006]- בית משותף, ושהו בחדרים נפרדים וכל חדר ננעל בפני עצמו. כיון שבכניסתם לבית נפגשים ומדברים ומחליפים שיחה, עד שבאו לידי מגע. והדבר קרה מספר פעמים ואיננו מקרה אחד, כי "אין אפוטרופוס לעריות[1007]". ודוקא אם דלת הבית סגורה עוברים על יחוד, אבל אם הדלת החיצונית פתוחה יתכן להקל[1008].
חדר שיש לו חלון הפונה לרחוב, והעוברים ושבים מסתכלים דרכו על מה שקורה בחדר, אם ניתן מהחלון לראות את כל החדר יתכן להקל להתייחד בו עם אישה. וכמו שמצאנו ביין נסך[1009]. אלא שלענין עריות [יחוד] צריך מאוד לחוש, בפרט בימנו שיש "מתירנות והפקרנות".
דלת שהיא סגורה אבל לא נעולה במנעול, וכל מי שנמצא בחוץ יכול לפתוח את הדלת, והיו בחדר איש ואישה אין בדבר איסור משום יחוד, וכמו שמצאנו בירושלמי "תרעה טריד" (כלומר סגור אבל לא נעול)[1010].
איש ואישה ששוהים בשדה לבדם, אלא שיש עוברים ושבים שעוברים דרך השדה ואינם יודעים אימתי יעברו, לכאורה אין יחוד[1011] אלא שכבר הזהירו חכמים מדבר זה[1012].
איש ואישה שנסעו בלילה ברכב בכביש "בין עירוני", יש בדבר מחלוקת האם יש איסור יחוד, ויש סוברים שהדבר אסור משום יחוד, וכבר קרו מקרים. ולדעה זו נוטה דעתו של מארי. כיון שיש ביניהם קרבת דעה והם משוחחים, ובפרט כשהיא יושבת לצדו. ולמרות שיש בכביש "בין עירוני" הרבה עוברים ושבים, כשיש קרבת דעה לא קשה הדבר שיגיעו לידי עברה[1013]. ואם היא יושבת במושב האחורי, יש הרבה שמקילים בזה[1014]. אבל אם הדליקה את האור במכונית במשך כל זמן הנסיעה, אין דבר זה סיבה להיתר, כיון שבקלות ניתן לכבות את האור. (קדושה- איסורי ביאה כב,א ג יב)
570. איש ואישה שנסעו ברכב לבדם, יש בדבר מחלוקת בין פוסקי זמננו האם יש בדבר איסור משום יחוד או לא. ויש סוברים שאין בזה איסור של יחוד כיון שעוברים בדרך פשוטה, ולא בסמטאות ובמקומות שוממים וכדו'. ולדעתו של מארי כדאי להיזהר, ואם עברו והתייחדו התייחדו ולא עשו איסור[1015]. וגם אם יושבת במושב האחורי אין דבר זה מהווה סיבה להקל, כיון שבקלות אפשר לעבור ממושב למושב. (קדושה- איסורי ביאה כב,ג)
571. כת"ר בהלכות איסורי ביאה כב,ח "לא תתייחד אישה אחת, אפילו עם אנשים הרבה- עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם; וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה. ונשים הרבה עם אנשים הרבה, אין חוששין לייחוד ..."
וביאר מארי, ש"הרבה" פירושו משלושה אנשים ומעלה, כמו שמצאנו בפסוק (ויקרא טו,כה) "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים" ופירשו חכמים ימים שנים רבים שלושה[1016]. (קדושה- איסורי ביאה כב,ח)
572. אישה שרצת לטפל אצל רופא נשים [גבר], אם הרופא צנוע וכו' מותר לטפל אצלו ואין איסור משום צניעות. וצריך לבדוק היטב כיון שיש רופאים שהם פרוצים. (קדושה- איסורי ביאה כב,ח [כעין מקבילה])
573. כת"ר בהלכות איסורי ביאה כב,יב "אשת איש שהיה בעלה בעיר- אינה חוששת לייחוד, מפני שאימת בעלה עליה ..."
וביאר מארי, שדבר זה הוא בדיעבד, אבל לכתחילה ברור שאסור לאשת איש להתיחד עם אחרים. ומה שנאמר אינה חוששת ליחוד ביאורו- שאין לאסור אותה מפני שנתיחדה עם זר. (קדושה- איסורי ביאה כב,יב ג)
574. כת"ר בהלכות איסורי ביאה כב,כא "וכן ינהוג להתרחק מן השחוק, ומן השכרות, ומדברי עגבים- שאלו גורמין גדולים הם, והם מעלות של עריות; ולא יישב בלא אישה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה- שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר "איילת אהבים, ויעלת חן: דדיה, ירווך בכל עת; באהבתה, תשגה תמיד" (משלי ה,יט)"
וביאר מארי, שמי שנסע ברכב ושמע שירים בשפה "הלועזית" והוא אינו מבינם, אין בדבר איסור משום ששומע דברי עגבים, כיון שאינו מבין מה שאומרים, ויתכן שאומרים סתם דברים בטלים. ודבר זה הרי הוא הטרדה בלבד. וגם אם נוח לאדם בשיר[1017] אינו עובר משום שירי עגבים[1018].
ילד שלמד בגן לשיר את השיר "נדנד נדנד" אין בדבר איסור משום שירי עגבים, אלא הרי זה דברים בטלים. ואין לאסור משום [שראוי להימנע מלדבר] דברים בטלים[1019], כיון שהילד בגיל קטן שאין חובה למנוע ממנו דברים בטלים, וכל מה שמלמדים את הילד זה את הלחן והמנגינה. (קדושה- איסורי ביאה כב,כא)
575. נשאל מארי, על הפרסומות שמשמיעים בכלי התקשורת, האם יש איסור לשומעם משום שירי עגבים?
והשיב, שלאושרו איננו שומע רדיו, ואינו יודע מה משמיעים ולא מה אומרים, וגם חדשות איננו שומע, אלא הוא מנותק מכל העולם[1020]. ועיסוקו הוא- בספריו ובעבודתו, וכן קובע שיעורים בבית הכנסת ושומע את המתפללים וכוחיהם ודבריהם.
והשיב, שהוא לא ישנה מאומה אם ידע או לא ידע, וכיון שכן מדוע שיטריד את מוחו בדברים שאיננו יכול לעזור בהם.
ולמרות שאלו דברים שהם מדרכי העולם[1022], אבל הם הטרדה ללא תועלת, כיון שאיננו יכול להועיל ולעזור. ומבהיר מארי- שפעם היה שומע חדשות, אבל מיום שנשתנה [תוכן הידיעות המשודרות בחדשות] אין לו צורך בו. ואם יש מסר ישיר למארי, יוכלו להשיגו בטלפון.
ומארי אינו ממליץ לנהוג כך אלא לעצמו, וכל אחד יעשה כפי הבנתו. (קדושה- איסורי ביאה כב,כא)
576. שירי חול- הגדרתם ששומע דברים בטלים כגון השיר "אברהמלה מלמד[1023]" ואם שומעם יש איבוד זמן אבל אין איסור.
מי שנזדמן לחתונה ושמע ששרים שירי עגבים, אם בידו להשתיק את הזמר יעשה, ואם לאו יצא בכדי שלא ישמע את הטינופת[1025].
ומספר מארי- שפעם נזדמן לחתונה והתחילו לשיר שירי עגבים[1026], ופנה לזמר ואמר לו שבתלמוד מסכת ערכין[1027] נזכר "אין פוחתים [בתזמורת במקדש] משני נבלים", והתכוון לנבל -כלי שיר- לא נבל -איש רע- והזמר לא הבינו, ועזב מארי את החתונה.
ואין להימנע מלצאת באמצע החתונה משום כבוד הבריות, שמא יפגע בעל השמחה, כיון שגם בעל השמחה חייב בכבוד הבריות, ומדוע לא שאל את הזמר מהי רשימת השירים שמתכוון לשיר, וכיון שבעל השמחה אינו מכבד את אורחיו גם הם אינם חייבים לכבדו[1028]. וכבר כתב מארי מאמר[1029] "אכילת ג'עלה מה היא" ושם נתבאר מהם השירים ששרו קדמוננו [ובאיזה אופן ובאיזה אוירה].
ויתכן לומר שישאר בחתונה ולא ישים את אוזניו לשיר ששרים, אלא שדבר זה תלוי בשיקוליו של האדם בעצמו, וכיצד ישאר ולא ישמע מה ששרים. (קדושה- איסורי ביאה כב,כא: כתבים ב עמ' 909-920: שו"ת רכד [מהדו' בלאו]: פרהמ"ש אבות א,טז)
577. מי ששמע שירי עגבים באוטובוס, כיון שאינו יכול לכוף את דעתו על אחרים, יסיח את דעתו ויעשו מה שירצו. ואין הדבר דומה לאמור בתשובה הקודמת מס' 576 שיצא מהחתונה, כיון שיש סכנה אם ירד מהאוטובוס באמצע הדרך ובפרט בימנו.
מה שאמרנו שיצא מהחתונה באמצע אינו סיבה שיפגע בעל השמחה, כיון שיתכן שיצא משום כאב בטן או כאב ראש וכדו'. (קדושה- איסורי ביאה כב,כא: כתבים ב עמ' 909-920: שו"ת רכד [מהדו' בלאו]: פרהמ"ש אבות א,טז)
578. נשאל מארי, האם מותר לצפות ב"טלויזיה"?
והשיב, שאינו צופה ב"טלויזיה" ואינו יודע מה מראים בה, אבל הרבה אומרים שמראים בה דברים מכוערים, וכן נבלות הפה ולשון הרע, ולכן אסור לצפות ב"טלויזיה".
וגם אם יש תוכנית לימודית או חינוכית, הרי זה מקרים בודדים, וגם אם יש תוכנית לימודית יתכן שהיא לימודית חילונית, דהיינו שמלמדים בה דברי כפירה[1030]. ואם יודע בודאות שהתוכנית שיצפה בה היא נקיה מכל איסור, מותר לצפות בה.
וגם אם יש תוכנית טבע או על גוף האדם, השאלה כיצד מגישים זאת, יתכן להגיש את התכנית ולהתפעל מגדולתו של הקב"ה ורוממותו, ויתכן להגיש את התכנית ולהסביר דברי כפירה. והדבר תלוי מי מגיש את התכנית האם הוא דתי או לא, ובאיזה כיוון מגיש את התכנית. (קדושה- איסורי ביאה כב,כא: מדע- דעות ז,ב: עבודה זרה ב,ג)
----------------------------
[953] וזה לשון רבינו בהלכות איסורי ביאה כא,ב "ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו, לאחת מן העריות; וכן לשחק עימה, או להקל ראש. ואפילו להריח בשמים שעליה, או להביט ביופייה- אסור; ומכין המתכוון לדבר זה, מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות- כמי שנסתכל במקום התורף; ואפילו לשמוע קול הערוה, או לראות שערה-אסור"
[954] וזה לשון רבינו בהלכות איסורי ביאה כא,ז "כיצד: מותר האב לחבק בתו, ולנשקה, ותישן עימו בקירוב בשר, וכן האם עם בנה- כל זמן שהם קטנים. הגדילו ונעשה הבן גדול והבת גדולה, והוא שיהיה "שדיים נכונו ושיערך צימח" (יחזקאל טז,ז)- זה ישן בכסותו, וזה ישן בכסותו. ואם הייתה הבת בושה לעמוד בפני אביה ערומה, או שנישאת, וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה, אף על פי שהן קטנים- משהגיעו להיכלם מהן, אין ישנים עימהם אלא בכסותן"
[955] לשון מארי, והוקף בסוגריים כיון שבדברי רבינו נזכר שרק אם הם קטנים מותר. ויתכן לפרש גדולות שאינן תינוקות אבל עדיין לא הגיעו לגיל שתים עשרה.
נראה להעיר- לשון רבינו "ואפילו לשמוע קול הערוה ... אסור" וכל ששומע הוא את קול הערוה אסור, ולכן רק אם יקפידו שלא ישמעו את קולן מותר, אבל אם ישמעו את קולן אסור.
[964] מארי השיב לשואל בקיצור, ותחילה נביא את לשון רבינו ואת דברי מארי בהערותיו על משנ"ת, ולאחר מכן נבאר את הדברים.
כת"ר בהלכות ברכות י,יג "הרואה בריות טובות ומתוקנות ביותר, ואילנות טובות- מברך שככה לו בעולמו. ..."
כתב מארי בהערותיו על משנ"ת (דברי מארי תורגמו לעברית היכן שכתב ארמית) "ברייתא שם ... וכך הובא בירושלמי ברכות פרק ט הלכה א מעשה ברבן גמליאל שראה גויה אשה נאה ובירך עליה ... זו דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים, אלא דרך עקמומית היתה ... והביט בה שלא בטובתו. וכיוצא בזה סופר על רבן שמעון בן גמליאל בבבלי (מסכת עבודה זרה דף כ ע"א וע"ב). ומה שהוסיף רבינו "ומתוקנות ביותר" וכדי לידע שהן מתוקנות ביותר לא מספיק ראייה חטופה אלא התבוננות במעשה ה' המביאה לידי התפעלות, וזו מנין לו, ונראה שלמדה ממה שאמרו בירושלמי על ר"ג "להסתכל" גם בבבלי בע"ז דף כ מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה גויה אחת נאה ביותר אמר מה רבו מעשיך ה' ... והקשו- ולאסתכולי מי שרי [וכי מותר להסתכל] ... ותירצו- קרן זוית הואי. והדברים תמוהים לכאורה, כיון שידוע לנו שהסתכלות היא הבטה מדוקדקת ומעויינת יותר מראייה, כמ"ש היד מלאכי סי' קעט, היה לו לש"ס לתרץ מה שאסור היא ההסתכלות, ורשב"ג ראייה בלבד היתה, ואין התשובה קרן זוית הואי מעין הטענה. לפיכך נראה לו לרבינו שאין לברך על בריות טובות אלא לאחר הסתכלות מדוקדקת, וזהו שכתב "ומתוקנות ביותר" שאין מלים הללו בש"ס, ולמדן מכח הקושיא ולאסתכולי מי שרי, שמשתמע שאין חייב האדם להודות אלא לאחר הסתכלות, וכך מן הסתם עשה רשב"ג, ולכן תירץ כי כאשר ראו בתחילה קרן זוית הואי, ומעתה חייבים להסתכל כדי לברך מתוך התפעלות, והסתכלות זו אינה אסורה כיון שאין מסתכל כדי ליהנות ביופיה כאשה, וכמו מה שכת"ר בהלכות איסורי ביאה כא,ב המסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה ונתכוון ליהנות. אלא הסתכלות זו היא כדי להודות לה' על ברואיו, מבלי לשים לב אם זו איש או אשה, וכל שימת הלב היא על התקינות. ..." (ע"כ לשון מארי בהערותיו על משנ"ת)
ביאור דברי מארי- דבר מוסכם הוא על כולם שאין איסור להביט על אישה נשואה הבטה חטופה, וכל מה שנאסר זה רק הסתכלות כשמתכוון ליהנות ממנה. ולכן כששאלו בתלמוד על רשב"ג כיצד הסתכל והרי אסור להסתכל, מדוע לא השיבו בצורה פשוטה שרשב"ג לא הסתכל ראייה מדוקדקת אלא הביט הבטה חטופה, ולשם מה היה התלמוד צריך להוסיף שהמעשה היה בקרן זוית. ולכן ביאר מארי- שהתלמוד בא ללמדנו שגם בכדי לברך על אישה נאה אין די בהבטה חטופה אלא צריך להסתכל הסתכלות מדוקדקת, אלא שתהיה כוונתו בהסתכלות להתפעל ממעשה ה' הנאים ולא ליהנות מיופי האישה, ולכן שאלו בתלמוד והרי בכדי לברך על אישה נאה צריך הסתכלות מדוקדקת, וכיצד עשה זאת רשב"ג הרי אסור להסתכל הסתכלות מדוקדקת כשמתכוון ליהנות מן ערוה, והשיבו שהמעשה של רשב"ג היה בקרן זוית, ובתחילה רשב"ג רק ראה את הגויה בהבטה חטופה ולא התכוון כלל ליהנות, וכשראה שהיא נאה ביותר כוון את דעתו להסתכל שוב על יופיה הסתכלות מדוקדקת על מנת להודות לה' על שלמות ותקינות מעשיו, ולא על מנת ליהנות מיופי האישה.
עד כאן ביארנו את דברי מארי בהערותיו על משנ"ת, והשיב מארי לשואל שעל פי מה שנתבאר בהלכות ברכות, רק ראייה שמתכוון להודות לה' על שלמות ותקינות מעשיו מותרת, אבל שאר ראיות שאינם בהבטה חטופה אלא רואה את פני האישה זמן ממושך אסור, ולכן כיצד הותר לכהן לראות את פני האישה זמן ממושך דרך המראות הצובאות, אלא מכאן שכל שאינה ראייה בצורה ישירה מותר.
עד כאן ביארנו את דברי מארי בתשובה, ונראה שהשואל צדק בדבריו בהקשותו על הרקנטי, ואין להוכיח מהמראות הצובאות שמותר להסתכל באישה בצורה עקיפה, כי הכהן בהסתכלותו התכוון שיהיה הקרבן לשמה ולא ליהנות מיופיה, ודבר זה מותר גם אם הוא בצורה ישירה. אלא שכשמסתכל בצורה עקיפה יותר קל לכהן שלא להתכוון ליהנות מיופיה, אלא לעשות את הדברים לשם מצוה.
וגם מארי מה שהשיב מהלכות ברכות, התכוון לדחות את השואל שראייה יש לה הגדרות וכמו שנתבאר שם. ועל פי כל האמור- גם אם מסתכל הסתכלות מדוקדקת כל שלא נתכוון ליהנות אלא לשם מצוה מותר, בין אם תהיה המצוה ברכה שככה לו בעולמו, או שיקריב את הקרבן לשם האישה.
[968] וזה לשון רבינו בשלמות בפרהמ"ש סנהדרין ז,ד "... ונשוק הקרובות שאין טבע אנשי התורה מתעורר אליהן ולא נהנה בכך, כגון האחות ואחות האם ואחות האב ובת הבת ובת הבן מתועב מאד ואסור, אלא שאין בו חיוב מלקות אם לא נתכוון ליהנות, ואף על פי כן אסור. ואחד החכמים עליהם השלום היה מנשק בתי ידי אחותו הגדולה ממנו, או ידה, בשעה שהיה בא מבית המדרש ונמנע מכך ונזהר ממנו וראה שאין דרך להתירו. ..."
ובמשנ"ת כת"ר בהלכות איסורי ביאה כא,ו "המחבק אחת מן העריות שאין ליבו של אדם נוקפו עליהן, או שנישק אחת מהן- כגון אחותו הגדולה, ואחות אימו, וכיוצא בהן- אף על פי שאין שם תאווה ולא הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר. ודבר זה אסור הוא, ומעשה טיפשים הוא- שאין קרבין לערווה כלל, בין גדולה בין קטנה: חוץ מהאם לבנה, והאב לבתו"
[974] וזה לשון מארי בהערותיו על משנ"ת "בכתובות דף עב א, ומדתנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, למד רבינו לאחת פנויה ואחת אשת איש. וכן לא חילק כלל בין גדולה לקטנה. ..." (ע"כ לשון מארי בהערותיו על משנ"ת)
[977] דבר זה אמרו השואל בשם מארי שכך הורה בשיעור, ומארי המשיך את דבריו ולא הכחישו. וזה מהלך הדברים בקלטת-
שואל: מארי, אתה אמרת בשיעור, שכל הנושא של כיסוי ראש לפנויה זה דת משה. הכוונה "יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי" זה מדובר גם על פנויה וגם על רווקה.
מארי: אין הבדל, לפי פשט דברי הרמב"ם אין הבדל. (ע"כ מהקלטת)
[978] ומה שנאמר בהלכות איסורי ביאה כא,יז "לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש" משלים את הלכות אישות, ומבאר שההלכה היא בין בנשואה ובין בפנויה.
והוכחה לזאת- התלמוד במסכת כתובות עב. במשנה נאמר: ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע. [ושאלו בתלמוד] ראשה פרוע דאורייתא היא? דכתיב "ופרע את ראש האשה" ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש דאורייתא [דהיינו האזהרה והאיסור לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש הוא מהתורה]? ... (ע"כ מהתלמוד)
ומהתלמוד נלמד, שדברי רבי ישמעאל זהים לאיסור מהתורה לאישה לצאת גלוית ראש, ולכן הובא מהם סיוע.
ורבינו את האיסור מהתורה כתב בהלכות אישות, ואת דברי רבי ישמעאל כתב בהלכות איסורי ביאה, וביאר שדבר זה בין בנשואה ובין בפנויה. ולפי האמור בתלמוד שדברי רבי ישמעאל משלימים ומבארים מהו האיסור מהתורה, ולפי דברי רבינו שדברי רבי ישמעאל הם בין בנשואה ובין בפנויה, נמצא שהאיסור מהתורה שתצא האישה גלוית ראש הוא בין בנשואה ובין בפנויה. ע"כ ביארנו על פי עדות השואל שכך הורה מארי בשיעור.
אלא שכל מה שביארנו אינו נכון בדעת רבינו, ואין לחבר את דברי התלמוד ולהרכיבם על דברי רבינו וללמוד מהם את דעת רבינו, כיון שהדבר יביא לשיבושים. ואף בנידון שלנו- רבינו הקפיד בלשונו ואת דת משה כתב בהלכות אישות והיא מתייחסת רק לנשואה, ולפי זה גם הלימוד שלמדו מהפסוק "ופרע את ראש האשה" מתייחס רק לנשואה. ואילו מה שכת"ר בהלכות איסורי ביאה כא,יז "לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש" הוא מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל, ולפיכך הפרידו רבינו ולא כתבו בהלכות אישות אלא בהלכות איסורי ביאה, ובנשואה הדבר אסור מהתורה, ובפנויה הדבר אסור רק משום מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל.
[980] מארי לא השיב לשואל שכך יעשה, אלא ציטט את דעת רבינו, וכפי שנתבאר בהמשך שאין הדבר פשוט לעשות כך.
[981] מארי התכוון להשיב שמגיל ארבע או חמש יתחילו להלביש את הילדה שמלה. והשואל שאל האם אפשר שעדיין ילבישו לה מכנסיים? והשיב מארי שאפשר. והטעם- שכיון שאין הדבר מוגדר, לכן גם בגיל כזה עדיין יתכן שתלבש מכנסיים.
וזה מהלך השאלה והתשובה בקלטת-
שואל: באיזה גיל צריכה הילדה לילך עם שמלה ולא עם מכנסיים?
מארי: אין גיל [מסוים], השאלה ... [מהי] התחושה. אם היא בגיל מפותח [או לא].
שואל: מה זה גיל מפותח?
מארי: כלומר הגוף שלה מפותח, ... אין גיל מסוים.
שואל: אבל גיל ארבע חמש ...
מארי: בערך כזה. [מארי התכוון שבגיל כזה כבר תתחיל ללבוש שמלה].
שואל: [האם] זה בסדר שלובשת מכנסיים?
מארי: כן. (ע"כ מהקלטת)
[982] מארי הוסיף או פניו, ודבר זה נזכר בהלכות דעות ד,ה "לא יישן אדם לא על פניו, ולא על עורפו, אלא על צדו ..." והטעם שם משום רפואה, אבל לא נזכר בדברי רבינו שאסור לישן על פניו משום הלכות איסורי ביאה.
[983] תשובה קשה. ולפי הנאמר בתשובה ההלכה מתייחסת לאדם שישן שינת קבע, והשאלה הנשאלת כיצד אפשר לצוות על אדם ישן ציווי כשהוא ישן. וגם מארי בסוף התשובה ביאר שלא יעיר את הישן משנתו, ואם כן ההלכה אינה מתייחסת לאדם ישן, והדבר סותר לאמור בתחילת התשובה.
וההסבר הפשוט בדברי רבינו הוא- שההלכה עוסקת כשהוא ער ורוצה לישן, בין אם רוצה לישן שינת עראי או שינת קבע, לא ישכב אז על ערפו, אלא כל זמן שהוא ער והוא בדעתו יכוון את עצמו שישכב על צדו. וכן אם שוכב על המטה ואין דעתו לישן כלל, לא ישכב על ערפו. אבל משנרדם האדם אין מקום לצוותו שום ציווי.
[984] דבר זה אמרו השואל ומארי הסכים לדבריו, והאיסור נזכר במפורש בדברי רבינו בהלכות שביתת יום טוב ו,כא "חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו מסבבין ומחפשין בגינות ובפרדסים ועל הנהרות, כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים, ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו על דבר זה לכל העם, כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתים לשמחה, ולא יימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה" וראה ביאור ההלכה בתשובה להלן מס' 565.
[987] כל מה שנאמר בתשובה שלפנינו, נזכר כבר בתשובה הקודמת מס' 561, ונכפל שוב לבאר שכך היא דעתו של מארי בבירור.
[990] בתשובה הבאה מס' 564 בואר, שכיון שהם יושבים זה ליד זה נוצרת קירבה, ויבואו לשוחח על דברי המרצה וכדו' ולכן אסור.
[993] ביאור הדברים- הכל נמדד לפי המצב והאווירה, ואם יש בני משפחה והיו מבוגרים והאווירה רצינית אין מקום כלל לאסור, אבל אם מדובר בבחורים ובחורות צעירים והאווירה קלילה, הדבר אסור גם אם אוכלים סעודת יום טוב.
ואין ללמוד מהתשובה שלדעת מארי אין ההלכה עוסקת באכילה ושתייה של סעודת יום טוב כפי שאפשר לדייק מתחילת התשובה, כיון שבהמשך התשובה ביאר מארי את דבריו שההלכה כן עוסקת באכילה ושתייה של סעודת יום טוב והדבר תלוי באווירה.
והמעיין היטב בהלכה יווכח שההלכה מדברת בשני מצבים, בחלק הראשון מדובר בגנות ובפרדסים ועל הנהרות דהיינו מקומות פתוחים, ובכל אכילה ושתייה יש לחשוש שיבואו לידי עבירה מחמת האווירה הקלילה. ובחלק השני מדובר בבתים ושם מה שיכול לגרום זה היין, ולכן כת"ר ולא יימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה. (ע"כ ביאור ההלכה). והשואל שאל מה הדין כשאוכלים בבית, ולכן אמר למארי פירוש זה של ההלכה, כיון שבבית מה שגורם לעבירה זה היין, וכשאין יין מותר לישב בתערובת. (ביאור זה של ההלכה אמר לי השואל)
[995] כלומר אין מקום לחשש שנזכר בהלכה א, וזה לשון רבינו בהלכאות איסורי ביאה כב,א "אסור להתייחד עם ערווה מן העריות, בין זקנה בין ילדה- שדבר זה גורם לגלות ערווה ..." ביאור זה הזכירו השואל בקלטת.
[996] לשון מארי- התערבויות רציניות. ואנו כתבנו "הרבה" כיון שמארי בסוף התשובה ביאר את דבריו, שאינם נמצאים בערבוב, אלא גברים בצד אחד ונשים בצד אחד.
[997] השואל ציטט את דברי רבינו בדיני יחוד ורצה לשאול מדוע כאן בהלכה ח לא חששנו לערבוב ואילו בהלכות שביתת יום טוב חששנו לערבוב, אלא שלא ביאר את שאלתו, ומארי השיב לו מהו ביאור הלכה ח. ומדברי התשובה נלמד מדוע אין ההלכה שלפנינו כמו ההלכה בהלכות שביתת יום טוב, כיון שכאן אינם מכירים זה את זה ואין קרבת דעות ואינם אוכלים זה עם זה ולכן אין צורך במחיצה, ואילו בהלכות שביתת יום טוב מכירים זה את זה ויש קרבת דעות ואוכלים זה עם זה ולכן צריך שלא יתערבו ביחד.
[1000] המילים "ביאור אחר" הם תוספת שלי, ומארי בתשובה לא הזכירם. והוספו כיון שמארי בסוף התשובה ביאר בצורה שונה את ההלכה, ממה שביאר בתחילת התשובה.
והנה בתשובה מס' 309 ביאר מארי, שאף שיכול ללכת בדרך אחרת, יתכן שמותר לו להלך בדרך שהן נמצאות בה, כשלא מתכוון להסתכל עליהם. ובתשובה שלפנינו- בתחילתה הורה מארי כדברי התלמוד בב"ב נז: שאסור לילך בדרך הקצרה אם יכול לילך בדרך הארוכה. ובסוף התשובה הורה מארי שרק לעמוד ולהסתכל אסור, אבל לילך באותה דרך לא נזכר איסור.
ונראה שהביאור האחרון שהזכיר מארי בתשובה שלפנינו הוא פשט דברי רבינו, ולכן לא הזכיר רבינו את דברי התלמוד בבבא בתרא, שיש חילוק בין אם יש דרך אחרת ללא.
[1001] כל מה שנזכר מהמילים "אדם שהולך לעבודתו ..." מארי לא השיב לשואל תשובה ברורה. והסיבה- כיון שבימנו רבתה הפריצות, אין הדבר פשוט מבחינה מעשית.
[1005] וזה לשון רבינו בהלכות איסורי ביאה כב,א "אסור להתייחד עם ערווה מן העריות, בין זקנה בין ילדה- שדבר זה גורם לגלות ערווה: חוץ מהאם עם בנה, והאב עם בתו, והבעל עם אשתו נידה ..."
ובהלכה ג' כת"ר "כשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה, ואף על פי שאינה ערווה, בכלל ייחוד עריות; ושמאי והילל גזרו על ייחוד גויים. נמצא כל המתייחד עם אישה שאסור להתייחד עימה, בין ישראלית בין גויה- מכין את שניהן מכת מרדות, האיש והאישה, ומכריזין עליהן: חוץ מאשת איש- שאף על פי שאסור להתייחד עימה, אם נתייחד אין לוקין, שלא להוציא לעז עליה שזינת, ונמצאו מוציאין לעז על הבנים שהן ממזרים"
עוד כת"ר שם בהלכה יב "... וכן כל המתייחד עם אישה, והיה הפתח פתוח לרשות הרבים- אין חוששין משום ייחוד"
[1009] וזה לשון רבינו בהלכות מאכלות אסורות יב,כא "יין של ישראל ושל גוי בבית אחד, והיו החביות פתוחות, ונכנס הגוי לבית, ונעל הדלת בעדו- נאסר כל היין. ואם יש חלון בדלת, שמסתכל ממנו העומד אחורי הפתח ורואה כנגדו- כל החבייות שכנגד החלון, מותרות; ושמן הצדדין, אסורין: שהרי מפחד מן הרואה אותו"
[1010] הירושלמי הוא במסכת כתובות דף מה: (פרק ז הלכה ו) "תרעה טריד- סוטה, מוגף- צריכה" וביאורו- אם הדלת נעולה במנעול ונכנסו בחדר איש ואישה הרי היא סוטה, אבל אם הדלת רק מוגפת דהיינו סגורה בלי מנעול, הדבר ספק האם היא סוטה. ולפי האמור, מארי לא דייק בבארו טריד, ומהירושלמי משתמע שפירושו נעול במנעול.
[1012] כוונת מארי לפס"ר בהלכות דעות ד,ט "... וכן לא יצא [תלמיד חכמים] יחידי בלילה, אלא אם היה לו זמן קבוע לצאת בו לתלמודו. כל אלו, מפני החשד"
[1015] לשון מארי בסוף התשובה "אבל בכל אופן אין בכך כלום". והנה מארי נמנע בעקביות מלומר שהדבר אסור בהחלט, ובתשובה שלפנינו השתמש בלשון "כדאי להיזהר" ובתשובה הקודמת מס' 569 השתמש בלשון שהוא "ממליץ שלא יתיחדו".
[1018] כשיש כלי שיר הדבר אסור משום איסור שמיעת כלי שיר, וכמו שנתבאר בהלכות תעניות ה,יד. ראה בתשובה מס' 471.
[1019] ראה בתשובה מס' 142, שם הובא מפרהמ"ש אבות א,טז שהחסידים משתדלים מאוד להתרחק מדיבור שיחה בטילה.
[1028] לשון מארי. בקלטת יש תוספת, ומארי הוסיף להתבטא במילים חריפות כלפי בעל השמחה, שאינו מקפיד על כבוד אורחיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה