א.
אסור להזכיר שם מן השבעה שמות המיוחדים לה' (נתבארו בפרק ז הלכה ג) לבטלה, ואף על פי שלא נשבע: הרי הכתוב מצווה ואומר "ליראה את השם הנכבד
והנורא" (דברים כח,נח); ובכלל יראתו, שלא יזכירו לבטלה. לפיכך אם טעה הלשון
והוציא שם שמיים לבטלה - ימהר מיד וישבח ויפאר ויהדר לו, כדי שלא ייזכר לבטלה. כיצד:
אמר ה' - אומר ברוך הוא לעולם ועד, או גדול הוא ומהולל מאוד, וכיוצא בזה, כדי שלא
יהא לבטלה[א].
ב.
איסור הזכרת שם ה', כשאומר את שם ה' לבדו ואינו מסמיכו למשפט בעל משמעות,
ונמצא שהזכירו לשוא ולבטלה ויש בדבר גנאי, אבל אם בירך את חבירו 'אלהים יהיה עמך',
או 'יהו"ה עמכם', או 'יברך יהו"ה', הרי זה משובח, והתקינו חכמים[ב] שיברך אדם את חבירו
בשם. וזהו שכתב הרמב"ם[ג] "טעה והוציא שם
שמים לבטלה ימהר מיד וישבח ויפאר ויהדר לו כדי שלא ייזכר לבטלה", כי אם
מזכירו בתוך משפט בעל משמעות אינו לבטלה. לפיכך אם מדבר עם חבירו ואומר לו 'תשמע
מה עשה אלהים וכיצד הצילני מצרה', אינו לבטלה אלא הוא מספר שבחו של ה'. וכן אם
אומר 'אלהים יעזור' אינו לבטלה כי הוא מבקש מה' שיעזרהו, או מבקש מה' שיעזור לשפר
את המצב. וכן הוא מנהג יהודי תימן מאז ומעולם[ד].
ג.
כל המברך ברכה שאינה צריכה, כלומר שבירך ברכה שאינו חייב בה, הרי זה נושא שם
שמיים לשוא; והרי הוא כנשבע לשוא, ואסור לענות אחריו אמן. שכח ובירך, צריך לומר
'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' כדי שלא להוציא שם שמיים לבטלה[ה], וכפי שביארנו,
באמירה זו הופך את הזכרת ה' שבברכה לחלק משבח לה', כי אומר משפט שלם בשבח שמו
שהזכיר, ונמצא שהוא אינו לבטלה. ואם התחיל לומר ברוך אתה ה', ונזכר שאינו צריך,
ימשיך למדני חוקיך, ונמצא שאמר פסוק (תהלים קיט,יב). וכן אם אמר ברוך אתה ה' אלהי,
ונזכר שאינו צריך, ימשיך ישראל אבינו מעולם ועד עולם, ונמצא שאמר פסוק (דברי הימים א כט,י)[ו].
ד.
אכל מעט מהפרי ובירך לפניו ולאחריו, וחזר ואכל ממנו שוב
ובירך לפניו ולאחריו, אינה ברכה לבטלה, כי כשברך ברכה אחרונה התחייב לברך שוב ברכה
ראשונה, ואין איסור לגרום להרבות ברכות[ז].
ה.
בשעה שלומד וקורא פסוקים, מותר לומר את שם ה' כצורתו, הויה או אלהים או שאר
שמות, למרות שהוא קורא רק חצי פסוק, כי אינו לבטלה אלא מצטט מדברי התורה והנביאים.
וכן הוא מנהג יהודי תימן מאז ומעולם. אבל אם קורא ברכה מתוך הספר בזמן הלימוד,
כיון שאינו חייב לברך אותה כעת, יאמר ברוך אתה השם. אבל שם אלהינו מנהגינו לקראו
ללא שינוי, שכיון שאין כאן מטבע ברכה ללא שם הויה, וכיון שמזכירו לצורך הלימוד
לידע את נוסח הברכה, אינו לבטלה ומותר[ח].
ו.
מותר להזכיר את שבעת שמות ה' (נתבארו בפרק ז הלכה ג) בשעת השירה, כי אינם לבטלה, אלא משורר ומשבח את ה', וכן הוא מנהג יהודי תימן
מאז ומעולם, וכן הוא בספר השירים שלהם המכונה 'דיואן', קדמוני משורריהם כתבו את
שבעת שמות ה' לאומרם בזמן השירה, וכפי שביארנו[ט].
ז.
מותר להזכיר את שמות ה' בשפה זרה כגון 'אללה' או 'גאד', כי הם ככינויים ואין
בהם קדושה, לפיכך מותר לומר 'יא אללה' כדרכם של ההמון, ואין בדבר פקפוק או אסור[י].
ח.
אין ראוי לכנות את ה' ע"י עיוות שמותיו, כי הדבר גנאי לו, לפיכך לא יכנה
אדושם או אמוני או אלוקים או קלי או שקי או צבקות, ומעולם לא השתמשו אבותינו
וזקננו בשמות מכוערים אלה כלפי ה'. והם נוצרו כתוצאה מאי ידיעה של הגדרת איסור
הזכרת שם שמים לבטלה[יא].
ט.
לא יכתוב שם מהשבעה שמות (נתבארו בפרק ז הלכה ג) במכתב או ע"ג טלית, כי הדבר יגרום לשם להתגלגל למקומות מטונפים, ונמצא
שיש זלזול לשם ה'[יב].
י.
מותר לומר את אותיות שם הויה, יו"ד ה"א וי"ו ה"א, כי בדבר
זה אין זלזול בכבוד שם ה', וכן הוא מנהג קדמוננו, שהיו מזכירים את אותיות הויה
בזמן הלימוד, ומעולם לא עלתה על דעתם לאסור[יג].
יא. מותר להזכיר את שמות המלאכים, וכן מותר להזכיר את שמות
הממונים להטיב או להרע, כגון מטטרון או סמאל, ומה שאסרו חכמים זה להזכיר את שבעת
השמות המיוחדים לה' (נתבארו בפרק ז הלכה ג) ולא יותר, ואף חכמים נהגו להזכירם בשמותם[יד], ואף קדמוננו
הזכירו את מטטרון בשירתם[טו].
יב.
בתימן לא נהגו לכתוב "שויתי ה' לנגדי תמיד" על ההיכל או על התיבה,
וכבוד שם ה' היא הכוונה בו, וההבנה של ייחוד מציאות ה', ולא כתיבת אותיות הויה[טז].
[א] שבועות יב,יא.
[ב] ברכות נד.
[ד] ברכות נד. שבועות יב,יא.
[ו] ברכות א,טו. ד,י.
[ז] לשון הרמב"ם בהלכות תפילה ז,טז: אוכל מעט ירק, ומברך לפניו
ולאחריו; וחוזר ואוכל מעט מפרי זה, ומברך לפניו ולאחריו, ומעט מפרי זה, ומברך
לפניו ולאחריו. ע"כ. הרמב"ם כתב, אוכל מעט מפרי זה ומברך לפניו ואחריו,
ומעט מפרי זה ומברך לפניו ולאחריו. אולם הוא הדין אף מאותו פרי, מותר לו לחזור
ולברך ולאכול, וזה מה שכתבנו בהלכה בפנים. שכיון שבירך ברכה אחרונה, נתחייב לברך
שוב ברכה ראשונה. ולגבי ריבוי הברכות, אין הבדל בין אם חוזר לאכול מפרי זה או מפרי
אחר.
[ח] שבועות יב,יא.
[ט] שבועות יב,יא.
[י] סנהדרין כו,ג.
[יא] שבועות יב,יא.
[יב] שו"ת רסח.
[יג] במשנה סנהדרין צ. הובאו דברי אבא שאול, ההוגה את
השם באותיותיו [גי' רמב"ם באותותיו] אין לו חלק לעולם הבא, כלומר אסור לקרוא
את שם הויה בניקודו שוא חולם קמץ, וכן לא יקראהו בניקוד אחר. ולא הביא הרמב"ם
את דבריו במשנ"ת להלכה, כי הם דברי יחיד, וחכמים לא הזכירו בדבריהם את הדבר.
ואף אבא שאול לא אסר שיזכיר בפיו את האותיות יוד הא ויו הא.
[יד] ראה תרגום יונתן בן עוזיאל דברים לד,ו שם נזכר, מטטרון רבן חכמתא.
וראה בראשית ג,ו שם נזכר, סמאל מלאך מותא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה