129. נוסח ברכת השכיבנו ארוכה בנוסח הבלדי וקצרה בנוסח השאמי. ואדם בלדי שהתפלל בבית כנסת שאמי יגמור ויחתום כמותם את נוסח ברכת השכיבנו, כי אם ימשיך לפי הנוסח הבלדי, שליח ציבור יגמור קדיש והוא עדיין בהשכיבנו ונמצא שהפסיד את הקדיש. (אהבה- תפילה י,טז)
130. אדם בלדי שהתפלל בבית כנסת שאמי, אינו רשאי לומר את ברכת אמת אמונה לבדו במהירות, בכדי להספיק לומר אף את ברכת השכיבנו הארוכה -בנוסח הבלדי-, וישווה את עצמו לשליח ציבור בקדיש. כי המתפלל בציבור אינו רשאי להקדים את תפילתו לתפילת הציבור. (אהבה- תפילה י,טז)
131. אדם בלדי שהתפלל בבית כנסת וחתמו את ברכת השכיבנו באמצע - בא"י שומר עמו ישראל לעד - אינו רשאי לחתום אז את נוסח החתימה של רבינו - בא"י המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך לעולם ועד-, כי סמוך לחתימה צריך להיות נוסח שהוא מעין החתימה, וכנוסח שרוצה לומר לא תיקנו חכמים[103]. (אהבה- תפילה י,טז: קרית שמע א,ז)
והשיב, שזה אינו נכון. ועונה את כל העניות, אמן וקדוש ..., רק שאינו אומר את נוסח הקדושה בלחש עם השליח ציבור[105]. (אהבה- תפילה י,טז: ח,ט: י,טז ציון לג)
133. אדם שאיחר והגיע לתפילה והם כבר נמצאים באמת ויציב, רשאי לומר אז ברוך שאמר ומזמורים[106] מפסוקי דזמרא וישתבח[107], וכשיגיע שליח ציבור לתפילת שמונה עשרה יתפלל עמו מילה במילה[108], ויגמור את סדר היום עם הציבור, ובגמר התפילה יקרא קרית שמע וברכותיה. (אהבה- תפילה י,טז: ח,ט)
134. אדם שאיחר והגיע לתפילה והציבור נמצאים לפני תפילת הלחש, יכול לומר אז פסוקי דזמרא, ואם יספיק אף קרית שמע וברכותיה[109], ויצטרף לשליח ציבור בחזרת התפילה ויתפלל עמו מילה במילה. ואין עליו חובה להתפלל עם הציבור את תפילת שמונה עשרה בלחש.
מה שאמרנו שיצטרף לשליח ציבור רק בחזרת התפילה, אין בזה משום עקירה לתקנת חכמים להתפלל לחש וחזרה, כי אף החזרה בלבד היא תקנת חכמים[110]. (אהבה- תפילה י,טז: ט,ב-ג)
135. [111]בית כנסת שמתפללים בו את כל התפילות פעם אחת כפי תקנת רבינו[112], מותר להם לעשות כך לכתחילה. כי תקנת רבינו היא לכתחילה היכן שיש את הסיבות שמחמתם נתקנה תקנה זו. (אהבה- תפילה י,טז: ח,י וציון כז)
136. אדם שאיחר והגיע לתפילה והם כבר נמצאים בסוף קרית שמע, אם יכול להספיק ולומר קרית שמע וברכותיה עד שיגיע שליח ציבור לתפילת שמונה עשרה[113], יעשה כך. ואם לא יספיק, יתפלל עם השליח ציבור תפילת שמונה וישלים את קרית שמע וברכותיה אחר כך[114].
מה שאמרנו שבזמן שהציבור אומרים את ברכות קרית שמע ותפילת שמונה עשרה בלחש, הוא יאמר קרית שמע וברכותיה. דבר זה הוא דווקא. ולא ישלים אז אף את פסוקי דזמרא כי לא יספיק, ואסור לאדם להתפלל במרוצה[115].
בזמן שמתפללים הציבור תפילת לחש, נקראת תפילה זו תפילה עם הציבור ולא תפילת הציבור. (אהבה- תפילה י,טז)
137. אדם שאיחר ביום ראש חודש והצטרף לשליח ציבור בתפילת שמונה עשרה, ימשיך עם הציבור את ההלל קריאת התורה מוסף וסדר היום, ואח"כ ישלים את קרית שמע וברכותיה. וראוי לו שיחזור ויניח תפילין[116] בשעת קרית שמע שלא יהיה כמעיד עדות שקר בעצמו. (אהבה- תפילה י,טז: תפילין ד,כו)
138. בלדי שהתפלל בבית כנסת שאמי יתפלל כפי הנוסח שיוכל לכוון בו, ויותר מסתבר שיוכל לכוון כשמתפלל כמו הציבור בנוסח השאמי, כי כל הנוסחים כשרים. ובתפילת שמונה עשרה שיש בה לחש וחזרה יתפלל כפי הנוסח הבלדי.
אבל אדם שהתפלל בבית כנסת אשכנזי שאינם מתפללים את תפילת הציבור ביחד עם השליח ציבור, אלא כל אחד מתפלל לעצמו, יתפלל כנוסחתו. (אהבה- תפילה י,טז: ח,ד)
139. בלדי שהתפלל בבית כנסת שאמי יתפלל כפי הנוסח של הציבור, ורק בתפילת שמונה עשרה שיש בה לחש וחזרה יתפלל כפי הנוסח הבלדי. ואף שבנוסח שמתפלל יש תוספות ופיוטים בתוך הברכות מה שלא תיקנו אנשי כנסת הגדולה[117], למרות זאת לא יפרוש אדם מן הציבור אף שאין הדבר ניכר[118]. (אהבה- תפילה י,טז)
140. אדם שמתפלל כפי נוסח התכאליל העתיקים, ובשחרית של שבת בברכת יוצר אומר את הנוסח "המאיר לארץ ולדרים עליה"[119], ואינו אומר את הנוסח "הכל יודוך והכל ישבחוך"[120], ובזמן ששליח ציבור אומר תוספות אלו ממתין לו, אין בהמתנתו משום הפסק ויכול לעשות כך, ולהתפלל כפי מנהג קדמונים. (אהבה- אהבה- תפילה י,טז: קרית שמע ב,יב)
141. כת"ר בהלכות תפילה יא,ב "כשבונין בית הכנסת, אין בונין אותו אלא בגובהה של עיר, שנאמר "בראש הומיות, תקרא" (משלי א,כא). ומגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל חצרות העיר, שנאמר "לרומם את בית אלוהינו" (עזרא ט,ט)"
ונשאל מארי, כשיבוא המשיח וילכו לאור ההלכה, מה יעשו עם הבניינים גורדי השחקים והרי הם גבוהים מבית הכנסת?
והשיב, שכיון שגורדי שחקים אלה הם מחולקים מהרבה דירות קטנות ואינם דירה אחת גבוהה לכן מותר הדבר, וכל בעלי דירות אלה כאילו בנו את דירתם על קרקע עפה[121].
ואם אדם בנה בית נמוך בראש הר גבוה, וכי אנו צריכים לבנות את בית הכנסת שבעמק עד למעלה מגובה הר זה? אלא כיון שאין גובה דירתו[122] יותר מגובה בנין בית כנסת, לא עברנו על מה שאמרו חכמים שבית הכנסת צריך להיות גבוה מכל חצרות העיר. (אהבה- תפילה יא,ב)
142. כת"ר בהלכות תפילה יא,ו "בתי כנסיות ובתי מדרשות- אין נוהגין בהן קלות ראש, כגון שחוק והתל ושיחה בטילה".
כת"ר בפרהמ"ש אבות א,טז "שהדיבור מתחלק לחמשה חלקים- מצווה בו, ומוזהר עליו, ומרוחק, ורצוי, ורשות. ושם כת"ר "החלק השלישי, הוא הדיבור המרוחק, והוא הדיבור שאין בו תועלת לאדם עצמו, לא משמעת ולא מרי, כגון רוב סיפורי ההמונים מה אירע ומה היה, והיאך התנהגות מלך פלוני בארמונו, ומה היתה סיבת מותו של פלוני או עושרו של פלוני, וזה נקרא אצל החכמים שיחה בטילה, והחסידים משתדלים מאוד להתרחק מדברים אלה"
ונשאל מארי, שאם שיחה בטילה נקראת הדיבור המרוחק, אם כך בבית כנסת מותר לדבר במה שנוגע לאדם במסחרו ופרנסתו ומאכלו ומשתהו ומלבושו ויתר צרכיו[123]?
והשיב, שבבית הכנסת אפילו דיבור הרשות אסור לדבר, כי כלפי בית הכנסת אפילו דיבורים אלה נכללים בשיחה בטילה. וכל מה שהותר לדבר בבית כנסת, זה בקריאת התורה ולימודה והעיון בפירושה[124]. (אהבה- תפילה יא,ו)
והשיב שאין דרך רבינו לפסוק את דרשות התלמוד, ופוסק רק את המסקנות ההלכתיות שבתלמוד. וכן את המסקנות ההלכתיות מהספרא ספרי והמכילתות.
ורבינו דרכו ליצור דרשות מוסריות משלו, אבל לא הלכתיות. (אהבה- תפילה יא,ו: סנהדרין פב.)
ונשאל מארי, כיצד הרמב"ם מתאים להשקפתו דרשות שאינו סובר כמותם?
והשיב, שאלו אמונות עממיות ואינו צריך להתייחס אליהם. וכמו שאמר המאירי[126], שהיו העם נמשכים באותה תקופה אחרי לחשים, וחכמי התלמוד עקרו את הלחשים שיש בהם משום עבודה זרה, ואמצו -השאירו- את הלחשים שאין בהם משום עבודה זרה. כי אי אפשר לעקור אמונות אלו מלב ההמון, ואם תאמר לו שדבר זה אינו נכון, יאמר לך כך אתה חושב ואינך צודק, אבל אם תאמר לו איזו תקנה יקבל.
ומספר מארי, מעשה שהיה באישה שכל הזמן היה לה סכסוכים עם בעלה שעושה לה כשפים, יום אחד גנבה את ספר הכשפים שלו ורצה לבית הדין ובעלה רץ אחריה להכות אותה שגנבה את הספר, הגיעה האישה לבית הדין והניחה את הספר על השולחן, מארי לקח את הספר והעביר עליו -מלמעלה- סכין גילוח שתי וערב, בפניה ובפני בעלה, ואמר כמה מילים שאינם מובנות אפילו לו, ואמר לאישה שעתה ביטל את הכישופים שבו ויותר לא יזיקו לה, והלכו מבית הדין ומאז עשו שלום. (מו"נ ח"ג פמ"ו: ח"א פס"ב)
144. נשאל מארי, אם שמע על מנהג לתלות ביצת בת יענה בבית הכנסת משום מדרש או פסוק?
והשיב, שלא שמע על כזה דבר, ושלא ידוע לו על בית כנסת בתימן שתלו בו ביצת בת יענה. (אהבה- תפילה יא,ו [כעין מקבילה])
והשיב, שייתכן שמותר[128] כמו שמצאנו בירושלמי שהניחו את המחרשה בתוך ארון הקודש[129]. (אהבה- תפילה יא,טו-טז: ירושלמי מגילה כג:)
146. אי אפשר לבנות בית כנסת על תנאי שינהגו בו קלות ראש כגון ריקוד או עישון, כי אינו בית כנסת אלא מערת פריצים.
ואין ללמוד מהירושלמי[130] שהתיר ליתן את כלי החרישה בתוך ארון הקודש אם התנו על כך מתחילה, כי בכלי החרישה אין בזיון, והיו מנקים אותם לפני שנתנו אותם בארון הקודש.
מה שהתרנו[131] לאכול ולשתות בבית כנסת שבנו אותו מתחילה לכך, אינו אלא באכילה ושתייה של רצינות, אבל באכילה ושתייה שמתנהגים בה בקלות דעת אפילו על תנאי אסור.
ולמעשה כל בתי הכנסת בימנו נבנים על דעת שיאכלו וישתו בהם[132], אבל יזהרו לאכול ולשתות בכובד ראש. (אהבה- תפילה יא,טו-טז: ירושלמי מגילה כג:)
147. כת"ר בהלכות תפילה יב,א "משה רבנו תיקן להן לישראל, שיהיו קורין בתורה ברבים"
וביאר מארי, שחובת קריאת התורה היא על הציבור, ויחיד שהתפלל בביתו אינו חייב לקרוא בתורה, אבל לעולם ישתדל אדם להתפלל עם הציבור. (אהבה- תפילה יב,א: יא,א)
-----------------------------
[103] לשון רבינו בהלכות קרית שמע א,ז "מקום שהתקינו שלא לחתום אינו רשאי לחתום".
[104] מתי תמלוך בציון בקרוב בחיינו ובימינו.
[105] אלא עונה את העניות בלבד, כי נוסח הקדושה שייך לשליח ציבור ולא ליחיד. וראה להלן בתשובה מס' 171 בהערה, שם הובא לשון מארי בהערותיו על משנ"ת שמתייחס לזה.
[106] לשון מארי- נוהגים שיאמר את שלושת המזמורים האחרונים, ולכל הפחות יאמר מזמור אחד.
[108] מדובר אפילו במקום שמתפללים לחש וחזרה, ואינו צריך להצטרף לציבור ולהתפלל עימם בלחש. וכך אמר מארי בתשובה 134.
[110] לשון מארי. וביאור הדברים- שציבור שמתפללים לחש וחזרה כבר קיימו את תקנת חכמים. ויחיד שמצטרף אליהם באיחור, אם הוא אומר רק את חזרת התפילה עם השליח ציבור, צירף את עצמו לאותו ציבור בחלק מהתפילה, ואותו חלק של התפילה – חזרת התפילה – נאמר מחמת תקנת חכמים, ואין על יחיד זה חובה לצרף את עצמו לציבור יותר מזה.
אחרי שביארנו את דברי מארי נאמר, שנראה שיחיד שהגיע לפני תפילת הלחש ורוצה לצרף את עצמו לציבור, עליו להצטרף עימם גם לתפילת הלחש, וכך מצרף את עצמו עם הציבור לחלק –לקטע- של תפילת שמונה עשרה, ותפילת שמונה עשרה בציבור היא על ידי שמתפללים ביחד לחש וחזרה.
[111] תשובה זו החלה כבירור לשאלה הקודמת מס' 134, וכיון שהוזכר בתשובה הקודמת תפילה אחת, שאל השואל האם אפשר לעשות כך לכתחילה, ומארי השיב שכן, ולכן הובאה כאן ולא אחרי תשובה 119.
[112] תשובת רבינו הובאה למעלה בתשובה 119 בהערה, ראה שם.
[113] מדובר אפילו במקום שמתפללים לחש וחזרה, ואינו צריך להצטרף לציבור ולהתפלל עימם בלחש. וכך אמר מארי בתשובה 134.
[114] ראה תשובה 133, שם נאמר שישלים את קרית שמע וברכותיה אחר סדר היום.
[115] בתשובה זו למדנו שכל מה שנאמר בתשובות הקודמות מס' 133 134, שבזמן שהציבור מתפללים ישלים פסוקי דזמרא ואם יש זמן אף קרית שמע וברכותיה, לכתחילה עדיף שישלים אז קרית שמע וברכותיה, וכך גם יקיים סמיכות גאולה לתפילה.
[116] השואל דיבר על בית כנסת שמתפללים את תפילת מוסף של ראש חודש בלי תפילין.
[117] תשובות קפא, רס, רז (מהדו' בלאו).
[118] תשובה זו קשה. א- סותרת את התשובה שקדמה לה, שם נאמר בלשון "מוטב" ו"עדיף" להתפלל עמם, אבל אינו חובה. ב- בתשובה 90 אמר מארי שמה שנאמר לא ישנה אדם מפני המחלוקת זה בדברים הניכרים.
[119] כפי נוסח תפילת יום חול.
[120] כפי נוסח תפילת יום שבת שנהגו.
[121] לשון מארי.
[122] כשהיא לעצמה מבלי להתייחס למיקומה.
[123] נכללים בכלל דיבור הרשות.
[124] נכללים בכלל הדיבור שמצווה בו.
[125] גמ' סנהדרין פב.
[126] פסחים קט: קיג: עי"ש.
[127] וזה לשון רבינו בהלכות תפילה יא,ו "בתי כנסיות ובתי מדרשות- אין נוהגין בהן קלות ראש, כגון שחוק והתל ושיחה בטילה. ואין אוכלין בהן, ואין שותין בהן, ואין נאותין בהן, ואין מטיילין בהן. ואין נכנסין להן לא בחמה מפני החמה, ולא בגשמים מפני הגשמים. וחכמים ותלמידיהן- מותרין לאכול ולשתות בהן, מדוחק"
[128] ראה תשובה הבאה מס' 146, באיזה אופן של אכילה מותר.
[129] וזה לשון הירושלמי במגילה כג: פ"ג ה"א. "ר' ירמיה אזל לגוולנה חמתון יהבין בכושא בגו ארונא אתא שאל לר' אימי א"ל אני אומר לכך התנו עליו מבתחילה" [ר' ירמיה הלך לגולן- ראה שנתנו את כלי החרישה בתוך ארון הקודש, שאל את ר' אימי כיצד עושים כך? והשיבו, כי התנו עליו מתחילה לכך].
[130] הובא בתשובה הקודמת מס' 145 בהערה.
[131] בתשובה הקודמת מס' 145.
[132] לשון מארי- מביאים כיבודים, עושים בריתות, ועושים גם חתונות שמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה