105. אישה יכולה לברך כל בוקר את ברכות השחר, אבל אינה חייבת לברך את ברכות התורה, כי אינה מצווה על לימוד התורה, ולכן אם רוצה לקרוא חומש יכולה לקרוא אף בלי לברך ברכות התורה, אבל יש לה רשות לברכם[66].
וזמן ברכות השחר הוא כמו תפילה, עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום. (אהבה- תפילה ז,ג-ז י-יא: ג,א)
106. נשאל מארי, על מה שכתב הרב עמרם קורח בספרו סערת תימן[67] "שבתימן הנשים לא היו מברכות ברכת המזון ולא מתפללות, ואינם יודעות מנוסח התפילה וברכת המזון אפילו תיבה אחת"
והשיב, שזה אינו נכון, כי אינם חייבות לומר את הנוסח הזה דווקא, אבל היו מודות לה' ומתפללות בשפה הערבית, ובערבית מעורבת עם עברית, גם הודאה וגם שבח, והיו משכימות קום ומתפללות כפי צחות לשונם, כפי עיקר הדין.
ובימנו יודעות לברך ולהתפלל, ולכן יגידו את הנוסח שתיקנו אנשי כנסת הגדולה.
אישה שרוצה לומר פסוקי דזמרא, ולברך לפניהם ולאחריהם ברוך שאמר וישתבח רשאית, כי הם דברי שבח. ואין ברוך שאמר וישתבח ברכות "אשר קדשנו במצותיו וצונו על פסוקי דזמרא" אלא הם ברכות שבח ולכן יכולות לברך אותם.
וכן אישה שרוצה יכולה לומר את הברכות שלפני קרית שמע ושלאחריה.
ברכות השחר אף שזמנם עד סוף שעה רביעית ביום[68], אינם נחשבות כמצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות, כי עיקר חיובם הוא בשעת הפעולות השייכות להם. ואין הנשים חייבות בהם, אלא רצוי שיאמרום.
ובברכת שלא עשני גוי תאמר שלא עשני גויה, ובברכת שלא עשני עבד תאמר שלא עשני שפחה, אבל לא תברך את הברכה שלא עשני אישה. (אהבה- תפילה ז,ג-ז י-יא)
107. אישה פטורה מלומר ברכות התורה כל בוקר, אבל רשאית לאמרם. [ולכן אם רוצה לקרוא חומש בבוקר קודם שברכה ברכות התורה אין בזה איסור[69]]. (אהבה- תפילה ז,ג-ז י-יא)
108. אישה שרוצה לקרוא חומש בבוקר קודם שברכה ברכות התורה רשאית, כי אינה חייבת בלימוד תורה. ומה שאמרו חכמים שאסור לאדם ללמד את בתו תורה, זה בתורה שבע"פ לא בתורה שבכתב. (אהבה- תפילה ז,ג-ז י-יא: מדע- תלמוד תורה א,יג)
109. אישה שרצת לברך ברכות התורה אינה יכולה, כי אינה מצווה על לימוד תורה, וכל מי שאינו מצווה על דבר אינו יכול לברך עליו[70], כמו שכת"ר בהלכות ציצית ג,ט "ונשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית, מתעטפים בלא ברכה; וכן שאר מצוות עשה שהנשים פטורות מהן- אם רצו לעשות אותה בלא ברכה, אין ממחין בידן"
אבל אישה שרוצה לומר פסוקי דזמרא, ולברך לפניהם ולאחריהם ברוך שאמר וישתבח רשאית. וכן אישה שרוצה יכולה לומר את הברכות שלפני קרית שמע ושלאחריה[71], כי הם דברי שבח.
והמקור שממנו לומד מארי, שכל ברכת שבח אישה רשאית לברך, הוא ההלכה שהובאה כאן בתשובה, שלא אסר רבינו על הנשים לברך, אלא ברכות שהם על מצוות שאין הנשים חייבות בהם, ומכאן נלמד ששאר ברכות השבח נשים רשאיות לברך[72]. (אהבה- תפילה ז,ג-ז י-יא)
110. אדם שבשעת קימתו משנתו בבוקר צריך לצאת להפנות, אבל עדיין יכול להחזיק את עצמו ולברך את הברכות על סדר פעולותיו, כמו שביאר רבינו בהלכות תפילה ז,ג-ז יברך אז את הברכות, אבל אם אינו יכול להחזיק את עצמו יותר, ילך ויתפנה ואח"כ יברך את ברכות השחר.
ואין איסור לברך את ברכות השחר אף שהוא צריך לנקביו. (אהבה- תפילה ז,ה)
111. כת"ר בהלכות תפילה ז,ה "וכל זמן שייכנס אדם לבית הכסא- אומר קודם שייכנס, התכבדו מכובדים קדושים, משרתי עליון, שמרוני והמתינו לי עד שאכנס ואצא, כי זה הוא דרכן של בני אדם"
ונשאל מארי, מי אלה משרתי עליון?
והשיב, המלאכים. ומהם המלאכים, המלאך הכי גדול הצמוד לאדם זהו שכלו של האדם, כי בדרך כלל כל יהודי חייב להיות קשור עם המושכלות עם ידיעת ה', או בדברי תורה, כמו אותו המעשה של ר' אלעזר בר' שמעון שהיה בבית הכסא ולמד סוגיא בקול רם, ושמע רבה ואמר לא למדתי את הסוגיא הזו אלא מר' אלעזר בר' שמעון שהיה בבית הכסא והגמ' שואלת, איך ר' אלעזר בר' שמעון קורא בבית הכסא דברים כאלה? ועונה, גמרי אכפיה[73]. וחז"ל יצאו מתוך הנחה שכל יהודי מחשבתו בדברי תורה לכן אומר את הדברים האלה[74] כדי להזכיר לעצמו להנתק מדברי תורה לדברים בטלים, כדי שלא יבוא להרהר בדברי תורה בבית הכסא. בימנו לא נהגו לומר את הדברים האלה[75] כי אנו מנותקים מדברי תורה, עוסקים כל החיים שלנו בדברים בטלים[76].
ולפי כל האמור, אין ההלכה עוסקת במלאכים כפי מה שרגילים [לחשוב ההמון[77]], וכן כת"ר בהלכות מזוזה[78]. (אהבה- תפילה ז,ה: מזוזה ו,יג: זבחים קב:)
112. כת"ר בהלכות תפילה ז,יד "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, בין היום והלילה"
וביאר מארי, שבין איש ובין אישה חייבים במצוה זו, ואין זה מצות עשה שהזמן גרמא משום שנאמר בה שחיובה "בכל יום", כי מה שנאמר בה בכל יום הכוונה בכל יממה, אבל מצותה בין ביום ובין בלילה, ואינה מוגבלת בזמן.
וכן מצאנו אף במצות תפילה, שמתורה המצוה להתפלל בכל יום ואין זמן קבוע האם ביום או בלילה, ולכן היא מצות עשה שלא הזמן גרמא, ונשים חייבות בה[80]. (אהבה- תפילה ז,יד)
113. כתב מארי בספרו הליכות תימן[81] "יצאו שלושה כוכבים, מתפללים ערבית, יחידים בבתיהם. כי אין שום בית כנסת נפתח במוצאי שבת לתפילת ערבית. ... שכך הוא המנהג מימי הקדמונים ואין לשנות. יתכן שנהגו כך מחמת ששותים יי"ש בסעודה שלישית, ולפעמים מפריזים קצת בשתייה זו, ואם יתפללו בעשרה אפשר שיהיה הש"ץ שתוי ואינו מוציאם ידי חובתם, לכן נהגו שבשעות אלה יהיה כל אחד אחראי להוציא את עצמו"
ונשאל מארי, האם מפני סעודה שלישית ביטלו תפילת ערבית במנין, והרי יכול האדם להפסיק סעודתו בכדי להתפלל?
והשיב, שתפילת ערבית אינה חובה במנין, ואין בה חזרה, ותמיד היא נחשבת כתפילה עם הציבור ולא כתפילת ציבור.
אבל בשחרית ובמנחה חייב האדם להשתדל להתפלל בעשרה, בכדי שיענה קדושה עם הציבור. וכל חיוב תפילת הציבור הוא מדרבנן, ואמנם אין איסור למי שלא התפלל בציבור, אבל חייב האדם להשתדל להתפלל עם הציבור. (אהבה- תפילה ח,א)
114. יישוב שיש בו בית כנסת אחד, ובו מתפללים כל העדות, ורוב התפילות נאמרות בנוסח אשכנזי, ולפעמים בנוסח ספרדי, ולעתים נדירות בנוסח תמני. ורצו להקים בית כנסת אחר שבו יתפללו בנוסח ספרדי ותמני, ובכדי להקים עוד בית כנסת צריכים להאבק בכל מיני גורמים, יש להם לעשות זאת ויקימו בית כנסת לפי מנהגם, וישתדלו להמנע כמה שיוכלו ממחלוקת[82]. (אהבה- תפילה ח,א: קנין- שכנים ו,א)
115. אדם שעובר ליד בית כנסת ושומע קדיש, יענה על הקדיש ואינו צריך לעמוד ולהמתין עד שיגמרו את הקדיש. וכן אם שומע קדושה יענה וימשיך בדרכו ואינו צריך לעמוד, כי אינו מתפלל עם ציבור זה. (אהבה- תפילה ח,ד-ה)
116. אדם שהתפלל עם הציבור ושומע קדיש ורוצה לצאת, ראוי לו שימתין עד שיגמרו את הקדיש ורק אח"כ יצא. (אהבה- תפילה ח,ה)
אדם שמניח תפילין ושמע קדיש ימשיך להניח תפילין, ואסור לו לענות על הקדיש משום העוסק במצוה פטור מן המצוה. (אהבה- קרית שמע ב,טו ציון מג)
117. אדם שמתפלל מול פתח בית הכנסת והדלת פתוחה, אינו מצטרף להשלים לעשרה, ואינו דומה לאמור בהלכה "חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה[83]" כיון ששם יש שתי חצירות [זו ליד זו], ואלו בית הכנסת הרי הוא בית הסגור עם מחיצות, ואדם זה נמצא מחוץ לבית הכנסת בחצר. ויכול לענות עם הציבור אבל אינו מצטרף לעשרה. (אהבה- תפילה ח,ז)
118. אדם שהתפלל בבית כנסת אשכנזי [שאינם מתפללים את תפילת הציבור ביחד עם השליח ציבור, אלא כל אחד מתפלל לעצמו[84]], והקדים את השליח ציבור בברכת ברוך שאמר וישתבח, יכול לענות אמן על ברכת השליח ציבור, כי עדיין נמצא בפסוקי דזמרא. אבל אם נמצא האדם בקרית שמע לא יפסיק לענות אמן על שום ברכה. (אהבה- תפילה ח,ט: קרית שמע ב,טו ציון מג)
ונשאל מארי, האם רבינו ביטל את תקנת חז"ל או שאין זה נקרא ביטול?
והשיב, שרבינו לא ביטל את תקנת חז"ל אלא שכיון שאין שמים לב לדברי השליח ציבור לכן יתפללו תפילה אחת למנוע חילול ה'[86].
והוסיף מארי עוד טעם מדוע אין צורך להתפלל לחש וחזרה, והוא שכיון שכולם בקיאים להתפלל ואין אף אחד שאינו יודע להתפלל א"כ לכאורה לא היו צריכים להתפלל לחש וחזרה, ובטלה תקנת חז"ל מאליה. אלא שמחמת טעם זה לבד לא נבטל את תקנת חז"ל כי אף שבטל הטעם לא בטלה התקנה.
כמו שמצאנו שדיין אלכסנדריא[87] רצה להתפלל תפילה אחת מחמת שכולם בקיאים, וענה לו רבינו אע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה.
(ותקנת חז"ל מעיקרה נתקנה למי שאינו בקי, אבל היום שכולנו בקיאים אין בזה תקנת חז"ל. וזהו משמעות לשון רבינו בתשובה "כי מי שאינו בקי יצא בשמיעת התפילה והבקי יתפלל לעצמו עם שליח ציבור מילה במילה[88]" דהיינו שבזה ששמע מי שאינו בקי את התפילה מהשליח ציבור בזה קוימה תקנת חז"ל[89]). (אהבה- תפילה ח,י וציון כז)
120. אדם שהוא מחלל שבת בפרהסיא והעלוהו להיות שליח ציבור, אין עונים אחריו, ואינו מוציא את הרבים ידי חובתם[90].
ואין נקרא מחלל שבת בפרהסיא עד שיחלל את השבת בפני עשרה מישראל -אף בלי שיעידו בפני בי"ד-. אבל אם רק שמעו עליו אינו נקרא מחלל שבת בפרהסיא כי יש הרבה שמועות שבני אדם מספרים, אפילו על אנשים גדולים. (אהבה- תפילה ח,יא: זמנים- שבת ל,טו)
121. בשעה שאדם מברך או מתפלל יאמר זאת בהגיה התימנית בכדי לשמור על מנהג אבות[91], אבל מי שאינו יכול לכווין בתפילה עם הגיה זאת, יתפלל בכל הגיה שרגיל בה, [ובלבד שיכווין את לבו למה שמוציא מפיו]. (אהבה- תפילה ח,יב: קרית שמע ב,ח-ט)
122. מנהג הקדמונים היה שלא לומר את השערים שנוהגים להוסיף בקדיש בראש השנה ויום כיפור "ויפתח ה' אלהינו לנו ולכל ישראל אחינו, שערי אורה, שערי אהבה ..."
ומי שמוסיף שערים אלה אינו נחשב הפסק, ואין חובה לאומרם, ובין אם אמרו ובין אם לא אמרו אינו מעלה ולא מוריד. (אהבה- תפילה ט,א)
123. כתבו התכאליל העתיקים[92] שאדם שמתפלל ביחיד, כשיגיע לברכו, יאמר- ברכי נפשי את ה' המבורך, ברוך ה' המבורך לעולם ועד.
וביאר מארי, שמנהג זה אינו מופיע בדברי רבינו, אלא הוא מנהג עתיק של יהודי תימן. (אהבה- תפילה ט,א [כעין מקבילה])
124. אסור לדבר באמצע קדיש בדברי תורה, וכ"ש שאסור לדבר אז שיחה בטלה. וכך כתב הרי"ף "מבעי ליה לאינש דלא לאשתעויה מכי מתחיל שליח ציבור ברוך שאמר עד סוף קדיש בתרא". (אהבה- תפילה ט,א: יא,ו)
125. בזמן חזרת התפילה חייבים הציבור לעמוד כנגד הרוח שמתפללין אליו[93] ולא ישבו ולא יסתובבו לכיוון אחר, ויענו אמן אחר כל ברכה מברכות השליח ציבור. ואם יודע השליח ציבור שאין מי שיענה אחריו אמן הרי ברכותיו ברכה לבטלה[94].
(והראיה שברכותיו לבטלה, ממה שמצאנו בתשובות רבינו [סי' קיח מהדו' בלאו] שרצו חכמי אלכסנדריה לבטל את הלחש כיון שסברו שהחזרה ברכה לבטלה אם כבר יצאו ידי חובתם בלחש, ולכן הורה להם רבינו שיענו אמן אחרי כל ברכה וברכה[95]).
ואין לפטור את הציבור מלענות אמן משום "שומע כעונה" כי זה נאמר לגבי לצאת ידי חובה, אבל בחזרת התפילה חייבים כולם לענות אמן אחר כל ברכה מברכות השליח ציבור. (אהבה- תפילה ט,ג)
126. אדם שסיים את התפילה בלחש וממתין לשליח ציבור שיתפלל את חזרת התפילה בקול רם, לא יעיין אז בספר בכדי שלא תטרד מחשבתו מהתפילה. ואף שאין דעתו של האדם פנויה ממחשבות, מכל מקום צריך להתרכז רק בענין התפילה, [ואם יעיין בספר יהרהר במה שקרא בספר ויסיח את דעתו לגמרי מהתפילה[96]].
וכך הדין במי שהתפלל בבית כנסת אשכנזי שאינם קורין את הפסוקי דזמרא ביחד[97] אלא השליח ציבור אומר בקול רם רק פסוק ראשון ואחרון של כל מזמור, והקדים את השליח ציבור, לא יעיין אז בספר, ואי אפשר לאדם לחלק את מחשבתו חצי רגע בענין זה וחצי רגע בענין אחר. (אהבה- תפילה ט,ג)
127. אדם שהגיע בסוף תפילת ערבית של שבת ולא התפלל בלחש עם הציבור, ושמע מהשליח ציבור את הברכה "מעין שבע" אינו יוצא בה ידי חובת תפילת ערבית, וחייב להתפלל ערבית בעצמו. כי ברכת מעין שבע לא נתקנה בכדי שיצאו בה ידי חובת תפילה או כחזרת התפילה, אלא בכדי שימתינו למאחרים. (אהבה- תפילה ט,י-יא)
והשיב, שאינה צריכה לחזור, כי תפילה זו היא מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות ממנה[99]. וגם אם תרצה האישה לחזור, לכתחילה לא תעשה כך[100], ואם חזרה מה שעשתה עשתה.
אישה ששכחה לחתום בעשרת ימי תשובה "המלך הקדוש" או "המלך המשפט"[101] אינה חוזרת[102]. (אהבה- תפילה י,ט יג)
-------------------
[66] למעשה אין הבדל בין ברכות השחר לברכות התורה כלפי חיוב האישה, ובשניהם אינה חייבת אבל יכולה, וכך נוכיח אף מהתשובות הבאות שבהם אמר זאת מארי בפירוש.
[67] עמ' קיח.
[68] כך אף נתבאר בסוף התשובה הקודמת מס' 105.
[69] מהמילים "ולכן אם רוצה לקרוא חומש ..." לא אמר זאת מארי בפירוש בתשובה לפנינו, אלא דייקתי מדבריו מהבנת רוח התשובה, אבל בתשובות מס' 105 108 אמר זאת מארי בפירוש.
[70] תשובה זו שונה מכל התשובות שהובאו קודם שבהם התיר מארי לנשים לברך ברכות התורה אם רצו, והחשיב את ברכות התורה כברכות השבח על התורה שאף נשים שייכות בזה, ולא כברכות על עצם מצוות לימוד תורה, שאישה אינה חייבת ללמוד תורה ולכן אף אינה יכולה לברך את ברכות התורה.
[72] כאן ביאר לנו מארי מקור חשוב, לכל ההלכות הנוגעות לגבי אישה בברכות.
[74] התכבדו מכובדים.
[75] התכבדו מכובדים.
[76] מחמת חשיבות הדיוק בענין מחשבתי זה, הובאו דברי מארי מילה במילה.
[77] הסוגריים תוספת שלי להבהרה.
[78] וזה לשון רבינו בהלכות מזוזה ו,יג "חייב אדם להיזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכול תמיד. וכל עת שייכנס וייצא, יפגע בייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא- ויזכור אהבתו, וייעור משינתו ושגייתו בהבלי הזמן; ויידע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים, אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו, והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו- מוחזק לו, שלא יחטא: שהרי יש לו מזכירין רבים; והן הן המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר "חונה מלאך ה' סביב, ליראיו; ויחלצם" (תהילים לד,ח)"
[80] כאן לימדנו מארי שמצוה שחייבים לקיים פעם בכל יממה, ואין לה זמן קבוע ביום או בלילה, נקראת מצות עשה שלא הזמן גרמא.
"בעית מנהגי העדות: בעית מנהגי העדות השונות בנוסח התפילה במנהגי כשרות הבשר ועוד, גם בענייני טהרת המשפחה, כל שלוש השאלות הללו כלולות בתשובה 4 [ראה שם]. ואעיר רק על כך אם יש ליצור מיזוג גליות בהלכה. לדעתי חובה להשאיר את הדברים כמות שהן, ואף יש לעודד קיום המנהגים כפי שהן כי בקודש יסודן. וטענת מיזוג הגליות אינה אלא אשליה, עדין לא שמעתי בימינו על קהילה אשכנזית שקבלה מנהגי תימן בהלכה, או אף מנהגי ספרד. וכל הדיבורים על מיזוג גליות אינם אלא דברי הבל, ואינם אלא טשטוש מנהגי גליות וביטולן, ויש מקרים שמבטלים את היותר נכון ויותר יסודי, ומחדירים במקומו את הפחות נכון והפחות יסודי. ויש גם מורים המטיפים לנו לעמוד לפני "שלושה הדיוטות" לעשות התר נדרים כדי לבטל מנהגותינו היפים והיסודיים, ומוכנים הם אף להיות ההדיוטות לשם כך. לפיכך יש להשאיר את הדברים כפי שהם עד יבוא מורה צדק"
ולעומת זאת ראה שם עמ' 100-101, ולישוב הסתירה ראה בספר "הולך תמים" עמ' 164.
[83] וזה לשון רבינו בהלכות תפילה ח,ז "וצריך להיות העשרה כולן במקום אחד, ושליח ציבור עימהן במקום אחד. חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה, והיו תשעה בגדולה ואחד בקטנה- מצטרפין; תשעה בקטנה, ואחד בגדולה- אין מצטרפין (ראה הערה בסוף). ציבור בגדולה, ושליח ציבור בקטנה- יוצאין ידי חובתן; ציבור בקטנה, ושליח ציבור בגדולה- אין יוצאין ידי חובתן (ראה הערה בסוף), שהרי הוא מופלג מהן ואינו עימהם במקום אחד: מפני שיש לגדולה פסין מכאן ומכאן, הרי היא כמופלגת מן הקטנה; ואין הקטנה מופלגת מן הגדולה, אלא הרי היא כקרן זווית שלה"
הערות לנ"ל:
אין מצטרפין- הקטנה בטלה כלפי הגדולה ולא להיפך, כמו כן האחד נמשך אחרי העשרה ולא להיפך. ולכן רק כאשר רוב הציבור בגדולה ויחיד בקטנה, הרי בטל היחיד שבקטנה כלפי הרבים שבגדולה ומצטרפין.
אין יוצאין ידי חובתן- הקטנה בטלה כלפי הגדולה ולא להיפך, כמו כן שליח ציבור נמשך אחרי העשרה ולא להיפך. ולכן רק כאשר רוב הציבור בגדולה ושליח ציבור בקטנה, הרי נמשך שליח ציבור שבקטנה אחרי הרבים שבגדולה ומצטרפין.
[84] הסוגריים תוספת שלי להבהרה.
[85] וזה לשון רבינו בתשובה רנו (מהדו' בלאו) "ואשר למנהגנו אנו אשר נראה לנו שזו חובה מוטלת עלינו, לפי מה שהושג לבני אדם מן ההרגלים הרעים בזמנים אלו ובמקומות אלו, הוא כפי שאבאר לכם, בתפילת שחרית ומוסף בשבתות ובמועדים דוקא מחמת רבוי בני אדם אני עושה אותם תפילה אחת כמנהגכם במקומכם במוסף ראש השנה. וכן אם אירע לנו תפילת מנחה מאוחרת מאד עד שיש לחוש שתשקע החמה אני אומר לש"ץ להסדיר התפילה בקול רם וקדושה. וראינו שאין בזה שום הפסד כלל כי מי שאינו בקי יצא בשמיעת התפילה והבקי יתפלל לעצמו עם שליח ציבור מילה במילה. ומה שהביאני לעשות כן הוא שכל בני אדם בעת תפילת שליח ציבור אינם שמים לב למה שהוא אומר, אלא משוחחים ויוצאים והוא מברך כמעט ברכה לבטלה כיון שאין מאזין להם, וכל מי שאינו בקי כשרואה תלמידי חכמים וזולתם משוחחים וכחים ורקין ומתנהגים התנהגות מי שאינו מתפלל בעת תפילת שליח ציבור, עושה גם הוא כן. ונקבע בלבות כל בני אדם שאין שם תפילה אלא בעת הלחש, ואנחנו אומרים באיסורי תורה עת לעשות לה' הפרו תורתיך (תלים קיט,קכו) כל שכן בתקנת התפילה, ויש בזה הסרת חילול השם שחושבים עלינו שהתפילה אצלנו שחוק ולעג, ויש בזה מהוצאת בני אדם מידי חובה (כלומר מידי חטא) מה שלא נעלם. אבל כאשר אנו מתפללים בשאר ימות החול בציבור מועט רציני אנו עושים כתקנה הראשונה ומתפללים לחש ובקול רם"
עוד כת"ר בתשובה רכא (מהדו' בלאו) מה יאמר אדוננו בדבר קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפילה, היסדיר שליח ציבור התפילה עליהם [הכוונה שיאמר שליח ציבור את חזרת התפילה], כדי שלא לבייש את מי שאינו בקיא, שעיקר סדר התפילה בעבורו, או לא יסדיר להם שליח ציבור את התפילה, מפני שהיא ברכה שאינה צריכה שכבר הוציאו עצמם ידי חובה בלחש, ...
והשיב, מאחר שתיקנו החכמים ז"ל, שירד שליח ציבור לפני התיבה להוציא את מי שאינו בקיא, ... לא תהיה ברכת שליח ציבור ברכה לבטלה בשום פנים בסיבת עיקר התקנה, אף על פי שאין בזה הקהל מי שלא יצא, ... וכן כל מה שתקנו בסיבת (דבר ) כזה [ז"א מחמת איזה סיבה שתהיה], אין ענינו, עד שתהיה שם הסיבה לעשותו, אשר בעבורה נתקן, אלא ענינו שיעשה זאת בכל אופן, שמא תהיה שם הסיבה המחייבת לעשותו. וצריך להבין זה הענין, לפי שלולא זה, היו החכמים ז"ל נותנים דבריהם לשיעורין והיו צריכים לבדוק כל אדם בבית כנסת ולדעת מצבו, ואז יחזור שליח ציבור על התפילה או לא יחזור, ולא כך ענין התקנות והגזרות. וכתב משה"
[86] ראה תשובה 135 שדבר זה הוא לכתחילה.
[87] תשובה קיח מהדו' בלאו עי"ש. וראה להלן בתשובה מס' 125 בהערה, שם הבאנו את תשובת רבינו.
[88] התשובה במלואה הובאה בהערה למעלה, ראה שם.
[89] כל מה שכתבנו מהמילים "ותקנת חז"ל נתקנה מעיקרה למי שאינו בקי …" אלו הם מילים שאמר השואל ומארי לא הביע את התנגדותו, אבל נראה שדעתו של מארי אינה כן, אלא כמו שכתבנו לפני זה. שעיקר הטעם שלא להתפלל לחש וחזרה משום שהציבור אינם שמים לב למה שאומר השליח ציבור, והטעם השני שאמר מארי שהיום כולם בקיאים ואין צורך בלחש וחזרה הוא טעם נוסף, אבל לא מחמתו אין מתפללים לחש וחזרה. ותקנת חז"ל היתה שתפילת הציבור תהיה שיתפללו לחש ואח"כ חזרה משום אלו שאינם בקיאים, ולא שאם יש אדם שאינו בקי צריך שיהיה ש"ץ שישמיע לו את התפילה. ולפיכך נתננו סוגריים מסביב קטע זה.
[90] וזה לשון רבינו בהלכות שבת ל,טו "השבת ועבודה זרה- כל אחת מהן, שקולה כנגד שאר כל מצוות התורה; והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו, לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצוות, הרי הוא בכלל רשעי ישראל; אבל המחלל שבת בפרהסיא, הרי הוא כעובד עבודה זרה- ושניהם כגויים, לכל דבריהם".
[91] כבר הוכח דיוקו של מנהג זה.
[93] תשובה רנח (מהדו' בלאו).
[94] וכן מצאנו שאמר רבינו זאת בתשובה רנו (מהדו' בלאו) "ומה שהביאני לעשות כן [לתקן תפילה אחת] הוא שכל בני אדם בעת תפילת שליח ציבור אינם שמים לב למה שהוא אומר אלא משוחחים ויצאים [מבית הכנסת] והוא מברך כמעט ברכה לבטלה כיון שאין מאזין להם"
[95] המעיין בתשובת רבינו סי' קיח (מהדו' בלאו) שנראה שמארי בהפנייתו התכוון אליה, יווכח שנשאל רבינו על ציבור שהתפללו בהשכמה תפילה אחת, ואחרי זמן –שעה או שעתיים- היה החזן מתפלל שוב להוציא את המאחרים ידי חובתם, ונשאל רבינו האם יכול החזן להתפלל שוב? והשיב, שיתפללו כולם בהשכמה, ואין החזן יכול לחזור ולהתפלל להוציא את המאחרים ידי חובה, כיון שיצא ידי חובתו בתפילת ההשכמה. ע"כ. ולא הזכיר רבינו עניית אמן בחזרת התפילה כמו שציטט מארי, ולכן הבאנו קטע זה בסוגריים, ובהערה הקודמת ציטטנו תשובה ששם אמר זאת רבינו בפירוש.
[97] כתב מארי בכתבים ב' עמ' 958, שיהודי תימן קורין את הפסוקי דזמרא בחן ויופי כמו מקהלה מאומנת.
[98] לשון רבינו בהלכות תפילה י,ט "מי ששכח השאילה בברכת השנים- אם נזכר קודם שומע תפילה, שואל את הגשמים בשומע תפילה. ואם נזכר אחר שבירך שומע תפילה, חוזר לברכת השנים; ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפילתו, חוזר ומתפלל שנייה"
[99] נבאר את דברי מארי. האישה חייבת רק בתפילה אחת ביום באיזה נוסח שיהיה ואין עליה חובה לומר נוסח זה [ראה תשובה 74], ואם נצריך אותה לחזור שוב ולהתפלל יצא שהחלנו את חובת תפילה זו בנוסחה וזמנה על האישה, ונרצה לחייבה במצוות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא. [לשון מארי בתשובה מס' 244, שאם נחייבה לחזור כי אז הברכה תיהפך שהזמן גרמא, ותהיה מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות]. ואין להקשות על הסבר זה ולומר שהאישה יכולה לחזור שוב על ברכות שמונה עשרה אף מבלי שתיהפך תפילה זו עליה כחובה בנוסחה וזמנה, כי אין אדם יכול לומר סתם את ברכות שמונה עשרה מבלי שהתחייב בהם, ואף האישה אינה יכולה לשוב ולומר פעם שניה חלק מברכות שמונה עשרה מבלי שנתחייבה בהם.
[100] כי את חובתה כבר עשת.
[101] לשון רבינו בהלכות תפילה י,יג "עשרת הימים שמראש השנה עד יום הכיפורים- טעה וחתם בהם בברכה שלישית האל הקדוש, חוזר לראש. טעה וחתם באחת עשרה אוהב צדקה ומשפט, חוזר לתחילת הברכה, וחותם בה המלך המשפט, ומתפלל והולך על הסדר; ואם לא נזכר עד שהשלים תפילתו, חוזר לראש. אחד יחיד, ואחד ציבור"
[102] השווה את התשובה כאן, לתשובה מס' 244. ושם נתבאר, מה הדין אם שכחה האישה לומר בתפילה בראש חודש יעלה ויבוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה