ילקוט משה פרק א - הלכות השכמת הבוקר

 

א.        כתב הרמב"ם בהלכות תפילה: בשעה שיתעורר בסוף שנתו, מברך והוא על מיטתו כך: אלוהי הנשמה שנתת בי טהורה - אתה בראתה, ואתה יצרתה, ואתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני, ואתה עתיד להחזירה לי לעתיד לבוא; וכל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך ה' אלוהי, ריבון כל המעשים; ברוך אתה ה', המחזיר נשמות לפגרים מתים[א].
ב.         בסידורי תימן העתיקים, לא נזכר לומר בבוקר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת לי נשמתי בחמלה, רבה אמונתיך"[ב], וכשמתעורר יאמר 'אלהי הנשמה' ולא 'מודה אני'.

ג.          אין לומר שהאדם מפקיד את נשמתו עייפה לפני ה', והוא מחזירה לו חדשה ורגועה[ג], כי הנשמה רוחנית, והיא איננה לא עייפה ולא רגועה, ורק גופו של האדם הוא שהתעייף ונרגע.

ד.         כשיתעורר משנתו לא יעמוד ממיטתו מיד[ד], כי הדבר מזיק לבריאות[ה], ומה ששנינו במסכת אבות[ו]: יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי - לעשות רצון אביך שבשמיים. משנה זו אינה עוסקת בזמן קימתו של האדם משנתו, אלא בהדרכה כללית וזירוז לקיום המצוות[ז]. ואדרבה, חכמים תיקנו כמה ברכות עד שיעמוד ממיטתו, 'פוקח עורים' כשמעביר ידיו על עיניו, 'מלביש ערומים' כשלובש חלוקו, 'עוטר ישראל בתפארה' כשפורס סדין על ראשו, 'מתיר אסורים' כשישב, ורק אח"כ 'רוקע הארץ על המים' כשיוריד רגליו לארץ, ו'זוקף כפופים' כשיעמוד.

ה.         נהגו קדמוננו להשכים קום ללמוד תורה, תלמוד משנה או הלכות, אבל לא נהגו לומר תיקון חצות, ואין לדבר זכר בסידורי תימן העתיקים הנקראים 'תכאליל'.

ו.          מותר לומר פסוקים על פה, וכך נהגו קדמוננו להתפלל את פסוקי דזמרא ושירת הים וקריאת שמע על פה, ומה שאמרו חכמים[ח] "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב", הכוונה שם לדברים שמוציא בהם את הרבים ידי חובה ואינם חובת יחיד אלא חובת ציבור[ט].

---

[א] תפילה ז,ג.

[ב] אמירת 'מודה אני' נוצרה ע"פ הבנה של מדרש רבה באיכה, ע"פ הרא"ש והטור.

לשון המדרש: חדשים לבקרים רבה אמונתך א"ר אלכסנדרי על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר אנו יודעין שאמונתך רבה לתחית המת. (מדרש רבה איכה ג,ח)

לשון הרא"ש: כדאיתא במדרש בהאי קרא חדשים לבקרים רבה אמונתך שהקב"ה גומל חסדים טובים לאדם לפי שבערב אדם עיף ויגע ממלאכת היום והולך לישן ומפקיד נשמתו ביד הקב"ה ובבוקר מעביר שינה מעיניו ומחזיר לו נשמתו ומחדש כחו בכל בקר ובקר ולכך יש לומר ויהי רצון. (תוספות רא"ש ברכות ס:)

לשון הטור: וע"פ המדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך בשר ודם מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקב"ה והיא עייפה ומחזירה לו חדשה ורגועה. (טור או"ח סימן מו)

ביאור המדרש ע"פ הרא"ש והטור, שבכל בוקר האדם מתחדש, כי נשמתו נלקחת ממנו בלילה וחוזרת אליו בבוקר, וגם בתחיית המתים תחזור נשמתו של האדם אליו.

הרא"ש מבאר ע"פ עיקרון זה גם את חתימת הברכה 'אלהי הנשמה' בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים, שאנו מודים לה' על שהחזיר לנו את נשמתנו בבוקר, ובלילה היינו כפגרים מתים, כי שינה אחד מששים במיתה. (ברכות נז:) אלו דבריו: "משום שיש בה [בברכת אלהי הנשמה] אריכות דברים, חתמינן בה בברוך, לשבח ולהודות לשמו על החסד שעושה עמנו בכל יום מעין תחיית המתים, כדאמרינן שינה אחד מששים במיתה". (תוספות רא"ש ברכות מו:)

[ג] כ"כ קיצוש"ע א,ב. וכ"כ הטור, הובאו דבריו בהערה הקודמת. והנה, אם נעיין במדרש איכה, נווכח שלא כתוב שהנשמה עייפה, אלו דבריו: חדשים לבקרים רבה אמונתך א"ר אלכסנדרי על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר אנו יודעין שאמונתך רבה לתחית המת. (מדרש רבה איכה ג,ח) במדרש נאמר שהקב"ה מחדש את האדם בכל בוקר, כלומר את גופו, אבל נשמה עייפה לא נזכר.

[ד] לא כמו שכתב בקיצוש"ע א,ד.

[ה] שבת קכט: דאמר מר, ה' דברים קרובין למיתה יותר מן החיים ואלו הן, אכל ועמד, שתה ועמד, ישן ועמד, הקיז דם ועמד, שימש מטתו ועמד.

[ו] ה,יח.

[ז] לשון המשנה במסכת אבות (ה,יח): יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי - לעשות רצון אביך שבשמיים. הוא היה אומר, עז פנים לגיהינם, ובוש פנים לגן עדן. כן יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתיבנה עירך בימינו, ותיתן חלקנו בתורתך, ועם עושי רצונך.

וביאר הרמב"ם בפיהמ"ש: שלמרות שהאדם מוזהר מעזות פנים, ועז פנים לגהנם, אבל צריך האדם להיות עז פנים בזמן שהוא מוכיח את הממרים על דבר ה', כאילו אמר השתמש במידות הפחותות בזמן הראוי בענייני שמים, ובלבד שתהיה כוונתו לעשות רצון אביו שבשמים, וכבר חנן את זרע אברהם בבושה, וביקש, אלהים, כשם שחנותנו בזאת המעלה, כן חון אותנו שתבנה עירך בימינו וכו'.

היוצא מביאור הרמב"ם, אין משנה זו עוסקת בזמן קימתו של האדם משנתו, אלא בהדרכה כללית וזירוז לקיום המצוות. לפיכך מה שדייקו המפרשים שצריך לקום ממיטתו מיד כשמתעורר, והקשו המקשים שהדבר מזיק לבריאות, במשנת הרמב"ם אין צורך לכל זה, ומעולם לא חייב יהודה בן תימא את האדם לקום מיד ממיטתו כשיתעורר.

[ח] גיטין דף ס:

[ט] כך נסביר את הרמב"ם בהלכות תפילה פרק יב הלכות ח יא, לא יקרא על פה בזמן הקריאה בספר תורה, ולא יקרא מהכתב בזמן קריאת התרגום, כי קריאת התורה וקריאת התרגום הם קריאות שמוציא אחרים ידי חובה ואינם חובת יחיד אלא חובת ציבור.