קריאת פרשת זכור, האם יש חובה מהתורה

במאמר הבא נוכיח בקצרה, שאין חובה מהתורה לקרוא פרשת זכור מתוך ספר תורה, ומה שקוראים פרשת זכור בספר תורה קודם פורים, אינו מהתורה אלא מדברי חכמים.

 

תלמוד בבלי בבא קמא דף פב.

עשרה תקנות תיקן עזרא, שקורין במנחה בשבת, וקורין בשני ובחמישי...

שיהו קוראין במנחה בשבת, משום יושבי קרנות.

ושיהו קוראין בשני ובחמישי עזרא תיקן, והא מעיקרא הוה מיתקנא?

דתניא (שמות טו) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נה) הוי כל צמא לכו למים, כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה.

מעיקרא תקנו חד גברא תלתא פסוקי, אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי, כנגד כהנים לוים וישראלים, אתא הוא [עזרא] תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין.

 

נסכם זאת בדברי הרמב"ם הלכות תפילה יב,א

משה רבנו תיקן להן לישראל, שיהיו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית, כדי שלא ישהו שלושה ימים, בלא שמיעת תורה. ועזרא הסופר תיקן שיהיו קורין כן במנחה בכל שבת, משום יושבי קרנות; וגם, הוא תיקן שיהיו הקורין בשני ובחמישי שלושה בני אדם, ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.

 

ירושלמי פ"ד הל' א דף כט.

משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים כחולו של מועד שנאמר (ויקרא כג) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל.

 

אמור מעתה, משה רבינו תיקן לישראל שיקראו בשבתות וימים טובים ר"ח וחוה"מ, בנוסף תיקן שיקראו בשני וחמישי, והקורא היה קורא כמות מועטת של פסוקים (שלושה פסוקים), ורק לאחר דורות בתקופת עזרא הרחיבו את הקריאה.

מפורסם הדבר שמנהג א"י בקריאת התורה בשבת, היה לגמור את התורה פעם בשלש שנים, והמנהג האחוז בידינו לגמור את התורה פעם בשנה, מנהג גאונים הוא, והוא מנהג בבל.

 

על פי הנ"ל, כל הקריאות חוץ ממה שנזכר למעלה, לא ניתקו ע"י משה, אלא הם תקנות מאוחרות. ההיגיון אומר, שגם פרשת זכור תקנת חכמים מאוחרת היא, כי מנין לנו לייחס אותה למשה.

 

בנוסף, תקנת משה עדין לא הופכת את הדבר לחיוב מהתורה, אלא משה הוא ראשון החכמים, והדבר הוא מחכמים. ועוד שבתלמוד לא נזכר שזו תקנת משה, כי אם נביאים שביניהם.

 

***

 

כעת לאחר שביארנו את חיוב הקריאה בתורה, אם נבחן בשום שכל את מצוות זכירת מחיית עמלק, נגלה שלא נזכר בה אפילו ברמז קשר לספר תורה.

 

וזה לשון הרמב"ם בהלכות מלכים ה,ה

וכן מצות עשה לאבד זרע עמלק, שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט); ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו - שנאמר "זכור, את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז). מפי השמועה למדו, "זכור" בפה; "לא, תשכח" (דברים כה,יט) בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.

 

מצווה זו מקומה במיוחד קודם היציאה לקרב, וכן מצאנו שעשה שמואל הנביא.

 

(שמואל א טו) ב: כֹּה אָמַר, ה' צְבָאוֹת, פָּקַדְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל - אֲשֶׁר-שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ, בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. ג: עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר.

 

מכאן ועד לומר שמצוה זו מחייבת לקרוא את פרשת זכור בדקדוק ובכוונה הדרך רחוקה. נמצא שהרמב"ם היה נאמן לתלמוד, והחולקים עליו כבר התרחקו מדרך התלמוד.

 

דיוק הלכתי: גם אם בקריאת פרשת זכור מקיימים מצוה זו, אבל מצוה זו אינה מחייבת לקרוא פרשת זכור.

 

***

 

לעומת כל הנ"ל, לכאורה תעמוד נגדינו קושית תוספות, המוכיח מפירוש רש"י שקריאת פרשת זכור היא מהתורה.

 

תוספות בברכות יג. ד"ה בלשון הקודש נאמרה, דייק מדברי רש"י במגילה יז: ד"ה בכל לשון נאמרה, שמחלוקת רבי ורבנן מתייחסת לקריאה בתורה, ודרשו חכמים, שמע בכל לשון שאתה שומע, מכאן שאפשר לקרוא בתורה בכל לשון, שלא כדרשת רבי שדרש מהמילה והיו, שצריך לקרוא בתורה רק בלשון הקודש. והקשה התוספות: והרי עזרא תיקן קריאה בתורה, וכיצד ניתן ללמוד דין של חכמים, מדרשת פסוק המתייחס למצוות מהתורה? ותירץ התוספות: שדרשת הפסוק מתייחסת לפרשיות שמחוייבים לקרותן מהתורה, כגון פרשת זכור, או מקרא בכורים וודוי מעשר ופרשת חליצה שמצוה מהתורה לקרותן.

 

ולכאורה מכאן הוכחה שיש חובה לקרוא פרשת זכור מהתורה.

 

אולם המעיין יראה שתוספות הביא כמה אפשרויות לביאור קריאה מהתורה, כגון מקרא ביכורים ווידוי מעשר, כך שאין מכאן שום הוכחה ושום הכרח לסבור שמצוות קריאת פרשת זכור היא מהתורה, ובפרט שהסוגיות המבארות ביתר פירוט מה תיקן משה לא הזכירו זאת.

 

***