שאלת
פתיחה
1.
תמיר רצון מבהיר למארי שהוא מקליט
אותו ומארי נותן את הסכמתו.
ספר
המדע
הלכות
יסודי התורה
2.
תרופות שאין עליהם הכשר, לכתחילה
ישאל את הרופא או הרוקח אם יש תחליף של תרופה כשירה. ואם אין תחליף כיון שאין נהנה
מהתרופה הנאת חיך ויש תרופות שטעמם עפר או מר מותר להשתמש בהם. (מדע- יסודי התורה ה,ח)
3.
מורה שרשם על הלוח שם אדנות
[וה"ה שאר השבעה שמות] אסור למוחקו. ולכן אם רשם בגיר יניחנו שיתנדף מעצמו
וכדו', אבל את הכינויים מותר למחוק. (מדע- יסודי התורה ו,א-ב
ה)
4.
מי שרשם שם אדנות במחשב, יש בדבר
מחלוקת בין פוסקי זמננו ויש שסוברים שאינו נחשב ככתיבה. ולכן לכתחילה לא יכתוב שם
ה' במחשב אלא יכתוב ה' או יי, ואם עבר וכתב יכול למוחקו. (מדע- יסודי התורה ו,א-ב ה)
5.
מי שרשם שם אדנות או שם הויה במחשב,
אינו נחשב ככתיבה וכאילו כתב באויר[1],
ולכן לכתחילה לא יכתוב שם ה' במחשב, ואם עבר וכתב יכול למוחקו. (מדע- יסודי התורה ו,א-ב ה)
6.
דפים שיש בהם עיון בהלכה כגון גמרא
הלכות שו"ע רמב"ם ואין בהם פסוקים אסור לזרקם כיון שהם דברי קודש, וכן
עלונים שיש בהם דברי אמונה וכדו' אסור לזרקם, אבל אין האיסור חמור כמו דברי קודש.
(מדע- יסודי התורה ו,ח: אהבה- ספר תורה י,ה)
7.
אדם שכתב על פתק "מים
אחרונים" עדיין אינו נחשב ככתבי הקודש שצריכים גניזה כיון שאין שום משמעות
והלכה במה שכתב, אבל אם כתב בסוף האכילה צריך ליטול מים אחרונים הרי זה נחשב ככתבי
הקודש. (מדע- יסודי התורה ו,ח)
8.
אסור לזרוק
את כתבי הקודש לתוך פח מחזור, שאחרי שבוע יטחנום וימחזרום ואין כאן לא היתר משום
גרמא ולא היתר משום ביטול ברוב, אלא העושה כך הרי זה מאבדם ביד. (מדע- יסודי התורה ו,ח)
9.
כת"ר בהלכות יסודי התורה ו,ח
"כתבי הקודש כולן, ופירושיהן וביאוריהן, אסור לשרוף אותן או לאבדן ביד;
והמאבד ביד, לוקה מכת מרדות. במה דברים אמורים, בכתבי הקודש שכתבו אותן ישראל בקדושה.
אבל מין ישראל שכתב ספר תורה, שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו
מאמין בקדושת השם, ולא כתבו אלא והוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים; והואיל ודעתו
כן, לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו, כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהן. אבל גוי
שכתב את השם, גונזין אותו; וכן כתבי הקודש שבלו או שכתבן גוי, ייגנזו"
וביאר מארי את דברי רבינו,
מדוע מין שכתב ספר תורה ישרף? כיון שאינו מתכוין בכתיבת האזכרות לשם ה' אלא לשם
עבו"ז או לשם הדמיון שלו. אבל חומשים שנכתבים בדפוס יש בהם קדושה כיון
שבהדפסתם לא התכוונו [בכתיבת האזכרות] לשם משהו אחר, ומסדרי האותות בהתחלה התכוונו
לשם ה' ולא התכוונו לשם דבר אחר, ואף המדפיסים שמדפיסים שוב ושוב [מהלוחות שהכינו
להם מסדרי האותות] אינם מתכוונים לשם משהו אחר. וכיון שאין צורך שיכתבו הספרים
לשמה לכן אף שאינם נעשים מכוח ראשון יש בהם קדושה.
וכן אין להשוות בין חומש שנכתב
בדפוס [שאמרנו שיש בו קדושה], למה שנזכר בהלכות שחיטה שאם לא נשחט מכוח ראשון
שחיטתו פסולה[2], כיון שבשחיטה נאמר
"וזבחת[3]", ובהדפסת חומש לא נאמר
"וכתבת". (מדע- יסודי התורה ו,ח: אהבה- תפילין
ומזוזה וספר תורה א,יג)
הלכות
דעות
10.
כת"ר
בהלכות דעות ג,א "... לפיכך ציוו חכמים שלא ימנע
אדם עצמו אלא מדברים שמנעה התורה בלבד, ולא יהיה אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על
דברים המותרים. כך אמרו חכמים, לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים
אחרים. ..."
וביאר
מארי לשואל, שאדם שאסר על עצמו דברים המותרים אינו נקרא חומרא אלא אם כוונתו לשם
גדר וסיג, כגון שהיה פרוץ בדבר ונדר כדי לגדור את עצמו באותו דבר.
מי שאוסר
לחתוך את הציציות במספרים כדי לישרם אין לדבריו כל יסוד, ואיך גזרו את הצמר של
הכבש? עם מספרים של מתכת, ומה ההבדל בין הצמר מעיקרו לצמר שהוא ציצית? והאוסר דבר זה
אוסר בדבר שאין בו שום משמעות ואינו כלום. (מדע- דעות
ג,א)
11. כת"ר בהקדמה למסכת אבות פ"ה "לפי שאדם אם נגש ואכל מאכל ערב לחיך ריחו טוב מאכל תאוה והוא מזיק ואפשר שיהיה גורם למחלה מסוכנת או אף גם לאיבוד לגמרי, הרי הוא והבהמה שוין"
ונשאל
מארי, שהרי הבהמות בדרך כלל לא אוכלות אוכל שמזיק להם?
והשיב,
שהבהמות אוכלות אוכל שהוא ערב להם. ויש שהאוכל הערב אף מזיק להם, כמו שמצאנו
בבהמות בתימן שהיו אוכלות קנים של דורא שיש בו רעל לבהמות, והבהמות אינן מרגישות
בזה כלל, והיו הרועים של הצאן והבקר מרחיקים את הקנים האלה שלא יורעלו הבהמות.
(מדע- דעות ג,ב: פרהמ"ש הקדמה לאבות פ"ה עמ' רנו)
והשיב, שאנו משליכים אותם
לבית הכסא ולא זורקים אותם, ומי שרוצה לחוש לדברי הגמ' האלו צריך לקבור אותם. (מדע- דעות ה,א [כעין מקבילה] גמ' מועד קטן יח.)
13.
בתימן לא ישנו בלילה עם כיפה, ורק
הזקנים ישנו עם כובעים של צמר [לבד] מחמת הקור. (מדע- דעות ה,ו)
וביאר מארי, שהכוונה למיני
הבשמים הידועים, ואם שם דאודורנט למנוע זיעה מותר. (מדע-
דעות ה,ט)
15. נשאל מארי, האם הוא בהשקפתו נוטה לדרכה של המפד"ל או אגודה ...?
והשיב, שדבר זה לא
שייך לא לעולם הזה ולא לעולם הבא.
ושוב נשאל, על
ערכים שהם פחות או יותר משותפים בין דעתו של מארי לבין המפלגות?
והשיב, שאינו
עוסק בדברים האלה. (מדע- דעות ו,א [כעין מקבילה])
16.
כת"ר בהלכות דעות ז,ה "ואם
נאמרו דברים אלו בפני שלושה, כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלושה
פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע והוא שלא יתכוון להעביר הקול, ולגלותו יותר".
וביאר מארי, שההלכה עוסקת
שהיו שלשת האנשים ביחד, אחרת מנין יודע שנאמרו הדברים בפני שלושה. ומה שנאמר כבר
נשמע הדבר ונודע, ביאורו- כי שלושה בני אדם שיודעים דבר, הם שיפיצו אותו כי אינם
יכולים לשתוק או אינם יודעים לשתוק.
וכן אם נעשה דבר בפני רבים
יכול לאומרו לאשתו כי נעשה הדבר ברבים וכולם כבר יודעים אותו. אבל כל מה שמתפרסם
בעיתונים הוא שקר ואין לסמוך עליו[5]. (מדע-
דעות ז,ה)
17. ראה בתשובה הקודמת מס' 16, שם כתבנו את ההלכה שהובאה בהלכות דעות ז,ה.
וביאר מארי, שאינו יכול לספר
לכתחילה אלא אם סיפר אין בו לשון הרע, אבל לכתחילה לא יספר.
ולכן אם היה במקום וקרה
משהו, או מישהו אמר משהו בפני שלושה, לכתחילה לא יספר זאת אף לא לאשתו, ואם סיפר
אין בו משום לשון הרע. (מדע- דעות ז,ה)
18.
מוטב להימנע מלספר סיפורים שאינו
יודע בודאי את אמיתותם, ואין לסמוך על מה שמספרים בני אדם סיפורים בעל פה, וגם אם
נשבע על מה שראה זה אינו כלום, ואם סיפר הרי הוא מוציא שם רע. (מדע- דעות ז,ב: אגרות קסג והלאה)
[1] כאן ביאר לנו
מארי מדוע מותר למחוק כי אינו נחשב ככתיבה וכאלו כתב באויר, וזה מה שהוסיף מארי על
התשובה הקודמת.
[2] וזה לשון רבינו בהלכות שחיטה ב,יג "גלגל
של אבן או של עץ שהייתה הסכין קבועה בו, וסיבב אדם את הגלגל, ושם צוואר העוף או הבהמה
כנגדו עד שנשחט בסביבת הגלגל- הרי זו כשרה. ואם המים הן המסבבין את הגלגל, ושם
הצוואר כנגדו בשעה שסבב ונשחט- הרי זו פסולה; ואם פטר אדם את המים עד שבאו וסיבבו
את הגלגל, ושחט בסביבתו- הרי זו כשרה, שהרי מכוח בן אדם בא.
במה דברים אמורים, בסביבה
ראשונה שהיא מכוח בן אדם; אבל מסביבה שנייה ולאחריה, אינה מכוח האדם אלא מכוח המים
בהליכתן.
[4] ראה תשובה 17
שם ביאר מארי שאין הדבר מותר לכתחילה אלא אם סיפר בדיעבד אין בו משום לשון הרע.
[5] השווה למה שנכתב בספר "הולך תמים" עמ' 144, על יחסו של
מארי למה שנכתב בעיתונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה