תיוג
שאלה: האם לפי הרמב"ם מתייגים רק את האותיות שיש עליהן מסורת? ומזה יוצא
שמסורת הרמב"ם היא לא כפי הוראתו של רבא במנחות (לט:): "אמר רבא שבעה אותיות
צריכות שלשה זיונין ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ..."? שהרי כך משמע מדברי הרמב"ם
(הלכות סת"ם פרק ב' הלכה ח'): "וצריך להיזהר בתגין של אותייות, והן כמו זיינין
זקופות על האות שיש לה תג, כמה שהן כתובין בספר תורה; ואלו הן האותייות המתוייגות שבארבע
פרשייות האלו..." ואז מונה הרמב"ם את מספר התגים שיש על האותיות שיש עליהם
מסורת.
תשובה: כפי הידוע ללומדי הרמב"ם בעיון, הרבה מביאוריו לתלמוד הם בדרך המסורת
שהגיעה לידיו מהגאונים, ויש בידיו מסורות פרשניות שלא נמצאות במקום אחר. במקומות בהם
מפרשים אחרים מבארים מסברא ומקשים ומתרצים, בדברי הרמב"ם נמצאת מסורת גאונים,
ואין צורך בקושיות ותירוצים. גם ביאור דברי רבא במנחות כט: כך דינם, ולידי הרמב"ם
הגיעה מסורת מפורטת באלו אותיות שעטנז גץ צריך לתייג, וכמה תגים על כל אות, וזה מה
שכתב בספרו, ואינו חולק על רבא, אלא אדרבה מזכנו בביאור דברי רבא על נכון, כפי שהגיעה
המסורת לידיו. ומה שמתייגים היום כל שעטנז גץ הוא מחוסר ידע מהי המסורת, ולא מעודף
הקפדה.
גם בספר תורה היתה לרמב"ם מסורת מפורטת
באלו אותיות לתייג. וזה לשונו בהלכות ספר תורה ז,ח. וייזהר באותייות הגדולות, ובאותייות
הקטנות, ובאותייות הנקודות, ובאותייות שצורתן משונות כגון הפיין הלפופות, והאותייות
העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש. וייזהר בתגין ובמניינן - יש אות שיש עליה
תג אחד, ויש אות שיש עליה שבעה; וכל התגין - כצורת זין הן, דקין כחוט השערה.
מסורת זו נשכחה מיהודי תימן, ונהגו לתייג
רק שעטנז גץ ולא בדק חיה, אולם יש בידם מסורת לאותיות המשונות העקומות והלפופות, כפי
שניתן לראות בחומשים תימנים שמוציאים היום, כגון תאג תורה קדומה, או תאג יכין ובועז.
חטוטרת
שאלה: האם בכתיבת סת"ם יש לעשות חטוטרת רבנו תם שהרי לא ראינו כך במגילות
הגנוזות וספרי התורה העתיקים?
תשובה: אין צורך לעשות חטוטרת לח', ולא נהגו בו יהודי תימן עד הדור האחרון,
ואם עשה לא פסל כי אינו שינוי עקרוני.
אות י'
שאלה: מהו "קוצו של יוד"?
תשובה: קוצו של י' הוא רגל ימנית כדברי רש"י, ומעולם לא שמענו על רגל שמאלית,
ור"ת אמרה מסברא ולא ממסורת, משום שהיה לו קשה, אם היא נקודה אינו יוד, ולא שייך
לכנותה קוצו של יוד, והתשובה לשיטתו, נכון שאם אין קוץ אין יוד רק נקודה, אולם כשיש
קוץ, הוא נקרא קוצו של יוד, וקל להבין.
אות נ'
שאלה: האם נ' שגגה ובסיסה שוווים באורכם כשרה?
תשובה: העיקרון שיש להקפיד עליו בכתב שלא
תדמה אות לאות, ושתשמר מסורת הכתיבה, וכאן המסורת אומרת להאריך את הרגל התחתונה, ואם
עשאם בשווה פסל, כי שינה ממסורת צורת האותיות, ושינוי זה הוא עקרוני.
אות צ'
שאלה: האם יש לעשות יוד הפוכה באות צ'?
תשובה: לפי מה שראיתי בתאג, היוד של הצדי הפוכה, ואינו מעכב, כי אינו עקרוני,
ואין זה נקרא משנה ממסורת צורת האותיות, ולא תדמה לאות אחרת, וגם קו לבד, או יוד רגילה,
כשר.
דיו
שאלה: מהם התנאים המינימליים הנדרשים לכשרות הדיו לסת"ם, ובכלל זה, האם
צריך להקפיד על "מן המותר בפיך" וכן האם צריך דיו שיהיה ניתן למחקו וכו'
וכן מה היא ההגדרה של "עומד ואינו נמחק" שכתוב ברמב"ם? ראיתי שהרבה
דנו בזה אבל לא ראיתי התייחסות מפורשת לזה ברמב"ם.
תשובה: אופן עשיית הדיו נתבאר בהלכות תפילין א,ד, ושם לא נזכר מן המותר
בפיך. לכתחילה צריך שיהיה הדיו נמחק, כלומר שבעודו לח ניתן לקחת מטלית ולנגבו,
ויעלם הדיו ולא ימרח על כל הקלף, שלא כמו הדיו שבימינו שאם מנגבו בעודו לח ימרח על
כל הקלף. אמנם מקום המחק ניכר, ומראהו כהה מעט משאר הקלף, אבל עדין ניתן למוחקו
מבלי שימרח על כל הקלף. וזו היא ההגדרה של ניתן למוחקו. אולם אם ערב מי עפצים עם
קלקנתוס [הקלקנתוס הוא גפרת הברזל (שו"ת הרמב"ם קלו), כלומר מחצב של הברזל
היוצא מהאדמה. ניתן להפיקו גם מהפסולת בתעשיית הברזל. מראהו כמו מלח בגוון צהוב או
ירוק, וכשמתיישן גוונו דהה ונהפך ללובן, ואם מערבים אותו עם מי עפצים מופק ממנו גוון
שחור (מהר"י קאפח פה"מ שבת יב,ד הערה 11)], מתקבל דיו חזק כפי שהוא
בזמננו, ולא ניתן לנגבו ולמוחקו בעודו לח, וזו היא ההגדרה של עומד ואינו נמחק.
כתיבה בטוש
שאלה: לגבי השאלה הקודמת, האם מותר לכתוב סת"ם בטוש קליגרפי? כגון מה
שמופיע בלינק הזה.
https://www.youtube.com/watch?v=dENO7UQj10E
תשובה: מותר לכתוב בטוש קליגרפי, כי הרי סוף סוף יש כאן קולמוס ודיו, ואין
הדבר פוסל אם יצר מתקן הגורם לדיו לנזול לראש הקולמוס מעצמו, בנוסף אין הדבר פוסל
אם הקולמוס הוא מברזל.
תיוג
שאלה: לגבי אותיות שיש עליהם יותר משלושה תגים, האם יש לעשות את כל התגים על
הצד השמאלי של האות (כמו שנוהגים חלק מהסופרים וכך גם ראיתי בתצלום של פרשיות תפילין
המופיעות בפירוש של הרב יוסף קאפח זצ"ל למשנה תורה) או שיש לעשות חלק בצד ימין
וחלק בצד שמואל כמופיע בתמונה כאן ב"ולטוטפת".
תשובה: בסוגית התגים יש לצעוד בעקבות המסורת בלבד, ואם עושה יותר משלושה
תגים, יעשה אותם כפי שהם מופיעים במקור שממנו מעתיק. ובספרו של הרב קאפח עמוד שכח,
עשה הסופר את כל התגים רק בצד שמאל, וכנראה כך מסורת בידו. את הפרשיות שבספר כתב
סופר מומחה בשם סעיד יצחק, יהודי צנוע הגורס בתורה תדיר, והוא נפטר לפני כשנה.
כשרות הקלפים
שאלה: האם קלפים שאינם עפיצים פסולים אפילו בדיעבד? אם כן, האם מותר למכור
סת"ם לא עפיץ (למשל מזוזות ישנות שיש לי) או שזה מכשיל את הקונה? ואם אסור, האם
מותר למכור לסוחר שמי שקונה ממנו ממילא לא היה פונה אלי שאסביר לו מהו קלף עפיץ ואז
לא הכשלתי אותו?
תשובה: בנוגע למכירת סת"ם ע"פ שיטות שאינם לפי הרמב"ם, בין בעיבוד
הקלף ובין במלא וחסר וצורת הפרשיות, בימינו שהתקבלו כמה מסורות בסוגיה זו, והם נפוצות
בין עדות ישראל, לא ניתן לדחות את אותם שיטות ולהוציאם מחוץ למסגרת ההלכה. גם אם מחקרית
הוכח שנוסח הרמב"ם ויהודי תימן הוא נוסח המסורה, נוסח כתר ארם צובא, אבל גם לאותם
שיטות יש תוקף הלכתי, והם כשרות לכתחילה. יכול האדם להחמיר לעצמו, אבל אינו יכול לפסול
מסורות שהתקבלו בעדות ישראל, ומחמת כך יש להם תוקף הלכתי. ולפיכך מותר גמור למכור סת"ם
העשויים שלא לפי שיטת הרמב"ם, בין לאדם פרטי ובין לסוחר.
כריכת פרשיות, עשיית תפילין
שאלה: איך כדאי לכרוך את הפרשיות, בבד או בקלף עפיץ או רגיל וכו' ובאיזה גיד
להשתמש בכריכה? והאם יש עוד כמה הערות להעיר לפני הכנסת הפרשיות או אולי גם בעניין
הרצועות.
תשובה: בדברי הרמב"ם נזכר שיכרוך הפרשיות במטלית, הרב צדוק ביאר במטלית
של עור או בד. בימינו נוהגים לכרוך בעור דוקא.
בכל מקום שנזכרה מטלית בדברי הרמב"ם
במשנ"ת או בפיהמ"ש, הכוונה למטלית של בד, ראה משנה כלים י,ד. כז,ג ו ובפיהמ"ש
שם, ועוד הרבה. ובמשנ"ת בהרבה מקומות. ולא ציינו כי רבים הם.
נראה שאין חובה להקפיד דוקא מטלית של בד
ולא עור, כי המטרה שמירת הפרשיות של התפילין, ולענ"ד עור עדיף ואין חובה עפיץ.
לאחר כריכת הפרשיות בתוך מטלית, כורכים
שיער פרה סביב המטלית, והרמב"ם כתב בהלכות תפילין ג,ח שנהגו לכורכן בשיער זנב
העגלים.
כיום נוהגים להוציא מעט משיער העגל מחוץ
לבתי תפילין של ראש. לשם כך כורכים סביב פרשת "והיה אם שמע" שיער ארוך יותר,
ואת קצותיו משחילים החוצה דרך חור הנמצא בין הבית השלישי לבית הרביעי מימין. בדברי
הרמב"ם לא נזכר דבר זה, ובתפילין העשויות לפי הרמב"ם לא מוציאים שיער
מחוץ לבית בתפילין של ראש.
גם בנוגע לגידים שבהם תופרים את
התפילין, אם תירצה תעשה לפי מסורת תימן, בגידים הנלקחים מהדופן והכסלים, ואם תירצה
תעשה לפי הגידים הנפוצים, שהם מעקב הבהמה והחיה, כפי שכתב הרמב"ם בהלכות
תפילין ג,ט. ושתי המסורות ראויות ומקוריות, לפי מהללן ומקומן.
גודל המטלית שכורכים את הפרשיות
שאלה: כתב הרמב"ם בהלכות תפילין ג,ח: "כשמכניסין את הפרשייות בבתים
שלהן, כורכין אותן במטלית, ועל המטלית שיער, ואחר כך מכניסין אותן בבתיהן".
(ע"כ רמב"ם) האם החיפוי של הפרשיות בתפילין צריך להיות מלא או שמספיק רובו
ככולו? שלחתי את התפילין שלי לבדיקה לא מזמן ושכחתי להודיע לבודק שיחפה לגמרי את
הפרשיות כמו שהייתי מבקש בעבר.
תשובה: כל שהמטלית או העור העוטפים את הפרשיות, מקיפים את רוב הפרשיה די
בכך, שהרי כריכת הפרשיות נעשית כדי לשומרן, כמו שביארנו בתשובות למעלה, ואם הם
כרוכות ברובן די בכך.
ירדו הפרשיות
שאלה: האם זה בסדר שפרשיות התפילין ירדו לתיתורא? וכן על אילו דברים יש ממש
להקפיד בעשיית התפילין (חוץ מקלף עפיץ), והאם יש עניין לעשות את התגים הרגילים ביחד
עם תגי הרמב"ם?
תשובה: צריך להקפיד שהפרשיות יהיו בתוך בתי תפילין של ראש, ולא ירדו
לתיתורא, וכך כתב בילקוט יוסף (קיצוש"ע סימן לב-לג סעיף יג). בתפילין צריך להקפיד
גם על רווח בין הבתים, וכיום ניתן להשיג תפילין כאלה "פרוד ונראה" בקלות.
קשר תפילין של יד
שאלה: בהלכות תפילין פרק ג' הלכה א' הרמב"ם לא הזכיר שצורת קשר תפילין
של יד מעכבת, האם משמע מכך שאין קפידה על צורת הקשר של תפילין של יד אלא מה שחשוב הוא
שהתפילין יהיו קשורים ליד בכל קשר שהוא בצורת האות י' כמו שכתוב בהלכה י"ג?
תשובה: בנוגע לצורת קשר בתפילין של יד, מנהג יהודי תימן לקשור בקשר פשוט,
שבעזרתו יוצרים לולאה, כמו שרואים בציור זה.
כיוון שכן, אם עשה קשר יותר מתוחכם כפי
מנהג שאר עדות יצא ידי חובתו, כי העיקר שיהיו התפילין קשורות. ואם עשה קשר פשוט עם
יצירת לולאה בקשר כפי מנהג יהודי תימן הרי זה משובח, כי זו היא מסורת הקדמונים.
קיפול תפילין
שאלה: האם יש בעיה לשים קשר תפילין של ראש מתחת לבית כשמגלגלים התפילין?
תשובה: ההקפדה על מיקום הקשר היא בשעת הקשירה על היד, אבל בקיפול, יכול ליתנו
בכל מקום שירצה. להלן העתק מהספר ילקוט משה יד,יב:
מותר
לכרוך את רצועות התפילין סביב הבית של התפילין בשעה שמקפל אותן. בין אם כורך את הרצועה
משני צידי הבית אחת לימין ואחת לשמאל, וחוזר חלילה, ותוחב את סוף הרצועה מתחת לרצועה
התחתונה שלא יתפרק הקיפול, כמנהג יהודי תימן. ובין אם כורך את הרצועה על גוף הבית באמצעו.
בין בתפילין של יד ובין בתפילין של ראש. ואין בדבר ביזיון כאילו מניח רצועות על גבי
הבית של התפילין, אלא אדרבה זהו כבוד התפילין שהרצועות חופות אותן ושומרות עליהן[1].
ואין לחשוש לקשר בתפילין של יד שהוא כצורת האות י', ולקשר בתפילין של ראש שהוא בצורת
האות ד', שלא יהיו מתחת לרצועות שהוא כורך עליהם, מפני שאין בקשר יותר קדושה משאר הרצועות,
ואדרבה זהו כבודו שיהיה מלופף בצורה מסודרת מסביב לתפילין. ומותר בשעת הקיפול שיהיה
הקשר של תפילין של ראש מתחת הבית, ואין צורך להקפיד שיהיה מעל המעברתא[2].
____________________
[1] ראה מגן אברהם סי' כח ס"ק ד שכתב, שאסור
להניח את רצועות התפילין על גוף הבית, כשם שאסור להניח את דפי התורה ע"ג דפי נביאים
וכתובים כשהם בכרך אחד, אלא אם אין ברירה, (כך למד מתוספות ד"ה ועושה בראשו, ב"ב
יג:) ואף בתפילין, אם יש אפשרות, לא יניחם ע"ג גוף הבית של התפילין. ע"כ.
ואנו כתבנו היתר בכל ענין, כי רצועות מלופפות אינם מונחות על התפילין, אלא עוטפות את
התפילין כמטפחת, וכשם שמותר לעטוף ס"ת במטפחת, כך מותר לעטוף את התפילין עם הרצועה
וזה הוא כבודם. ועוד, שהתוספות שהזכיר המגן אברהם במסכת ב"ב, בתחילתו, מוכיח בצורה
מוחלטת ממסכת סופרים ומהירושלמי, שמותר לכרוך תורה על גבי נביאים וכתובים, ואין בדבר
שום איסור, כ"ש כשכורך את הרצועות על גבי אמצע הבית של התפילין שמותר, וזהו כבודם.
[2] תפילין ד,ט.
משמוש בתפילין בכל עת
שאלה: האם צריך למשמש בתפילין במהלך כל תפילת שחרית הארוכה? כתוב שצריך למשמש
כל שעה.
תשובה: כוונת חכמים למי שמניח תפילין כל היום ימשמש בהם פעם בשעה, אבל בתפילה
הוא עוסק בקודש ויודע בתת הכרתו שמניח תפילין, ודי למשמש בהם בפרשת ואהבת ובפרשת והיה
אם שמוע, כפי המנהג המפורסם.
חק תוכות
שאלה: האם נזכר ברבנו חקת תוכות או ירכות בכתיבת סת"ם. עלעלתי מקופיא
ולא מצאתי.
תשובה: בהלכות גירושין ד,ו נזכר חקיקה על אבן או טס מתכת צריך שיחקוק את
האותיות ולא את שסביבם.
בהלכות שבת יא,יג נזכר המוחק את גג החית ועשאה זני זיינין חייב. היוצא מכך
מחיקת כתב ויצירת אות בעקבות כך נחשב כתב, ורק כשחוקק על אבן או טס מתכת, כשכל
הכתב הוא בחקיקה, צריך לחקוק את הכתב ולא שסביבו.
רצועת תפילין שהתכווצה
שאלה: האם
יש בעיה בכך שהרצועה של התפילין נמעכת באזור ההידוק ובכך עוביה יורד מכדי שיעור שעורה?
וכמה הוא השיעור המינימלי הכשר?
תשובה: בנוגע
לרוחב רצועות התפילין, הוא כשעורה (תפילין ג,יב), שהוא קרוב ל-1 ס"מ. וכל רצועה
שאם ימתחנה יהיה בה רוחב זה כשירה אף אם נמעכה קמעה, מפני שלא ניתנה תורה למלאכי השרת,
ודרכם של הרצועות להימעך. אולם אם הרצועה התכווצה מאוד, ולא ניתן למותחה לרוחב זה,
צריך להחליפה.
תפילין של רבנו תם
שאלה: האם יש עניין להניח
תפילין דרבנו תם? מאחר ושיטה זו מופיעה בכמה מן הגאונים והראשונים כמו שמביא הב"ח
בפירושו על הטור וביניהם רב שרירא גאון ורב האי גאון ורבינו חננאל (הוא כותב גם שבמרדכי
כתוב שגם הרי"ף סבר כך אם כי זה לא מופיע ברי"ף שלפנינו) וכו', כמו כן קראתי
שמצאו תפילין במערות בר כוכבא שתאמו את שיטת רבנו תם, האם לאור כל זאת יש לכל הפחות
מידת חסידות שראוי לכל אדם להקפיד עליה?
תשובה:
המנהג של רוב עם ישראל מאז ומעולם היה כרש"י
והרמב"ם, ולפיכך אף שמצאנו יחידים שלא סברו כך, יש לנהוג כמו רוב חכמי ישראל,
ואין לערער על המסורת של רוב חכמי ישראל, כי יגיע מכך ערעור המסורת ולא חסידות, כי
יאמרו שנשכחה מצוות תפילין מישראל, והראיה שאינם בטוחים כיצד לקיימה.
וכך כתב הב"ח בסימן לד שהבאת בשאלתך:
"ומנהג העולם כפירוש רש"י והכי איתא בשימושא רבא להדיא והכי משמע במכילתא
לפי פשוטו ומשמעו אלא דר"ת דחה הראיה ממכילתא וכך היא דעת גדולי האחרונים הרמב"ם
והרמב"ן וה"ר יונה והרשב"א כפירוש רש"י ושימושא רבא שכתבוהו הגאונים...".
ועד שקם ר"ת כולם קיימו באופן אחד
את מצוות התפילין, ורש"י מעיד על מנהג צרפת, והרמב"ם מעיד על מנהג ספרד והמזרח
ותימן. ואין להחמיר ולחפש שיטות שלא התקבלו להלכה אצל רוב חכמי ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה