נטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה

כתב הרמב"ם בהלכות ברכות (ו,א): "וכן כל דבר שטיבולו במשקין - צריך נטילת ידיים, תחילה".

ובפה"מ בהקדמה למסכת ידים, כתב הרמב"ם: "נטילת ידים הרי היא חובה לאוכל פת..., וכן לאוכל כל דבר נוזל ואפילו היה חולין, אמרו כל שטבולו במשקין צריך נטילת ידים".

וביאר מהר"י קאפח בהלכות ברכות (ו,א הערה ד), שהרמב"ם בפה"מ ביאר מהו דבר נוזל, כלומר שטיבולו במשקה, אבל אם אכל פרי רטוב שנשטף במשקה אינו צריך נטילת ידים.

והרב צדוק הוסיף ביאור, שרוב אכילתם היתה על ידי טיבול, ועל כך גזרו, מפני שרצו להרגיל את הכהנים ליטול ידים לתרומה, ולא הרגילום אלא באופן שהיו רגילים לאכול, ולא מצאנו תקנת נטילת ידים אלא בליל הסדר למטבל במשקה.

וראה עוד בהערה ג בפה"מ מכון המאור בהקדמה למסכת ידים, שגם הוא כתב, שלא חייבו חכמים ליטול ידים אלא אם אוכל פרי שמטבלו במשקה, אבל אם אוכל פרי רטוב שנשטף במים אינו צריך ליטול את ידיו עליו. וטעם הדבר, כאשר מטבל את הפרי במים מתכוון לאכול את המים והם חשובים אצלו, ולפיכך צריך נטילת ידים, מה שאין כן כאשר שוטף את הפרי במים, המים שעליו אינם חשובים ואינו צריך ליטול ידיו מחמתם.

ועוד כתב שם, בשם ר"א מן ההר, בדעת הרמב"ם, שכל השותה משקה חייב נטילת ידים, ודייק זאת מלשון הרמב"ם בהלכות ברכות (ז,ח) שכתב, היו מסובים לשתייה, ויצא אחד מהם להשתין מים, צריך ליטול ידו אחת לפני המסובים שלא יחשדוהו שלא נטל, ולכאורה משם ראיה שיש חובה ליטול ידים גם לשתייה. (ע"כ ההערה בפה"מ מכון המאור)

אולם המעיין יווכח שאדרבה מההלכה של הרמב"ם בהלכות ברכות (ז,ח) מוכח להיפך, שהרי הרמב"ם הזכיר חובת נטילה זו בהלכות ברכות בפרק ז, העוסק בענייני דרך ארץ, והצריך ליטול רק ידו אחת, על כורחנו מדיני נקיות ודרך ארץ, ולא משום חובת נטילת ידים. ואדרבה הרמב"ם כתב שם: "ולמה נוטל במקומו [=כלומר בפני המסובים], שמא ידמו שלא נטל ידיו, מפני שאין שם אכילה", משתמע מלשון זה, שרק באכילה חייבים נטילה ולא בשתייה.

ומה שכתב בהערת פה"מ מכון המאור, שהטעם שהאוכל פרי שנשטף במים אינו צריך ליטול את ידיו, מפני שמים אלו אינם חשובים אצלו, לא נראה כדבריו, מפני שמדבריו ישתמע שאם אוכל מרק עם ירקות, או בשר עם רוטב, שהמים חשובים אצלו, צריך ליטול את ידיו, ואף אדם אינו נוהג כך, על כורחנו הטעם שאין צריך ליטול את הידים אם אוכל פרי רטוב שנשטף במים, הרבה יותר עקרוני, וחכמים כלל לא גזרו נטילת ידים על דבר זה.

היוצא מכך, המטבל עוגה בתוך תה רותח או קפה רותח חייב בנטילת ידיים שהרי מטבלו במשקה, אבל אם אכל מרק ירקות, או בשר מבושל ברוטב, אף שאכל את הירקות או הבשר בידיו, אינו צריך ליטול ידיו עליהם, מפני שלא גזרו חכמים נטילת ידים על אכילה באופן זה.

ולעומת שיטת הרמב"ם שכתבנו, בילקוט יוסף הצריך נטילת ידים גם על פרי רטוב שנשטף במים, ובכדי להסביר את המקרים השונים שבהם לא נוהגים ליטול את הידים, הוא קבע כללים שונים, בעקבות הפוסקים, לבאר זאת.

לשיטת ילקוט יוסף, האוכל מרק ירקות, הטעם שאין נוטלים עליו ידים, מפני שהדרך לאוכלו בכף. אבל דבר הטבול במים שהדרך לאוכלו בידיו, צריך נטילת ידים אף אם אוכלו בכף (ילקוט יוסף, קיצוש"ע, או"ח קנח,טו).

כלל נוסף שהזכיר ילקוט יוסף, כל משקה מבושל הרי הוא נחשב אוכל ולא משקה, אולם נחלקו הפוסקים האם דבר זה רק בדבש ומרק שנהפכו במהותם לתבשיל, ולא בתה וקפה שעדין במהותם הם נחשבים כמשקה, או שכלל זה קיים בכל דבר שהתבשל גם בתה או קפה.

שיטת ילקוט יוסף עצמו, שראוי להחמיר ולהצריך נטילת ידים בכל משקה גם אם הוא מבושל, ורק במרק ודבש מבושלים אין צריך ליטול ידים, ולפיכך המטבל עוגיה בתה או קפה, כדי לפוטרו מנטילת ידים צריך שיהיו שתי סיבות לכך, שיאכל פחות מכזית, ולא יגע במשקה (ילקוט יוסף, קיצוש"ע, או"ח קנח,יא).

אולם בשיטת הרמב"ם שכתבנו כל זה לא יועיל לפוטרו מנטילת ידים, וכל האוכל פת שמברכים עליה המוציא חייב בנטילת ידים (ברכות ו,א), ואף על פת שהיא פחות מכזית מברכים המוציא (ברכות ג,יב), וממילא חייב ליטול עליה ידים, וממילא אף המטבל מאכל פחות מכזית בדבר שטיבולו במשקה חייב נטילת ידים.

גם מה שכתב ילקוט יוסף לחלק בין דבש או מרק מבושלים, לבין תה או קפה רותחים, לא נסכים לדבריו, וכל מאכל [אף אם הוא מבושל] שיש בו לחלוחית נחשב כמשקה, וראיה לכך שהצריכו לדלל את החרוסת עם יין להחשיבה משקה, מכאן שכל מאכל ניגר הרי הוא נחשב כמשקה, ואף אם ניקח מאכל מוצק שכבר נחשב מאכל, וניצוק לתוכו יין, נהפכהו בכך ממאכל למשקה, מכאן שכל מציאות של משקה במאכל הופכת אותו ממאכל למשקה, וכל שכן אם בישל את המשקה ולחלוחיותו נשארה, שהוא נחשב משקה ולא מאכל.

על כורחנו, כל המטבל בכל סוג משקה שהוא, מבושל או חי, צריך נטילת ידים, וכל האוכל מאכל שמעורב בו מים או שאר משקים, אינו צריך נטילת ידים, ולא על כך תיקנו חכמים נטילה. ולפיכך תה או קפה רותחים עדין נחשבים משקה, ואף אם יאכל פחות מכזית, ואף אם לא יגע בידיו במשקה, המטבל בהם צריך נטילת ידים.

וראה עוד בברכת משה (ו,יב) שהביא תשובות סותרות בדעת מהר"י קאפח, לגבי ייחסו למשקה מבושל כגון תה או קפה, יש תשובות שהורה בהם שאינו צריך ליטול ידים, ויש תשובות שהורה בהם שצריך ליטול ידים, ואנו הכרענו כתשובות המחייבות נטילת ידים על כך.