נפילת פנים

במאמר הבא נדון קצת בצורה שבה צריך לעשות נפילת פנים, ונשווה בין שיטת הרמב"ם לשיטת המשנ"ב.

 

כתב הרמב"ם בהלכות תפילה

ה,א שמונה דברים, צריך המתפלל להיזהר בהן ולעשותן; ואם היה דחוק, או נאנס, או שעבר ולא עשה אותן - אינן מעכבין. ואלו הן - עמידה, ונוכח המקדש, ותיקון הגוף, ותיקון המלבוש, ותיקון המקום, והשווית הקול, והכריעה, וההשתחוויה.

 

ה,יג השתחוויה כיצד: אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית, יושב לארץ, ונופל על פניו ארצה, ומתחנן בכל התחנונים שירצה. כריעה האמורה בכל מקום, על ברכיים; קידה, על אפיים; השתחוויה - זו פישוט ידיים ורגליים, עד שנמצא מוטל על פניו על הארץ.

 

ה,יד כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפילה, יש מי שהוא עושה קידה, ויש מי שהוא עושה השתחוויה; ואסור לעשות השתחוויה על האבנים אלא במקדש, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה. ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו, אלא אם כן הוא יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושוע; אבל מטה הוא פניו מעט, ואינו כובש אותם בקרקע. ומותר לאדם להתפלל במקום זה, ולנפול על פניו במקום אחר.

 

ה,טו מנהג פשוט בכל ישראל, שאין נפילת פנים בשבתות ובמועדות, ולא בראש השנה, ולא בראשי חודשים וחנוכה ופורים, ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים, ולא בערבית שבכל יום. ויש יחידים שנופלים על פניהם, בערבית. וביום הכיפורים בלבד, נופלים על פניהם בכל תפילה ותפילה, מפני שהוא יום תחינה ובקשה ותענית.

 

***

 

השגת הראב"ד על הלכה יד: ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושע. א"א בירושלמי ובלבד יחיד על הציבור, ואית דגרסי ובלבד יחיד בציבור עכ"ל.

 

כתב הכסף משנה על הלכה יד: כתב הראב"ד א"א בירושלמי ובלבד יחיד על הצבור ואית דגרסי ובלבד יחיד בצבור עכ"ל. והטעם דכשמרבה תחנה על הצבור בצבור ואין נענה הויא ליה כיסופא. ומכיון שכתב רבינו אא"כ נענה כיהושע ממילא משמע דהיינו על הצבור ובציבור.

 

***

 

הדיון יסוב על מה שנאמר בהלכה יד, לא יפול על פניו אלא אם יודע שהוא צדיק, אבל מטה הוא את פניו מעט.

 

ביאור הדברים, אדם חשוב לא יעשה נפילת פנים בקידה או בהשתחוויה אלא אם הוא יודע שהוא צדיק, אבל במקום קידה או השתחוויה, יטה את פניו מעט ולא יכבוש אותם בקרקע.

 

הטעם נתבאר בדברי הראב"ד והכס"מ (הרמב"ם מסכים לראב"ד), מדובר במתפלל על הציבור בציבור, ואם לא תיענה תפילתו יתבייש, וגם יהיה זלזול בכבוד שמים.

 

אמור מעתה, אם איננו עושים נפילת פנים בקידה או בהשתחוויה, הרי שהאופן בו צריכה להיעשות נפילת פנים הוא בהטיית הפנים, אבל לא יכבוש את פניו בקרקע.

 

***

 

כעת צריכים אנו לבאר מהי נפילת פנים זו, באיזה אופן תהיה תנוחת גופו.

 

כתב רס"ג בסידורו עמ' כד: ותיאור כריעתו, שיניח ברכו השמאלית על הארץ כאשר הוא יושב, ומקפל ברכו הימנית עליה כדרכו כשהוא רובץ, ויהיה כאילו חציו רובץ וחציו יושב.

 

ביאור הדברים, נתאר לעצמנו אדם יושב על הארץ, ושתי רגליו נמצאות מקופלות לצד ימין שלו, הרגל השמאלית מונחת מול פניו מקופלת, והרגל הימנית מונחת ימינה אליה וגם היא מקופלת, והברך של הרגל הימנית מונחת על סוף הרגל השמאלית.

 

אדם שזו תנוחתו, אוטומטית יהיה מוטה לצד שמאל, כי רגליו מקופלות לצד ימין שלו, והם גורמות לגופו להיות מוטה שמאלה, ועל כך אמרו, שיטה את פניו אבל לא יכבוש את פניו בקרקע, כלומר ישאיר את גופו מוטה לצד שמאל, אבל לא יטה את גופו יותר מדי עד שפניו יהיו כבושות בקרקע.

על פי כל הנ"ל, במקום קידה או השתחוויה, ישב בתנוחה המורה על הכנעה, למרות שאין בה את הקידה או ההשתחוויה, אבל יזהר גם בתנוחה זו שלא ידביק את פניו בקרקע, נמצא שעיקרה של נפילת פנים היא תחינה בתנוחה המורה על הכנעה.

 

***

 

כעת נחשוב, מה יעשה אדם כשהוא מניח תפילין, האם יפול על צד ימין או צד שמאל? בודאי שיפול על צד שמאל, והשואל לא ידע מהי נפילת פנים, נפילת פנים היא תחינה הנאמרת בתנוחה שיש בה הכנעה, ואין קשר בינה לבין התפילין, וגם עם תפילין ישב בתנוחה זו ויתחנן.

 

עוד נחשוב, האם צריך לכסות את גופו בטלית או שיהיה מגולה? בודאי שיהיה מכוסה בטלית, בזמנם היו מכוסים בטלית במשך כל התפילה.

 

עוד נחשוב, אדם שאין לו טלית, מה יעשה בנפילת פנים? בודאי שינהג כאדם שיש לו טלית, ויפול על פניו כשהוא מוטה לצד שמאל, כפי התנוחה שנזכרה למעלה, ואם כיסוי גופו אין כאן, אבל תנוחה המורה על הכנעה יש כאן, ואין שום סיבה לשנות בגלל שאין לו טלית.

 

עוד נחשוב, בימינו שאנו יושבים על כיסאות כיצד נעשה נפילת פנים?

 

תשובה: מכיוון שהעולם השתנה, ולא ניתן להושיב את כל הציבור על הרצפה, הרי שתמיד נשווה לנפילת פנים המקורית, וממנה נלמד את ההלכות.

 

לדוגמה, כשמניח תפילין יפול על צד שמאל, אין קשר בין נפילת פנים לבין התפילין, ואין לנו להמציא חומרות מדעתנו, שאסור להישען על יד שיש עליה רצועות של תפילין.

 

עוד נחשוב, אדם שאין לו טלית, וירצה לכסות את פניו בידו הגלויה, כיצד יעשה?

 

תשובה: שאלה זו בנויה על הנחה מוטעית, כי ביסודה יש הבנה שנפילת פנים היא כיסוי הפנים, אבל זה לא נכון, נפילת פנים היא תנוחת הכנעה, אבל אם אנו יושבים על כיסאות, ואנו רק מטים את הראש מעט, הרי שאין להמציא הלכות ודינים, האם ידו גלויה, האם ידו מכוסה בבגד, כי העיקרון כאן הוא שיהיה מוטה בתנוחה של הכנעה, עד כמה שאפשר כפי שעשו האמוראים.

 

***

 

לאחר שאנו יודעים את כל הנ"ל נעתיק קצת שו"ע ומשנ"ב, ונראה איך ההלכות שנכתבו בדבריהם תלושות לחלוטין מנפילת הפנים המקורית, וכל ההלכות נכתבו מבלי לדעת כיצד היא נפילת הפנים המקורית. ההערות יבואו בסוגרים.

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן קלא סעיף א

כשנופל על פניו, נהגו להטות על צד שמאל. הגה: וי"א דיש להטות על צד ימין, והעיקר להטות (ריב"ש סי' רי"ב /תי"ב/ וב"י בשם הרוקח) בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו, על צד ימין משום כבוד תפילין; ובערבית, או כשאין לו תפילין בשמאלו, יטה על שמאלו (מנהגים).

 

משנה ברורה סימן קלא ס"ק ג

כשנופל על פניו - הנה נפילת אפים שנהגו בה בימים הראשונים היה בדרך קידה דהיינו ליפול על פניו ארצה ושלא בפישוט ידים ורגלים ועכשיו לא נהגו ליפול על פניהם ממש אלא בהטיית הראש וכיסוי הפנים בלבד. ונוהגים לכסות הפנים בבגד ולא די כיסוי היד שנופל פניו עליה לפי שהיד והפנים גוף אחד הם ואין הגוף יכול לכסות את עצמו [מ"א]:

 

[מה שנכתב כאן שצריך לכסות את פניו בזמן נפילת הפנים, וגם צריך שיהיה בגד ולא יכסה בידו, דבר זה התפתח כי לא ידעו ההמון נפילת פנים מהי, ואז הם התחילו להקפיד על כיסוי הפנים, ואז באו הפוסקים וקבעו את הדבר בספר, מעתה חייבים לכסות את הפנים, ולא יועיל הכיסוי בידו הגלויה, אלא דוקא בבגד.

 

אבל כאמור אין צורך לכל זאת, אם וויתרנו על נפילת פנים כפי מעשה האמוראים (אביי ורבא מצלי אצלויי), אם איננו נופלים על פנינו כשאנו יושבים על הרצפה מוטים שמאלה, לא תועיל ההקפדה אם היד היא עם בגד או בלי בגד, כי העיקר הוא תנוחה המורה על הכנעה, ולא הבגד אשר על ידו הוא זה שיורה על ההכנעה].

 

משנה ברורה סימן קלא ס"ק ד

על צד שמאל - לפי שמצינו כשאדם מתפלל שכינה מימינו שנא' ה' צלך על יד ימינך ונמצא כשהוא מוטה על שמאלו פניו כלפי שכינה ואם היה מוטה על יד ימינו היה להיפך ולא יתכן לעבד להיות אחורי פניו כלפי אדוניו:

 

[ה' איננו לא בצד ימין ולא בצד שמאל, בעושה שלום אמרו שיתן שלום קודם לשמאלו, כאילו הוא עומד מול השכינה, וכאילו יש כאן ימין של השכינה, אבל בנפילת פנים אין צורך לכל זאת, רגליו היו מקופלות לצד ימין, אז אוטומטית גופו היה מוטה לצד שמאל, גם כל ההסיבה היתה על צד שמאל, כך ישבו אז, וכך התנהגו אז]

 

משנה ברורה סימן קלא ס"ק ה

על צד ימין - כי השכינה נגד האדם ונמצא שמאל השכינה כנגד ימינו וכשהוא מטה על ימינו והשכינה כנגדו יכוין שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני:

 

[כאן השתנה הטעם, מדוע יעדיף את צד ימין, אבל אין צורך לכתוב טעמים לא מוחלטים, ולהטות אותם כמנהגי ההמון, פעם ימין עדיף, ופעם שמאל עדיף, הסברות צריכות להיות מוחלטות ולא משתנות]

 

משנה ברורה סימן קלא ס"ק ו

והעיקר וכו' - וכן דעת הט"ז ומ"א שאין לשנות ממנהג זה וכן נהגו העולם (ואפילו להגר"א דסובר דהעיקר כהמחבר דתמיד על שמאל מ"מ אם מתפלל בביהמ"ד והעולם נוהגין כהרמ"א מ"מ אסור לשנות משום לא תתגודדו). וש"ץ העומד מימין הארון טוב שיטה ראשו מעט כלפי הארון:

 

[כמה הלכות, כמה חילוקים, והכל מבלי כל מקור ברור, גם עם תפילין יטה לצד שמאל, כך עשו האמוראים וכך צריך לעשות, גם ארון הקודש אינו אמור להפוך את סדר הישיבה, וכל הכתוב כאן תלוש מחיי המעשה של האמוראים, ולפיכך נכתבו כל כך הרבה פרטי דינים מבלי כל מקור].

 

***

 

סוף דבר

 

אם מכירים את המקורות, אם מכירים את מנהגי האמוראים, מנהגי האחרונים מתבררים כנטולי הגיון והבנה, לפני שממציאים הלכות וקובעים אותם על ספר, כדאי להכיר את מעשה הקדמונים, ואז תורת ישראל תהיה הגיונית מחכימת פתי.

 

***

 

תיעוד מסורת

 

כשלמדנו את הלכות נפילת פנים ברמב"ם הרב קרא מדברי רס"ג בסידורו (הובאו למעלה), ואז הוא שאל, מה ביאור דבריו? כיצד היא תנוחת הגוף שעליה מדבר רס"ג?

 

מכיוון שגילו של הרב היה אז 50 (בערך), הרי שהוא לא ראה בעיניו נפילת פנים זו, וגם דברי רס"ג לא היו ברורים לו.

 

לעומתו אחד מהלומדים (הבן של הרב הקודם) שגילו היה אז 75 (בערך) כן ראה את אופן נפילת הפנים הנ"ל, ואז הוא השיב מיד, בעינינו ראינו נפילת פנים זו, הוא קם ממקום מושבו מעל הכסא, התיישב על הרצפה, והדגים לפני הלומדים את אופן נפילת הפנים.

 

כך שכל התיאור של נפילת פנים שנזכר במאמר, מקורו בתיעוד מסורת.

 

***