כיצד ינהג בשעת ברכות התורה

כלל ידוע אצל כל מי שמצוי בפסיקה התלמודית, אם מצאנו מחלוקת בין ר' מאיר ור' יהודה, ההלכה כר' יהודה.

ועוד כלל פשוט, כאשר נפסקה ההלכה כמו אחת הדעות, לעולם לא מצאנו לומר שההלכה היא לא החלטית, ולכתחילה יעשה כמו מי שדעתו נדחתה, ורק אם אין ברירה יעשה כמי שההלכה כמותו, כללי הפסיקה כשמם כן הם, הם באו להכריע כמי ההלכה, וכך צריך לעשות.

 

אם ניקח לדוגמה את מחלוקת הלל ושמאי לגבי חובת הקטן בסוכה, הרי שאם נפסקה ההלכה כמו הלל שקטן פטור מן הסוכה, שוב אין צורך לסכך מעל גבי הקטן.

וכך נאמר במשנה סוכה פרק ב משנה ח "נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן" לפי שמאי גם קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה, ואין הלכה כמותו, ואין שום צורך לחשוש לדעתו.

 

והנה אם נבחן היטב את ההלכות שנאמרו לגבי אופן הברכות על הקריאה בתורה, נגלה להפתעתנו כיצד שם נשתרשה הלכה כפי ר' מאיר נגד ר' יהודה, הסוגיה פשוטה, וסברותיה ברורות, ולמרות זאת רוב העולם נוהגים כפי ר"מ, נעלמו להם כללי הפסיקה, לשוא נכתבו כללי הפסיקה, לשוא נסדרו ההלכות, הנח להם לישראל שיעשו כפי איך שיזדמן.

 

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לב עמוד א

תנו רבנן: פותח ורואה, גולל ומברך, וחוזר ופותח וקורא, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: פותח ורואה ומברך וקורא.

מאי טעמא דרבי מאיר - כדעולא, דאמר עולא: מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן - כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה, הכא נמי - כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה.

ורבי יהודה: תרגום איכא למיטעי, ברכות - ליכא למיטעי.

אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלכה, פותח ורואה ומברך וקורא. - ולימא הלכה כרבי יהודה! - משום דאפכי להו.

 

סוגיה זו פשוטה בתכלית, סברותיה ברורות וקלות, ואין שום סיבה שבעולם שלא יקיימו בני האדם את דברי חכמים.

 

כל מי שעומד לקרוא בתורה, פותח ורואה מהיכן הוא צריך לקרוא, ורק לאחר מכן יברך על קריאת התורה. מדוע הוא רואה מהיכן הוא צריך לקרוא? כי ברכתו נאמרת על הקריאה שתבוא מיד בהמשך, וצריך לדעת על מה הוא מברך (משנ"ב).

כיוון שכן, הגיון פשוט הוא שלא יכסה את הכתב בשעת הברכות, אמנם אם עבר וכיסה את הכתב איננו הפסק כי לא מצאנו שכיסוי כתב נחשב הפסק או היסח הדעת, אבל המשובח הוא שישאיר את הכתב גלוי בשעת הברכות בכדי שברכתו שהיא על הקריאה תהיה צמודה לקריאה מבלי שיפריד בין הברכה לקריאה כיסוי וגילוי.

 

אמור מעתה, בכדי שנצריך לכסות הכתב בשעת הברכות, צריך שתהיה לנו סיבה מוצדקת לכך, בא ר"מ ומצא סיבה לכך, הוא חשש שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה, ולפיכך הצריך לכסות את הכתב. מי חלק על ר"מ? ר' יהודה. מדוע? כי הוא לא חשש לכך. כיצד ראוי יותר לעשות לכסות את הכתב או לא לכסות? ברור שראוי יותר שלא לכסות, כי בכך הברכה שהיא על הקריאה ניכרת יותר.

 

וכן פסק הרמב"ם בהלכות תפילה פרק יב הלכה ה

"כל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו, ואח"כ אומר ברכו את יי' המבורך וכל העם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וחוזר ומברך ..."

 

וכן פסק השולחן ערוך אורח חיים סימן קלט סעיף ד

"כל הקורים מברכים לפניה ולאחריה, ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואחר כך יברך; ולאחר שקרא, גולל ומברך".

 

והנה אם נמשיך לקרוא ברמ"א, נגלה להפתעתנו כיצד הוא כבר סטה מהפסיקה התלמודית, והוא פסק כמו ר' מאיר נגד ר' יהודה.

 

הגה: ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו על הצד, שלא יהא נראה כמברך מן התורה (כל בו); ונראה לי דיהפוך פניו לצד שמאלו.

 

משנה ברורה סימן קלט ס"ק יח

יהפוך פניו וכו' - סבירא ליה דכיון דבזה ליכא טרחא דצבורא טוב לחוש גם בברכה ראשונה לחשש שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה וכמו שכתבנו כעין זה בסקי"ז:

 

כדאי לשים לב, טוב לחשוש לדעת ר' מאיר, כי ליכא טרחא דציבורא, אבל דא עקא החשש לדעת ר' מאיר גרם לחושש לשכוח את סברת ר' יהודה הפשוטה והברורה, טוב שלא לכסות את הכתב בשעת הקריאה בכדי שיהיה ניכר שהברכה היא על הקריאה ולא יפריד ביניהם מעשה כיסוי וגילוי.

 

הסוגיה פשוטה בתכלית, וזה מפליא כיצד גם במקומות פשוטים נעקרו דברי חכמים ממקומם.

 

אני כשלעצמי סובר שגם כאן כמו בכל המקומות יד ההמון היתה במעל, הם סובבו את הראש בכדי לקרוא את הברכות מהסידור שבצד, המנהג הגיע לחכמים והם לא יכלו לו, ואז הם כתבו ראוי לחשוש לדעת ר' מאיר.

 

***