הלכות תלמוד תורה
19. לעולם ישלח אדם את בנו למקום שמתאים לו ששם ילמד ולא יבזבז את זמנו, ואף אם בנו חריף בלימוד אין הכרח לשולחו למקום שלומדים בו רק תורה[6]. (מדע- תלמוד תורה א,ו: ג,י-יא)
20. אדם שאחר עבודתו קובע עיתים לתורה, ראוי לו שילמד גם תלמוד וגם הלכה. (מדע- תלמוד תורה א,יא-יב)
21. כת"ר בהלכות תלמוד תורה א,יב "היה בעל אומנות- יהיה עוסק במלאכה שלוש שעות ביום, ובתורה תשע: אותן התשע- קורא בשלוש מהן, בתורה שבכתב; ובשלוש, בתורה שבעל פה; ובשלוש, מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר. ודברי קבלה, בכלל תורה שבכתב הן; ופירושן, בכלל תורה שבעל פה; והעניינות הנקראין פרדס, בכלל התלמוד. במה דברים אמורים, בתחילת תלמודו של אדם; אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב, ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעיתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה, כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה, וייפנה כל ימיו לתלמוד בלבד, לפי רוחב ליבו ויישוב דעתו.
ואילו באגרות לר' יוסף בן יהודה תלמידו המליץ רבינו לתלמידו ללמוד את משנ"ת וז"ל "וכבר הזהרתיך שלא תתרשל עד אשר תדע את כל החיבור ויהיה הוא ספרך, ותלמד בו בכל מקום, כדי שתשיג את כל תועלתו, כי התכלית המכוונת ממה שנתחבר בתלמוד וזולתו כבר נגמרה ושלמה, ומטרת הלומדים אבוד הזמן במשא ומתן שבתלמוד, כאלו המטרה והתכלית היא ההכשרה בויכוחים לא יותר.
ונשאל מארי, שבמשנ"ת כת"ר שילמד כל ימיו את התלמוד, ואילו באגרות המליץ לתלמידו ללמוד את החיבור דהיינו משנ"ת?
והשיב, שמה שנאמר במשנ"ת מדובר לאדם בתחילת לימודו שלא הכשיר את עצמו במדעים ההכשרתיים (מו"נ ח"א פל"ד) ולכן טוב שילמד את המשא ומתן שבתלמוד וכן את המסקנא ההלכתית היוצאת מהתלמוד וכך יכשיר את שכלו, ואילו מה שכת"ר באגרות מדובר באדם השלם שכבר הכשיר את שכלו. (מדע- תלמוד תורה א,יב: אגרות עמ' קלה-קלו: מו"נ ח"א פל"ד הע' 34)
22. מה שנאמר במשנה פאה א,א "ותלמוד תורה כנגד כולם" אין פירושו שילמד אדם רק תורה ולא יעסוק במלאכה המפרנסת אותו, כי הרי אמרו חז"ל במסכת אבות ב,ב "וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון". אלא פירושו ששכר לימוד תורה הוא יותר גדול מכל מה שנמנה שם במשנה הפאה והביכורים והראיון ... . (מדע- תלמוד תורה ג,א י-יב: דעות ה,יא)
23. נאמר במשנה אבות א,יד "שמאי אומר עשה תורתך קבע" וכת"ר בפרהמ"ש "אמר עשה תלמוד תורה העיקר וכל שאר עסקיך זולתו טפלים, אם נזדמן נזדמן, ואם לא לא נזדמן אין נזק בהעדרו". והפירוש של עסקיך הוא מלאכה.
ונשאל מארי, שאם כך יש סתירה בין דברי רבינו כאן באומרו שאם נזדמן לאדם מלאכה נזדמן ואם לא אין נזק בהעדרו, לבין דברי המשנה (אבות ב,ב) שאומרת יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ... וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון?
והשיב מארי שאין סתירה, והמשנה מחייבת שיקבע האדם לעצמו מלאכה להתפרנס ממנה, אלא שאם מחמת סיבה כל שהיא אין האדם יכול לעבוד במלאכתו כגון שלא מצא מי שיעסיקנו וכדו', על זה נאמרו דברי שמאי שאם לא נזדמן לאדם אין נזק בהעדרו. (מדע- תלמוד תורה ג,א י-יב: דעות ה,יא: פרהמ"ש אבות א,יד: ד,ז)
24. נשאל רבינו, בתשובה תנה (מהדו' בלאו) על שתי מימרות שלכאורה סותרות, בירושלמי חגיגה פ"א ה"ז נאמר "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה" ואילו בגמ' ברכות יז. "וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא" ? והשיב רבינו "הנהו תרי מימרי בעוסק בתורה לשמה ושלא לשמה לא קשיין אהדדי שמתרויהו שמעינן שאין ראוי לעסוק אלא לשמה, ולשמה הוא העיקר, ולא נצטוינו אלא לעסוק בה לשמה, והעוסק שלא לשמה ראוי לו שלא נברא. ואעפ"כ טוב הוא לעסוק בה שלא לשמה מאת שלא עסק בה כל עיקר, שזה שעסק בה שלא כהוגן הואיל ועסק בה, מתוך שלא לשמה יבוא לשמה"
וביאר מארי את דברי רבינו, שהאדם מטבעו הוא עסקן ואינו יכול שלא לעסוק בכלום, ולכן עדיף שיעסוק בתורה אפילו שלא לשמה מאשר שיעסוק בדברים בטלים, ומכאן אנו לומדים שהעוסק בדברים בטלים יותר גרוע הוא מזה שנאמר עליו "נוח לו שלא נברא". (מדע- תלמוד תורה ג,ה: שו"ת תנה [מהד' בלאו]: שופטים- עדות י,ד)
25. אדם שאשתו מורה, ובית סיפרה מארגן מידי תקופה כנס, ראוי לו שיכבד אותה וילך עמה לכנס משום שלום בית, אף שהוא רוצה ללמוד תורה. וזה שילך עימה שעה או שעתיים לכנס אין בו משום ביטול תורה. (מדע- תלמוד תורה ג,ו: דעות ה,י: קדושה- איסורי ביאה טו,יט)
26. כת"ר בהלכות תלמוד תורה ה,ט "ראה את רבו עובר על דברי תורה, אומר לו לימדתנו רבנו כך וכך. וכל זמן שמזכיר שמועה בפניו, אומר לו כך לימדתנו רבנו. ואל יאמר דבר שלא שמע מרבו, עד שיזכיר שם אומרו. וכשימות רבו- קורע כל בגדיו, עד שהוא מגלה את ליבו; ואינו מאחה, לעולם. במה דברים אמורים, ברבו מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו. אבל אם לא למד ממנו רוב חכמתו- הרי זה תלמיד חבר, ואינו חייב בכבודו בכל הדברים האלו; אבל עומד מלפניו, וקורע עליו כשם שהוא קורע על כל המתים שהוא מתאבל עליהם"
וביאר מארי את המושג "רוב חכמתו", שלמד מהרב עצמו ולא אם למד מספריו. (מדע- תלמוד תורה ה,ט)
27. ההגדרה של תלמיד חכמים נתבארה בהלכות אישות ח,ה "על מנת שאני חכם אין אומרין כר"ע וחבריו, אלא כל ששואלים אותו בכל מקום דבר חכמה ואומר. (נשים- אישות ח,ה)
וכן ביאור המושג "רוב תלמודו"[7] רוב מה שיש באותו אדם, אם מקרא אם משנה אם תלמוד ואם הלכות. (מדע- תלמוד תורה ה,ט)
28. אדם העולה לתורה, נהגו בתימן שיעמוד בנו לכבודו במשך כל זמן קריאתו בתורה. אבל תלמיד חכמים שעלה לתורה לא נהגו לעמוד לכבודו, ורק תלמיד על רבו מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו יש שעמדו לכבוד רבם. (מדע- תלמוד תורה ו,א)
29. הרואה רב שכונה או כל תלמיד חכמים יהדרם ויקום מפניהם קמעה, ואם יודע שהוא תלמיד חכמים באמת יעמוד מלפניו מלא קומתו משיגיע לארבע אמותיו[8]. (מדע- תלמוד תורה ו,א ו)
30. כת"ר בהלכות תלמוד תורה ו,ו "הרואה חכם- אינו עומד מלפניו, עד שיגיע לו לארבע אמות; וכיון שעבר, יושב. ראה אב בית דין, עומד מלפניו משיראנו מרחוק מלוא עיניו; ואינו יושב, עד שיעבור מאחריו ארבע אמות. ראה את הנשיא, עומד מלפניו מלוא עיניו; ואינו יושב עד שיישב במקומו, או עד שיתכסה מעיניו"
וביאר מארי, שהרואה חכם כיון שעבר יושב אע"פ שהוא עדיין נמצא בארבע אמותיו. (מדע- תלמוד תורה ו,ו)
31. "זקן מופלג" שנזכר בדברי רבינו ש"עומדין לפניו"[9] פירושו מגיל תשעים, וקימה זו אין בה הגדרה מדויקת ויכול לקום מפניו משיראנו או משיעבור בארבע אמותיו, הכל לפי מה שהוא אדם. (מדע- תלמוד תורה ו,ט וציון כ)
הלכות עבודה זרה
33. ראה פרהמ"ש אבות ה,ג שם מנה רבינו עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו והם כולם מפורשים בתורה, ולא מנה כמו מה שנאמר בפרקי ר' אליעזר פכ"ו את הנס שקרה לאברהם באור כשדים.
וביאר מארי, שכיון שלא נזכר נס זה בפירוש בתורה לכן לא הזכירו רבינו, ודרכו של רבינו לפעמים להתעלם מאגדות כי יש לו פירוש אחר בהם. (מדע- עבודה זרה א,ג: פרהמ"ש אבות ה,ג והע' 5)
34. אדם שעובד כסוכן מכירות של ספרים, וצריך למכור אף ספרים שיש בהם דברי כפירה כגון האנציקלופדיה העברית, נראה שאסור לעשות זאת. ואף שאותו אדם שמוכר לו אילו לא מכר לו היה קונה את הספר מאדם אחר, למרות זאת אסור למכור לו ספרים אלה משום "ולפני עור לא תתן מכשול[11]" (מדע- עבודה זרה ב,ב: הפלאה- נזירות ה,כ)
35. מותר לאדם לעבוד כספרן בספריה שיש בה ספרי מינות או אפיקורסות כיון שאינו קורא בהם אלא רק מסדרן כמו שמסדרים לבנים, ואף אלה שבאים לקנות ספרים אלה, אינו עובר משום "ולפני עור לא תתן מכשול[12]" כיון שיתכן שבאו לקנותם על מנת להבין ולהורות מה הם דרכי עבודה זרה (גמ' סנהדרין סח.), או מה יענו לאפיקורוס כמו שנאמר במסכת אבות ב,יז "הוי שקד ללמוד מה שתשיב את אפיקורוס"[13]. (מדע- עבודה זרה ב,ב: ג,ב: שופטים- סנהדרין ב,א)
36. מה שנזכר במשנה "ספרים חיצונים"[14] באורו- כפי מה שנתבאר בתלמוד, כגון ספרי בן סירא[15], והאחרונים הוסיפו אף ספר עמנואל דהיינו ספר של דברי חיבה בינו לבינה.
ומה שנאמר בספר שהוציא מארי סאלם רדאעי בשם מארי רצ'א צארום, שספרים חיצונים פירושו ספרי המדע שבהם משתמשים המדענים במדע כנגד היהדות, אינו נכון. (מדע- עבודה זרה ב,ב [כעין מקבילה]: פרהמ"ש סנהדרין י,א [ראה שם] גמ' סנהדרין ק:)
37. בימנו אין בובות שיש להם צורת אדם שלם עם חילוק אצבעות ושינים וכדו', ולכן אין איסור בבובות אלה משום עבודה זרה[16]. (מדע- עבודה זרה ג,י)
38. בימנו שרים בממשלה אסור להם להכנס לכנסיה, ואין בדבר היתר אפילו לא משום דרכי שלום[17]. (מדע- עבודה זרה ט,ד [בנוסח כ"י בלבד]: ח,ד: ט,ט)
39. כת"ר בהלכות עבודה זרה י,ד "ומפני מה אין מוכרין להן[18] משום שנאמר "ולא תחונם" (דברים ז,ב), לא תיתן להם חניה בקרקע: שאם לא יהיה להם קרקע, ישיבתן ישיבת עראי היא"
כתב הרב קוק על דברי רבינו אלה שיש לחלק, וגוי שיש לו כבר קרקע בא"י מותר למכור לו עוד קרקע כיון שאין ישיבתו עראי, מחמת הקרקע שיש לו כבר.
ואמר על זה מארי, שנראה שיש לאסור בכל ענין, כי הארץ שייכת לנו מחמת מה שקיבלנו אותה בכיבוש שני בחזקה, ומה שגזלו הגוים מאתנו הרי הוא גזול בידם, אבל אנחנו לא נוסיף עוד לתת להם חבלי ארץ שהיא שלנו. ובכיבוש שלישי כל מה שכבשו הרי הוא שלנו. (מדע- עבודה זרה י,ג-ד: זרעים- תרומות א,ה כו: עבודה- בית הבחירה ו,טז)
40. אין ללמוד מהאמור שמסר שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל שמכאן שמותר למסור חבלי מולדת תמורת אינטרס מסוים, כי שלמה מסר לחירם ערים שישבו בהם גוים ולא היו נחשבים מא"י, והיו ערים שאינם ראויות לכלום, ולכן אף חירם התלונן בפני שלמה "מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי" (מלכים א' ט,יא-יג). ובימנו מחמת התפתחות החקלאות אין שטח מא"י שאינו ראוי לכלום. (מדע- עבודה זרה י,ג-ד)
41. בימנו כאשר עם ישראל כובש שטח מחבלי א"י הרי הוא נחשב כקנין של עם ישראל[19], ושוב יש איסור למוסרו או למוכרו לגוים.
האיסור של לא תחנם שאסור למכור או לתת חבלי א"י לגוים חל על כל שטח מא"י שנכבש על ידנו, ואינו חל על כל הארץ שהובטחה לאברהם אבינו כל זמן שלא נכבש. (מדע- עבודה זרה י,ג-ד: זרעים- תרומות א,ה כו: עבודה- בית הבחירה ו,טז)
42. כת"ר בהלכות עבודה זרה י,ד "וכן אסור לספר בשבחן, ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו; קל וחומר שיספר בשבח מעשיו, או שיחבב דבר מדבריהם: שנאמר "ולא תחונם" (דברים ז,ב)- לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להידבק עימו וללמוד ממעשיו הרעים"
ונשאל מארי, שאם כך כיצד מצאנו הרבה מיהודי תימן שהם משבחים את המלך האחרון שהטיב עם היהודים?
והשיב, שכיון שהטבתו היתה כלפי היהודים- ואינם מספרים לא על יופיו ולא על תכונותיו- אם כן הם רק מכירים לו טובה, וזה אינו נכלל באיסור של לספר בשבח הגוי, וחייבים לספר ואסור לאדם להיות כפוי טובה. (מדע- עבודה זרה י,ג-ד)
43. מותר לעשות גורלות לצורך חלוקת ממון, שהרי מצאנו שחילק יהושע את הארץ בגורל והארץ היא ממון, ואף בתורה נאמר "אך בגורל יחלק את הארץ[20]" וכן מצאנו אף במשנה (שבת כג,ב) מטילין חלשים על הקדשים ביום טוב[21] אבל לא על המנות[22], ואין בגורל משום איסור ניחוש, ואם יש איסור ניחוש הרי הוא אסור מפני שעשה מעשה ניחוש לא מפני שעשה גורל. (מדע- עבודה זרה יא,ד)
44. מכונת תספורת שבשעה שמעבירה על זקנו משאירה זיפים קטנים, אם נראים הזיפים, אינו נחשב שגילח את זקנו במספרים כעין תער ומותר להשתמש בה, ואם נראה בשרו חלק ולא נראים הזיפים נחשב שגילח את זקנו במספרים כעין תער והדבר אסור מדברי סופרים[23]. ודוקא כשהמכונה גוזזת לא שחותכת[24].
ואין שיעור לזיפים אלא כל שאינו חלק הרי זה אינו כעין תער ומותר. (מדע- עבודה זרה יב, ו-ז וציון יד: שו"ת רמד)
וכבר ביאר רבינו בפרהמ"ש נדה ו,יג [הביאו מארי בהלכות אישות ב,טז ציון כה] שבכל התורה יש שלושה שיעורים לאורך השערות 1) כדי לכוף ראשן לעיקרן. 2) כדי לקרוץ בציפורן. 3) כדי שיהיו ניטלות בפי הזוג. ובכל מקום הולכים להחמיר.
השיעורים הובאו מהגדול לקטן, ופירוש לקרוץ בציפורן לחתוך את השערה בציפורן, ופירוש זוג מה שנקרא בימנו פינזיתה והוא השיעור הקטן ביותר[26]. (מדע- עבודה זרה יב, ו-ז וציון יד: שו"ת רמד: טהרה- פרה אדומה א,ד וציון ח: נשים אישות ב,טז ציון כה: פרהמ"ש נדה ו,יג)
46. פאת הראש נמצאת בסוף הצדע לפני שמתחיל עצם הלחי.
ואילו לזקן יש חמש פיאות לחי העליון ולחי התחתון מימין, ולחי העליון ולחי התחתון משמאל, ושיבולת הזקן. וביאור שיבולת הזקן מה שנמצא במקום עצם הסנטר מול פני האדם, אבל כל מה שנמצא כשהוא פונה לקרקע עד הגרוגרת שבצואר הרי הוא מהצואר ומותר לגלחו. (מדע- עבודה זרה יב, ו-ז)
47. שיבולת הזקן שאסור לגלחה זה במקום שיש עצם, אבל כל מה שמתחת לזה עד הגרוגרת [וכל שכן מתחת לזה] מותר לגלחו[27]. (מדע- עבודה זרה יב, ו-ז)
48. מותר לגבר ללכת עם טבעת נישואין המיוחדת לגבר, אלא שאין בדבר כל צורך. אבל צמיד רק אם יודע בודאי שהוא מיוחד לגבר מותר לענוד אותו. (מדע- עבודה זרה יב,י)
49. כת"ר בהלכות עבודה זרה יב,יד "ובכלל אזהרה זו[28] שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת, זה נוהג במנהג, וזה נוהג במנהג אחר- שדבר זה גורם למחלוקת גדולה: וכתוב "לא תתגודדו" (דברים יד,א), לא תיעשו אגודות אגודות"
וביאר מארי, ששההלכה עוסקת במנהגים, אבל בהלכה כל אחד חייב לנהוג לפי דעתו אם הוא ראוי להבין הלכה.
ובארץ ישראל אין מרא דאתרא, אלא כל עדה תנהג ותשמור על מנהגותיה, וכך כתב גם הרב קוק. (מדע- עבודה זרה יב,יד וציון לד)
-------------------------------
[6] השואל הזכיר בשאלה, כגון ישיבה תיכונית.
[7] לשון רבינו הובא בתשובה הקודמת מס' 26.
[8] וזה לשון רבינו בהלכות תלמוד תורה ו,א "כל תלמיד חכמים- מצוה להדרו, ואף על פי שאינו רבו: שנאמר "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן" (ויקרא יט,לב), זה שקנה חכמה. ומאימתי חייבין לעמוד מפני החכם- משיקרב ממנו בארבע אמות, עד שיעבור מכנגד פניו"
[9] וזה לשון בהלכות תלמוד תורה ו,ט "מי שהוא זקן מופלג בזקנה- אף על פי שאינו חכם, עומדין לפניו; ואפילו החכם שהוא ילד, עומד בפני הזקן המופלג בזקנה, ואינו חייב לעמוד מלוא קומתו, אלא כדי להדרו. ואפילו זקן גוי, מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו- שנאמר "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט,לב), כל שיבה במשמע"
[10] זקן מופלג נזכר בתשובה הקודמת מס' 31, ראה שם ובהערה שכתבנו את לשון רבינו.
[11] ויקרא יט,יד.
[12] ויקרא יט,יד.
[13] אין בתשובה זו סתירה לתשובה הקודמת מס' 34 ששם אסר מארי למכור ספרים שיש בהם כפירה, כי שם מוכר לאדם פרטי שודאי מכשילו, וכאן מוכר לרבים ויש מהם שיפיקו תועלת מספרים אלה.
[14] משנה סנהדרין י,א "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא ... ר' עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים"
[15] בגמ' סנהדרין ק: נאמר אף שספרי מינים הרי הם ספרים חיצונים, וככת"ר בפרהמ"ש.
[16] וזה לשון רבינו בהלכות עבודה זרה ג,י "אסור לעשות צורות לנואי, ואף על פי שאינן עבודה זרה: שנאמר "לא תעשון, איתי: אלוהי כסף ואלוהי זהב" (שמות כ,יט)- כלומר צורות של כסף ושל זהב שהן לנואי, כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודה. ואין אסור לצור לנואי, אלא צורת האדם בלבד.
לפיכך אין צרין, לא בעץ ולא בסיד ולא באבן, צורת האדם: והוא שתהא הצורה בולטת, כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהן; ואם צר, לוקה. אבל אם הייתה הצורה מושקעת, או צורה של סמנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות, או צורות שרוקמין באריג- הרי אלו מותרות"
בקלטת מארי הוסיף, שהטעם שמותר משום שנעשו בובות אלה לנוי ולא לעבודה זרה, אבל מיד הוסיף שמותר כיון שאין להם צורה של אדם שלם. ולכן לא הבאנו טעם זה, כי עיקר ההיתר משום שאין להם צורה של אדם שלם, אבל לעשות צורה של אדם שלם אפילו לנוי אסור.
[17] וזה לשון רבינו בהלכות עבודה זרה ט,ד "הנוצרים עובדי עבודה זרה הן, ויום ראשון יום אידם הוא. לפיכך אסור לשאת ולתת עימהן בארץ ישראל, יום חמישי ויום שישי שבכל שבת ושבת; ואין צריך לומר יום ראשון עצמו, שהוא אסור בכל מקום. וכן נוהגים עימהן, בכל אידיהם"
עוד כת"ר בהלכות עבודה זרה ח,ד "בית שבנה אותו הגוי מתחילה שיהיה הבית עצמו נעבד, ... הרי זה אסור בהנאה"
וראה עוד שם בפרק ט,ט שאסור ליכנס לעיר שיש בה עבודה זרה [ההלכה שם עוסקת כשאין לו צורך ליכנס לעיר], וכל שכן שאסור ליכנס לבית עבודה זרה עצמה.
[18] לגוים.
[19] ראה סוף תשובה 39 התיחסות לזה.
[20] במדבר כו,נה.
[21] לפי שיש מצוה בהשתדלות באכילתן ובזכיה בחלק גדול. (פרהמ"ש שבת כג,ב)
[22] מנות של חולין, אין מגרילין עליהם ביו"ט. (שם)
[23] וזה לשון מארי בהלכות עבודה זרה יב,ו ציון יד "ליקוט והיינו במספרים שלא כעין תער מותר גמור, גלוח במספרים היינו כעין תער פטור משמע אבל אסור מדרבנן, השחתה בתער אסור מן התורה וחייב"
[24] ביאור הדברים- אם המכונה גוזזת הרי אינה צמודה לבשר ומותר [כשהזיפים נראים], ואם המכונה חותכת הרי הוא צמודה לבשר ואסור כיון שהוא מספרים כעין תער.
[25] לשון רבינו בהלכות עבודה זרה יב,ו "ופיאה זו שמניחים בצדע, לא נתנו בה חכמים שיעור; ושמענו מזקנינו, שאינו מניח פחות מארבעים שערות. ומותר ללקט הפיאות במספריים, לא נאסר אלא השחתה של תער".
והנה סוף ההלכה תואמת למה שהורה מארי, ותחילתה עוסקת ברוחב מקום הפיאות, לא באורך השערות של הפיאות.
[26] מארי לא ביאר בפירוש בתשובה את שלושת השיעורים שנזכרו כאן. אלא השואל שאל, שבהלכות אישות כת"ר שיעור כדי להינטל בפי הזוג? ומארי השיבו, השאלה איזה זוג זה, יש מלקחיים, יש מספריים, ויש ציפורניים. והפנה מארי להלכות פרה, שם ביאר את כל הדברים האלו (ע"כ מדברי מארי בקלטת). ואנו כתבנו ע"פ מה שכתב מארי בהלכות פרה אדומה ובלכות אישות, בכדי שלא תיארע טעות בהבנת הדברים.
[27] תשובה זהה לתשובה הקודמת מס' 46, אלא שיש כאן הדגשה ששיבולת הזקן היא רק היכן שיש עצם.
[28] של לא תתגודדו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה