כסדרן בתפילין ומזוזות

שנינו במכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל בא פרשה יח)

והיה לאות וגו': בארבעה מקומות מזכיר פרשת תפילין, קדש לי, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. מכאן אמרו, מצות תפילין ארבע פרשיות של יד הם כרך אחד, ארבע פרשיות של ראש הם ארבע טוטפת. ואלו הן, קדש לי, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. כותבן כסדרן, ואם לא כותבן כסדרן הרי אלו יגנזו.

 

למדנו מהמכילתא, חובה לכתוב תפילין כסדרן.

 

נחלקו המפרשים מהו כסדרן, יש מפרשים, שצריך לכתוב לפי סדר אות אחרי אות, ואסור להקדים לכתוב אות מאוחרת, לפני שכתב את האות שלפניה. ויש מפרשים, שיכול לכתוב אות מאוחרת לפני האות שלפניה, העיקר שבפועל, בסוף יהיו התפילין כתובים כסדרן, ועיקר הדגש של המכילתא על פרשיות התפילין שיהיו כסדרן בתורה.

 

במאמר שלפנינו, נבאר מהי דעת הרמב"ם בסוגיה. בכדי שיהיו הדברים ברורים, בתחילה נעתיק את המקורות, תלמוד בבלי ירושלמי, ונבארם. לאחר מכן נעתיק את ההלכות ממשנ"ת להרמב"ם הנוגעות לנושא, ונבאר אותם בשני אופנים, לפי הכס"מ ולפי דרכנו.

 

כאן נציין, דברינו הם בעקבות הר"ן בשו"ת סימן לט. לדעתו ביאור כסדרן הוא כמו הפירוש השני. אנו נבאר שאף הרמב"ם סובר כמותו, ולמרות שרבים חולקים על הר"ן ועל ביאור הרמב"ם כר"ן, אבל האמת תּוׂרֶה דרכה, וביאור המקורות לפי פשוטם הוא שינחה אותנו.

 

***

 

משנה מנחות כח.

שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו, אפילו כתב אחד מעכבן. ד' פרשיות שבתפילין מעכבין זו את זו, אפילו כתב אחד מעכבן.

 

במשנה נאמר, פרשיות המזוזה והתפילין מעכבות זו את זו, ואם יש פסול אפילו באות אחת, נפסלו המזוזה והתפילין.

 

גמרא מנחות לד.

ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו, ואפילו כתב אחד מעכבן. פשיטא! אמר רב יהודה אמר רב: לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד. והא נמי פשיטא! לא נצרכא אלא לאידך דרב יהודה, דאמר רב יהודה אמר רב: כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה - פסולה.

 

התלמוד מקשה על הנאמר במשנה: אפילו אות אחת מעכבת, והרי דבר זה פשוט ומדוע כתבה אותו המשנה? והוא מתרץ: מדובר שכתב אות אחת שלא כתקנה, כגון שהחסיר את רגל היוד, נפסלו המזוזה והתפילין. התלמוד מוסיף להקשות: והרי אף דבר זה פשוט? והוא משיב: חידוש המשנה, אם יש אות אחת שאינה מוקפת גויל, נפסלו המזוזה והתפילין.

 

פירוש המשנה לרמב"ם מנחות ג,ז

ושתי פרשיות שבמזוזה, הם שמע והיה אם שמוע. וארבע פרשיות שבתפלין, הם קדש לי והיה כי יביאך ושמע והיה אם שמוע. בתפילין של ראש הם נכתבין מפורדין בארבעה גליונים, ובתפלין של יד נכתבין בגליון אחר. ואמרו אפילו כתב אחד, רוצה לומר ואפילו אות אחת אם לא היתה כתובה כהלכתה פוסלתה, לפי שהתפלין וספר תורה והמזוזה מתנאיהם שלא תדבק אות באות כדי שיהא פני הגויל מקיף את האות מכל צדדיה, וכל זמן שאינו כן ואפילו אות אחת הרי זו פסולה.

 

הרמב"ם בפיהמ"ש מבאר את המשנה ע"פ התירוץ השני. מה שנאמר בתפילין ומזוזה אפילו אות אחת מעכבת, ביאורו, אפילו אם יש אות אחת שאינה מוקפת גויל, נפסלו המזוזה והתפילין.

 

***

 

מנחות כט: ל.

אמר רב יוסף: הני תרתי מילי אמר רב בספרים. ותניא תיובתיה; חדא, הא דאמר רב: ס"ת שיש בו שתי טעיות בכל דף ודף - יתקן, שלש - יגנז, ותניא תיובתיה: שלש - יתקן, ארבע - יגנז. תנא: אם יש בו דף אחת שלימה - מצלת על כולו. א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: והוא דכתיב רוביה דספרא שפיר. א"ל אביי לרב יוסף: אי אית בההוא דף שלש טעיות מאי? א"ל: הואיל ואיתיהיב לאיתקוני מיתקן. וה"מ חסירות, אבל יתירות לית לן בה. חסירות מ"ט לא? אמר רב כהנא: משום דמיחזי כמנומר. אגרא חמוה דרבי אבא הוה ליה יתירות בסיפריה, אתא לקמיה דרבי אבא, א"ל: לא אמרן אלא בחסירות, אבל יתרות לית לן בה.

 

נבאר את הקטע בתלמוד לפי הרמב"ם.

 

התלמוד מביא שתי מימרות בשם רב, ומסמיך לכל מימרה ברייתא הסותרת אותה.

 

רב אמר: ספר תורה שיש בו שתי טעויות בכל דף יתקן, ואם יש בו שלש טעויות יגנז. בבריתא נאמר: ספר תורה שיש בו שלש טעויות בכל דף יתקן, ואם יש בו ארבע טעויות יגנז. ההלכה נקבעת לפי הבריתא. והיא עוסקת שבכל דפי הספר יש טעויות, ואם הם שלש טעויות יתקן, ואם הם ארבע טעויות יגנז הספר.

 

לאחר מכן הובאה עוד בריתא: אם יש דף אחד שלם ללא טעויות מציל על כל הספר. והובאה מימרה בשם רב: והוא שרוב הספר כתוב כהלכה. ביאור הדברים: אם רוב הספר ללא טעויות, ומיעוט הספר עם טעויות, והיה בכל עמוד ארבע טעויות, ובאותו מיעוט היה דף אחד שלם ללא טעויות, מציל את כל הספר, למרות שבמיעוט הספר יש ארבע טעויות בכל עמוד.

 

אביי שאל את רב יוסף: אם באותו דף שלם הנמצא במיעוט הספר, יש רק שלש טעויות ולא ארבע טעויות, ובשאר מיעוט הספר יש ארבע טעויות, האם אותו דף יכול להציל את כל הספר? רב יוסף השיב: אותו דף מציל את כל הספר, מפני ששלש טעויות בעמוד אפשר לתקן, וכאילו אינן.

 

לאחר מכן התלמוד הוסיף לבאר: מה שהגבלנו שלא יהיו בעמוד ארבע טעויות, זה רק אם החסיר אותיות, וצריך לתלות את האותיות החסרות בין השורות, ואם יהיו ארבע טעויות בכל עמוד ייראה הספר כמנומר, [הטעם של מנומר הובא ע"י רב כהנא], אבל אם כתב אותיות מיותרות, וכתב את החסר מלא, אף אם יש בכל עמוד יותר מארבע טעויות יכול לתקן, מפני שהוא מגרד את האותיות המיותרות, ואינו תולה אותם בין השורות, ואין הספר נראה כמנומר.

 

בסיום הקטע התלמוד מביא סיפור: חמיו של רבי אבא היה לו ספר תורה שהיו בו אותיות יתרות, ובכל עמוד היו ארבע טעויות ויותר, והתיר לו רבי אבא לתקנו, כי אותיות יתרות מותר למחוק, גם אם הם יותר מארבע טעויות בעמוד.

 

***

 

שבת קג:

פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה, סתומה לא יעשנה פתוחה. כתבה כשירה, או שכתב את השירה כיוצא בה, או שכתב שלא בדיו, או שכתב את האזכרות בזהב - הרי אלו יגנזו!

 

בקטע שכתבנו ממסכת שבת נאמר: לא ישנה את צורת הפרשיות בתורה, ולא יעשה פרשה פתוחה סתומה, או פרשה סתומה פתוחה, וכן לא ישנה את צורת השירות בתורה, ולא יכתוב שירה כשאר הכתב, או שאר הכתב כשירה. ואם עבר ועשה דבר מכל הנ"ל, או שלא כתבה בדיו, או שכתב את אזכרות שם ה' בזהב, יגנוז את הספר.

 

***

 

ירושלמי מגילה פרק א הלכה ט

תולין בספרים אין תולין לא בתפילין ולא במזוזות! ספרים שכתבן כתפילין וכמזוזות אין תולין בהן, תפילין ומזוזות שכתבן כספרים תולין בהן.

 

במשנה נאמר: "אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית". ועל כך תמיה הירושלמי, והרי יש עוד הבדל בין ספרים לתפילין ומזוזות, תליית אותיות בין השורות, שבספרי תורה מותר לתלות אותיות בין השורות, משא"כ בתפילין ומזוזות! והשיב הירושלמי: הבדל זה אינו מוחלט ולפיכך לא נכתב במשנה, כי ספרים שכתבן בכתב קטן ודק כמו תפילין ומזוזות לא תולין בהם אותיות בין השורות, ואילו תפילין ומזוזות שכתבן בכתב גדול ועבה תולין בהם אותיות בין השורות.

 

***

 

לסיכום:

 

במכילתא נאמר: צריך לכתוב את התפילין כסדרן, ונחלקו המפרשים בביאור.

 

במנחות לד נאמר: אות אחת מעכבת בתפילין ומזוזות, בין אם כתב שלא כראוי והחסיר מגוף האות, ובין אם אין האות מוקפת גויל מכל צדדיה.

 

במנחות כט נאמר: ספר תורה שיש בו שלש טעויות בכל דף יתקן, ואם יש בו ארבע טעויות יגנז, בד"א שכך היה בכל הספר. אבל אם רוב הספר ללא טעויות, ומיעוטו עם טעויות, והיה בכל עמוד ארבע טעויות, ובאותו מיעוט היה עמוד אחד שלם ללא טעויות, או שהיו בו עד שלש טעויות, כל הספר כשר משום אותו עמוד. מה שאמרנו שאם יש ארבע טעויות בעמוד יגנז, כשכתב את המלא חסר, וצריך לתלות את האות שהחסיר בין השורות, ואם יהיו הרבה טעויות יראה הספר כמנומר. אבל אם כתב את החסר מלא, יגרד וימחק, ואף אם יש יותר מארבע טעויות בעמוד כשר.

 

בשבת קג נאמר: לא ישנה את צורת הפרשיות בתורה, ולא יעשה פרשה פתוחה סתומה, או פרשה סתומה פתוחה, וכן לא ישנה את צורת השירות בתורה, ולא יכתוב שירה כשאר הכתב, או שאר הכתב כשירה. ואם עבר ועשה דבר מכל הנ"ל יגנוז את הספר.

 

בירושלמי מגילה פרק א הלכה ט נאמר: דילג על אות או מילה, בספר תורה מותר לתלות את האותיות החסרות בין השורות, אבל בתפילין ומזוזות אסור. ואם כתב את הספר תורה בכתב קטן ודק כמו תפילין ומזוזות לא תולין בו אותיות בין השורות, וכן אם כתב את התפילין והמזוזות בכתב גדול ועבה תולין בהם אותיות בין השורות.

 

***

 

אם נתבונן, בשום מקום בתלמוד לא נזכר חובה לכתוב תפילין ומזוזות כסדרן.

 

במנחות לד נזכר בתפילין ומזוזה אות אחת מעכבת, אבל הדבר לא נזכר בהקשר של כסדרן, אלא שאם יש אות אחת שלא כהוגן נפסל הכל. גם הרמב"ם בפיהמ"ש שם, מבאר את הדברים ללא קשר לכסדרן, והוא כותב, אם יש אות אחת שאינה מוקפת גויל נפסל הכל.

 

במנחות כט נזכר ספר תורה שיש בו ארבע טעויות בעמוד פסול, משום שצריך לתלות את האותיות החסרות בין השורות. הטעם שאין לתלות בין השורות ארבע אותיות בעמוד, משום שהספר נראה כמנומר. התלמוד שם מניח כדבר מוסכם, בכדי להשלים אות חסרה כותבים אותה בין השורות. לא גורדים כמה אותיות ודוחסים את האות החסרה, אלא כותבים את האות החסרה בין השורות. מדוע? כי בתנאי הכתיבה של זמן התלמוד, עיבוד הקלף שלהם, סוג הדיו שלהם, אמצעי המחיקה שעמדו לרשותם, לגרד ולכתוב לא היה מעשי, אלא רק לתלות. כיון שכן, אם נצרף לכך את דברי הירושלמי במגילה א,ט, בספר תורה תולין, בתפילין ומזוזות לא תולין, תהיה התוצאה שתפילין ומזוזות שהחסיר בהם אות אחת יפסל הכל, משום שאין תולין, ואין לו דרך להשלים את החסר. בד"א כשכתב את המלא חסר, אבל אם כתב את החסר מלא, יגרד ויאריך את האות שלפניו ויכתוב על מקום הגרד, כי תיקון קל כזה, היה מעשי בתנאי הכתיבה של זמן התלמוד.

 

בירושלמי מגילה פרק א הלכה ט נאמר, מותר לתלות בתפילין ומזוזות אם כתבן בכתב גדול ועבה כמו ס"ת. למדנו מדבריו, אין חובה לכתוב תפילין ומזוזות כסדרן אות אחרי אות, העיקר שבפועל בסוף יהיו כתובים כסדרן. מכאן הוכחה ברורה, ביאור כסדרן הוא כמו הפירוש השני שהובא בתחילת המאמר.

 

המכילתא מפרטת את ארבע הפרשיות שבתפילין, קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמע. בתפילין של יד הם בדף אחד ובית אחד, ובתפילין של ראש בארבע דפים וארבע בתים. אח"כ היא מחייבת, צריך לכתוב את ארבע הפרשיות כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן יגנוז. הפירוש המתבקש הוא, סדר הפרשיות יהיה לפי הכתוב בתורה, קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמע, כשיטת הרמב"ם ורש"י ולא כשיטת ר"ת, וכך צריך שיהיה בפועל בסוף, אבל שנחייב כתיבת האותיות לפי סדר דוקא אינו מוכרח, כי המכילתא עוסקת בסדר הפרשיות ולא בסדר האותיות, ועל סדר האותיות היא לא דיברה.

 

***

 

נעתיק את ההלכות ממשנ"ת להרמב"ם, נסמיך אותם למקורות הנ"ל, ונבאר אותם לפי הכס"מ ולפי דרכנו.

 

הלכות תפילין א,א-ב:

ואפילו קוצו של אות אחת מארבע הפרשייות, מעכב את כולן מן התורה, עד שיהיו נכתבות שלמות, כתקנן.

וכן שתי פרשייות שבמזוזה - שהן "שמע" "והיה אם שמוע" - אפילו אות אחת משתי הפרשייות, אם חסר קוצו, עיכב מן התורה, עד שיהיו שתיהן נכתבות שלמות. וכן ספר תורה שחסר אפילו אות אחת, פסול.

 

מקור ההלכות, משנה מנחות כח, גמרא מנחות לד, בפיהמ"ש ביאר הרמב"ם לפי התירוץ השני בתלמוד, ובמשנ"ת ביאר הרמב"ם לפי התירוץ הראשון בתלמוד, כי להלכה כל פסול שיהיה באחת האותיות פוסל הכל, בין בחסרון גוף האות, ובין שאינה מוקפת גויל.

 

כתב הרב קאפח בהערותיו על משנ"ת הערה ט.

הקשה מרכבת המשנה: אמאי נקט רבנו בתפילין ומזוזות אפלו קוצו של יוד וכו' ובספר תורה חסר אפלו אות אחת פסול? ותירץ הרב קאפח: ולי נראה דבתפילין ומזוזות דבעינן [=שאנו צריכים] שיכתבו כסדרן, כתב רבנו אפלו קוצו וכו' מעכב את כולן וכו', כלומר ולא יועיל להן תקון אחר כך כל שלא נכתבו מעיקרא שלמות כתקונן, לפיכך אמר מעכב את כלן, שאם אות שלא כתקנה בפרשה ראשונה, מעכב כל הפרשיות ואין להן תקנה משום דהוי שלא כסדרן, אבל בס"ת כתב פסול כלומר כל זמן שהוא חסר, אבל יש לו תקנה. ואם כנים אנחנו שפסול שלא כסדרן דאורייתא, יקשה לשון הירושלמי ומסקנת הר"ן ממנו וכדלקמן הל' טז.

 

הרב קאפח ביאר את שינוי הלשון, בין תפילין ומזוזות [מעכב] לספר תורה [פסול], שבתפילין ומזוזות צריך לכותבן כסדרן ואם טעה לא יועיל תיקון אח"כ, משא"כ בס"ת אפשר לתקן אח"כ. וכבר כתבנו למעלה שבמנחות לד שהוא מקור ההלכה, אין איזכור לכסדרן, ועוד נבאר בהמשך בעזרת ה'.

 

***

 

הלכות תפילין א,טז:

... בשאר התיבות [חוץ משם ה'] - אם שכח, כותב מקצת התיבה בשיטה ומקצתה למעלה. במה דברים אמורים, בספר תורה; אבל במזוזות ותפילין, אין תולין בהן אפילו אות אחת, אלא אם שכח אפילו אות אחת, גונז מה שכתב וכותב אחרת.

 

מקור ההלכה ירושלמי מגילה פרק א הלכה ט, שם נאמר "תולין בספרים ואין תולין לא בתפילין ולא במזוזות". ואף שהירושלמי הוסיף "ספרים שכתבן כתפילין וכמזוזות אין תולין בהן, תפילין ומזוזות שכתבן כספרים תולין בהן". כלומר, ספרים שכתבן בכתב קטן ודק כמו תפילין ומזוזות לא תולין בהם אותיות בין השורות, ואילו תפילין ומזוזות שכתבן בכתב גדול ועבה תולין בהם אותיות בין השורות. לא כתב הרמב"ם כדבריו, כי בדבר זה אנו פוסקים כמו סתמות הבבלי, ובבבלי לא נזכר זאת, ולא חילקו חכמים בכדי שלא יתבלבלו בני אדם. בתפילין ומזוזות שבדרך כלל הכתב קטן ודק, ואינו הדר, ואין מקום, לא תולין, ובספר תורה שבדרך כלל הכתב גדול ועבה, תולין. ואם יהיה ספר תורה בכתב קטן, ולא יהיה מקום לתלות בין השורות, לא יתלה כי אין הדבר אפשרי. ומהירושלמי למדנו, אין חובה לכתוב תפילין ומזוזות כסדרן אות אחרי אות, העיקר שבפועל בסוף יהיו כתובים כסדרן. מכאן הוכחה ברורה, ביאור כסדרן הוא כמו הפירוש השני שהובא בתחילת המאמר.

 

בהלכה זו כתב הכס"מ, הטעם שאין תולין בתפילין ומזוזות, משום שצריך לכותבן כסדרן. אולם כבר ראינו שבביאור הירושלמי הטעם אחר, אין תולין בתפילין ומזוזה משום שהכתב קטן ודק, ואינו הדר, ואין מקום לתלות, משא"כ בס"ת תולין, משום שהכתב גדול ועבה ויש מקום לתלות. ואדרבה לפי הירושלמי, מבחינה עקרונית אפשר לתלות בתפילין ומזוזות, ואין לחשוש בהם לכסדרן, כי ביאור כסדרן אינו כדברי הכס"מ. [ראה שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סימן ב אות ד, שהביא בשם שו"ת משיבת נפש ח"ב סימן ח, להגאון מפלאצק, כדברינו. עוד כתב יביע אומר: ובספר האשכול (הל' תפלין סי' כח) כתב, השאלתות והלכות גדולות לא הזכירו הא דשלא כסדרן פסול].

 

כאן נציין, שהכס"מ מבאר את הירושלמי אחרת ממה שכתבנו. ולביאורו, הירושלמי היקשה על המשנה, מדוע לא כתבה תולין בס"ת ואין תולין בתפילין ומזוזות? ותירץ הירושלמי: ספרים שכתבן כתו"מ היינו אשורית, אין תולין בהן. תו"מ שכתבן כספרים תולין בהן, היינו יוונית. ביאור זה תמוה, וכי הירושלמי עוסק שהיו הספרים כתובים יונית, והתפילין ומזוזות כתובים אשורית? חילוק זה אין לו מקור! פשטות הירושלמי שהוא מדבר על כתיבה זהה, אשורית, ועל כך הוא שואל, תולין בס"ת ואין תולין בתפילין ומזוזות. [הרב קאפח בהערה לו על משנ"ת כתב על ביאור זה: ויהיה לשון דחוי דקי"ל בגמרין מנחות ל דתולין, וכן קי"ל כרשב"ג דלא התירו יונית אלא בספרים. ע"כ. ולביאורנו אין צורך בכל הדוחק הזה].

 

***

 

הלכות תפילין ב,ג:

וצריך להיזהר במלא וחסר, עד שיהיו ארבעתן כתובות כמו שהן כתובות בספר תורה הבדוק: שאם כתב החסר מלא - פסל, עד שימחוק היתר; ואם כתב המלא חסר - פסל, ואין לו תקנה.

 

מקור ההלכה ירושלמי מגילה פרק א הלכה ט, "תולין בספרים ואין תולין לא בתפילין ולא במזוזות". וכבר ביארנו כי בתנאי הכתיבה של זמן התלמוד, עיבוד הקלף שלהם, סוג הדיו שלהם, אמצעי המחיקה שעמדו לרשותם, לגרד ולכתוב לא היה מעשי, אלא רק לתלות. כיון שכן, בתפילין ומזוזות שלא תולין, אם החסיר בהם אות אחת יפסל הכל, משום שאין תולין, ואין לו דרך להשלים את החסר. אבל אם כתב את החסר מלא, יגרד ויאריך את האות שלפניו ויכתוב על מקום הגרד, כי תיקון קל כזה, היה מעשי בתנאי הכתיבה של זמן התלמוד.

 

בהלכה זו כתב הכס"מ, מקור ההלכה מכילתא שצריך לכתוב תפילין כסדרן, ואם דילג פסול.

 

ועל כך נעיר, כיון שהירושלמי יכול להוות מקור ברור להלכה, והרמב"ם מקבל כדבר מוסכם, בכדי להשלים אות חסרה כותבים אותה בין השורות, לא גורדים כמה אותיות ודוחסים את האות החסרה, אלא כותבים את האות החסרה בין השורות כמו התלמוד. [ראה להלן הל' ס"ת ז,יג, בספר תורה, כתב את המלא חסר, תולה את האותיות בין השורות. ובתפילין שאין תולין, כתב את המלא חסר אין לו תקנה]. לפיכך אין לנו להעמיס על ההלכות עוד דין, בתפילין חובה לכתוב כסדרן אות אחרי אות, כי הרמב"ם היה צריך לבאר שיש כאן חובה חדשה של כסדרן שלא שמענו עליה עד כעת [ראה א,טז אין תולין בתפילין ומזוזות, וכך תתבאר ההלכה שלפנינו, אבל על כסדרן לא שמענו], ואף במזוזה הרמב"ם היה צריך לבאר זאת [ראה להלן הל' מזוזה ה,א שלא יקדים פרשה לפרשה במזוזה, אבל על כסדרן באותיות במזוזה לא שמענו]. וכיון שלא שמענו זאת בדבריו, וכיון שבתלמוד הבבלי לא נמצא לכך איזכור, ובירושלמי מוכח שאין כזו חובה, וביאור המכילתא אינו כדברי הכס"מ, אלא שיהיו הפרשיות כתובות כסדרן בפועל, כך נבאר את הרמב"ם, ולא נוסיף בדבריו דברים לא כתובים.

 

***

 

הלכות מזוזה ה,א:

כתבה שלא על הסדר, כגון שהקדים פרשה לפרשה - פסולה.

 

כתב הכס"מ, מקור ההלכה מכילתא פרשת בא שצריך לכתוב תפילין כסדרן, ולמד רבנו מתפילין למזוזה.

 

ההלכה עוסקת בסדר הפרשיות, שצריך שבפועל יהיו הפרשיות במזוזה כסדרן הכתוב בתורה. מכיון שהמכילתא היא מקור ההלכה, מכאן שאף המכילתא עוסקת בסדר הפרשיות, ולא בסדר האותיות, וכפי הפירוש השני שכתבנו בתחילת המאמר. וראה הלכות תפילין ג,ד-ה שם פסק הרמב"ם את המכילתא לגבי תפילין, צריך שיהיו פרשיות התפילין כסדרן הכתוב בתורה, קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע, ויקבע הדבר מצד הקורא העומד מול המניח. וראה שם כס"מ בשם הרא"ש שמקור ההלכה הוא מכילתא, נמצא שפשוט וברור שהמכילתא עוסקת בסדר הפרשיות, והעיקר שבפועל בסוף יהיו הפרשיות כסדרן בתפילין ומזוזות.

 

***

 

הלכות ספר תורה ז,יב-יג:

... ספר שיש בו שלוש טעייות בכל דף ודף, ייתקן; ארבע, ייגנז; ואם היה רוב הספר מוגה, והשאר יש בו ארבע טעייות בכל דף, ונשאר אפילו דף אחד מאותו השאר המשובש בלא ארבע טעייות - הרי זה ייתקן.

במה דברים אמורים, שכתב המלא חסר, שנמצא תולה האותייות ששכח ביני השיטות; אבל אם כתב החסר מלא, אפילו יש בכל דף ודף כמה טעייות, הרי זה מתקנו, מפני שהוא גורד ואינו תולה.

 

מקור ההלכה מנחות כט, וכבר ביארנו כי התלמוד שם מניח כדבר מוסכם, בכדי להשלים אות חסרה כותבים אותה בין השורות. לא גורדים כמה אותיות ודוחסים את האות החסרה, אלא כותבים את האות החסרה בין השורות. ואף הרמב"ם בהלכותיו קיבל דבר זה כמוסכם.

 

***

 

הלכות ספר תורה ח,ג:

ספר תורה שאינו מוגה במלא וחסר, אפשר לתקנו ולהגיהו כמו שביארנו; אבל אם טעה בריוח הפרשייות וכתב סתומה פתוחה, או פתוחה סתומה, או שהפסיק בריוח והניח פנוי במקום שאין בו פרשה, או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה, או ששינה צורות השירות - הרי זה פסל, ואין לו תקנה, אלא לסלק את כל הדף שטעה בו.

 

מקור ההלכה שבת קג, ואם יש טעות במלא וחסר אפשר לתקן על פי מה שנתבאר בהלכות ספר תורה ז,יב-יג, אולם אם טעה בצורת הפרשיות או השירות אין לו תקנה.

 

***

 

כאן נבאר, כי עמימות הפירוש של כסדרן, גרמה להרבה מפרשים להישאר בצ"ע בסוגיה.

 

ראה חידושי הגרי"ז מנחות לב. שכתב שלפי הרמב"ם לא נזכר כסדרן אלא במזוזה (ה,א) שם כתב הרמב"ם שצריך לכתוב את הפרשות כסדרן, ולא יקדים פרשה שניה לפרשה ראשונה, אבל בתפילין לא נזכר דין זה כלל, ואף במזוזה הרמב"ם כתב שלא יקדים פרשה לפרשה, אבל להקדים אותיות או מילים לא כתב, אלא העיקר שבסוף תהיה המזוזה כתובה כסדרה. ובהמשך דבריו כתב: אלא דצ"ע דהרמב"ם כתב שם (פ"ב הל"ג) ואם לא דקדק בתפילין בחסרות לא מהני תיקון ויגנזו, ובס"ת פסק שם (פ"ח הל"ג) דאם חיסר ביותרות וחסרות יכול להגיה ורק בחיסר פרשה שלמה לא מהני תיקון ויגנזו כל היריעה. ומאי שנא תפילין מס"ת? ובע"כ דהטעם הוא דהגיה חשיב שלא כסדרן ובתפילין שלא כסדרן פסול ובס"ת כשר ומוכח דדין שלא כסדרן הוא דין במעשה הכתיבה ושלא כדברינו לעיל, וצ"ע. ולפי דברינו הדברים ברורים, הרמב"ם לא כתב כסדרן בתפילין ומזוזה אלא בפרשיות ולא באותיות, ומה שפסל תפילין שחסר בה האות אינו משום כסדרן, אלא שבכדי להשלים את האות צריך לתלות בין השורות, ובתפילין אין תולין.

 

ראה רבי עקיבא איגר מסכת מגילה דף ח עמוד ב: ולי קשה אמאי לא חשיב דבס"ת כשר בכותב שלא כסדרן, משא"כ בתפילין ומזוזות דבעי' דוקא כסדרן, כדקי"ל בא"ח סי' ל"ב וביו"ד סי' רפ"ח, וצ"ע. ולפי דברינו הדברים ברורים, אף בס"ת צריך לכותבו כסדרו, ואף בתפילין ומזוזות צריך לכותבן כסדרן, ובכולם העיקר שבפועל בסוף יהיו כתובין כסדרן. והוצרכה המכילתא לבאר זאת בתפילין, משום שפרשיותיה מרוחקות זו מזו בתורה, וה"ה שבמזוזה כך צריך להיות, ופשוט שבספר תורה צריך שיהיה כתוב כסדר.

 

ראה שו"ת משיבת נפש ח"ב סי' ח להגאון מפלאצק הסובר שאין כסדרן בתו"מ, ולא הכריע כך להלכה משום ביאור הראשונים. הובא ביביע אומר ח"ז או"ח סימן ב אות ד, אלו דבריו:

 

ועינא דשפיר חזי להגאון מפלאצק בשו"ת משיבת נפש ח"ב (סימן ח), שכתב שלולא פירוש רבותינו הראשונים בענין שלא כסדרן, היה נראה לפרש, דשלא כסדרן, היינו באופן שהקדים פסוק המאוחר לפסוק המוקדם ממנו, או שהקדים תיבה לתיבה, וכך הם כתובים לפנינו שלא כסדרן, בכהאי גוונא הוא שיש לפסול משום שלא כסדרן, ואתא לאשמועינן דלא נימא דדוקא בספר תורה העומד לקריאה יש לפסול כתיבה למפרע, אבל בתפלין יש לומר דלא איכפת לן בהקדים המאוחר, קא משמע לן דבכהאי גוונא פסולים ויגנזו. ולפי זה ניחא הא דתנן (מגילה ח ב) אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון וכו'. ובגמרא, הא לתופרן בגידין וכו' זה וזה שוין. וקשה דאמאי לא חשיב שלא כסדרן דבספרים שרי, ובתפלין ומזוזות פסול, וכבר עמד בזה בתוספות רעק"א שם. (וע"ע בחידושי הרש"ש שם). אולם לפי מה שפירשנו אתי שפיר, שבאמת אין חילוק בזה בין ספרים לתפלין ומזוזות, שגם ספר תורה אם כתבו למפרע פסול. ובירושלמי מגילה (פרק א הלכה ט) איתא, תולין בספרים ואין תולין בתפלין ומזוזות, ספרים שכתבן כתפלין ומזוזות אין תולין בהם, תפלין ומזוזות שכתבן כספרים תולין בהם. והדבר ברור שזוהי קושית הירושלמי באמת, דהא קיימא לן תולים בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות, וא"כ ליתני הך חילוק בין ספרים לתפילין ומזוזות, ומשני דבספרים שהכתב גדול אפשר לתלות, אבל בתפלין ומזוזות שהכתב קטן אין תולין בהם, והיינו טעמא משום שאינו הדר לתלות בהם. ואילו כתבן באותיות גדולות כספרים תולין בהם. ואם כן הדבר ברור ומבואר שלפי הירושלמי אין שלא כסדרן פוסל בתפלין ומזוזות, ומה שאין תולין הוא משום הדר וכו'.

 

***

 

נסיים בדברי הר"ן בשו"ת סימן לט, שדבריו הביאו לביאור כל הנ"ל. נעתיק מדבריו רק מה שנוגע לכסדרן ולביאור הירושלמי.

 

שו"ת הר"ן סימן לט

... גרסינן בירושלמי בפרק קמא דמגלה [ה"ט] תולין בספרים ואין תולין לא בתפילין ולא במזוזות, וכתוב בספר התרומה דטעמא דמלתא מדתניא במכילתא בסוף פרשת בא אל פרעה גבי פרשיות דתפילין כותבין אותן כסדרן ואם כתבן שלא כסדרן הרי אלו יגנזו אלו דבריו ז"ל.

 

... אלא שאין שיטתן נכונה בעיני, כי הירושלמי כך היא בפ"ק דמגילה, על מתניתין דתנן התם אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית. ושם בגמרא אמרו על דרך קושיא, תולין בספרים ואין תולין לא בתפילין ולא במזוזות? כלומר היאך אמרו במשנתנו שאין בין ספרים למזוזות ותפילין אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, הרי חילוק אחר יש ביניהם, שהרי תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות? ואמרו שם על דרך תירוץ, ספרים שכתבם כתפילין ומזוזות אין תולין בהם תפילין ומזוזות שכתבם כספרים תולין בהם, כלומר האי דלא קתני במתניתין אין בין לענין תלייה לפי שמה שתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות אינו מחומר תפילין ומזוזות ולא מקולן של ספרים אלא מפני דרך כתיבתן אמרו כן לפי שהספרים כתיבתם גסה ויש ריוח הרבה בין שיטה לשיטה תולין אבל תפילין ומזוזות מתוך שכתיבתם דקה אין תולין, ולפיכך תפילין ומזוזות שכתבם כספרים תולין בהם וספרים שכתבן כתפילין ומזוזות אין תולין בהן, ולפיכך לא נשנה במשנתינו באין בין, זהו מה שנראה לי בפי' הקושיא הזאת השנויה בירושלמי. ... שכיון שאף התלייה כשרה בתפילין ומזוזות אלא מפני דרך כתיבתן הוא שאמרו אין תולין ש"מ דתלייה כסדרן מקרי דאי לאו הכי מן הדין היתה פסולה מדתניא כתבן שלא כסדרן הרי אלו יגנזו...

 

***