א.
זמן תפילת ערבית משיצאו
שלושה כוכבים בנונים, עד עלות השחר[א].
ומותר להקדים ולהתפלל מ'פלג המנחה', שהוא שעה ורבע זמניות קודם השקיעה, מפני
שתפילת ערבית רשות, אין מדקדקין בזמנה. ובלבד
שיקרא קרית שמע בעונתה, אחר צאת הכוכבים[ב].
ב.
מותר לכתחילה להתפלל תפילת מנחה ותפילת ערבית סמוכות זו לזו, לאחר פלג המנחה [פלג המנחה=שעה ורבע קודם השקיעה]. ואין לאסור את הדבר שהרי הוא מחשיב את זמן פלג המנחה גם מהיום וגם מהלילה, מפני שזמן זה הוא זמן מנחה[ג], אך הואיל ותפילת ערבית רשות, מותר להתפלל אותה קודם זמנה[ד].
ג.
אדם שבא ממלאכתו בערב,
אין ראוי לו לאכול או לשתות לפני תפילת ערבית, שמא יאמר גם אישן קמעה, וחוטפתו
שינה ונמצא ישן כל הלילה. אבל משום צורך כל שהוא, כשאין לחשוש שישן, מותר להקדים
את האכילה והשתיה לפני תפילת ערבית. לפיכך אם סדר יומו שאוכל, ולאחר מכן הולך ללמוד
ולהתפלל ערבית, מותר הדבר[ה].
וכן כל כיוצא בזה.
ד.
ראוי לאדם להשתדל להקדים
ולקיים את המצווה שהזדמנה לידו, משום זריזים מקדימין למצוות. לפיכך אם התפלל ערבית
מיד בתחילת זמנה הרי זה משובח. ואם היתה לפניו עוד מצוה אעפ"י שאינה עוברת,
יעשה המצוה ואח"כ יתפלל. וכן אם הוא לומד תורה ביחד עם הציבור, יכול לאחר את
תפילת ערבית, ובלבד שלא יעלה עמוד השחר.
ה.
שליח ציבור העובר לפני
התיבה, צריך להתעטף בטלית גדול אפילו בערבית, משום כבוד הציבור. אבל כשאומרים קדיש
דעתיד אחר הלימוד, או חצי קדיש קודם הוצאת ספר תורה במנחת שבת, לא מקפידים שיהיה
עטוף בטלית מפני שאינה תפילה.
ו.
מי שבא לבית הכנסת
לתפילת ערבית, ומצא שהציבור עומדים להתפלל שמונה עשרה, אפילו עדיין אינו לילה אלא
מפלג המנחה ולמעלה, יתפלל עמהם שמונה עשרה, שתפילה עם הציבור עדיפא מסמיכת גאולה
לתפילה, וכך הדין בשחרית[ו]. ואחר כך כשיהיה לילה יקרא את שמע עם ברכותיה. ואם
הציבור עומדים באמצע קרית שמע וברכותיה, ויש לו שהות לומר קרית שמע עם ברכותיה עד
המולך בכבודו וכו', קודם שיגיעו לתפילת שמונה עשרה, יעשה כן, וידלג אז הפסוקים
שבברכת השכיבנו, ואינו צריך לאמרם אחרי התפילה. ואם הוא עדיין לא התפלל מנחה,
יתפלל תפילת שמונה עשרה למנחה, בשעה שהציבור אומרים קרית שמע עם הברכות, וישהה מעט
לכל הפחות כדי הילוך ארבע אמות, ויתפלל אחר כך שמונה עשרה עם הציבור לערבית, ואחר
כך כשיהיה לילה יאמר קרית שמע עם ברכותיה[ז].
ז.
אסור להפסיק בדיבור, מעת שהתחילו לברך ברכת אשר
בדברו מעריב ערבים, עד גמר שמונה עשרה. ואף להכריז "יעלה ויבוא" או
"טל ומטר" או "על הנסים" נחשב הפסק.
ח.
אם נשאר אדם יחידי מתפלל
ערבית בבית הכנסת בלילה, אין חבירו חייב להמתין לו עד שיסיים תפילתו, מפני שבתי
הכנסת שלנו בעיר, ואין חשש להשאר בהם לבדו. וחכמים תיקנו ברכה מעין שבע בתפילת
ערבית של ליל שבת משום המאחרים שלא ישארו לבדם בבית הכנסת, אבל בשאר התפילות לא
תיקנו, ואין להוסיף על תקנתם. ועוד שבטל הטעם[ח].
ט.
סדר תפילת ערבית נתבאר בסידורים. ובסידור 'שיבת ציון' ו'שיח ירושלים' הובאו
כמה שינויי נוסח, על פי הרמב"ם וכתבי יד תימן, כאשר תחזנה עיני המעיין.
תם ונשלם שבח לאל בורא העולם
[א] תפילה ג,ו.
[ב] תפילה ג,ז. הרמב"ם בהלכות תפילה ג,ז כתב: ויש לו להתפלל
תפילת ערבית של לילי שבת, בערב שבת קודם שתשקע השמש; וכן מתפלל ערבית של מוצאי
שבת, בשבת: לפי שתפילת ערבית רשות, אין מדקדקין בזמנה. ע"כ. בדבריו נזכר
שמותר להתפלל ערבית קודם שתשקע החמה, ולא נזכר פלג המנחה, ואנו הוספנו פלג המנחה
לתוספת הבהרה, מפני שקודם זמן זה אינו נחשב קודם השקיעה, ואסור להתפלל בו ערבית.
[ד] מקור ההלכה שלפנינו, הם דברי הרב קאפח (הלכות תפילה פרק ג הערה
ט). שם ביאר, שאין כאן תרתי דסתרי שהוא מחשיב את פלג המנחה גם כזמן תפילת מנחה וגם
כזמן תפילת ערבית [שמתפלל מנחה לאחר פלג המנחה כשיטת חכמים, ומתפלל ערבית קודם צאת
הכוכבים כשיטת רבי יהודה], מפני שזמן זה הוא זמן מנחה בלבד, ומה שהיתרנו לו להתפלל
ערבית בזמן זה, משום שהיא תפילת רשות ואין מדקדקים בזמנה, לפיכך מותר להתפלל אותה
קודם זמנה. עוד כתב שם: "וכך נהגו אבותינו ביום חול מתפללין מנחה עד הערב,
ובלילי שבתות וימים טובים מקדימים תפלת ערבית עם דמדומי חמה, ופעמים גם בימות הקיץ
הארוכים מקדימים תפלת ערבית, וכ"כ הלח"מ והראש"ל".
ומה שנאמר בתלמוד (ברכות כז.) "דעבד כמר
עבד, ודעבד כמר עבד", הרמב"ם מפרש מימרא זו לגבי תפילת מנחה, ולפיכך
בהלכות תפילה ג,ד, בתחילה כתב את זמן מנחה לפי רבי יהודה, ואח"כ כתב את זמן
מנחה לפי חכמים, וכוונתו שאפשר להתפלל מנחה או כרבי יהודה או כחכמים. ולא הזכיר
הרמב"ם שם בהלכה את תפילת ערבית כלל, ואין לה קשר למחלוקת רבי יהודה וחכמים,
אלא תפילת ערבית מותר להתפלל אותה אף קודם זמנה, שמפני שהיא רשות אין מדקדקין
בזמנה.
אולם לדעת השו"ע (רלג,א וכ"כ
בכס"מ הל' תפילה ג,ד ז) אסור הדבר, ומי שמתפלל תפילת מנחה עד השקיעה, אסור לו
להתפלל תפילת ערבית קודם השקיעה מפלג המנחה. וזה לשונו: "מי שהתפלל תפלת
המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה
לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע., ואסיקנא,
דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן
ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה
כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה;
ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה;
ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל
תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה". ועיין במשנ"ב שם ס"ק יא שציבור
שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפילת ערבית, ותתבטל תפילת
הציבור לגמרי, הקלו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה.
[ה] לשון הרמב"ם בהלכות תפילה ו,ז: אף על פי שתפילת הערב רשות,
לא יבוא אדם ממלאכתו ויאמר, אוכל מעט ואשתה מעט ואישן קמעה, ואחר כך אתפלל - שמא
תאנוס אותו שינה, ונמצא ישן כל הלילה; אלא מתפלל ערבית, ואחר כך אוכל ושותה או
יישן. ע"כ. והנה לשון זה משמעו שאין ראוי לאכול ולשתות קודם ערבית שמא אף ישן
וחוטפתו שינה, ולפיכך הדגשנו שהלכה זו עוסקת במקרה רגיל שאין לו צורך להקדים את
אכילתו לתפילת ערבית. אולם משום צורך כל שהוא, מותר לאכול לפני ערבית, ולא מצאנו
בדברי חכמים ובדברי הרמב"ם את האיסורים של אכילה ומרחץ ובורסקי וכו' לפני
ערבית, כמו שמצאנו בתפילת מנחה, מפני שאין להשוות ביניהם.
[ז] קיצור שולחן ערוך ע,ג.
[ח] ראה הלכות תפילה ט,י-יא, שם הביא רבנו את תקנת חכמים לברכה מעין
שבע בלילי שבת, וכתב: ולמה תיקנו חכמים זה - מפני שרוב העם באין להתפלל ערבית
בלילי שבת, ויהיה שם מי שנתאחר לבוא ולא השלים תפילתו; ויישאר לבדו בבית הכנסת,
ויבוא לידי סכנה. לפיכך חוזר שליח ציבור ומתפלל, כדי שיתעכבו כל העם עד שישלים
המתאחר, וייצא עימהן. ע"כ. תקנת חכמים היתה רק בליל שבת, לפיכך אין להוסיף על
תקנת חכמים היכן שלא תיקנו. ועוד שבטל הטעם, כך שבודאי אין להוסיף איסורים ללא
טעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה