תשובות הרב יוסף קאפח 10 - סדר התפילה ומסורת

סדר התפלה (ומסורת)

168.          אדם שמתפלל בנוסח ה"שאמי" ורוצה לשנות ולהתפלל בנוסח ה"בלדי", יכול לעשות כך, כי הנוסח הבלדי הוא המקורי והוא "מסורת אבות", והנוסח השאמי נכנס לתימן בתקופה מאוחרת כל מחוז כשקיבלוהו. ואינו צריך לעשות התרת נדרים כי אין כאן נדר[160]. (אהבה- סדר התפילה: הפלאה- נדרים א,כט: ב,ב)

169.          אדם שמתפלל בנוסח ה"שאמי" ורוצה לחזור למקורות ולהתפלל בנוסח ה"בלדי", יכול לעשות כך, ואינו צריך לעשות התרת נדרים, כי יש כאן שינוי בנוסח התפילה ולא שינוי ממנהג שנהג להחמיר[161]. וגם נדר אין כאן[162].

והעיקר שיתפלל אדם בנוסח שיכול לכוון בו, ולהתרכז במה שאומר. ודרך האדם שאם ישנה מנוסח שהיה רגיל בו, לא תרוץ לשונו בתפילתו, אלא יתעכב הרבה [והדבר עלול לפגוע בכוונתו].

וכן אדם שרוצה לעבור מפסקי "השולחן ערוך" לפסקי "הרמב"ם"[163] רשאי לעשות כך מבלי התרת נדרים, כי יש כאן שינוי בהבנת ההלכה[164], ואינו מנהג או חומרה או נדר. (אהבה- סדר התפילה: הפלאה- נדרים א,כט: ב,ב: הקדמה למשנ"ת)

170.          בתכלאל קדמונים נאמר "ונהגו מקצת העם להוסיף פסוקים באמצע ברכה זו[165] וקורין בנוסח הזה וירא כל העם ויפלו על פניהם ...".

ונשאל מארי, שלפי זה מה שנהגו יהודי תימן להוסיף פסוקים אלה בברכת השכיבנו בערבית, הוא מנהג מקצת העם ואינו המנהג העתיק?

והשיב, שלרבינו זהו הנוסח העיקרי, ויהודי תימן נוהגים בזה כרבינו[166]. (אהבה- סדר התפילה וציון כד)

171.          נשאל מארי, בעשרת ימי תשובה שמוסיף השליח ציבור בסוף הקדושה "ובכן יתקדש שמך", כיצד ינהגו הקהל שמתפללים עם השליח ציבור- כשמתפללים תפילה אחת כתקנת רבינו- ואימתי יאמרו תוספת זו?

והשיב, שיאמרו הקהל "ובכן יתקדש שמך" ביחד עם השליח ציבור מילה במילה, וכשיסיים שליח ציבור בא"י המלך הקדוש, יענו אמן, ויאמרו מיד את נוסח ברכת אתה קדוש של היחיד -בלי ובכן- ויחתמו בא"י המלך הקדוש, וימשיכו עם שליח ציבור מילה במילה[167]. (אהבה- סדר התפילה:תפילה ב,יט: י,טז ציון לג)

172.          בברכת השכיבנו בערבית נאמר "ושבור השטן מלפנינו ומאחורינו".

ונשאל מארי, מה ביאור משפט זה במשנת הרמב"ם, וכי יש הקב"ה ויש שטן?

והשיב, שהכוונה למחשבות הרעות הטורדות את מחשבתו של האדם, ולפעמים אדם מתחיל להתפלל בריכוז, ופתאום מוצא את עצמו מהרהר בדברים בטלים.

עוד נאמר בברכת השכיבנו בערבית "ברוך ה' לעולם אמן ואמן, ימלוך ה' לעלם אמן ואמן".

ונשאל מארי, כיצד אנו אומרים "אמן" פעמיים והרי פס"ר בהלכות תפילה ט,ד "וכל האומר מודים מודים, משתקין אותו" ?

והשיב, שכאן הנוסח הוא לומר פעמיים, ולא שנתקן לומר פעם אחת ואנו כופלים ואומרים פעמיים. (אהבה- סדר התפילה)

173.          נשאל מארי, על המאמר שפורסם בספר לראש יוסף בנושא "ה' אלוהיכם אמת", האם את מאמר זה כתב ר' משה צארום או סבו?

והשיב, שביאר את השתלשלות העניינים בהקדמה למאמר זה, ושם נתבאר שהוא לר' משה צארום. (כתבים ג' עמ' 1352: לראש יוסף עמ' 69: אהבה- סדר התפילה [כעין מקבילה])

174.          נשאל מארי, האם מחמת שסידור עץ חיים של המהרי"ץ תוקן והוסיפו בו דברים הרבה פעמים, יש חשש שהוסיפו בו דברים שאינם למהרי"ץ?

והשיב, שאין לחשוש לכך, ומי שהוציאו ראשון היה אברהם נדף והיו אתו שותפים נאמנים, כגון הרב עראקי. (אהבה- סדר התפילה [כעין מקבילה])

175.          נשאל מארי, על סידור עץ חיים של המהרי"ץ שיצא בכמה מהדורות- חסיד, יעקב קרואני, וצאלח, ויש שינוים בין ההוצאות, איזו הוצאה הכי מדויקת?

והשיב, שכולם נכונים ומדויקים, אלא שיש כאן שינוי העתקות, וכל אחד מהם מצא העתקה שונה ונסמך עליה ומשם נולדו השינויים.

ונשאל שוב מארי, האם אפשר לומר שמהרי"ץ כתב כמה מהדורות? והשיב, שיתכן. (אהבה- סדר התפילה [כעין מקבילה])

176.          נשאל מארי, האם המהרי"ץ הוא זה שכתב את מגילת תימן ואת אגרת המהרי"ץ?

והשיב, שאת מגילת תימן יתכן שכתב המהרי"ץ[168]. ואת אגרת המהרי"ץ כתב המהרי"ץ, וכבר הדפיסה מארי בפתיחה לסידור שיבת ציון חלק ב'[169].

177.          כתב מר יהודה לוי נחום[170] על מקורם של יהודי תימן שהם עוד מלפני תקופת המשנה, והוכיח זאת מהמשנה במסכת תענית ג,ג שם נזכר שמעון התמני, והביא את פירוש הר"י יעבץ שמפרש מתימן, ולכן מילה זו נקראת כשהתיו בצירי והמם קמוצה. ואמנם רש"י פירש מתימנת אבל הקשו עליו שאם כך צריך להיות התימנתי. וביאר מארי, שתימן פירושו דרום, ושמעון התמני הוא שמעון הדרומי. ויש הרבה השערות אבל דברים יסודיים אין בידינו.

178.          האגדה אומרת שיהודי תימן הגיעו לתימן בחרבן בית ראשון ולא עלו משם בבניין בית שני.

ונשאל מארי, מדוע יהודי תימן לא עלו בבית שני?

והשיב, שנראה לו שאגדה זו אין לה בסיס, והראשון שכתבה הוא ר' עובדיה מברטנורא, ולפניו לא היתה ידועה אגדה זו, ור' שלמה עדני שאף הוא כתב אגדה זו בא אחריו. וביאר מארי, שיתכן שיהודי תימן היו בתימן עוד בתקופת בית ראשון[171], ויש כמה אגדות אבל אין דבר יסודי לסמוך עליו[172].

ובבית שני עלו גם מיהודי תימן אלא שלא עלו כולם. ובדרך כלל מי שסובל הוא עולה, אבל העשירים והמבוססים לא זזים ממקומם.

והאם תלמידי החכמים של התקופה ההיא עלו לבית שני קשה לדעת, וכל האגדות שיש בנושא זה הם אינם מיהודי תימן אלא באו מחוץ לתימן[173]. (כתבים ב עמ' 813)

179.          נשאל מארי, על המאמר של ש.ד. פנחסי שהופיע בספר חשיפת גנוזים מתימן בנושא גרסאות כ"י תימן ברמב"ם, ושם מופיעות מילים וגרסאות שאינם נמצאות ברמב"ם שהוציא מארי על פי כתבי יד תימן.

כגון בהלכות תפילין ד,ב "ושל יד- קושר אותה על שמאלו על הקבורת" ושם מופיע "הקיבורית". והשיב מארי, שנוסח זה אינו נכון.

וכגון המילה "פסוק" שם מופיעה "פיסוק". והשיב מארי, שכך נמצא בכמה כתבי יד אבל ברוב כתבי היד כתוב פסוק.

ואמר מארי, שככל הנראה נזדמן ל- ש.ד. פנחסי כתב יד אחד שעליו סמך, אבל מארי בירר את נוסח תימן ברמב"ם על פי כמה כתבי יד.

180.          נשאל מארי, על התשובות שהתגלו בגניזת קהיר שהם מיוחסות לרמב"ם, האם הם באמת של הרמב"ם?

והשיב, שצריך לדון בכל תשובה לגופה, כי יש לרבינו סגנון משלו ונוסח משלו וסברות משלו.

עוד נשאל מארי, מדוע לא הכניס באגרות הרמב"ם מהדורתו, את האגרת שנשלחה לחכמי קהל עיר מרשליה[174] ?

והשיב, משום שלדעתו היא מזויפת[175]. (הקדמת מארי לאגרות: אגרות עמ' קיב הע' 8[176])

181.          נשאל מארי, מדוע לא תרגם את תשובות הרמב"ם, והאם דבר זה מורה שהתרגום של תשובות הרמב"ם במהדורת בלאו הוא מדויק?

והשיב, שאין התרגום של מהדו' בלאו מדויק לגמרי, אבל לא תרגם את כל שו"ת הרמב"ם מחדש, משום שהוא חבר של חברת "מקיצי נרדמים"[177].

וכל התשובות שהביא מארי בכתביו השונים הם לדעתו בודאי של הרמב"ם. (שו"ת מהד' בלאו כרך ג' מעמ' 119-131 הע' מארי על כל השו"ת)

--------------------------

[160] יבואר בתשובה מס' 617.

[161] אלו היה כאן מנהג חומרה היה צריך לשמור את מנהגו, ראה בתשובה מס' 613, ולעומת זאת ראה בתשובה מס' 617.

[162] השווה לתשובה מס' 614.

[163] אדם שרוצה לשנות מפסקי "הרמב"ם" לפסקי "השולחן ערוך" ראה תשובה מס' 661.

[164] שפוסק לפי פשט לשון התלמוד. וראה לשון רבינו בהקדמה למשנ"ת שאחר התלמוד שומעים למי שהדעת נוטה לדבריו [שפירש כפשט התלמוד] בין ראשון בין אחרון. (הציטוט מההקדמה הובא ע"י השואל)

[165] ברכת השכיבנו בערבית.

[166] ראה סדר התפלה לרבינו, שם הובא גם בדברי רבינו כלשון שהובא בתכלאל קדמונים. ובציון כד כתב מארי "נוסח זה [של הוספת הפסוקים] הוא המקובל ברוב סדורי תימן העתיקים. וכך הוא מנהגינו.

[167] וזה לשון רבינו בהלכות תפילה י,טז "אסור לו למתפלל בציבור, שיקדים תפילתו לתפילת הציבור. הנכנס לבית הכנסת, ומצא ציבור מתפללין בלחש- אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה, יתפלל. ואם לאו, ימתין עד שיגיע שליח ציבור להתפלל בקול רם, ויתפלל עימו בלחש מילה במילה, עד שיגיע שליח ציבור לקדושה; ועונה הקדושה עם הציבור, ומתפלל שאר תפילה לעצמו"

כתב מארי בהערותיו על משנ"ת "ודייק רבינו לכתוב ועונה קדושה כלומר שאינו רשאי לומר המילים של נוסח הקדושה, כי לא נתקן נוסח זה אלא לשליח ציבור וכמש"ר בסדר התפילה, וכפי שבארתי לעיל פ"ט ציון ח. ובענייה לבד הרי היודע אינו יוצא ידי חובתו ונמצא שתפילתו חסרה ברכה אחת לפיכך כת"ר רק עונה ולא יאמר כלל עם הש"ץ וכאשר יסיים הש"ץ האל הקדוש עונה אמן. וכיון שלא אמר את הנוסח עם הש"ץ אינו נקרא עונה אחר ברכותיו, ומתחיל מיד אתה קדוש, וממשיך עם הש"ץ מילה במילה עד סוף התפילה, נמצאת כל תפילתו תפילת צבור, ולא חיסר שום ברכה, ולא ענה אחר עצמו. ודין זה הוא היסוד והבסיס התלמודי לתקנת רבינו להתפלל תפילה אחת בלי לחש וחזרה. ... וכך אנו נוהגים כאשר אנו מתפללים תפילה אחת כתקנת רבינו מתחיל הש"ץ בק"ר ה' שפתי תפתח וכל הקהל אומר עמו מילה במילה, וכשיגיע הש"ץ לקדושה עונים אחריו כל העניות של הקדושה עד אמן אחר האל הקדוש ואומרים אתה קדוש כתקנה וממשיכים עם הש"ץ מלה במלה עד סוף התפילה בלי לענות אמן כלל. וזוהי כוונת רבינו במ"ש מתפלל לעצמו שמתחיל לעצמו מן אתה קדוש וכו' ."

[168] ראה "עיונים במגילת תימן" יוסף טובי, עמ' 24-25.

[169] ראה שיבת ציון חלק ב' שם מופיעים שני חיבורים, חיבור ראשון- "אגרת מהרי"ץ" בו מוכיח מהרי"ץ את העם, שיזהרו בקיום מצוות בדיקת חמץ והלכות פסח בקיצור. חיבור שני- "זבח פסח" חיברו אחיו של מהרי"ץ ר' סלימאן, בו הובאו הלכות פסח ביתר הרחבה. וראה עוד "עיונים במגילת תימן" יוסף טובי, עמ' 187 הע' 34, שיש שטעו וייחסו את הספר "זבח פסח" בטעות למהרי"ץ.

[170] התעודה מחשיפת גנזי תימן עמ' 15.

[171] השואל טעה ואמר בטעות בית שני במקום בית ראשון.

[172] הרחבה בנושא זה, ראה "עיונים במגילת תימן" יוסף טובי, עמ' 56-63, הוצאת מאגנס.

[173] תשובה זו היא האחרונה בסדרת השאלות שלפניכם מבחינת הזמן שנשאלה, ואמר לי השואל, ששאלה זו נשאלה שבועיים לפני פטירתו של מארי.

[174] אגרות הרמב"ם הוצאת י. שילת כרך ב' תעד-תצ.

[175] בכלל הדברים שנכתבו שם נאמר (תפז-תפח) "… ואם שב ראובן, ותיקן דרכיו וחיפש במעשיו והלך בדרך ישרה – יעשיר, ויצליח בכל דרכיו, ויראה זרע ויאריך ימים. וזו היא עיקר הדת. ואל יאמר האדם: הרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זו ראיה, היה להם עוון הגורם, או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר- אין דעתנו משגת דיני הקב"ה בבני אדם היאך הם בעולם הזה ובעולם הבא"

ולעומת דברים אלה, ראה דברי רבינו במורה נבוכים ח"ג פכ"ד "… אבל מה שמפורסם אצל בני אדם מענין הנסיון והוא שה' מביא יסורין על האדם בלי שיקדם לו חטא כדי להרבות שכרו, הרי יסוד זה לא נזכר בתורה בלשון מפורש כלל, ואין בתורה מה שפשוטו מורה על ענין זה.

[176] ראה בהפניה שציינו, שם ציטט מארי מתשובה זו. ונראה שבתחילה חשב מארי שתשובה זו אינה מזויפת, ולבסוף חזר בו וסבר שהיא מזויפת.

[177] ראה שו"ת הרמב"ם מהד' בלאו כרך ג' מעמ' 119-131 הע' מארי על כל השו"ת. וראה עוד בספר "הולך תמים" עמ' 190, הובאה שם התייחסות לזאת.