כהן כיצד ישא את כפיו - מנהג התלמוד

במאמר הבא נבאר את מנהג התלמוד בנשיאת הכהנים את כפיהם.

 

כיצד היא תנוחת הידים והאצבעות? באיזה גובה יהיו הידים? כיצד יעמדו הכהנים? לאיזה כיוונים עליהם להסתובב? כיצד תהיה תנוחת הטלית אשר עליהם? וכו', בדברינו נחקור אחרי מנהג התלמוד, ונדגיש את המיוחד שבו.

 

לפני שנתחיל, ההודעה מבוססת על ההנחה שספר התלמוד הוא שלם, וחכמים ביארו בו בשלמות את אופן קיום המצוות, כך שאין צורך בעוד ספרים שישלימו פרטים שלא נזכרו בתלמוד, כמובן שיתכנו מצבים מחודשים, וטכנולוגיות מחודשות, אבל מצוות שחכמים ביארום, הרי שהם עשו מלאכתם נאמנה, ולא השאירו דברים חסרים.

 

מצוה על הכהנים לברך את ישראל בכל יום, ברכה זו תיעשה בעזרת נשיאת כפים, ביאור המילים נשיאת כפים, הרמת כפים, כלומר הכהנים בשעת ברכתם את ישראל מרימים את ידיהם.

 

להלן תיאור נשיאת כפים בתלמוד

 

גובה הידים כנגד כתפיהם

במשנה סוטה דף לח. נאמר: "במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן ובמקדש על גבי ראשיהן" כלומר הכהנים בשעה שישאו את כפיהם, ירימו את ידיהם כנגד כתפיהן, וכך ינהגו בכל מקום חוץ מהמקדש, כהן הנושא את ידיו במקדש, ירים את ידיו למעלה מעל ראשו.

 

אצבעות ידיהם פשוטות

עוד נאמר בתלמוד סוטה דף לט: "אמר רב חסדא: אין הכהנים רשאים לכוף קישרי אצבעותיהן, עד שיחזרו פניהם מן הצבור". כלומר, בשעת נשיאת כפים פושט הכהן את אצבעות ידיו, והוא אינו רשאי לכופם, אלא עד שיחזיר את פניו מהציבור.

 

פנים כנגד פנים

עוד נאמר בתלמוד סוטה דף לח. "תניא אידך, כה תברכו פנים כנגד פנים, אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף, ת"ל אמור להם כאדם האומר לחבירו" הובאו שם בסוגיה הרבה דרשות על המילים "כה תברכו", ואחת מהם היא, שיעמוד הכהן ופניו כנגד פני המתברך.

 

כל העומדים לפני הכהנים ובצידיהם בכלל הברכה, אבל מאחוריהם לא.

עוד נאמר בתלמוד מסכת סוטה דף לח: לט. "תנא, אבא בריה דרב מנימין בר חייא: עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה.איבעיא להו צדדין מהו?אמר אבא מר בר רב אשי: ת"ש דתנן נתכוון להזות לפניו, והזה לאחריו, לאחריו והזה לפניו, הזאתו פסולה. לפניו והזה על צדדין שבפניו, הזאתו כשרה". כלומר, מי שעומד לאחר הכהנים אינו בכלל הברכה, אבל מי שעומד לצדו, מן הכהן והלאה, הרי הוא בכלל הברכה, והדבר הושווה לדין הזאה.

 

***

 

בתלמוד נתבאר, שהכהנים בשעה שישאו את כפיהם ירימו את ידיהם כנגד כתפיהם, ויפשטו את אצבעות ידיהם, ויעמדו פנים כנגד פנים מול המתברכים.

 

אם ננסה לחפש עוד פרטים בנוגע לאופן תנוחת אצבעות ידי הכהנים, נגלה להפתעתנו שלא נזכר בדבר זה שום מילה בתלמוד, לא שיחלקו את אצבעות ידיהם לשנים, ויצמידו שתי אצבעות שתי אצבעות ביחד, שני אווירים. ולא שייצרו בעזרת ידיהם חמש אווירים. מה תופעה זו מלמדתנו? שבדבר זה לא היה בזמן התלמוד מנהג מיוחד. וכיצד היו אצבעותיהם בזמן נשיאת כפים? נזכר שהם היו פשוטות ולא כפופות, וכל כהן עשה כרצונו, אם רצה הצמיד את אצבעות ידיו, ואם רצה הניח ביניהם רווח מועט (בגלל הנוחות).

 

[יש מדרש המדמה את נשיאת הכפים של הכהנים ל"מציץ מן החרקים", והוא מדבר על רווח בין אצבעות הכהנים וכפי שכתבנו, ואין בו מילה וחצי מילה על שני אווירים או חמש אווירים. כדאי לשים לב שבתלמוד שהוא ספר ההלכות הקובע, לא נזכרה שום מילה על רווח זה].

 

נמשיך לחקור, האם הכהנים בזמן התלמוד היו מסתובבים אנה ואנה בזמן ברכת הכהנים, במילים יברכך, ויחנך וכו'? אם נבדוק ניווכח, שגם דבר זה לא נזכר בתלמוד.מדוע? כי גם דבר זה לא נהג אז בזמן התלמוד, ומן הסתם הכהנים עמדו במנוחה ולא פנו אנה ואנה, כי מנין לו לאדם להמציא פניות לכל כיוון.נחשוב קצת, כיצד התפתח לו מנהג זה, שיפנו הכהנים לכל צד? נראה שמכיוון שנזכר בתלמוד שגם העם אשר בצידי הכהנים בכלל הברכה, התחילו הכהנים לפנות גם לצידיהם בכדי לכלול גם את העם אשר בצדדים, וכך התחיל לו מנהג זה, אבל בתלמוד הדבר לא מופיע.

 

מעולם לא עלתה על דעתו של שום כהן לפנות אנה ואנה בברכתו, או לכוון את אצבעות ידיו לפי תנוחה מסוימת של שני אווירים או חמשה אווירים.

 

***

 

נחזור למקורות

במשנה מגילה דף כד: נאמר, משנה. "כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו ר' יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו"

גמרא. תנא, מומין שאמרו בפניו ידיו ורגליו. אמר ר' יהושע בן לוי: ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו. תניא נמי הכי, ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו. עקומות עקושות לא ישא את כפיו.

 

במסכת חגיגה דף טז: נאמר, "דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת ובנשיא ובכהנים. ... המסתכל בכהנים בזמן שבהמ"ק קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש [עיניו כהות]".

 

ובירושלמי מגילה דף לב: נאמר, משנה. כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו:

גמרא. תני ובפניו, והא תני אם היה דש בעירו מותר.רבי נפתלי הוות אצבעתיה עקומה, אתא שאיל לרבי מנא א"ל מכיון שאתה דש בעירך מותר.א"ר יוסה: זאת אומרת שאסור להסתכל בכהנים בשעת שהן מברכין את ישראל. א"ר חגיי כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע דעת משה דאנא מסתכל ולא מסע דעתי.

 

הרמב"ם כתב את טעם הירושלמי וכך כתב בהלכות תפילה ונשיאת כפים יד,ז

כשיהיו הכוהנים מברכין את העם, לא יביטו בעם, ולא יסיחו דעתן; אלא יהיו עיניהן כנגד הארץ, כעומד בתפילה. ואין אדם רשאי להסתכל בפני הכוהנים, בשעה שהן מברכין, כדי שלא יסיח דעתו; אלא כל העם מתכוונין לשמוע הברכה, ומכוונין פניהן כנגד פני הכוהנים, ואינם מביטין בפניהן.

 

השאלה הנשאלת על כל המקורות הנ"ל, מדוע כהן שיש מום בידיו לא ישא את כפיו, והרי הטלית מכסה את מומו? ועוד, כיצד שייך הסח הדעת לכהנים או לעם, והרי הטלית מכסה את פני הכהנים? על כורחנו, בתקופת המשנה והתלמוד היו הכהנים מברכים את העם כשידיהם ופניהם מגולים, הטלית לא כסתה כלום מידיהם ופניהם, ולכן אם היה בהם מום, היה הדבר גורם להיסח הדעת.

 

למען האמת יש כאן שאלה עצומה, מדוע חז"ל אשר היה ליבם פתוח כפתחו של אולם, מנעו מכהן אשר יש מום בידיו מלישא את כפיו, ובכך יבטל מצוות עשה, והכל משום שהעם מסתכלים בו, מדוע לא יעצוהו לכסות את פניו וידיו עם טלית, וכך לא היו מסתכלים בו, וגם הכהן היה זוכה לישא את כפיו?

 

על כורחנו, חז"ל ראו את אי כיסוי הטלית כתנאי הכרחי, עד כדי ביטול מצוות נשיאת כפים, וכבר כתבנו את דרשתם, כה תברכו פנים כנגד פנים.

 

ברכת הכהנים צריכה להיעשות בגלוי, ולא מעמקי הטלית.

 

***

 

לסיכום: התלמוד מבאר, שירימו הכהנים את ידיהם כנגד כתפיהם, אצבעות ידיהם יהיו פשוטות עד שיחזירו פניהם מהציבור, הם יעמדו פנים מול פנים מול הציבור, גם העם העומדים בצידיהם נכללים בברכה, כהן שיש בידיו מום לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלים בו, כהן שרירו נוזל לא ישא את כפיו, אם היו בני עירו רגילים לראותו במומו, אין מומו גורם להם להסתכל עליו, ומותר לו לישא את כפיו.

 

להלן דברים הנלמדים מדברי התלמוד הנ"ל.

 

א- אין שום צורך שיכוונו הכהנים את אצבעות ידיהם בצורות מסוימות, וייצרו ע"י אצבעותיהם מרווחים מסוימים, שני אווירים, חמישה אווירים, הכהנים פושטים את אצבעות ידיהם ותו לא.

 

ב- הכהנים אינם מסתובבים אנה ואנה בשעת הברכה, העם שבצדדיהם נכלל בברכה, כי גם הצדדים נחשבים כנגד הכהנים, אבל סיבובים, אין הדבר מכובד, ולא ראוי, ולא נזכר בשום מקור תלמודי.

 

ג- הכהנים אינם מכסים את פניהם או ידיהם ע"י הטלית, הטלית מכסה את ראשם וגופם, אבל ידיהם ופניהם גליות. אם יש מום בפניהם או בידיהם כבר נפסלו מלישא את כפיהם, בטלה מהם מצות נשיאת כפים, ולא המציאו להם חכמים פיתרון ע"י התכסות בטלית. טעם הדבר, נשיאת כפים צריכה להיות פנים מול פנים.

 

כך הוא האופן בו ישאו הכהנים את ידיהם, וכך הוא המנהג פשוט אצלינו, ולא ראוי לכהנים לשנות ממנהג אביהם אהרן באופן נשיאת כפים.

 

***

 

נעתיק את דברי ר' יעקב עמדין בספריו "עמודי שמים" ו- "מור וקציעה", בנוגע לסוגיית כיסוי פני הכהנים וידיהם בטלית בשעת ברכת הכהנים.

 

ר' יעקב עמדין, עמודי שמים - הל' נשיאת כפים, סעיף יז, (עמ' רפד-ה)

 

והסכמתי בחיבורי [כוונתו לספרו מור וקציעה וראה להלן] שאין נכון לשלשל הטלית על הפנים, לא הכהנים המברכים ולא ישראל המתברכים, אלא צריך דוקא פנים כנגד פנים, שניהם מגולים, רק יעמדו יחד באימה ויראה על הברכה, ואין צריך לומר שאין להפוך האחור נגד הכהנים, כמעשה הבורים ליראתם הגדולה שלא יכהו עיניהם, ואין עוורון עיני השכל גדול מזה. (ע"כ מהספר עמודי שמים)

 

כתב הב"י, שבמקום שנוהגים הכהנים לשלשל הטלית על פניהם, אפילו יש לו מומין בפניו, יכול לישא את כפיו.

 

ועל זה, כתב ר' יעקב עמדין - בספרו מור וקציעה (עמ' קנא-ב)

 

לענ"ד זה צריך עיון, כי לפי הנראה אין דרך ישרה שיבור לו האדם למצוא עילה לבטל תקנת חז"ל, ולא על חינם האריכו בדינים הללו, וכי לא היו יודעים מתחבולה זו, והיה להם לבאר תקנה זו של שלשול הטלית שבקל אפשר לעשותו, אלא ודאי ש"מ מדלא אישתמיט תלמודא להזכיר דבר זה, על כורחך ס"ל דאין נכון לכסות הידים בטלית ולא הפנים, שאין לנו לבדות דברים חדשים שלא שערום רז"ל, ועוד אי איתא דשפיר דמי, היה להם לתקן דבר זה בכהנים הנושאים כפיהם במקדש, שינהגו בשלשול הטלית על פניהם וידיהם כדי שלא יבואו העם להסתכל בהם ויסתכנו, ומדשתיק לגמרי משלשול זה, מסתברא דלא הוה ניחא להו ביה.

 

ולכשנשים לב לדבר, נוכל לתת טעם פשוט שלא לכסות הידים בשעת נשיאת כפים כיון דאתקוש לעבודה, וכן נ"ל מהך טעמא צריכין להיות יחפי רגל כנז', כמו כהן משרת דמחיל עבודה כי עביד חציצה, וכדאקשינן לענין דבעו עמידה, ה"ה לכל מילי דהנהגת עשייתה, כדלעיל ...

 

ועוד, שמא יש קפידא שיהיו הידים מגולות כשהן נשואות, וגם הפנים, בנוהג שבעולם נראה שאין כן דרך המברך בעין יפה ללוט פניו, (ודוגמא לדבר, כוס של ברכה, שאחד מעשרה דברים שנאמרו בו [ברכות נא א] הוא שנותן עיניו בו, דוק) ואם טוב עין הוא יברך, הא ודאי יש לראות העין, מבוא בברכה, כמו שיש להיזהר בהפך, מרע עין, (השונא אינו יכול להסתכל בפני שונאו, כענין שכתוב [מלכים ב ג יד] אם אביט אליך ואם אראך, וכן רבים) ... וכמו כן אין נאה למתברך להסתיר את פניו מן המברך ולכסותם בעת קבלת ברכתו, כדאמרינן (סוטה מ א) כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים.

 

אלא שיד המנהג בזה חזקה, ומי שיכול לבטלו בלי מריבה, תחשב לו לצדקה. (ע"כ מהספר מור וקציעה)

 

***