ילקוט משה פרק טז - דברים האסורים משהאיר היום עד שיתפלל

א.        אסור לו לאדם שיעשה מלאכה, מאחר שיעלה עמוד השחר, עד שיתפלל תפילת שחרית; וכן לא ייצא לדרך, קודם שיתפלל. וטעם הדבר, כי משעלה עמוד השחר הוא זמן תפילה[א], ולא ראוי להקדים את העיסוק בצרכי עצמו, לפני שיתפלל לפני ה'. ואם צריך לצאת לדרך לדבר מצוה, כגון להציל עשוק מיד עושקו וכדו', מותר לו לצאת לדרך קודם שיתפלל[ב]. וכן אם נאנס לטפל בחולים קודם התפילה, מותר לו לטפל בהם אז[ג].

ב.         אסור לו לאדם שיטעם כלום [לא יאכל ולא ישתה] מאחר שיעלה עמוד השחר, עד שיתפלל תפילת שחרית. וטעם הדבר, כי משעלה עמוד השחר הוא זמן תפילה, ולא ראוי להקדים את העיסוק בצרכי גופו, לפני שיתפלל לפני ה'. דרשו חכמים[ד]: ואותי השלכת אחרי גוך, אל תקרי גוך אלא גיאך[ה], לאחר שנתגאה זה, קיבל עליו מלכות שמים. ולשתות מים מותר[ו]. ובתימן יש שהקלו לשתות 'קהוה'[ז] שיש בו מעט סוכר בשיעור של כפית סוכר בשש כוסות[ח]. ובימינו מקילים לשתות קפה או תה עם סוכר קודם התפילה, בין עם חלב ובין ללא חלב, שכיון שדרך הכל לשתות כך, אף עניים, אין בדבר גאוה. ואם הוא חולה שאינו יכול להתרכז בתפילה, מותר לו לאכול ולשתות קודם התפילה כפי צורכו[ט].

ג.          מותר לאכול ולשתות קודם עלות השחר, שכיון שאינו זמן תפילה, אין בדבר איסור[י], וצריך לגמור אכילתו עד שיעלה עמוד השחר[יא].

ד.         מותר לשתות תה או קפה עם סוכר, בין עם חלב ובין ללא חלב, בשבת בבוקר קודם התפילה, שכיון שאינו זמן הראוי לקידוש, כי עדין לא התפלל, לא ייאסרו דברים אלה משום שלא עשה קידוש של יום השבת[יב]. אבל לאחר תפילת שחרית לפני תפילת מוסף [וכ"ש לאחריה], הוא זמן הראוי לקידוש, ולא ישתה תה או קפה, רק מים[יג].

ה.         אסור לו לאדם להשכים לפתח חברו לשאול בשלומו, מאחר שיעלה עמוד השחר, עד שיתפלל תפילת שחרית. וטעם הדבר, כי משעלה עמוד השחר הוא זמן תפילה, ולא ראוי להקדים את כבוד חברו לפני כבוד שמים. במה דברים אמורים כשהלך לפתח ביתו או פתח חצרו לשאול בשלומו, אבל אם פגש את חברו בדרך, יכול לברכו בברכת 'בוקר טוב' ואין צריך לשנות בנוסח שאילת השלום, ואין צריך לברך דוקא בארמית[יד].

ו.          יהודי תימן נהגו בבוקר לברך איש את רעהו בברכת- צפרך טוב, ועונה לו- צפרך טוב ומבורך. לאחר התפילה יברכו- תשמע תפילתך, ועונה לו- ואתה תיענה ותיעתר בתפילה. במשך היום יברכו- שלום עליכם, ועונה לו- עליכם שלום וברכה. אבל לא נהגו לברך בבוקר בברכת- שלום עליכם[טו].

ז.          מותר ללמוד תורה קודם תפילת שחרית, ואף אם מתחיל לימודו בעלות השחר, ילמד קמעה עד זמן תפילת ותיקין, ויתפלל. בין אם לומד ביחיד ובין אם לומד בציבור. ואדרבה משובח הדבר שיעמוד להתפלל מתוך דברי תורה[טז].

---

[א] הוא זמן תפילה רק בשעת הדחק, הלכות תפילה ג,ז.

[ב] כך היא הסברא, שרק צורכי עצמו אסורים ולא צורכי שמים.

[ג] תפילה ו,ד. הרמב"ם בתשובה קנח התיר לטפל בחולה גדול המעלה לפני התפילה, שאם לא יטפל בו יגיע אליו נזק, וכן כל כיוצא בזה.

[ד] ברכות י:

[ה] גוך מלשון גאוה.

[ו] אם שותה מים אין בדבר גאוה. (כס"מ) השוה להלכות שבת כט,ה שם נאמר, אסור לטעום כלום עד שיבדיל, ולשתות מים מותר.

[ז] מים שנתבשלה בהם קליפת הקפה.

[ח] הערת הרב קאפח הלכות תפילה פ"ו הערה ט.

[ט] תפילה ו,ד. ה,ב.

[י] ראה מג"א סימן פט סעיף יד שכתב בשם הרח"ו והזוהר, מי שקם בחצות הלילה, אסור לו לטעום קודם שיתפלל. ואנו כתבנו את ההלכה שבתלמוד.

[יא] תפילה ו,ד-ה. ראה טור סימן פט שכתב בשם הרמב"ם, אם התחיל לאכול קודם עלות השחר אינו צריך להפסיק, והעיר עליו הב"י שבהלכות תפילה ו,ה נזכר רק לגבי תפילת מנחה אם התחיל לא יפסיק, אבל בתפילת שחרית לא נזכר, ואם התחיל צריך להפסיק אכילתו משעלה עמוד השחר.

[יב] הלכה זו לא נזכרה ברמב"ם, כי לשיטתו, לפני התפילה ולפני הקידוש מותר לשתות רק מים, והדין ביום חול ובשבת זהה, ואין שתייה שהיא מותרת לפני התפילה ולא לפני הקידוש. אולם אנו הקלנו לשתות שתייה מתוקה לפני התפילה, כי בימינו אין בדבר גאוה, לפיכך הוצרכנו להדגיש שבשבת לפני הקידוש אסור לשתות שתייה מתוקה, והאיסור של הקידוש מתחיל רק לאחר התפילה. וכך פסק בשו"ע סימן פט סעיף ג. ובב"י כתב שהוא סברת הרא"ש.

[יג] ראה הלכות שבת כט,י אסור לטעום כלום קודם שיקדש קידוש יום השבת. וראה שם הלכה ה שמותר לשתות מים לפני קידוש ליל שבת או לפני ההבדלה, וקידוש יום השבת שווה להם, ומותר לשתות מים לפני שיקדש.

[יד] תפילה ו,ד. וראה מאמר 'שאילת שלום קודם התפילה', שם נתבארו הדברים היטב.

[טו] סדור שיח ירושלים חלק א עמוד תכב.

[טז] תפילה ז,י. ד,יח. בברכות ה: תניא, אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי - על תפלתי שתהא לפני מטתי, ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום. ופירש רש"י ד"ה סמוך למיטתי: כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא קריאת שמע ואתפלל. וכדברי רש"י פסק השו"ע בסימן פט סעיף ו: אסור ללמוד משיגיע זמן התפילה, ומדובר במי שרגיל ללמוד בבית המדרש, ואינו רגיל לילך לבית הכנסת, שמא ישכח. וראה שם תוספות ד"ה אלא, שכתבו שמותר ללמוד קודם שיתפלל, וראיה מברכות יד: רב הקדים ונטל ידיו, ובירך ברכות התורה, ושנה פרקו, וקרא ק"ש כשהגיע זמן ק"ש. וכדברי התוספות פסק הרמב"ם בהלכות תפילה ז,י, מי שהשכים ללמוד תורה קודם שיקרא קריאת שמע. ואדרבה משובח הדבר שיעמוד להתפלל מתוך דברי התורה, כמו שפסק הרמב"ם בהלכות תפילה ד,יח.