83. כבר ביארנו בתשובה הקודמת מס' 82 שאדם שגילה באמצע תפילתו שאינו מתפלל נוכח המקדש לא יעקור את רגליו, כי ההליכה באמצע התפילה נחשבת הפסק במקום שאין בה צורך. ולכן אדם שהחל להתפלל על פה והתבלבל באמצע התפילה ושוב אינו יכול להמשיך בתפילה -אינו יודע להתפלל בע"פ- מותר לו באמצע התפילה לעקור את רגליו על מנת לקחת סידור, כי אם לא יעשה כך לא יוכל להמשיך בתפילתו. (אהבה- תפילה ה,ג)
84. כת"ר בהלכות תפילה ה,ד "תיקון הגוף כיצד: ... ומניח ידיו על ליבו כפותין, הימנית על השמאלית"
וביאר מארי, שדבר זה אינו שייך באישה, כי אין כל החיובים האלה שייכים אלה באיש שחייב להתפלל כל יום שלש תפילות. (אהבה- תפילה ה,ד)
85. ראה את ההלכה בתשובה הקודמת מס' 84. וביאר מארי, שדבר זה שייך אף בימנו, ואותם שאינם מניחים את ידיהם כפותין הימנית על השמאלית עוברים על ההלכה[51]. (אהבה- תפילה ה,ד)
86. מקום שיש שם שני חדרים ובכל חדר יש ציבור שמתפללים והוציאו את הספר לחדר הסמוך וגמרו לקרוא בו ורוצים להחזיר את הספר למקומו, ונמצאים הציבור של אותו מנין באמצע תפילת הלחש של שמונה עשרה, אסור להם לעבור לפני המתפללים על מנת להחזיר את הספר למקומו, כי אסור לאדם שיעבור לפני המתפלל כדי שלא יפריע לו את כוונתו. (אהבה- תפילה ה,ו)
87. מקום שיש שם שני חדרים ובכל חדר יש ציבור ונמצאים הציבור של אותו מקום שיש בו את הספר תורה באמצע תפילת הלחש של שמונה עשרה, אסור לאחד מן המתפללים של המנין הסמוך להיכנס באמצע התפילה על מנת לקחת את הספר תורה, כי נמצא עובר לפני המתפללים, ואסור לאדם שיעבור לפני המתפלל כדי שלא יפריע לו את כוונתו. ואין להקל משום טורח ציבור כי היה להם להכין את עצמם וליקח את הספר תורה קודם שיתפללו שם תפילת הלחש. (אהבה- תפילה ה,ו)
88. אדם שגמר את תפילתו ורוצה לפסוע שלש פסיעות לאחריו, ויש מישהו אחריו שעדיין לא גמר להתפלל, מותר לו לפסוע לאחריו ואינו צריך להמתין עד שיגמור המתפלל שאחריו, כי כולם עוסקים בתפילה ועל כולם לפסוע לאחריהם, ואין זה נקרא עובר לפני המתפלל כי אינו עובר וחותך את המתפלל אלא הולך באותו קו של המתפלל. (אהבה- תפילה ה,ו)
89. אדם שגמר את תפילתו ורוצה לפסוע שלש פסיעות לאחריו, ויש מישהו אחריו שעדיין לא גמר להתפלל [והוא עומד בסמוך אליו[52]], מותר לו לפסוע לאחריו באלכסון בכדי שלא יפגע במתפלל שאחריו, ואינו צריך להמתין לו עד שיגמור את תפילתו, כי אינו עובר וחותך את המתפלל אלא הולך באותו קו של המתפלל. (אהבה- תפילה ה,ו)
90. אדם שהתפלל בבית כנסת שאינם נוהגים ליפול על פניהם באחד מן הימים שצריך ליפול בהם על פניו, אין ראוי לו לשנות את עצמו מן הציבור ולא יפול על פניו, ואף אחר התפילה אינו צריך ליפול על פניו.
מה שאמרו חכמים "אל ישנה אדם מפני המחלוקת[53]" זה בדברים הניכרים שנראה וניכר השינוי שעושה. (אהבה- תפילה ה,טו)
91. כתב מהרי"ץ בעץ חיים "ושוב מצאתי כן להרב מורנו הרב יהודה צעדי בשם הרב באר הטב שטוב לומר התחינה ולא המזמור, אלא שכתב לומר הפסוק הראשון מהמזמור [ותמה על זה מהרי"ץ וכתב] ואני תמיה א"כ מה הועלנו והלא כל עיקר הכוונה הוא פסוק ראשון, הלכך יאמר התחינה לבד ולא יוסיף ולא יגרע דבר"
ונשאל מארי על זה, והשיב שהעיקר לומר את הנוסח שכתב רבינו לפניך אני כורע.
כתב מארי בהערותיו על משנ"ת[54], שיהודי תימן נופלים על פניהם כפי שכתב רס"ג בסידורו[55]. וביאר מארי לשואל, שהיום לא עושים כך כיון שהולכים עם מכנסים, והגוף מיובש, ואין בני אדם יכולים לכפוף את רגליהם כשם שכפפום בעבר, ומה שנופלים היום על יד שמאל זה מעין מה שכתב רס"ג. (אהבה- תפילה ה,טו וציון מא: סדר התפילה)
92. בית כנסת שיש בו רק אנשים מועטים שנופלים על פניהם בתפילת מנחה ושאר הציבור מתעצלים מליפול על פניהם, אין ראוי לאדם לנהוג כמותם אלא יפול על פניו[56], וילמדם שצריכים הם ליפול על פניהם גם בתפילת מנחה. (אהבה- תפילה ה,טו)
93. נהגו שלאחר שיגמור האדם להתפלל- שמונה עשרה ברכות - יאמר את התחינה שהיה אומר מר בריה דרבינא[57] "אלהי נצור".
וביאר מארי, שנוסח זה נהגו לאומרו כבר מאות בשנים -500 שנה ויותר- ואף שלא הוזכר בתכלאל קדמונים ובתכלאל משתא, נהגו כולם לאומרו, ומה שלא נזכר בדבריהם צריך לברר זאת[58]. (אהבה- תפילה ו,ב: סדור רס"ג עמ' יט)
94. נהגו לומר נוסח אלהי נצור אף בשבת או ביום טוב כיון שהחשיבוהו כחלק מהתפילה ולא כתחנונים, ורק תחינות ובקשות אסור לומר בשבת או ביום טוב. (אהבה- תפילה ו,ב ג: ב,יט: א,ט ציון לא: זמנים- שביתת יום טוב ו,יז ציון כ)
95. אדם שאיחר והתפלל ביחד עם שליח ציבור בחזרת התפילה, וגמר עם שליח הציבור את ברכת שים שלום ועתה מתחיל קדיש, יש לו לסיים את תפילתו -לעקור את רגליו- מבלי לומר אלהי נצור ויענה על הקדיש עם הציבור. כי נוסח אלהי נצור הוא נוסח התחינה שהיה אומר מר בריה דרבינא כמו שנזכר בתלמוד ברכות יז. ושם נזכרו עוד סוגי תחינות אחרות שהיו האמוראים אומרים אחר תפילתם, ולכן אם יש לאדם צורך -כמו במקרה שלפננו- יכול שלא לאומרו על מנת שיענה על הקדיש עם הציבור. (אהבה- תפילה ו,ב: ח,א)
ונשאל מארי, מה דעת רבינו בצדיק שמברך אדם -חולה- וכיצד מועילה ברכתו?
והשיב, שלדעת רבינו מה שמועיל זה שיתפלל הצדיק על האדם וכן מצאנו באבותינו שאמרו לירמיה שיתפלל עליהם, כמו שנאמר (ירמיה לז,ב) "וישלח המלך צדקיהו את יהוכל בן שלמיה ואת צפניהו בן מעשיה הכהן אל ירמיהו הנביא לאמר התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו"
וכן מצאנו בהרבה מקומות במקרא שביקשו מהצדיק שיתפלל עליהם.
ואינו משום שמוסיף לו בזכויותיו אלא מפני שמתפלל עליו ומבקש מה' שירפאנו. ואת חשבונותיו של הקב"ה איננו יודעים כיצד יעניש את אדם זה וכדו'. (אהבה- תפילה ו,ג)
97. כת"ר בהקדמתו למשנה זרעים "ובגלל קרבתם לפני ה' יתעלה מלא רצונם כמו שהובטחו הצדיקים ותגזר אומר ויקם לך"
וביאר מארי, שמה שנאמר כאן שהצדיקים ה' ממלא את רצונם, פירושו שהם נביאים, כי הנביא צדקתו הוכחה לפני ה' משום ששרתה עליו נבואה, אבל הצדיק[60] לא תמיד צידקתו הוכחה. וצדיק בכדי שיענהו ה' תלוי הדבר במידת כנותו והעמקתו והשכלתו, ובימנו אין אנו יודעים האם ראוי הצדיק להגיע למדרגה זו, כי דבר זה תלוי בידי שמים. (הקדמה לפרהמ"ש זרעים עמ' ג': אהבה- תפילה ו,ג [כעין מקבילה])
98. כת"ר בהלכות תפילה ו,ד "אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה, מאחר שיעלה עמוד השחר, עד שיתפלל תפילת שחרית"
וביאר מארי, שמלאכות שהם לצורך התפילה, כגון שמגהץ את חולצתו ללובשה, או שמספר את שער ראשו[61] או זקנו וכדו', מותר. משום "הכון לקראת אלהיך ישראל" (אהבה- תפילה ו,ד-ה)
99. כת"ר בהלכות תפילה ו,ד "וכן לא ישכים לפתח חברו לשאול בשלומו, קודם שיתפלל תפילת שחרית"
וביאר מארי, שהפוגש את חבירו בבוקר בדרכו לבית הכנסת, יכול לברכו בברכת בוקר טוב, כי אינו משכים לפתחו לשאול בשלומו. (אהבה- תפילה ו,ד)
100. יכול אדם לפני תפילת מנחה ליטול את ידיו ולשבת ליד שולחן ולאכול פת פחות מכביצה, כיון שנחשב שטעם לפני מנחה, אבל לא אכל אכילת עראי וכ"ש שלא סעד[62]. (אהבה- תפילה ו,ד וציון יג)
101. אדם שבאמצע תפילתו גילה שיש לפניו סידור מונח על הרצפה, אסור לו לעקור את רגליו -ולהפסיק את תפילתו-[63] על מנת להרים את הסידור. (אהבה- תפילה ו,ט)
102. אדם שקרא קרית שמע שעל המיטה- בירך ברכת המפיל חבלי שינה ... וקרא פרשה ראשונה מקרית שמע- מותר לו אחרי זה לדבר או לשתות. (אהבה- תפילה ז,א-ב)
103. נשאל רבינו בתשובה קפב (מהדו' בלאו) "... ועוד, קרית שמע על מטתו מצוה, ונראה לברך עליה "על מצות קרית שמע"? והשיב, ... וקרית שמע על מטתו לא יברך עליה, לפי שהיא רשות ולא מצוה הצריכה ברכה"
104. נשאל מארי, אם לא בירך אדם את הברכה אלהי הנשמה[65] מיד כשהתעורר, אלא קודם התרחץ, האם יכול אח"כ לברך ברכה זו?
והשיב, שיכול אף אחר שהתרחץ לברך ברכה זו. ואמנם מצוה לברך ברכה זו מיד כשמתעורר, אבל אם לא בירך אותה מיד, יכול לברכה גם אח"כ.
ומה שכת"ר בהלכות תפילה ז,ט "נהגו העם ברוב ערינו, לברך ברכות אלו כולן זו אחר זו בבית הכנסת, בין נתחייבו בהן, בין לא נתחייבו בהן. וטעות היא, ואין ראוי לעשות כן. ולא יברך אדם ברכה, אלא אם כן נתחייב בה"
מה שאמר רבינו שאין לעשות כן, כוונת רבינו שאם מברך ברכה שלא התחייב בה הרי היא ברכה לבטלה, אבל אם מברך ברכה שלא בשעת הפעולה השייכת לה, אף שאינו לכתחילה, מ"מ יברך. (אהבה- תפילה ז,ג)
---------------------------
[51] השואל הזכיר בשאלה, שהרבה רבנים אינם מקפידים על זה.
[52] מתשובת מארי נראה שכך הבין את השאלה.
[54] השואל ציטט לדברי מארי בסידורו, ושם אין דבר זה מופיע, ולפיכך הסבנוהו לדברי מארי בהערותיו על משנ"ת.
[55] וזה לשון רס"ג ומארי- ותאור כריעתו, שיניח ברכו השמאלית על הארץ כאשר הוא יושב ומקפל ברכו הימנית עליה [על סוף הרגל השמאלית] כדרכו כשהוא רובץ ויהיה כאלו חציו רובץ וחציו יושב, ע"כ מרס"ג. והוסיף מארי, ולשון זה הועתק בכל סדורי תימן העתיקים וכך היינו נוהגים לעשות בנפילת אפים כמסורת הגאונים.
[56] בתשובה מס' 90 מדובר בציבור שאינם נוהגים ליפול על פניהם, ולפיכך לא ישנה ממנהגם ולא יפול על פניו. ואלו התשובה לפנינו עוסקת שנמצא עם ציבור שפוסקים כדעת רבינו, וברמת העקרון צריכים הם ליפול על פניהם אלא שמתעצלים, ולפיכך לא יגרר אחריהם אלא יפול על פניו.
[57] תלמוד ברכות יז.
[58] אבל נזכר בסדור רס"ג.
[59] וזה לשון רבינו בהלכות תשובה ח,א "הטובה הצפונה לצדיקים, היא חיי העולם הבא... שכר הצדיקים- הוא שיזכו לנועם זה, ויהיו בטובה זו; ופרעון הרשעים- הוא שלא יזכו לחיים אלו, אלא ייכרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו, הוא המת שאינו חויה לעולם, אלא נכרת ברשעו, ואובד כבהמה. וזה הוא הכרת הכתוב בתורה, שנאמר "היכרת תיכרת הנפש ההיא" (במדבר טו,לא); מפי השמועה למדו "היכרת" בעולם הזה, "תיכרת" לעולם הבא: כלומר שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בעולם הזה- אינה זוכה לחיי העולם הבא, אלא גם מן העולם הבא נכרתה"
וראה אף בתשובה 52.
[60] מארי מדבר על אדם שנקרא צדיק, לא על מי שהוא צדיק באמת.
[61] ראה הלכות תפילה ו,ה שם פס"ר שמזמן מנחה גדולה אסור לשבת לפני הספר אפילו תספורת הדיוט עד שיתפלל שמא ישבר הזוג. וכאן ביאר מארי שגזירה זו אינה שייכת בתפילת שחרית, והטעם משום שהוא דבר שאינו מצוי שיכנס להסתפר קודם תפילת שחרית, וכל דבר שאינו מצוי לא גזרו בו חכמים, כי חכמים גוזרים רק על הדבר המצוי.
[62] בכדי להבין תשובה זו, נכתוב את לשון רבינו ומארי שנאמרו בנושא זה.
כת"ר בהלכות תפילה ו,ד "אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה, מאחר שיעלה עמוד השחר, עד שיתפלל תפילת שחרית ... אבל טועם ועושה מלאכה קודם מוסף, וקודם מנחה; אבל אינו סועד, סמוך למנחה"
עוד כת"ר בהלכות תפילה ו,ה "כיון שהגיע זמן מנחה גדולה ... ולא לאכול, אפילו אכילת עראי, שמא יימשך באכילה"
ולפי האמור, רבינו התיר לטעום לפני תפילת מנחה או מוסף, אבל אסר לסעוד או לאכול אכילת עראי לפני תפילת מנחה או מוסף.
כתב מארי בהערותיו על משנ"ת "שיש ללמוד ממה שכת"ר בהלכות סוכה ו,ו את ההגדרה של טעימה, וזה לשון רבינו שם, "ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יותר מעט"
מכאן נלמד שטעימה פירושו שאוכל כביצה או פחות או יותר מעט.
ולפיכך הורונו רבותינו שאכילת מעט פירות אינה נקראת סעודה, וגם פת כביצה או פחות או יותר מעט מותר לאכול לפני מוסף וקודם מנחה, ואין אסור אלא סעודה.
אבל מה שאסר רבינו לאכול אכילת עראי לפני מנחה, מדובר שאוכל כשתים שלש בצים אלא שאוכלם עראי, דהיינו שאין בדעתו שיהיו במקום הסעודה ואינו אוכלם אלא להשקיט רעבונו.
וכן מצאנו שהגדיר רבינו אכילת עראי בפרושו למשנה סוכה, "ואכילת עראי הוא שיאכל כמות מועטת ולא יתכוון בו שיהא סעודה ואינו אוכלו אלא להשקיט רעבונו עד שישלים אכילתו אח"כ" (ע"כ לשון מארי בהערותיו על משנ"ת)
[63] ראה תשובות מס' 82-83 יש שם התייחסות לעקירת הרגלים באמצע התפילה.
[64] נראה שמארי לא שמע את השאלה ברור, וחשב שהשאלה היא מדוע אינו מברך על קרית שמע שבתוך התפילה? וע"ז השיב כי היא חלק מתפילת ערבית.
[65] השואל טעה ושאל, לגבי הברכה המעביר חבלי שינה שאומרים בבוקר, והכוונה אלהי הנשמה שאומרים בבוקר.
וזה לשון רבינו בהלכות תפילה ז,ג "בשעה שייקץ בסוף שינתו, מברך והוא על מיטתו כך: אלהי, הנשמה שנתת בי טהורה- אתה בראתה, ואתה יצרתה, ואתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני, ואתה עתיד להחזירה לי לעתיד לבוא; וכל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך ה' אלהי, רבון כל המעשים; ברוך אתה ה', המחזיר נשמות לפגרים מתים"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה