א.
צניעות גדולה ינהגו תלמיד חכמים בעצמם, וכבר ביארנו (בפרק ד הלכה ב) שתלמידי חכמים מחמירים על עצמם לכסות את גופם, אפילו בבית, אפילו בינם לבין
עצמם, לפיכך גם בבית הכסא לא יפשיל את בגדיו עד שיישב, ודבר זה חומרה לתלמידי
חכמים[א], וכדרך שנוהג
צניעות בבית הכיסא ביום כך נוהג בלילה[ב].
ב.
כשיבוא להיפנות ייפנה בחדר סגור, ואם אי אפשר ונפנה אחורי הגדר, יתרחק כדי שלא
ישמע חבירו את הקול אם הוציא רוח מלמטה, ואם נפנה במקום פתוח כגון בבקעה, יתרחק
כדי שלא יראה חבירו פירועו של מטה, למרות שאת האדם עצמו חבירו רואה. ולעולם ירגיל
אדם עצמו להיפנות בבוקר לפני תפילת שחרית ובערב לאחר תפילת ערבית, בכדי שלא יצטרך
להתרחק לחפש אחר מקום להיפנות, אלא ילך לבית הכסא שהכין לעצמו[ג].
ג.
מי שהוצרך להטיל מים, אינו צריך להתרחק כמו שנזכר בהלכה הקודמת, אלא יטה עצמו
לצידי הדרך וייפנה[ד].
ד.
טוב להיזהר שלא ינתזו ניצוצות עליו, שלא יאמרו שהוא כרות שפכה שאינו ראוי
להוליד ילדים[ה].
ואין מי רגליים יוצאים מגוף האדם כראוי עד סופם אפילו בבית הכיסא הקבוע אלא בישיבה
שאז לא יחשוש שינתזו הטיפות האחרונות על רגליו; ואם היה עפר תחוח שהוא רך ומפורר
ובולע המים, יצאו כראוי אפילו בעמידה. היה מקום קשה - יעמוד במקום מדרון, כדי שלא
יינתזו ניצוצות עליו.
ה.
לא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול. וכשמקנח, אם מקנח בידו ולא בנייר, לא
יקנח ביד ימין אלא ביד שמאל, מפני שמכניסה לפיו בשעת אכילה ומראה בה טעמי תורה.
ואיטר יקנח ביד ימין שהיא לו כשמאל[ו].
ו.
יקנח עצמו יפה יפה, לפי שאם תישאר צואה במקומה - אף על פי שאינה נראית כשהוא
עומד, הואיל ונראית כשהוא יושב, אסור לקרות קרית שמע ולהתפלל עד שיקנחנה, מפני
שצואה לחה היא ויש לה ריח רע, והטוב ביותר שינקה עצמו במים[ז].
ז.
אסור לאדם לעולם שייפנה בין מזרח למערב; ואין צריך לומר, שאין בונים בית הכיסא קבוע בין מזרח למערב בכל מקום: מפני שההיכל במערב. לפיכך לא ייפנה לא למערב, ולא למזרח שהוא כנגד המערב. בין אם נמצא בתוך בית ובין אם נפנה בחוץ. אבל מותר להטיל מים בעמידה אפילו
שהוא מכוון בין מזרח למערב. ואם הוא כנגד המקדש מן הצופים ולפנים, לא יטיל מים בעמידה אלא יישב וייפנה כשפניו כלפי המקדש, או יפנה את עצמו כדי שיהיה המקדש לצידו[ח].
ח.
בזמננו קבלני הבנין בונים את בית הכסא לפי תכנון הבית, ואינם מקפידים לכוון את
בית הכסא בין צפון לדרום, לפיכך כשנפנה בבית אי אפשר לקיים הלכה זו. ואם הוצרך
להיפנות בחוץ, כגון שהוא בצבא או בטיול, יכוון עצמו בין צפון לדרום[ט].
ט.
כל זמן שייכנס אדם לבית הכיסא - אומר קודם שייכנס, התכבדו מכובדים קדושים, משרתי עליון, שמרוני עד שאכנס ואצא, כי זה דרכן של בני אדם.
נוסח זה נמצא בסידורי
תימן העתיקים 'תכאליל', ובזמננו רבים אינם אומרים 'התכבדו מכובדים' כי הוא פנייה
למלאכים, ולא שבח או בקשה מה', ומי שידקדק על עצמו לקיים את דברי חכמים הרי זה
משובח[י].
י.
אחר שייפנה מברך - ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים וחללים חללים, מהן סתומים ומהן פתוחים, שאם ייסתם אחד מהן או ייפתח, אינו יכול להתקיים אפילו שעה אחת; ברוך אתה ה', רופא כל בשר ומפליא לעשות.
אפילו יצאה ממנו טיפה
אחת חייב לברך. שכח לברך, אם נזכר עד שלא יצטרך להיפנות שוב יברך[יא]. ואם צריך להיפנות
שוב, יפנה שוב ויברך רק פעם אחת. היה ניפנה לנקביו פעמים רבות יברך אחר כל התפנות,
ואם כשסיים להתפנות מרגיש מיד שצריך להתפנות עוד פעם, יברך בסוף כל יציאותיו, כי
הם כולם נחשבים כפעם אחת[יב].
יא. כל עניין שהוא מדברי קודש - אסור לאומרו בבית המרחץ ובבית הכיסא, ואפילו אמרו בשפה זרה. ולא לאומרו בלבד, אלא אפילו להרהר בליבו בדברי תורה בבית הכיסא, ובבית המרחץ, ובמקום הטינופת והוא המקום שיש בו צואה או מי רגליים - אסור[יג].
יב.
אסור למי שאינו נשוי לשלוח ידו במבושיו, שלא יבוא לידי הרהור. ואם השתין מים -
לא יאחוז באמה, שלא יבוא לידי הרהור; ואם היה נשוי, מותר[יד].
יג.
אסור לאדם שישהה את נקביו [שיתאפק מלעשות צרכיו], בין גדולים בין קטנים; וכל
המשהה נקביו - הרי זה בכלל משקץ נפשו [ממאיס עצמו], נוסף לחולאים רעים שיביא על
עצמו, ויתחייב בנפשו. אלא ראוי לו להרגיל עצמו להיפנות בעיתים מזומנים, כדי שלא
יתרחק בפני בני אדם [בגלל הריח הלא נעים העולה ממנו]. וכל הנזהר בדברים אלו - מביא
קדושה וטהרה יתרה לנפשו, וממרק נפשו לשם הקדוש ברוך הוא: שנאמר "והתקדשתם
והייתם קדושים, כי קדוש אני" (ויקרא יא,מד)[טו].
[א] ראה ברכות דף סב. "תניא אמר רבי עקיבא, פעם אחת נכנסתי אחר
ר' יהושע לבית הכסא, ולמדתי ממנו ג' דברים, למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון
ודרום, ולמדתי שאין נפרעין [לא יגלה גופו] מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין
בימין אלא בשמאל". ר' עקיבא ור' יהושע הם תלמידי חכמים, ואיסור זה נכתב
לתלמידי חכמים המחמירים על עצמם.
[ב] דעות ה,ו.
[ג] דעות ה,ו.
[ד] דעות ה,ו.
[ה] בתלמוד ברכות מ. "ואמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין מי
רגלים כלים אלא בישיבה. אמר רב כהנא ובעפר תיחוח אפילו בעמידה. ואי ליכא עפר תיחוח
יעמוד במקום גבוה וישתין למקום מדרון". הרמב"ם בהלכות תפילין ד,יח הביא
סוגיה זו בהקשר לתפילין, היה מניח תפילין במשך כל היום, והוצרך להיפנות, ולא היה
לו מקום שמור להניח בו את התפילין, יכנס עם התפילין כשהם גלולים בבגדו כמו ספר
תורה, ואוחזן בימינו כנגד ליבו, ונכנס ועושה צרכיו. וכשייצא, מרחיק ארבע אמות מבית
הכיסא, ולובשן. במה דברים אמורים, בבית הכיסא הקבוע, שאין ניצוצות ניתזות עליו;
אבל בית הכיסא עראי - לא ייכנס בהן כשהן גלולין, אלא חולצן, ונותנן לחברו לשומרן.
ואין מי רגליים כלין אפילו בבית הכיסא הקבוע, אלא בישיבה; ואם היה עפר תחוח, אפילו
בעמידה. היה מקום קשה - יעמוד במקום מדרון, כדי שלא יינתזו ניצוצות עליו.
ע"כ. הרמב"ם הביא חשש שמא ינתזו עליו ניצוצות, וינגבם ביד שבה מחזיק את
התפילין, ויהיה בדבר זלזול לתפילין. אבל לא הביא סוגיה זו בהקשר של הוצאת לעז, שלא
יאמרו עליו שהוא כרות שפכה. אולם גם הרמב"ם יסכים שטוב שלא ינתזו עליו
ניצוצות, ואם ניתזו יקנחם, לפיכך כתבנו בלשון טוב להיזהר.
[ו] דעות ה,ו.
[ז] קרית שמע ג,יא.
[ח] בית הבחירה ז,ט.
[ט] בית הבחירה ז,ט.
[י] תפילה ז,ה.
[יא] דבר זה לא נתבאר בדברי הרמב"ם בפירוש, ומה שכתבנו היא הוראתו
של הרב קאפח, הובאה בספר טל יוסף, תשובות הרב קאפח לרב שמואל טל (סי' קג), ראה שם
ובהערה. והשוונו זאת למה שכתב הרמב"ם בהלכות ברכות (ב,יד) "מי שאכל ושכח
ולא בירך - אם נזכר קודם שיתאכל המזון במעיו, חוזר ומברך", מכאן שעד שלא
יצטרך לאותו דבר שבירך עליו, יכול לברך ברכה אחרונה.
ולעומת זאת לפי ילקוט יוסף (ו,ד), יכול לברך
ברכת אשר יצר עד כדי הילוך פרסה. דבריו נסמכים על פירוש הריטב"א, שביאר את מה
שאמרו חכמים (פסחים מו.) שיחזר אחרי מים לנטילת ידים ארבע מיל לפניו ומיל לאחריו, דהיינו
למי שנצרך לנקביו ונפנה, שצריך ליטול ידיו כדי לברך אשר יצר, ואף על פי שמאחר ברכת
אשר יצר אין בכך כלום, שאינה ברכת המצוה ולא ברכת הנהנין אלא ברכת שבח והודאה.
ע"כ. אולם הרמב"ם לא יסכים לדיוק זה, ודברי התלמוד בפסחים אמורים לגבי
נטילת ידים לפני התפילה, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות תפילה (ד,ב-ג), ולא לגבי
נטילת ידים אחרי בית הכסא, ואין חובה ליטול ידיו אחרי בית הכסא.
[יב] תפילה ז,ה.
[יג] קרית שמע ג,ד.
[יד] איסורי ביאה כא,כג.
[טו] מאכלות אסורות יז,לא-לב דעות ד,א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה