א.
קדושת בית הכנסת
ובית המדרש גדולה מאד, ומוזהרים עליהם לירא ממי שהוא שוכן בהם יתברך שמו, כדכתיב
ומקדשי תיראו, ובית הכנסת ובית המדרש נקראים גם כן מקדש, כדכתיב ואהי להם למקדש
מעט, ודרשינן אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות[א].
ולכן אין נוהגין בהן קלות ראש, כגון שחוק וליצנות ושיחה
בטילה[ב]. ואין מחשבין בהם
חשבונות אלא של מצוה, כגון קופה של צדקה ופדיון שבוים וכדו'[ג].
ונוהגין בהם כבוד, לנקותם ולשוטפם במים, ומדליקין בהם אורות לכבדם[ד].
ב.
מנהג יהודי תימן
לשבת בבתי כנסיות מסביב סמוך לכתלים, והוא מנהג ארץ ישראל, כפי שרואים בבתי כנסיות
עתיקים שהתגלו. ומנהג שאר קהילות לשבת בבתי כנסיות שורה אחרי שורה, והוא מנהג בני
בבל[ה].
ולא עשו ציורים על קירות בית הכנסת או הפרוכת, וכ"ש שלא ציירו אריות, אלא בד
הפרוכת היה בד כהה חלק, בכדי שלא יפריע הדבר לכוונה[ו].
ג.
קודם שיכנס לבית
הכנסת יקנח את הטיט מעל רגליו. וישגיח שלא יהיה עליו ולא על בגדיו שום לכלוך.
ומותר להיכנס לבית הכנסת במקלו ובמנעלו ובאפונדתו[ז].
ובזמנם שלא היה ריצוף לבית הכנסת היה מותר לרוק בהם, ובזמננו שיש ברצפת בית הכנסת
שטיחים או ריצוף, אסור לרוק בהם[ח].
ד.
אין נכנסין בהם לא
בחמה מפני החמה ולא בגשמים מפני הגשמים. ואם צריך להיכנס לקרוא את חבירו, יכנס
ויקרא שם איזה פסוקים, או יאמר איזה תפלה, או שישמע מאחרים איזה לימוד, או לכל
הפחות ישב שם מעט, מפני שגם הישיבה בהם היא מצוה, ואחר כך יקרא את חבירו[ט].
ה.
אסור לאכול או
לשתות או לישן בהם אפילו שינת עראי[י]. וכן אסור לעשן
בבית הכנסת. וחכמים ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם רק כשאין ברירה, ואין להם
מקום אחר קרוב לאכול[יא]. בית הכנסת של
כפרים שבנו אותו מתחילה על מנת שידורו בו אורחים, מותרים האורחים לאכול ולישן בו[יב].
ובזמננו אם יש קהילה שבנו בית הכנסת על מנת שיאכלו בו סעודות מצווה, כגון סעודת
ברית מילה או סעודת שבע ברכות, ולא יהיה שם שכרות ולא קלות ראש, מותר לאכול שם,
והרי דינו כבית הכנסת של כפרים. אבל סתם בית הכנסת שלא בנו אותו מתחילה על מנת כך
אסור.
ו.
מותר לנשק בהם בניו הקטנים, אבל לא ירבה בדבר.
ואין להביא קטנים ביותר שהם משחקים שם ומחללים קדושת המקום ומבלבלים דעת הגדולים.
אבל כשהגיעו לחינוך, יש להביאם אתו, וילמדם לשבת באימה וביראה, ויזרזם לענות אמן
וקדיש וקדושה. ובנות קטנות מותר להכניסם לבית הכנסת.
[א] קיצור שולחן ערוך יג,א.
[ב] שיחה סתמית שאין בה לא מצוה ולא עבירה, כסיפורי ההמון, היאך נבנית
חומה פלונית, וכדו'. (פה"מ אבות א,טז) וכן אסור לדבר בהם ענייני פרנסה.
[ד] תפילה יא,ה-ז
[ה] תפילה יא,ד.
[ז] בגד הזיעה, גופיה עם שרוולים.
[ח] תפילה יא,י.
[ט] תפילה יא,ט.
[י] מה שכתבנו שאסור לישן בבית המדרש או בבית הכנסת,
דבר זה לא נזכר בהלכות תפילה (יא,ו). ואף מה שנאמר בהלכות תלמוד תורה (ד,ט)
"אין ישנים בבית המדרש", לא משום קדושת בית המדרש נאמר, אלא משום ביטול
תורה. (ביאור הרב צדוק. ש"ך יו"ד רמו ס"ק טו) אולם למדנו את הדבר
מאיסור אכילה ושתיה, ואם אסור לאכול ולשתות בבית המדרש ובבית הכנסת, קל וחומר
שאסור לישן שם. ובשינה יש יותר זלזול מאשר באכילה ושתיה מפני שמפיח. וראה בהמשך
ההלכה, שרק בבית הכנסת של כפרים, שמתחילה בנו אותו על דעת כך, מותר לאכול ולשתות
ולישן. וכך יש לפרש את הסיפורים בתלמוד שבהם מסופר שישנו ואכלו ושתו בבית המדרש או
בבית הכנסת. ראה ברכות (כה.), שם מסופר שעל מחצלאות בית המדרש, בצד אחד ישבו
ולמדו, ובצד השני ישנו. וראה פסחים (קא.) ושמואל, למה לי לקדושי בבי כנישתא? -
לאפוקי אורחים ידי חובתן, דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא. ע"כ. בתלמוד מצאנו
היתר שינה, בין בבית המדרש ובין בבית הכנסת, וכפי שביארנו, שהם של כפרים, ומתחילה
בנו אותם על דעת כך.
ולעומת מה שכתבנו, כתב בשו"ע (קנא,ג): אין
ישנים בבהכ"נ אפי' שינת עראי, אבל בבית המדרש מותר. ע"כ. מקור דבריו מהר"י
אבן חביב ז"ל (הובא בב"י), שכתב, אפילו שינת עראי אסור בבית הכנסת, אבל
בבית המדרש אף על פי שהוא חמור מבית הכנסת נראה דמותר, דאמרינן בפרק מי שמתו
(ברכות כה.) הני ציפי דבי רב דהני גנו והני גרסי. ע"כ.
וראה רבי עקיבא איגר בהגהותיו שם על השו"ע
שהיקשה, איך יתכן שבית המדרש שקדושתו חמורה מבית הכנסת יהיה מותר בשינה, ובית
הכנסת שקדושתו פחותה יהיה אסור. ועוד היקשה, אם משווים אנו אכילה ושתיה לשינה, רק
חכמים ותלמידיהם מותרים מדוחק, אבל סתם בני אדם אסורים לישן בבית המדרש. ואף
תלמידי חכמים מותרים לישן בבית המדרש רק שינת עראי שהוא מדוחק, כמו אכילה ושתיה,
אבל לא שינת קבע. ע"כ.
וכבר הוכחנו ממסכת פסחים שאף בבית הכנסת ישנו,
ואם כן מנין לנו לחלק, כדברי השו"ע, בבית הכנסת אסור לישן, ובבית המדרש מותר.
על כורחנו, החילוק בסוגיות התלמוד הוא, אם הוא של כפרים, או של כרכים. בשל כפרים
מותר לישן ולאכול, ויזהרו לא לנהוג בו מנהג ביזיון, ובשל כרכים אסור לישן ולאכול,
בין בבית המדרש ובין בבית הכנסת.
[יא] תפילה יא,ו.
[יב] מזוזה ו,ו. שבת כט,ח. הרב קאפח בהלכות שבת פרק כט הערה כה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה