א.
מצוות עשה לעשות ציצית על כנפי הכסות. ושני ציוויים יש במצוה זו, לתלות חוטים
בצבע לבן על כנף הבגד, לכרוך על החוטים פתיל תכלת שנאמר
"ועשו להם ציצית ... ונתנו על ציצית הכנף, פתיל תכלת" (במדבר טו,לח)[א].
ב.
נשים ועבדים וקטנים, פטורים מן הציצית מן התורה; ומדברי חכמים, שכל קטן שיודע
להתעטף, חייב בציצית, כדי לחנכו במצוות. ונשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית, מתעטפין
בלא ברכה; וכן שאר כל מצוות עשה שהנשים פטורות מהן - אם רצו לעשות אותה בלא ברכה,
אין ממחים בידן. ובימינו שהפך הדבר להיות סמל למאבק בדעת חכמים, ראוי למונען[ב].
ג.
היאך חיוב מצות הציצית: כל אדם שהוא חייב לעשות מצוה זו - אם יתכסה בכסות
הראויה לציצית - יטיל לה ציצית, ואחר כך יתכסה בה; ואם נתכסה בה בלא ציצית, הרי
ביטל מצות עשה. אבל הבגדים הראויין לציצית - כל זמן שלא יתכסה בהן אדם, אלא
מקופלים ומונחים - פטורין מן הציצית: שאינה חובת הטלית, אלא חובת האיש הלובש את
הטלית[ג].
ד.
אף על פי שאין אדם מחוייב לקנות טלית ולהתעטף בה, כדי שיעשה בה ציצית, אין
ראוי לאדם חסיד, לפטור עצמו ממצוה זו; אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת
בציצית, כדי שיקיים מצוה זו. ובשעת התפילה, צריך להיזהר ביותר; גנאי גדול הוא
לתלמיד חכמים, שיתפלל והוא אינו עטוף בטלית[ד].
ה.
לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן,
שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם" (במדבר טו,לט)[ה].
ו.
כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה - היא כסות שיש לה ארבע כנפות, או יתר
על ארבע; ותהיה מידתה, כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק, ואינו
צריך אחר לשומרו ולילך עימו, שהוא קטן בן שמונה תשע שנים, והוא שיעור אמה ועוד על
שתי אמות ועוד, 60 ס"מ על 130 ס"מ; ותהיה הכסות של צמר או של פשתים בלבד[ו].
ז.
אבל טלית של שאר מינים - כגון בגדי משי, ובגדי צמר גמלים, ונוצה של עיזים,
וכיוצא בהן - אין חייבים במצות ציצית אלא מדברי חכמים, כדי להיזהר במצות ציצית,
לפי שבני אדם אינם מבחינים בין המינים, ויבואו לפטור בגד של צמר ופשתים. שכל בגדים
האמורים בתורה סתם, אינן אלא צמר ופשתים בלבד. ויברך עליהם למרות שחיובם מדברי
חכמים[ז].
ח.
ישתדל אדם שתהיה לו טלית מצמר, בכדי שיקיים מצוות ציצית מהתורה[ח].
ט.
כל זמן שמתעטף בה ביום, מברך עליה קודם שיתעטף, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך
העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו להתעטף בציצית. ומאימתי מברך על הציצית בשחר,
משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. ואינו מברך על הציצית בשעת עשייתה, מפני שסוף המצוה
הוא שיתעטף בה[ט].
י.
הבגד החייב בציצית, הוא בגד שיש בו אפשרות עיטוף, כמו טלית גדול, לפיכך שיערו
חכמים את גודל הבגד, שיהיה בו כדי להתעטף קטן ראשו ורובו, כי קיום המצוה הוא
בעיטוף, לפיכך תיקנו חכמים ברכה להתעטף בציצית, כי המצוה היא בעיטוף, וכך כתב
הרמב"ם בתשובה[י].
יא. המתעטף בציצית, אינו צריך להיות עטוף כעיטוף הישמעאלים, ודי
שיכסה את ראשו ורובו בטלית, והרי הוא עטוף[יא].
יב.
עיטוף הישמעאלים, הוא שמכסה את פיו עם הטלית אבל עיניו גלויות, וכך הוא דרך
הישמעאלים עד היום, אבל מה שמכסים בני אדם את עיניהם עד פיהם, וחושבים שהוא עיטוף
הישמעאלים, אינו נכון, ואי אפשר שיתעטף האדם כך וילך בדרך, ואין הישמעאלים מתעטפים
כך[יב].
יג.
אחר שיברך להתעטף בציצית, יתעטף בטלית ויכסה בה ראשו וגופו, ובזה יקיים מצוות
עיטוף בציצית. ואח"כ ישתדל להיות עטוף ראשו וגופו כמה שיוכל. ובתפילת העמידה
נהגו יהודי תימן שיתפללו כולם כשהם עטופים, ומעולם לא ראינו מי שיתפלל עמידה והוא
אינו עטוף ראשו וגופו. וגם בקריאת שמע וברכותיה יקפיד להתעטף, וכך ראינו רבותינו
נוהגים. ושאר התפילה ישתדל כמה שאפשר. בירך ולא התעטף בטלית ראשו וגופו, הרי זו
ברכה לבטלה[יג].
יד.
בירך, והתעטף בטלית ראשו ורובו, והוריד את הטלית על כתפיו, כשיחזור אח"כ
להתעטף ראשו ורובו, אינו צריך לחזור ולברך להתעטף בציצית, שכיון שהטלית עליו, לא
פרחה ממנו הברכה שבירך, וכאילו הוא עדין עטוף, שכך דרך בני אדם לשהות, בין שראשם
מכוסה ובין שאינו מכוסה, והכל בכלל העיטוף[יד].
טו. חולצה שיש לה ארבע כנפות, שתי כנפות למעלה בצוארון, ושתי
כנפות למטה במיקום הכפתורים, אינו צריך להטיל בה ציצית, כי היא בגד שאין בו עיטוף,
וחכמים בהגדרת מצות ציצית ביארו לנו שלא ציוותה תורה להטיל ציצית בבגד זה. וכן בגד
הנקרא "פראק" גם אם יש בו בתחתיתו ארבע כנפות, אינו צריך להטיל בו ציצית
[ואין צריך לעגל אחת מכנפותיו], כי הוא בגד שאין בו עיטוף[טו]. וכן כל כיוצא בזה[טז].
טז. טלית קטן שיש לה ארבע כנפות, ויש חור באמצעה, אפילו היתה
רחבה הרבה, ויש בה שיעור עיטוף קטן ראשו ורובו, מכל צד של החור, אם הכניס ראשו
בחור שבאמצעה, הרי היא בגד לבוש ולא בגד עיטוף, ואין לברך עליה להתעטף בציצית,
ואינו מקיים בלבישתה מצוות ציצית[יז].
יז.
נמצאת למד, שאי אפשר לצאת ידי חובת מצות ציצית בטלית קטן, ובודאי שאי אפשר
לברך להתעטף בציצית על טלית קטן. והרב קאפח היה מורה ללבוש טלית קטן משום המנהג,
ובכדי שיהיו בני אדם זהירים במצוות ציצית (ראה הלכה ז), אבל לא מעיקר הדין[יח].
יח. בתימן התעטפו כולם בטלית גדול במשך כל היום, כפי עיקר הדין
וכהלכה, ובדורות האחרונים התחילו המאריין ללבוש גם טלית קטן, אבל מכיוון שהדבר
נעשה שלא כשיטת התלמוד והרמב"ם, ראוי לחזור למנהג תימן הקדום, ומי שיכול
יתעטף בטלית גדול כל היום, במיוחד אם שוהה בביתו או בבית המדרש ואין דבר שיפריעו[יט].
יט. אסור לנו לתקן ברכות מדעתינו שלא תיקנום חכמי התלמוד, לפיכך
אסור לברך על טלית קטן 'על מצוות ציצית', כי ברכה זאת לא ניתקנה ע"י
חז"ל[כ].
כ.
לעולם ישתדל אדם לקיים את המצוות בהדור ובנוי, לפיכך יהדר לעשות טלית נאה, וכך
אמרו חכמים "זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה, ולולב
נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה..."[כא] ואינו צריך שתהיה
לו טלית עם עטרה מזהב, ודי שתהיה מבד נאה ללא קרעים.
[א] כרוז להלכות ציצית. א,ג.
[ב] ציצית ג,ט.
[ג] ציצית ג,י.
[ד] ציצית ג,יא.
[ה] ציצית ג,יב.
[ו] ציצית ג,א.
[ז] ציצית ג,ב.
[ח] ציצית ג,א.
[ט] ציצית ג,ח.
[י] ציצית ג,א ח. והרמב"ם בתשובה רכ כתב, שיוצאים ידי חובת מצות
ציצית, כשהוא עטוף ומכסה את ראשו ורובו.
[יא] הרמב"ם בהלכות ציצית ג,א ח. כתב שיתעטף בציצית ויכסה ראשו
ורובו, ולא הזכיר עיטוף הישמעאלים. גם בתשובה סימן רכ כתב, שצריך שיהיה עטוף כשהוא
מכסה ראשו ורובו ולא הזכיר עיטוף הישמעלים. [כ"כ גם מהרי"א ובעל העיטור,
הובאו בב"י סי' ח ד"ה ובעל העיטור]. לעומת זאת, בהלכות אבל ה,יט כתב
הרמב"ם, שצריכים האבלים לכסות את פיהם עם הסודר [או הטלית] שבו מכסים את
ראשם. וזהו עיטוף הישמעאלים שנזכר בתלמוד מועד קטן כד. אבל בהלכות ציצית לא הזכיר
הרמב"ם דבר זה, כי די שמתעטף ומכסה ראשו וגופו, ואינו צריך לכסות אף את פיו,
וגם בתלמוד מועד קטן נזכר הדבר לגבי אבל בלבד. ומכלל הדברים למדנו, כי עיטוף
הישמעאלים הוא שמכסה את פיו עם הסודר [או הטלית] אבל עיניו גלויות, וכך הוא דרך
הישמעאלים עד היום, וכך כתב רבינו חננאל שם בתלמוד, אלו דבריו: פי' עטיפת ישמעאלים
דאמר שמואל מכסה שפמו וזקנו וחוטמו במצנפתו או בטליתו. והוא אלמתה בלשון ערב.
ע"כ. אבל מה שמכסים בני אדם את עיניהם עד פיהם (ראה משנ"ב סי' ח
ס"ק ד), וחושבים שהוא עיטוף הישמעאלים, אינו נכון, ואי אפשר שיתעטף האדם כך
וילך בדרך, ואין הישמעאלים מתעטפים כך, והוא טעות.
[יג] ציצית ג,א ח יא. שו"ת רכ.
[יד] הרמב"ם בתשובה רכ, כתב צורות שונות בלבישת הטלית שאינו מקיים
בהם מצוות ציצית. אלו דבריו: וכן לכרוך בה על המצנפת אם ירצה, או על צוארו, או
לחגור בה על מתניו, או איך שירצה, אף על פי שלא קא עביד מצוה [אע"פ שאינו
עושה מצוה]. ע"כ. למדנו מדבריו, רק באופנים אלו מפסיק לקיים מצות ציצית, אבל
אם הוריד את הטלית מראשו על כתפיו, עדין הוא ממשיך לקיים מצות ציצית, למרות שאינו
עטוף ראשו וגופו, למרות שאינו יכול לברך על טלית כשהיא על כתפיו בלבד. והטעם,
כיסוי כתפיו הוא חלק מהעיטוף, בעיטוף מכסה ראשו וכתפיו וגופו, לפיכך אף אם נשאר
מכוסה בכתפיו וגופו, עדין הדבר נכלל בעיטוף, לעומת זאת חגירת הטלית על מותניו,
אינה בכלל העיטוף, ואין לה קשר לעיטוף, ואינו מקיים באופן זה מצוה. הגדרת הדברים:
בברכה צריך עיטוף מלא, ואם אח"כ יהיה עיטוף חלקי נחשב הדבר כהמשך, והוא מקיים
מצוה.
כיוון שכן, מה שכתב הרמב"ם בהלכות ציצית
ג,ח: וכל זמן שמתעטף בה ביום, מברך עליה קודם שיתעטף. ביאור דבריו, אם לא היתה
הטלית על האדם, אלא נוטלה להתעטף בה, מברך עליה. אבל אם היתה הטלית על האדם אלא
שהורידה מראשו, אינו חוזר ומברך עליה.
וראה הלכות אבל יד,ו: הנכנס לבקר את החולה ...
מתעטף ויושב למטה ממראשותיו, ומבקש עליו רחמים, ויוצא. ע"כ. למדנו מההלכה,
שבמשך היום הלכו עם טלית ללא כיסוי הראש, ורק בתפילה על החולה, התעטף וכיסה את
ראשו. ובמשך היום לא היתה לבישת הטלית לשוא, וקיימו מצוה, וכמו שביארנו.
[טו] כתב ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה' עמוד 269:
ודבריו בפסוק אחר ״על ארבע״ מורים על כך שהכוונה לכסות וכד׳, שהיא בעלת ארבע
קצוות, לא איזה בגד שיהיה בבגדי הגוף בעלי השרוולים והצווארונים וכד׳.
[טז] ציצית ג,א ח. שו"ת רכ.
[יז] ציצית ג,א ח. שו"ת רכ. למרות שאם הבגד מחובר משני צדדיו הוא
נחשב בגד אחד, כמו שמצאנו לגבי טומאה, ראה הלכות כלים כג,ח חיבור משתי רוחות מחשיב
את הבגד לאחד. אבל בציצית צריך להתכסות בבגד בצורת עיטוף ולא בצורת לבישה, ואם
הכניס ראשו בחור הפך את הבגד [הטלית] לבגד לבישה ולא לבגד עיטוף, ואינו מקיים בכך
מצוה.
אולם אם היתה לו טלית קטן רחבה מאוד, ויש בה
שיעור עיטוף קטן ראשו ורובו מכל צד, ולבשה בדרך עיטוף, כדרך שמתעטפים בטלית ראשו
ורובו, יכול לברך עליה להתעטף בציצית, ויקיים בעיטופה מצות ציצית.
[יח] ציצית ג,א ח. שו"ת רכ. הרב קאפח פרק ג הערה י.
[יט] ציצית ג,א ח. שו"ת רכ. הליכות תימן 187-189.
[כ] שו"ת ראב"ם פג פריימן. ברכות א,ה.
[כא] בתלמוד שבת קלג. נאמר: "זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות,
עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, וכתוב בו
לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראין [מטפחות] נאין".
הרמב"ם פסק כדעה זו, ופסק שיאגוד את הלולב משום זה אלי ואנוהו (לולב ז,ו),
ויכתוב כתיבה נאה בס"ת משום זה אלי ואנוהו (ספר תורה ז,ד), ואף טלית נאה
לציצית כך ראוי לעשות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה