א.
שמונה הלכות יש במעשה התפילין, כולן הלכה למשה מסיני; לפיכך כולן מעכבות, ואם
שינה באחת מהן, פסל. ואלו הן: 1- שיהיו מרובעות [אורך ורוחב שווים, אבל הגובה אם
אינו שווה כשר[א]], וכן תפירתן בריבוע
[ולא שיתפור בצורה משולשת וכדו'], ואלכסונן בריבוע [האלכסונים של הבתים יהיו שווים
בזוית של 90 מעלות], עד שיהיה להם ארבע זווייות שוות. 2- ושיהיה בעור של ראש, צורת
שין מימין ומשמאל[ב]. 3- ושיכרוך הפרשיות
במטלית של עור או בד[ג]. 4- ושיכרוך אותן
בשיער על המטלית, ואחר כך מכניסן בבתיהן. 5- ושיהיו תופרין אותם בגידין [מיתרים
לבנים המחברים את השרירים לעצמות]. 6- ושעושין להן מעברת מעור החיפוי שתיכנס בה
הרצועה, עד שתהא עוברת והולכת בתוך המעבר שלה. 7- ושיהיו הרצועות שחורות. 8-
ושיהיה קשר שלהן, קשר ידוע מרובע כצורת האות דלת[ד].
ב.
הקשר בתפילין של ראש הוא קשר מרובע כמו האות דלת, כלומר, הקשר עצמו הוא מרובע,
ואחוריו כצורת X, והאות דלת
נראית בו אם נצרף לו את הרצועות מהצדדים ומלמטה[ה]. וכן בתפילין של יד,
הקשר שיוצר בו את הלולאה הוא בצורת האות יוד[ו]. ואינו צריך לקשור את
סוף הרצועה סביב עצמה, ליצור בעזרת קשר זה אות יוד, וכבר נהגו בכך[ז].
ג.
צריך להקפיד שיהיה ריבוע התפילין מתוקן כראוי, שיהיה אורכן כרוחבן, ואם נפגם
קצת, כל שיש בו עדין מראה ריבוע ולא נהפך לעיגול, התפילין כשרות, כי לא ניתנה תורה
למלאכי השרת. ואם נפגם ריבוע התפילין לגמרי, ונראות התפילין עגולות, אין בהם מצוה
כלל, ויתקנם[ח].
ד.
שיעור רוחב הרצועות, בין של ראש בין של יד, לא פחות מאורך גרעין שעורה [תשעה
או עשרה מילימטר]; ואם הייתה רחבה מזה השיעור, כשרה. ואורך רצועה של ראש, כדי
שתקיף את הראש ויקשור ממנה הקשר, ותמתח שתי הרצועות מכאן ומכאן, עד שיגיעו לטבור
או למעלה ממנו מעט; ואורך רצועה של יד, כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר,
ותמתח רצועה אחת עד אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אצבעו שלוש כריכות ויקשור. ואם
היו הרצועות ארוכות יתר על השיעורין האלו, כשרות[ט].
ה.
הרצועות של תפילין, בין של ראש בין של יד - פניהם החיצונים שחורים, וזו היא
ההלכה למשה מסיני. אבל אחורי הרצועות, הואיל ומבפנים הם, אם היו ירוקות או לבנות,
כשרות. אדומות, לא יעשה שמא תיהפך הרצועה, וגנאי הוא לו, משום שדרך הנשים ואנשי
הזימה להתקשט כך, ולגרות ע"י זה את היצר הרע. או שהוא נוי של עבודה זרה[י]. ולא יהיו אחורי
הרצועה לעולם, אלא כעין הקציצה [הבית] - אם ירוקה, ירוקין, ואם לבנה, לבנים. ונואי
הוא לתפילין, שיהיו כולן שחורות, הקציצה [הבית], והרצועה כולה[יא].
ו.
צריך להיזהר בפרשיות - שאם עשה הסתומה פתוחה או הפתוחה סתומה, פסלן. ושלוש
הפרשיות הראשונות [קדש, והיה כי יביאך, שמע] כולן פתוחות, ויתחיל לכותבן בתחילת
השורה; ופרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע, סתומה, ויתחיל לכותבה באמצע השורה לאחר
מרחק תשע אותיות [אשר אשר אשר] מתחילת השורה. ההקפדה של פרשה פתוחה היא בתחילת
הפרשה, שיכתבנה בתחילת השורה, אבל בסוף הפרשה אין הקפדה, ויכול לסיים את הפרשה
באמצע השורה או בסופה. מה שכתבנו הוא שיטת הרמב"ם, ויש שנהגו לחשוש לשיטת
הרא"ש, וכפי שביארנו בהערה[יב].
ז.
סדר הפרשיות בתפילין - קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה
אם שמוע, כדעת הרמב"ם ורש"י. ואין צורך לחשוש ולהניח עוד תפילין כשיטת
ר"ת הסובר שֶׁהַהֲוִיּוֹת באמצע, כלומר קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע,
שמע[יג].
ח.
בכתיבת התפילין - אין חובה לדקדק במנין השיטין
[=השורות], ויכול לכותבן בארבע שיטין, או בשש או בשבע שיטין, בין בתפילין של יד
ובין בתפילין של ראש[יד].
ט.
בכתיבת התפילין - נהגו לכתוב את האות ע' של שמע, ואת
האות ד' של אחד, אותיות גדולות, ומנהג תימן לכתוב אף את האות ץ' של על הארץ, אות
גדולה[טו].
י.
בכתיבת תפילין של יד - צריך שיהיו התפילין כתובין
כסדרן, כלומר בעמודה הימנית יכתוב קדש, ובעמודה השמאלית אליה יכתוב והיה כי יביאך,
ולאחריה שמע, ולאחריה והיה אם שמוע, ונמצאו הפרשיות כתובות כסדרן בתורה[טז]. אבל אין צריך
להקפיד לכתוב קודם את פרשת קדש לפני פרשת והיה כי יביאך, כלומר שיכול לכתוב קודם
בעמודה השמאלית והיה כי יביאך, ואח"כ בעמודה הימנית אליה קדש. וכן בתפילין של
ראש יכול לכתוב את הפרשיות באיזה סדר שירצה. וכן בתוך הפרשה עצמה יכול לכתוב את
המילים מסוף השורה בצד שמאל לתחילתה בצד ימין, העיקר שבפועל תהיה הפרשה כתובה כסדר
וכהלכה, ויהיו הפרשיות כסדרן בתורה. וכך הדין אף בכתיבת מזוזה[יז]. ובימינו שדבר זה
יגרום למחלוקת גדולה, כי כולם נוהגים להקפיד שיהיו האותיות בתוך כל פרשה כתובים
כסדרן, ולא יקדימו כתיבת אות מאוחרת לפני האות שלפניה, ראוי להקפיד בכך, בכדי
להימנע ממחלוקת[יח].
יא. כבר ביארנו למעלה בהלכה א שצריך לכרוך הפרשיות במטלית של עור או בד, וצריך לכרוך אותן בשיער על המטלית,
ואחר כך מכניסן בבתיהן. אבל אין צורך להוציא את קצה שערות אלה לחוץ, ליד הבית של
פרשת והיה אם שמוע, בצד הפונה לבית
של פרשת קדש[יט].
יב.
העור שמחפין בו התפילין, ושעושין ממנו הרצועות, הוא
עור בהמה או חיה או עוף הטהורים, ואפילו נבילות וטריפות שלהן. ואם עשה מעור טמאים,
או שחיפה תפילין בזהב - פסולות. ועור הרצועות, צריך עבוד לשמן. אבל העור שמחפין
בו, אינו צריך עבוד כלל - אפילו עשהו מצה, כשר; ומקומות הרבה, נהגו לחפות אותן
בעור מצה[כ].
יג.
וצריך שיגיע החריץ של תפילין של ראש, עד מקום התפר. ואם
היה החרץ ניכר כדי שיהיו ארבעה ראשים נראין לכול, אף על פי שאין החרץ מגיע למקום
התפר - כשרות; ואם אין חרצן ניכר, פסולות. וצריך להעביר בתוך כל חריץ וחריץ על גבי
העור, חוט או משיחה להבדיל בין בית לבית; ומנהג פשוט, להעביר גיד מגידי התפירה בכל
חריץ וחריץ משלושתן[כא].
יד.
תפילין של ראש, אין עושין אותה של יד, ושל יד, עושין
אותה של ראש[כב]
- לפי שאין מורידין מקדושה חמורה, לקדושה קלה. וכן רצועה של תפילין של ראש, אין
עושין אותה לתפילין של יד. במה דברים אמורים, בשלבשן; אבל תפילין של ראש שלא לבשה
אדם מעולם, אם רצה להחזירה ליד, מותר. וכיצד הוא עושה - טולה עליה עור, עד שתיעשה
אחת, וקושרה על ידו[כג].
טו. הכותב תפילין בכתב ידו, או
שלקחן מן המומחה, או משאר אדם ובדקם והחזירם לעורן - אינו צריך לבודקן פעם אחרת,
ואפילו אחר כמה שנים: כל זמן שחיפויין [הבית] שלם, הרי הן בחזקתן, ואין חוששין
להן, שמא נמחקה אות מתוכן או ניקבה. הילל הזקן היה אומר, אלו משל אבי אימא. ואם נקרע חיפויין [הבית] ורצה לתקן את הבית ולהכניס בתוכו את הפרשיות, אם עבר
מהזמן שנקרע הבית שלש וחצי שנים, צריך לבדוק את הפרשיות לפני שיכניסם לתוך הבית
המתוקן[כד]. וכן אם נפל הבית
של התפילין לתוך מים או שהו בשמש זמן מרובה, צריך לפותחן לבדוק את הפרשיות שלא
התקלקלו מחמת המים או השמש. ואם אין לו מי שיבדקם מיד, יניחם ללא ברכה, מפני שהם
ספק פסולים, ויזדרז לבודקם ולתקנם[כה].
טז. יקנה תפילין שכתב את פרשיותיהם סופר מומחה, ושעשו את הבתים
והרצועות שלהם כראוי וכהלכה. בימינו נוהגים שיהיה לסופר הרשאה בכתב, והדבר נצרך
כשאינו מכירו, אבל אם מכירו ויודע שכתב כראוי, אינו צריך שתהיה לו הרשאה בכתב[כו].
[א] לשון הרמב"ם בהלכות תפילין ג,ב על העץ שעליו מיבשים את עור
הבית של תפילין של ראש, "לוקחין עץ מרובע, אורכו כרוחבו כגובהו, ואם היה
גובהו יתר על רוחבו, או פחות ממנו, אין בכך כלום". וראה שם ג,ד על תפילין של
יד "לוקחין עץ מרובע, אורכו כרוחבו, ויהיה גובהו
כאצבע, או יתר על זה מעט או פחות מעט".
[ב] שלושה קמטים מימין וארבעה קמטים משמאל, ללא תחתית וללא ראש.
(תפילין ג,ב. בביאור הרב צדוק נזכר ללא ראשים. ובביאור הרב קאפח פרק ג הערה יא
נזכר ללא תחתית).
[ג] הרמב"ם כתב שיכרוך הפרשיות במטלית. הרב צדוק ביאר במטלית של
עור או בד. בימינו נוהגים לכרוך בעור דוקא. בכל מקום שנזכרה מטלית בדברי
הרמב"ם במשנ"ת או בפיהמ"ש, הכוונה למטלית של בד, ראה משנה כלים
י,ד. כז,ג ו ובפיהמ"ש שם, ועוד הרבה. ובמשנ"ת בהרבה מקומות. ולא ציינו
כי רבים הם.
[ד] תפילין ג,א. בהלכות תפילין ג,יג כתב הרמב"ם "וקושר קשר
מרובע כמו האות דלת". ביאור דבריו: צורת האות דלת תיראה עם הרצועות מהצדדים
ומלמטה, אבל הקשר עצמו הוא מרובע פשוט, שאחוריו שתי וערב, וכפי המפורסם, וכך היא
מסורת עשיית קשר של תפילין אצל יהודי תימן מאז ומעולם, ואין לשנות.
ואין לחשוש שאחורי הקשר הוא שתי וערב, והוא כמו
צלב, ונצריך שיכרוך פעמיים את הרצועה בקשר שלא יהיה בו שתי וערב, כי הוא X אלכסוני, ולא + כצלב.
[ה] יש מפרשים שגוף הקשר של תפילין של ראש יהיה בצורת אות דלת, אבל
הרמב"ם כתב קשר מרובע, לפיכך ביאר הרב קאפח שהקשר עצמו מרובע פשוט, והאות דלת
נראית בסיוע הרצועות, וכן המנהג אצל יהודי תימן מאז ומעולם, ואין לשנות. (הרב קאפח
פרק ג הערה כט)
[ז] תפילין ג,יג. הרב קאפח פרק ג הערה כט לא.
[ח] נבאר את ההלכות הנוגעות לעניננו, ע"פ פירוש רש"י בתלמוד
מנחות לה. ועל פי דברי הרב קאפח פרק ד הערה ו.
כתב הרמב"ם בהלכות תפילין ד,ג: העושה
תפילתו עגולה כאגוז, אין בה מצוה כלל. [מקור ההלכה משנה מגילה כד. העושה תפלתו
עגולה סכנה ואין בה מצוה]
עוד כתב הרמב"ם בהלכות תפילין ג,א: שמונה
הלכות יש במעשה התפילין, כולן הלכה למשה מסיני; לפיכך כולן מעכבות, ואם שינה באחת
מהן, פסל. ואלו הן: שיהיו מרובעות [אורך ורוחב שווים], וכן תפירתן בריבוע [ולא
שיתפור בצורה משולשת וכדו'], ואלכסונן בריבוע [האלכסונים של הבתים יהיו שווים
בזוית של 90 מעלות], עד שיהיה להם ארבע זווייות שוות. [מקור ההלכה מנחות לה. תנא
תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני אמר רב פפא בתפרן ובאלכסונן]
לאחר מכן הובא בתלמוד מנחות לה. לימא מסייע ליה
[התלמוד רצה לסייע לרב פפא שאמר שיהיו התפילין מרובעות מהמשנה] העושה תפילתו עגולה
סכנה ואין בה מצוה [לכאורה דברי רב פפא מיותרים, כי כבר במשנה נזכר שצריך שלא יהיו
התפילין עגולות אלא מרובעות], אמר רב פפא מתני' דעבידא כי אמגוזא. [רב פפא דחה את
הפירוש הנ"ל, וביאר שבמשנה מדובר כשהתפילין עגולות גם בתחתית שלהם, והמושב
שלהם עגול ובולט לכיוון הראש ולא שטוח, ואז התפילין פסולות משום סכנה, אבל אם היה
לתפילין מושב שטוח, וגוף התפילין למעלה עגול, לכאורה יהיה כשר, כי אין בהם סכנה,
ולכך באו דברי רב פפא לבאר, שגם אם המושב שטוח, צריך שיהיה גוף הבית מרובע].
למדנו מכל הנ"ל, מושב הבית צריך להיות
שטוח ולא תהיה בו בליטה כאגוז, וגוף הבית צריך להקפיד שיהיה מרובע והוא הלכה למשה
מסיני. ואם נפגם קצת, עדין הוא כשר כל שאינו נראה עגול, ויתקנו בהקדם האפשרי.
[ט] תפילין ג,יב.
[י] הטעם נזכר בביאור הרב צדוק.
[יא] תפילין ג,יד.
[יב] תפילין ב,ב. לפי הרמב"ם ההגדרה של פרשה פתוחה שמתחיל לכתוב
את הפרשה בתחילת השורה, ופרשה סתומה, שמתחיל לכתוב את הפרשה באמצע השיטה, ראה
הלכות ספר תורה ח,א-ב. וזה מה שכתבנו שיקפיד לכתוב תחילת כל פרשה בתחילת השורה.
לעומת זאת לפי הרא"ש ההגדרה של פרשה סתומה
שתהיה סיומת הפרשה שלפניה ותחילת הפרשה שלאחריה באותה שורה, וביניהם מרווח תשע
אותיות. ופרשה פתוחה הגדרתה שסיומת הפרשה שלפניה בשורה אחת, ותחילת הפרשה שלאחריה
בשורה שניה, והם אינם באותה שורה, ויהיה מרווח תשע אותיות בין הפרשיות.
כיון שכן, אם נרצה לצאת גם ידי שיטת
הרא"ש, צריך להניח בסוף פרשת קדש, ובסוף פרשת והיה כי יביאך, מרווח תשע
אותיות, ותחילת הפרשה של קדש, והיה כי יביאך, שמע, בתחילת שורה, וכך יצאנו ידי שתי
השיטות. ופרשת שמע יסיים אותה בסוף העמודה, ופרשת והיה אם שמע יתחיל אותה לאחר
מרווח תשע אותיות, ובכך יצאנו ידי שיטת הרמב"ם שוהיה אם שמוע היא סתומה, וכאן
אי אפשר לצאת אף ידי שיטת הרא"ש.
וזה לשון שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין
סימן לב סעיף לו: ולכן נהגו שפרשת קדש לי, והיה כי יביאך, ופרשה שמע, מתחילין בראש
שיטה, ובסוף קדש לי ובסוף והיה כי יביאך מניחים חלק כדי לכתוב ט' אותיות, ובסוף
שמע אין מניחים חלק, ואם מניחים הוא פחות מכדי לכתוב ט' אותיות. ופרשת והיה אם
שמוע מתחילים באמצע שיטה עליונה, ומניחה לפניה חלק כדי לכתוב ט' אותיות, ונמצא
ששלשה פרשיות הם פתוחות בין להרמב"ם בין להרא"ש ופרשה אחרונה היא סתומה
לדעת הרמב"ם. ע"כ.
[יג] תפילין ג,ה. כתב הגמ"י שמקור דברי הרמב"ם מכילתא בא,
שצריך לכתוב פרשיות התפילין כסדרן בתורה. ע"כ. ולדעת הרמב"ם אין ספק
בדבר, ואין צורך לחשוש להניח עוד תפילין של ר"ת.
[יד] תפילין ב,א. יש נוהגים ע"פ השו"ע בסימן לה, לעשות
בתפילין של יד שבע שיטין, ובתפילין של ראש ארבע שיטין. ובדברי הרמב"ם אין לכך
שום איזכור. וראה הל' תפילין ג,ב שהבית של תפילין של ראש יהיה אורכו כרוחבו
כגובהו, ואם היה גובהו יתר על רוחבו או פחות ממנו, אין בכך כלום. וראה שם ג,ד
שהבית של תפילין של יד יהיה אורכו כרוחבו, ויהיה גובהו כאצבע או יתר על זה מעט או
פחות מעט. ולמרות שהבית של תפילין של יד קטן בהרבה מהבית של תפילין של ראש, אין
הדבר מחייב שוני במנין השיטין בתפילין של יד, אלא יקטין את הכתב הרבה, ויכתוב את
השורות צפופות. ובימינו הבית של תפילין יד קטן במקצת מהבית של תפילין של ראש.
[טו] כן הוא בספרי התורה העתיקים של יהודי תימן,
ובחומשים העתיקים הנקראים "תיג'אן".
[טז] ראה תפילין ג,ה שהביא הרמב"ם את סדר הפרשיות בתפילין, ויקבע
הסדר מכיוון הקורא העומד מול המניח. וראה שם כס"מ בשם הרא"ש שמקורו של
הרמב"ם מכילתא פרשת בא, תפילין צריכות להיכתב כסדרן. המכילתא עוסקת בסדר
הפרשיות, ואף החיוב לכותבן כסדרן מתייחס לסדר הפרשיות, שיהיו כתובות בפועל בסוף
כסדרן בתורה. אבל אין איסור להקדים לכתוב אות מאוחרת לפני שיכתוב את האות שלפניה,
וזהו פסק הרמב"ם. וראה עוד הל' מזוזה ה,א שמזוזה צריכה להיכתב כסדרה ולא
יקדים פרשה לפרשה. מקורו של הרמב"ם מכילתא פרשת בא, והוא השווה את המזוזה
לתפילין, ואף שם הוא ביאר שצריך שלא יקדים פרשה לפרשה, אלא שבפועל בסוף יהיו
הפרשיות של המזוזה כתובות כסדרן. אבל אין איסור להקדים לכתוב אות מאוחרת לפני
שיכתוב את האות שלפניה.
[יח] תפילין ג,ד-ה. מזוזה ה,א. מכילתא בא - פרשה יח. ירושלמי מגילה פרק
א הלכה ט. שו"ת הר"ן סימן לט.
[כ] תפילין ג,טו.
[כא] תפילין ג,יא.
[כב] מדובר שעשה לשל יד ארבעה בתים, והכניס פרשה בכל בית, שאם לא כן
התפילין של ראש פסולות, מפני שאין חרצן ניכר, ראה תפילין ג,יא. (כס"מ)
[כג] תפילין ג,יז.
[כה] תפילין ב,יא. מזוזה ה,ט.
[כו] תפילין ב,י. ג,א ט טז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה