תשובות הרב יוסף קאפח 4 - קרית שמע

ספר אהבה

הלכות קרית שמע

63.              כת"ר בהלכות קרית שמע א,ז "ברכות אלו, עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל- עזרא ובית דינו תיקנום; ואין אדם רשאי לפחות מהן, ולא להוסיף עליהן: מקום שהתקינו לחתום בברוך, אינו רשאי שלא לחתום, ומקום שהתקינו שלא לחתום, אינו רשאי לחתום; מקום שהתקינו שלא לפתוח בברוך, אינו רשאי לפתוח, ומקום שהתקינו לפתוח בברוך, אינו רשאי שלא לפתוח. כללו של דבר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות- הרי זה טועה, וחוזר ומברך כמטבע. וכל שאינו אומר אמת ויציב בשחרית, ואמת אמונה בערבית- לא יצא ידי חובתו"

כתב מארי בהערותיו על משנ"ת "ששינה ענין נושא הברכה, או אם שינה בנוסח החתימה דבר המשנה כוונת חכמים ומטרתם, ובשתיהן לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך" (ע"כ מדברי מארי בהערותיו על משנ"ת)

וביאר מארי לשואל, שמה שנאמר [בהערותיו על משנ"ת] משנה בנוסח החתימה, ביאורו- כמו ששינו את נוסח ברכה אחרונה של ערבית בשבת, ושינוי זה נקרא משנה מנוסח החתימה[34], אבל אם שינה בנוסח הברכה מלשון יחיד ללשון רבים אינו נקרא משנה מנוסח הברכה. (אהבה- קרית שמע א,ז וציון כא כג)

64.              אדם שרוצה לצאת לטיול, או שצריך להשכים קום בכדי לצאת למילואים, מותר לו לכתחילה להתפלל תפילת שחרית קודם הנץ משיגיע זמן טלית ותפילין, וכך הוא מנהג תימן העתיק מקדם קדמתה עוד מלפני תקופת הרמב"ם[35], שהתפללו קודם הנץ לכתחילה משום כל צורך שהוא.

אין ראוי לאדם להתפלל באוטובוס[36], כי אין האדם יכול להתרכז אז בתפילתו. (אהבה- קרית שמע א,יב וציון לג: תפילה ו,ד ציון יב)

65.              אדם שאינו מנשק את ציציותיו בזמן קרית שמע, אף שכל הציבור מסביבו מנשקים אותם, אין במעשהו משום שינוי ממנהגו של הציבור שנאסר משום "לא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים"[37], כי אין מעשיו ניכרים שיחשב כמשנה מהציבור, אבל ישתדל להשוות את עצמו לציבור.

ואין במעשה הנישוק איסור משום מה שכת"ר בהלכות קרית שמע ב,ח "הקורא קרית שמע- לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו: כדי שלא תהיה קריאת עראי" כי רק בפרשה ראשונה נאסר לעשות מלאכה, אבל מפרשה שניה ואילך יכול לעשות מלאכתו ולקרות קרית שמע, כמו שכת"ר בהלכות קרית שמע ב,ד[38]. (אהבה- קרית שמע ב,ד)

66.              מה שכת"ר בהלכות קרית שמע ג,א "הקורא קרית שמע, רוחץ ידיו במים קודם שיקרא" כוונתו לקרית שמע של הבוקר או הערב, ולא לקרית שמע שעל המיטה. (אהבה- קרית שמע ג,א)

67.              נאמר בתלמוד ברכות כו. "אמר רבא הני בתי כסאי דפרסאי אע"ג דאית בהו צואה כסתומין דמו"

וביאר מארי, מדוע בית הכסא של הפרסים היה מותר לקרוא קרית שמע כנגדו כי לא היה להם חדר מסוים[39].

ואם יש בחדר בית הכסא של ימנו אף כיור או מקלחת, נשאר דינו כבית הכסא, כי הכיור או המקלחת נעשו עראי, אבל עיקר שימושו הוא לבית הכסא[40], כי האדם חייב בית הכסא, אבל מקלחת יכול לחיות בלעדיה שבוע או שבועיים.

מקלחת של ימנו דינה כבית מרחץ של אז, כיון שעומדים בה ערומים. (אהבה- קרית שמע ג,ב-ג וציון ו: גמ' ברכות כו.)

68.              אדם שלמד תורה ויצאת ממנו רוח מלמטה, אף שאינו מריח כגון אם אפו סתום, אסור לו להמשיך בלימודו עד שיכלה הריח. (אהבה- קרית שמע ג,יד)

69.              אישה נשואה ששערה או טפח מגופה גלוי, מן הדין אין לשוחח עימה בדברי אמונה [או תורה], ונהגו כבר לשוחח עימם, ולכאורה שלא כדין, כי אין לנו דרך אחרת. אבל אישה פנויה ששערה או טפח מגופה גלוי, מותר לשוחח עימה בדברי אמונה, וכך כבר אמר הרשב"א שנהגו הבחורות לגלות את שערן[41]. (אהבה- קרית שמע ג,טז: גמ' ברכות כד.)

70.              חייב אדם לחנך את בנו הקטן לקיים את המצוות, וחיוב זה בין במצוות שהם מהתורה ובין במצוות שהם מדברי סופרים. (אהבה- קרית שמע ד,א: קדושה- מאכלות אסורות יז,כז-כח)

71.              חיוב האדם לחנך את בנו הוא מדברי סופרים, וה"ה שחייב אף לחנך את בנותיו לצניעות ולהלכות השייכות להם ולמקראות שחייבת הבת לדעת אותם. (אהבה- קרית שמע ד,א: קדושה- מאכלות אסורות יז,כז-כח)

----------------------------------

[34] אם נרצה לדקדק בדברי מארי בהערותיו על משנ"ת ובמה שביאר לשואל לפנינו, נווכח שמה שנאמר כאן אינו מדויק, כיון שמארי בהערותיו כתב שהמשנה בנוסח החתימה לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך, ובהמשך שם כתב שמה ששינו את נוסח ברכה אחרונה של קרית שמע של ערבית בשבת, הרי הוא שומר על נושא החתימה ורק שינה את המילים ויצא ידי חובתו, ואילו בתשובה לפנינו ביאר מארי ששינוי זה הרי הוא משנה בנוסח החתימה, ולפי זה לא יצא ידי חובתו, ודבר זה היפך מה שכתב מארי בהערותיו על משנ"ת. ומארי כאן לא דיק, והרוצה ללמוד את דעתו ילך לו אצל הערותיו על משנ"ת.

[35] ראה אף תשובה מס' 77 יש שם התיחסות למה שאמר כאן מארי.

[36] לשון מארי- "באוטובוס זה לא תפילה".

[37] מסכת דרך ארץ רבה פ"ז.

[38] ביאור התשובה- שבנישוק הציציות אין מעשה שגורם להסח הדעת מקרית שמע כמו הרומז בעניו או הקורץ בשפתיו וכדו', ואם נרצה לאסור משום שאסור לעשות שום מעשה בשעת קרית שמע, הוכיח מארי מההלכה שרק בפרשה ראשונה אסור אבל מפרשה שניה ואילך מותר.

[39] מארי לא דייק בתשובתו. ונראה לבאר כמו מה שכתב ר' יונה בשם רב האי גאון (הובא ברי"ף דף יז:) "שאותן שלהם היו עשויים במדרון בענין שהמים יורדים מיד, ולפיכך דיינינן להו כסתומות ומותר, אבל בהני דידן שאינן במדרון אסור"

ומכאן נלמד לבתי הכסא שלנו, כיון שנשארת בהם הצואה עד שמוריד את המים הרי אינם כבית הכסא של הפרסים ואסור לקרות קרית שמע כנגדם.

[40] נראה לבאר עוד טעם מדוע דינו כבית הכסא ולא כבית המרחץ, שכיון שעושה בחדר זה אף מעשים של בית הכסא ואף מעשים של בית המרחץ, אף בלי להעדיף מעשה אחד על חבירו, בחדר זה נעשו מעשים של בית הכסא, וחלים עליו דיני בית הכסא שהם יותר חמורים מבית המרחץ.

[41] לשון רבינו בהלכות קרית שמע ג,טז "וכל גוף האישה, ערווה; לפיכך לא יסתכל בגוף האישה, כשהוא קורא: אפילו אשתו- אם היה מגולה טפח מגופה, לא יקרא כנגדה"

ולפ"ז בקרית שמע בין נשואה ובין פנויה אפילו אשתו, אסור לקרות כנגדם אם היה מגולה טפח מגופם. וראה גמ' ברכות כד. שם נאמר "אמר ר' יצחק טפח באישה ערוה, למאי אילימא לאסתכולי בה והאמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים … אלא באשתו ולקר"ש" ולמד מארי מהגמ' והרמב"ם שדין דברי תורה שווה לדין קרית שמע, [סברא זו, לדמות בין דין דברי תורה לדין קר"ש מצאנו במרדכי בשם הרא"ם, הובא בב"י סי' עה] ואם מגולה טפח אסור, ולפ"ז מה שחילק מארי בין נשואה לפנויה אינו אלא בשער שלהם, וזהו שאמר בסוף דבריו את דברי הרשב"א שדרך הבחורות לגלות את שערן, אבל לגבי טפח מגופן גלוי נראה שאין להתיר ובין נשואה ובין פנויה מצד הדין אסור. כי אם לא נפרש כך ולא נדמה את דין דברי תורה לדין קרית שמע, יהיה צריך להיות הדין שבדברי תורה מותר בכל עניין.