במאמר הבא נדון בשיטת הרמב"ם, כיצד יהיה
קירוי השליח ציבור את הכהנים, וכיצד יענו הכהנים. האם שליח ציבור יקרא אותם כהנים
והם יברכו אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, ויתחילו יברכך מעצמם ללא קירוי. או שיברכו
אשר קדשנו בקדושתו של אהרן ללא קירוי, ויקרא אותם שליח ציבור כהנים ויענו יברכך.
בבואנו לדון בסוגיה זו, צריכים אנו לדעת, יש
שני שינויים במנהג נשיאת כפים של התלמוד שאינם במנהג נשיאת כפים כיום, והתלמוד
מתאר את המנהג הקדום, ואם לא נבחין בדבר, נדייק מהתלמוד על פי מנהגינו, אבל מנהג
התלמוד היה אחר, כך שהדיוק אינו נכון.
בדברינו נצביע כיצד המפרשים ביארו את התלמוד
על פי מנהגם המאוחר, ולא הבחינו כי מנהג התלמוד הוא אחר, וגם נצביע כיצד בדברי
הרמב"ם ניתן ללמוד על המנהג הקדום, ועדין ניתן למצוא לו רמז.
***
תחילה נכתוב את שני השינויים שיש במנהג נשיאת
כפים של התלמוד לעומת מנהגינו, ואח"כ נצטט את המקורות וביאורם.
מנהג נשיאת כפים כיום, שיברכו כל הכהנים בקול
רם את הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן. ועוד נהוג כיום כי שליח ציבור מקרא את
הכהנים מילה במילה, הוא מקרא אותם ה' והם עונים אחריו ה', הוא מקרא אותם וישמרך
והם עונים אחריו וישמרך, וכן שאר המילים, אבל לא יברכו הכהנים מעצמם ללא קירוי.
לעומת מנהג זה, מנהג נשיאת כפים בזמן התלמוד
היה, שיברכו הכהנים את הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן בלחש, ברכה זו היא ברכת
המצוות של הכהנים והיא אינה שייכת לציבור, נשיאת כפים לציבור מתחילה מקרוי הכהנים,
כהנים, והם עונים יברכך. ועוד היה נהוג אז, כי שליח ציבור לא יקרא את הכהנים מילה
במילה, אלא הם יברכו את הברכה מעצמם ללא קירוי.
***
דיני נשיאת כפים נתבארו בתלמוד הבבלי בסוגיה במסכת סוטה
מעמוד לח ואילך.
בדף לט עמוד א נאמר: "שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים? אמר להן:
מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא, ולא פסעתי על ראשי עם קודש, ולא נשאתי כפי בלא
ברכה. מאי מברך? אמר רבי זירא אמר רב חסדא: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך
את עמו ישראל באהבה"
ר' אלעזר בן שמוע מבאר שהסיבה
שזכה להאריך ימים שלא נשא כפים בלא ברכה. למנהגינו היום שברכה זו נאמרת בקול רם
ע"י כל הכהנים, מה חידוש יש בדבר? מה דקדוק יש בדבר? כל הכהנים מברכים בקול
רם את הברכה! על כורחנו, מנהגם היה לברך ברכה זו בלחש, כי ברכה זו היא ברכת המצוות
לכהנים ואין לציבור עניין בה, והשתבח ר' אלעזר בן שמוע שהקפיד לברך ברכה זו בכל
פעם שעלה לישא את כפיו.
(ראה הערת הגר"א בשולחן ערוך
או"ח סימן קכח סעיף יג: שלמד מסוגיה זו שהברכה אינה מעכבת. ואנו דייקנו
מהסוגיה שהברכה הייתה נאמרת בלחש. וראה אוצר הגאונים למסכת סוטה עמוד 260, שכתב:
"ואמרי רבואתא הפורס כפיו לא יברך אשר קדשנו בקול אלא בלחש". וכך כתב
ראב"ם בספרו המספיק לעובדי ה' (עמ' 215), וזה לשונו: עד שמשלים שליח צבור
ברכת הודאה והיא ״מודים וכו׳״, אזי יברך כל כהן לעצמו בלחש, כשהוא פונה נוכח הקדש,
במצבו – ברכה על ברכת כהנים, משום שברכת כהנים מצוה ו״כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן״,
יברך: ״ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו
ישראל באהבה״; ולאחר שמברכים ברכה זו מפנים פניהם לצבור.)
אם נתבונן, גם בדברי הרמב"ם
עדין קיים זכר למנהג הקדום, הרמב"ם בהלכות תפילה ונשיאת כפים יד,ג כתב
"כיצד היא ברכת כהנים, יתחילו הכהנים יברכך ויקרא אותם השליח ציבור מילה
מילה". משתמע מדבריו, הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן... אינה חלק מברכת
הכהנים לציבור, אלא היא ברכת המצוות של הכהנים.
וראה עוד שם בהל' ח "אם היה
הכהן המברך אחד, מתחיל לברך מעצמו, ושליח ציבור מקרא אותו מילה מילה, כמו שאמרנו.
היו שנים או יתר, אינן מתחילין לברך, עד שיקרא להם שליח ציבור תחילה ואומר להם
כהנים, והם עונים ואומרין "יברכך..." ברכת כהנים מתחילה מהמילה יברכך,
ושליח ציבור יקרא כהנים לפני המילה יברכך, ויענו לו יברכך כי כאן מתחילה ברכת
הכהנים לציבור.
רק בהלכה יג כתב הרמב"ם את
הברכה, ההלכה עוסקת בדברים הנוגעים לכהן, מה יאמר ואמתי. זה לשון ההלכה:
"בשעה שכל כהן עולה לדוכן, כשהוא עוקר רגליו לעלות, אומר יהי רצון מלפניך ה'
אלהינו, שתהיה הברכה הזאת שציויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה, ואל יהי בה מכשול
ועוון, מעתה ועד עולם. וקודם שיחזיר פניו לברך את העם, מברך ברוך אתה ה' אלוהינו
מלך העולם, אשר קידשנו בקדושתו של אהרן, וציונו לברך את עמו ישראל, באהבה; ואחר כך
מחזיר פניו לציבור, ומתחיל לברכם".
היוצא מכך, אין שום טעם לקרות את
הכהנים לפני ברכת אשר קדשנו בקדושתו של
אהרן, כי עדין לא התחילה הברכה לציבור, והיו תקופות שברכה זו נאמרה בלחש, ואף אם
נוהגים לאומרה בקול רם, אבל היא ברכת המצוות של הכהנים, ועדין לא התחילה הברכה
לציבור, וקירוי הכהנים יהיה רק לפני יברכך, ויקרא אותם
כהנים, והם יענו יברכך.
***
כעת נעבור למנהג השני שהיה קיים
בתקופת התלמוד, שלא נהגו לקרות את הכהנים מילה במילה. כך נאמר במסכת סוטה דך לט
עמוד ב
"א"ר זירא א"ר
חסדא: אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואין הכהנים רשאין
להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא. ואין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה
מפי הכהנים. ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור"
מכיוון שאנו יודעים כי קירוי
הכהנים היה לפני המילה יברכך, להלן ביאור הקטע, הביאור יבוא בסוגריים מרובעות.
"א"ר
זירא א"ר חסדא: אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור.
[אין השליח ציבור מקרא לכהנים את
המילה כהנים, עד שיכלה האמן של ברכת ההודאה מפי הציבור. ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן היתה נאמרת בלחש ולא היו עונים עליה אמן. בימינו שמברכים את
ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן בקול רם, לא
יקרא שליח ציבור את המילה כהנים עד שיכלה האמן של הציבור על ברכת אשר קדשנו
בקדושתו של אהרן]
ואין
הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא.
[לא יתחילו הכהנים לומר יברכך, עד
שיכלה הדיבור מפי הקורא, כלומר שיכלה המקרא לומר את המילה כהנים]
ואין הצבור
רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים.
[לא יענו הציבור על הברכה, וישמרך
ויחנך שלום, עד שיכלו הכהנים לומר מילים אלו]
ואין
הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור.
[בזמנם היו הכהנים מתחילים בעצמם
לומר את הברכה האחרת, כלומר הכהנים עצמם היו אומרים יאר, ישא, ללא קירוי, וברכות
אלו לא יתחילו הכהנים עד שיכלה אמן מפי הציבור על הברכה הקודמת. בימינו ששליח
ציבור מקרא את הכהנים מילה במילה, לא יתחיל שליח ציבור לקרא אותם את הברכה האחרת,
עד שיכלה אמן מפי הציבור על הברכה הקודמת].
כדאי לשים לב לסוף הקטע שציטטנו, ואין
הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור. קטע זה כמו חידה אצל
המפרשים, ורבות נבוכו בביאורו. על איזו ברכה אחרת מדובר?
יש מפרשים (ב"י אורח חיים
סימן קכח פירש כך בדעת הרמב"ם) שמדובר כאן במילה יברכך, ולא יתחילו הכהנים
יברכך, עד שיכלה אמן של הציבור על ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן. וקשה על ביאור זה, המילה
יברכך אינה ברכה אחרת, היא תחילת ברכת כהנים לציבור, ולא מכנים את המילה יברכך
כברכה אחרת, משום שאומר אותה לאחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, שהיא ברכת
המצוות של הכהנים. ועוד קשה, כי בזמן התלמוד היתה ברכת אשר
קדשנו בקדושתו של אהרן נאמרת בלחש, וכיצד תהיה המילה יברכך ברכה אחרת כאשר היא
תחילת הברכה לציבור?
יש מפרשים (ב"י אורח חיים
סימן קכח פירש כך בדעת הטור) שמדובר כאן על מה שאומרים הכהנים בסיום נשיאת כפים,
עשינו מה שגזרת עלינו. וקשה על ביאור זה, כי אמירת עשינו מה שגזרת עלינו אינה
ברכה, היא בקשה של הכהנים, שתהיה נשיאת הכפים מקובלת לפני ה' ויברך את ישראל. ועוד
קשה, בקשה זו נאמרת לאחר שהתחיל שליח ציבור שים שלום, ולא לאחר עניית אמן של
הציבור. (השאלה השנייה הובאה במשנ"ב סימן קכח ס"ק ע)
על כורחנו, התלמוד מתאר מנהג קדום
שלא היה בו קירוי לכל מילה ומילה מברכת הכהנים, ורק בתחילה קירא אותם כהנים,
והכהנים אמרו את כל ברכת הכהנים ללא קירוי נוסף, ולא יתחילו הכהנים את הברכה
האחרת, יאר ישא, עד שיכלה אמן מהציבור על הברכה הקודמת, וישמרך ויחנך. וכך כתב
הגהות חו"י הובא ברי"ף מסכת מגילה דף טו: בדפי הרי"ף. וכך כתב
ב"י אורח חיים סימן קכח ד"ה והא דאמרינן דאין הכהנים.
וזה לשונו:
בית יוסף אורח חיים סימן קכח
והא דאמרינן דאין הכהנים רשאין
להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור. קשה בעיני, שמאחר שאין הכהנים אומרים
התיבה עד ששליח ציבור מקרא אותם תחלה, א"כ מאי עד שיכלה אמן מפי הציבור
דקאמר, הא אף לאחר שיכלה אמן מפי הציבור אינם מתחילים אלא המקרא הוא מתחיל? ...
אבל לדעת רבינו [הטור] שסובר שגם יברכך אין אומרים אותו הכהנים עד ששליח ציבור מקרא
אותם, צריך לפרש דברכה אחרת דקאמר היינו מה שאומרים, רבון העולמים עשינו מה שגזרת
עלינו וכו', וקאמר שאין הכהנים רשאים להתחיל אותה עד שיכלה אמן מפי הציבור.
[ביאור תמוה, כי רבון העולמים הוא
בקשה של הכהנים שנאמרת אחר שהתחיל שליח ציבור שים שלום לאחר גמר ברכת כהנים, ולא
לאחר אמן. השאלה הובאה במשנ"ב סימן קכח ס"ק ע]
ותמהני על הר"ן (שם) שפירש,
ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת, כגון יאר ישא, עד שיכלה אמן מפי הציבור. ועל אין
הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי הקורא, כתב שיש מפרשים שמקרים היו
הכהנים כדי שלא יטעו, ואין הכהנים רשאים להתחיל אפילו בתיבה ראשונה דליכא למיחש
לטעות וכל שכן באידך, עד שיכלה דיבור מפי הקורא. ולפי אותם מפרשים אי אפשר לפרש
דאין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור, היינו ברכת יאר
ישא, דהא אף לאחר שיכלה אמן מפי הציבור אין הכהנים מתחילין אלא המקרא. ויש לדחוק
ולומר, דאין הכהנים רשאים לאו דוקא, והוי כאילו אמר אין המקרא את הכהנים רשאי
להתחיל בברכה אחרת דהיינו יאר ישא, עד שיכלה אמן מפי הציבור.
ועוד יש לומר, שמה שכתב [הר"ן]
אין הכהנים מתחילין בברכה אחרת כגון יאר ישא, היינו לפי מאי דמשמע מפשטא דגמרא שלא
היו מקרין את הכהנים, מדלא הזכירו כן בשום מקום. והא דאמרינן בספרי שהחזן אומר
אמרו כדבסמוך, איכא למימר דהיינו לקרות להם כהנים, אבל לא להקרותם מלה במלה, וכן
משמע שהיא דעתו [של הר"ן] ז"ל, שהרי בלשון יש מפרשים כתב שמקרין היו את
הכהנים, נראה דפשטא דמילתא משמע ליה שלא היו מקרין אותם, ועל פי כן פירש כגון יאר
ישא...
***
כאן כדאי לבאר, כי בדברי
הרמב"ם כבר מצאנו חובה לקרא את הכהנים מילה במילה, שלא כמו שמשתמע מהתלמוד.
אלו דבריו בהלכות תפילה וברכת כהנים יד,ג "ומתחילין יברכך, ושליח ציבור מקרא
אותם, מילה מילה, והם עונין, שנאמר אמור להם. וראה תוספות ברכות דף לד עמוד א
ד"ה לא יענה אמן, שכתב שכך נמצא במדרש טעמי יתרות וחסרות "אמנם רבינו
יהודה פי' דבהדיא יש במדרש טעמי יתרות וחסרות אמור להם מלמד ששליח צבור אומר להם
על כל דבור ודבור" כמו כן ניתן להסמיך את פסק הרמב"ם לספרי בפרשת נשא
פיסקה לט "ומנין שחזן צריך לומר להם אמרו ת"ל אמור להם".
***
נסכם את שיטת הרמב"ם.
בתלמוד מצאנו שנהגו לברך את ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן בלחש, ועוד מצאנו שלא נהגו לקרא את הכהנים מילה במילה.
בנוגע למנהג הברכה בלחש, הרמב"ם
לא כתב מנהג זה כי הוא אינו חובה, וכבר נהגו לברך בקול רם, ויש במנהג החדש שבח שלא
ישכחו הכהנים לברך, אבל הוא רמז בדבריו שאין הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן חלק מהברכה לציבור,
וברכת הציבור מתחילה מהמילה יברכך, ואז יקרא את הכהנים, כהנים, ויענו יברכך.
בנוגע למנהג שלא לקרא את הכהנים מילה במילה,
שם לא פסק הרמב"ם כאותו מנהג, אלא אדרבה חובה לקרא את הכהנים מילה
במילה, וכך מצאנו במדרשי ההלכה (הובאו למעלה), וכך הוא המנהג פשוט.
ומכלל הדברים למדנו, כי פשוט וברור שיקרא את
הכהנים לאחר הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, ואז יקרא אותם כהנים, ויענו יברכך.
אלו דבריו בהלכות תפילה וברכת כהנים יד,ח. "אם היה
הכהן המברך אחד, מתחיל לברך מעצמו, ושליח ציבור מקרא אותו מילה מילה, כמו שאמרנו. היו
שנים או יתר, אינן מתחילין לברך, עד שיקרא להם שליח ציבור תחילה ואומר להם כהנים,
והם עונים ואומרין יברכך".
***
נבאר הלכה אחת ברמב"ם, ע"פ כ"י של הרב
קאפח, וע"פ כ"י אחרים.
גרסת הרב קאפח
יד,ה אין המקרא
רשאי להקרות לכהנים [את המילה כהנים], עד שיכלה אמן מפי הציבור [שיענו על הברכה
אק"ב של אהרן וציונו]; ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה [את המילה יברכך], עד
שיכלה הדיבור מפי המקרא [את המילה כהנים]; ואין הציבור עונים אמן, עד שתכלה הברכה
מפי הכהנים [במילים, וישמרך ויחנך שלום]; ואין המקרא מתחיל בברכה אחרת [יאר או
ישא], עד שיכלה אמן מפי הציבור [ואז יקרא השליח ציבור את המילה, והכהנים יאמרו
אחריו].
גירסת הרב קאפח ברורה, בתחילת
ההלכה נאמר, המקרא מקרא לכהנים את המילה כהנים ויענו יברכך כפי שנתבאר בהל' ח'.
בהמשך ההלכה נאמר, המקרא יקרא את הברכה הבאה, יאר ישא, רק כשיכלה האמן של הציבור
על הברכה הקודמת וישמרך ויחנך. כדאי לשים לב, בתלמוד נאמר ואין הכהנים רשאין להתחיל
בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואילו בגירסת הרב קאפח באו הדברים בצורה יותר
מבוארת, על פי ההלכה המצריכה קירוי בכל מילה ומילה, לא הכהנים הם המתחילים ברכה
אחרת, אלא המקרא, ויעשה זאת רק אחרי שיכלה האמן של הציבור.
גירסת כ"י אחרים
יד,ה אין הקורא
כהנים, רשאי לקרות לכהנים [את המילה כהנים], עד שיכלה אמן מפי הציבור [שיענו על
הברכה אק"ב של אהרן וציונו]; ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה [את המילה
יברכך], עד שיכלה הדיבור מפי המקרא [את המילה כהנים]; ואין הציבור עונים אמן, עד
שתכלה הברכה מפי הכהנים [במילים, וישמרך ויחנך שלום]; ואין הכהנים מתחילין בברכה
אחרת [יאר או ישא], עד שיכלה אמן מפי הציבור [ואז יקרא אותם השליח ציבור את המילה
ויאמרו אחריו].
גירסה זו הובאה ברמב"ם הרב
פרנקל, וברמב"ם הרב מקבילי. בתחילת ההלכה בא דגש על קירוי המילה כהנים, וכבר
נתבאר בהל' ח' בביאור, כי המקרא מקרא לכהנים את המילה כהנים ויענו יברכך. בהמשך
ההלכה הובא נוסח הזהה לתלמוד, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן
מפי הצבור. וכבר ביארנו כי נוסח זה תואם את המנהג הקדום שלא יקרו את הכהנים מילה
במילה אלא יתחילו הכהנים מעצמם יאר ישא, ואילו לפי מדרשי ההלכה המחייבים קירוי בכל
מילה ומילה, השליח ציבור הוא זה שמקרא אותם לאחר שיכלה האמן של הציבור על הברכה
הקודמת, והכהנים יענו אחרי השליח ציבור את המילה שאמר, וכך ביארנו את ההלכה.
***
נעתיק את ההלכה בשולחן ערוך סימן
קכח סעיף יח ונעיר בקיצור. ההערות יבואו בסוגריים מרובעות.
אין המקרא
שקורא כהנים רשאי לקרות: כהנים, עד שיכלה מפי הצבור אמן שעונים אחר ברכת מודים;
[לפי
השו"ע הקירוי יהיה לאחר ברכת מודים קודם שיתחילו הכהנים לברך אשר קדשנו
בקדושתו של אהרן. השו"ע למד כך מדברי הרמב"ם בהל' ג', וכבר ביארנו שאינו
נכון בדעת הרמב"ם, ואין טעם לקרות את הכהנים לפני ברכה השייכת רק להם ועדין
לא הגיעה ברכת הכהנים לציבור, ובזמן התלמוד היתה ברכה זו נאמרת בלחש. ועוד
שהרמב"ם בהלכה ח כותב בפירוש, המקרא אומר להם כהנים והם עונים ואומרים יברכך]
ואין
הכהנים רשאים להתחיל ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, עד שיכלה דיבור קריאת כהנים
מפי הקורא; ואחר שברכו הכהנים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן אינם רשאים להתחיל יברכך,
עד שיכלה מפי כל הצבור אמן שעונים אחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן;
[לפי
השו"ע יתחילו הכהנים מעצמם לומר יברכך ללא קירוי, כי לשיטתו הקירוי היה לפני
ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן.
וקשה על
שיטתו, והרי דבר זה לא נזכר בתלמוד. בתלמוד נזכר אין הקורא רשאי לקרוא כהנים עד
שיכלה אמן של הציבור, אין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מהמקרא. אבל
בשום מקום לא נזכר, לא יתחילו יברכך לפני שיכלה אמן של הציבור. על כורחנו, התלמוד
לא העלה בדעתו שיתחילו הכהנים לומר יברכך בלי קירוי, ולפיכך לא נזכר בדבריו איסור
שיתחילו יברכך לפני שיענו הציבור אמן. מה שכתבנו הוא הוכחה ברורה, ששיטת התלמוד
אינה כפי הכתוב כאן.
בדברי
הרמב"ם בהל' ח' נאמר, אחר שיקרא להם כהנים יתחילו יברכך. דבריו תואמים את
דברי חז"ל שתיקנו קירוי. אבל להתחיל ללא קרוי הוא נגד התלמוד והסברא].
וכן אינם
רשאים להתחיל בתיבה, עד שתכלה התיבה מפי המקרא; ואין הצבור עונין אמן, עד שתכלה
ברכה מפי הכהנים: הגה - ולא יתחילו הכהנים רבון העולמים כו', עד שיכלה אמן מפי
הצבור (ב"י):
[דברי
הרמ"א בהגה הם דברי הב"י בביאור דעת הטור. ומה שנאמר בתלמוד, אין הכהנים
רשאים להתחיל בברכה האחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור. ביאורו, לא יתחילו הכהנים
באמירת רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו, עד שיכלה אמן של הציבור על המילה שלום.
וכבר הקשנו על ביאור זה, רבון העולמים היא בקשה הנאמרת על ידי הכהנים לאחר שהתחיל
שליח ציבור שים שלום, ולא לאחר עניית אמן של הציבור. השאלה הובאה במשנ"ב סימן
קכח ס"ק ע]
***
בשולי הדברים: נעתיק מ'התכלאל הקדום', נכתב
בשנת הרנ"ח – 1498. תרגום דבריו הובאו ע"י מרדכי יצהרי הי"ו,
בתכלאל 'תפילת קדמונים המבואר' עמ' מו.
"וקודם
שמחזירים פניהם אל הצבור, יברכו זאת הברכה: "בא"י אמ"ה אשר קדשנו
בקדושתו של אהרן, וצונו לברך את עמו ישראל באהבה", ובהחזירם פניהם אל הצבור,
מושיטים אצבעותיהם ומגביהים ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילים לברך הציבור. אם היה
כהן אחד בלבד, יתחיל מעצמו ויאמר "יברכך". ואם היו שנים או שלשה כהנים,
יאמר להם שליח ציבור בתחילה: "כהנים", והם עונים: "יברכך", ומקרא
אותם שליח ציבור מילה מילה והם עונים כמו שהוא אומר, עד שיגמור הפיסוק הראשון, וכל
הצבור עונים "אמן". ואח"כ מתחיל שליח ציבור ומקרא אותם הפיסוק השני
מילה מילה והם עונים עד שיגמור, וכל הציבור עונים "אמן". וחוזר (השליח
ציבור) ומקרא אותם הפיסוק השלישי כך, וכל הציבור עונים "אמן".
***
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה