בהודעה הבאה נדון על התשובות והאיגרות לחכמי לוניל, האם הם יצאו מידי הרמב"ם, או שמא הם
יצאו מידי כותב אחר.
בסוגיה זו נאמרו שתי
דעות, הרב קאפח והרב שילת.
***
הרב קאפח בנה את
טיעוניו על סמך השוואת תשובות חכמי לוניל לתשובות אחרות של הרמב"ם, הוא נוכח
לראות בהבדל מהותי ביניהם, בכל התשובות הרמב"ם משיב לעניין, השכל הרמבמי
המסודר שולט בכל התשובות, הוא מבאר לשואלים בטוב טעם ודעת את ההלכה, הוא משיב להם
בצורה מסודרת ובהירה, לעומת זאת בתשובות חכמי לוניל סוררת אנדרלמוסיה, המשיב כותב
בצורה מעורפלת, אין בדבריו סדר והיגיון, אין בדבריו תשובות ברורות לטיעוני
השואלים, על סמך זאת הסיק הרב קאפח כי תשובות חכמי לוניל לא יצאו מידי
הרמב"ם.
לעומתו הרב שילת בנה
את שיטתו על סמך טיעונים היסטוריים, כל חכמי אותו הדור בסביבות לוניל (פרובאנס)
דנו בתשובות מכאן שאותם תשובות היו מפורסמות וידועות, בנו של הרמב"ם ר'
אברהם, מזכיר את התשובות, מכאן שגם במשפחת הרמב"ם היו אותם תשובות ידועות, כך
שלא ניתן להכחיש את ייחוסם של התשובות לרמב"ם.
***
גם על איגרות
הרמב"ם לר' שמואל אבן תיבון נחלקו המלומדים הנ"ל, הרב קאפח כמתרגם קפדן
למורה הנבוכים, נוכח לראות את ריבוי חוסר הדיוק בתרגומו של ר' שמואל בן תיבון, כך
שלא יתכן שהרמב"ם יסמיך מתרגם שהפך את ספר מורה הנבוכים מספר קולח וקריא לספר
מסורבל ולא ברור, למתרגם המוסמך לספרו, בנוסף יש שינויים במספר האיגרות שהגיעו
לר"ש אבן תיבון, וכבר עמד על כך פרופ' י. זנה, כך שלדעתו יחסו של הרמב"ם
לר"ש אבן תיבון היה צונן לאחר שהוא ראה דוגמה מעבודת תרגומו.
לעומתו הרב שילת חלק
על פרופ' י. זנה במספר האיגרות שהגיעו לר"ש אבן תיבון, ולדעתו כל האיגרות
המצויות בידינו הגיעו מהרמב"ם לר"ש אבן תיבון, כך שיחסו של הרמב"ם
היה חיובי לתרגומו של ר"ש גם לאחר שהוא ראה דוגמה מעבודת תרגומו.
***
גם על איגרת
הרמב"ם לחכמי לוניל נחלקו המלומדים הנ"ל.
הרב קאפח בהקדמה
למורה הנבוכים שיער על סמך התאריכים המופיעים במשנה תורה כי הרמב"ם כתב את
ספרו הגדול משנה תורה במשך 14 שנה, הוא החל בכתיבתו בהיותו בגיל שלושים ושתים,
לאחר 7 שנים הוא הגיע לספר זרעים, אז היה הרמב"ם בגיל שלושים ותשע (מופיע
תאריך), לאחר שנה כתב הרמב"ם הקדמה והחל לפרסם את ספרו ברבים, ולפיכך התאריך
המופיע בהקדמה הוא שנה לאחר התאריך שמופיע בספר זרעים (הרמב"ם בן ארבעים),
לאחר שנה הצמיד הרמב"ם להלכות קידוש החודש את כל החלק האסטרונומי, ולפיכך
התאריך המופיע שם הוא שנתיים לאחר התאריך המופיע בספר זרעים (הרמב"ם בן
ארבעים ואחד), נמצא כי עד ספר זרעים לקח לרמב"ם שבע שנים, תן לו עוד שבע שנים
והוא יסיים את שאר הספר, נמצא כי לא סיים הרמב"ם את כתיבת ספרו משנ"ת
בהיותו בן ארבעים ואחד אלא רק בהיותו למעלה מארבעים וחמש. לעומת כל זאת באיגרת
לחכמי לוניל כותב הרמב"ם כי הוא כתב את ספרו במשך עשר שנים.
הרב שילת לעומת זאת
נצמד לכתוב באיגרת הרמב"ם לחכמי לוניל, והוא סובר כי הרמב"ם כתב את ספרו
משנ"ת במשך עשר שנים בלבד.
כדאי לציין כי לדעת
הרב קאפח, הרמב"ם כתב את מורה הנבוכים במשך חמש שנים, כי בהיות הרמב"ם
בן חמישים ואחד הוא כתב את מאמר תחיית המתים והוא מדבר על מורה הנבוכים כעל ספר
ידוע ומפורסם, מכאן שעד גיל חמישים סיים הרמב"ם לכתוב את ספרו מורה הנבוכים.
***
אם נסכם את מה שכתבנו
עד כעת, נגלה כי עיקר הפולמוס של הרב קאפח והרב שילת נסוב על תשובות
הרמב"ם לחכמי לוניל, שם יש טיעונים כבדי משקל לכל צד, הרב קאפח יטען מצד
העניין, והרב שילת יטען מצד ההיסטוריה.
אמנם הם נחלקו גם
בדבר תרגום מורה הנבוכים וגם בדבר האיגרת, אבל כיום אין אף אדם בעולם שלא מסכים
לדעת הרב קאפח כי תרגום אבן תיבון איננו מדויק, וכבר קמו הרבה מלמודים ותיקנו
ושיפצו את תרגום אבן תיבון, פרופ' שוורץ תיקן את תרגום אבן תיבון לכיוון המדעי,
ואילו הרב יהודה בן ר' שמואל אבן שמואל תיקן את תרגום אבן תיבון לכיוון הסגנון
הימי בניימי, וגם הרב שילת נוהג לתקן ולשפץ את תרגום אבן תיבון, כך שלמעשה דברי
הרב קאפח בסוגיית התרגום התקבלו על דעת כולם, וכעת כל מלומד מושך לכיוונו ולנטיות
לבו.
גם בדבר האיגרת לחכמי
לוניל לא מצאנו שיאריכו המלומדים הנ"ל בדברים, כי למעשה הרמב"ם לא הכיר
את פירושי חכמי לוניל ושיטותיהם.
***
מכיוון שיסוד המחלוקת
בתשובות הרמב"ם לחכמי לוניל, נרחיב לכתוב דוקא בנושא זה.
להלן רשימת טיעונים
כנגד ייחוס תשובות חכמי לוניל לרמב"ם
1- המשיב כתב בצורה מסורבלת ולא ברורה, והוא לא ידע לכתוב תשובות כנגד השאלות.
2- יש תשובות אחרות
המקבילות לתשובות חכמי לוניל, העוסקות בדיוק באותם נושאים, ושם השיב הרמב"ם
תשובה ברורה ועניינית.
3- באיגרת הפתיחה של
התשובות מתאר הרמב"ם את עצמו כמי שנבוך ועמד נדהם מפני השאלות, ולא
נחה דעתו של הרמב"ם עד שכתב ניצחוני בני, וכאמור באותם נושאים בדיוק,
בתשובות שהשיב הרמב"ם לשואלים אחרים, הוא כתב תשובות בשפה ברורה וקולחת,
אבל עד ניצחוני בני הוא לא הגיע, וגם נושאי הכלים אשר לרמב"ם מיישבים את
הרמב"ם טוב יותר ממשיב התשובות.
4- באיגרת הפתיחה של
התשובות מתנצל הרמב"ם על שלמד חוכמות חול, והוא מצטדק כי אותם חוכמות הם רק
כרקחות וטבוחות ואופות, לעומת זאת במורה הנבוכים כותב הרמב"ם כי יש חובה
ללמוד את כל אותם חוכמות חול, אבל עד רקחות ואופות הוא לא הגיע.
5- בתשובות נכתב
במפורש כי הם לא נכתבו בכתב יד הרמב"ם.
6- בתשובות עצמם
הרמב"ם מכנה את עצמו כחולה שאין בו סכנה, והוא לא יכול לכתוב כלום, אדם שזה
תיאורו, איננו ראוי לכתוב או להכתיב איגרות ותשובות.
7- הרמב"ם ידוע
בכל העולם ככותב בעל לשון צח ובהיר, הוא כותב בצורה ממוקדת ותמציתית את דעתו, וכך
מצאנו בכל שאר תשובותיו שכתב לשאר השואלים, ואילו בתשובות הנ"ל הכותב כתב
בלעגי שפה, מילים מעורפלות ולא ברורות, והגדרות הלכתיות נטולות הגדרה.
להלן רשימת טיעונים
התומכים בייחוס תשובות חכמי לוניל לרמב"ם
1- כל חכמי אותו הדור
בסביבות לוניל (פרובאנס) דנו בתשובות מכאן שאותם תשובות היו מפורסמות וידועות.
2- בנו של
הרמב"ם ר' אברהם, מזכיר את התשובות, מכאן שגם במשפחת הרמב"ם היו אותם
תשובות ידועות.
3- הכותב כותב בצורה
בטוחה וקולחת, הוא אינו מהסס לתקן את נוסחאות הרמב"ם במשנ"ת, ורק
הרמב"ם בעצמו יעיז לתקן את נוסחת ספריו.
4- כל התשובות
והאיגרות של חכמי לוניל תומכות ומעידות זו על זו, והם נשלחו בפרק זמן אחד ללוניל.
5- הגיע לידינו כתב
יד ר' יהונתן הכהן מלוניל, בו הוא מודה לרמב"ם על ששלח להם את שני החלקים
הראשונים של מורה הנבוכים, מכאן שהרמב"ם השיב לשואלים מלוניל.
***
עד כעת סקרנו את שתי
השיטות שנאמרו בסוגיה, והשתדלנו להציג את הדברים כראוי ללא משוא פנים.
אם ננסה להתחקות אחרי
שני המלומדים הנ"ל, נגלה כי כל אחד תומך בראיותיו, והוא מתעלם מראיות חברו,
הרב קאפח מתמקד בצד הענייני העיוני והוא לא מתייחס לראיות ההיסטוריות, ואילו הרב
שילת מתמקד בצד ההיסטורי, והוא מתעלם לגמרי מהפן העיוני, וכי אם נגלה תשובות בהם
יהיה כותב עם הארץ, ויוכיחו הכתבים כי תשובות אלה יצאו מביתו של הרמב"ם,
נעבור על הדבר בשתיקה ולא ניתן הסבר לצד העיוני.
כמובן שהרב שילת
מתייחס לכך, והוא מכנה את הרמב"ם כשברי לוחות, אבל אין בדברים נחת, כי עדיין
הכותב כותב בכוונה תחילה דרשות מוטעות ולשון עילגת, ולייחס לרמב"ם זאת כשברי
לוחות אין נחת.
***
נראה כי דברי שני
המלומדים צדקו, אבל הדברים התרחשו בצורה שונה ממה שהם כתבו.
צודק הרב קאפח כי לא
הרמב"ם כתב זאת, ולא הרמב"ם סיגנן זאת, ולא הרמב"ם הכתיב זאת לבן
אחותו (הוא היה כותב המכתבים בזקנותו של הרמב"ם), אבל גם צודק הרב שילת כי
הכתבים יצאו מביתו של הרמב"ם, וגם ר' אברהם בנו ידע עליהם והכירם.
הא כיצד
הגיעו כמה כתבים
מלוניל לרמב"ם, הרמב"ם לא הרגיש טוב והוא השאיר את הכתבים בביתו, הוא
שכב כחולה שאין בו סכנה, בודאי שלעיין ולכתוב הוא לא יכל.
חכמי לוניל דחקו
ברמב"ם ושלחו לו עוד מכתבים, ואז הרמב"ם ציוה על בן אחותו (או מישהו
אחר) לכתוב תשובות.
נראה ברור כי סגנון
התשובות ורוחם ושיחם הוא של אותו בן משפחה כותב, אותו בן אחותו גם התייעץ עם
הרמב"ם בקלישות, אבל סגנונו ולמדנותו הם המופיעים בתשובות, וסגנון דודו
הרמב"ם לא משתקף ולא מתבטא בתשובות ובאיגרות כלל וכלל.
אם ניקח לדוגמה את
התשובה על מעמידין דלתות ואח"כ קובעין מזוזה, בן אחותו אולי
התייעץ עם הדוד מה לכתוב, ואולי הרמב"ם השיב לו ברמיזה כי אין
לדמות את דברי רב יהודה לרב נחמן, אבל כל התשובה וסגנונה ודרשותיה הם מעשה ידיו של
אותו בן אחות, הרמב"ם לא ראה את התשובה, ובודאי שהוא לא סיגנן זאת.
בתשובות למורה
הנבוכים אותו בן משפחה גם התבלבל, כפי שמתאונן ר"ש כי הרמב"ם לא השיב לו
כראוי, הוא שאל שאלה אחת והרמב"ם השיב לו תשובה אחרת, ראה הקדמת הרב קאפח
למורה הנבוכים עמ' 25.
רק בצורה הזאת נוכל
ליישב את כל הראיות של הרב קאפח והרב שילת כאחד, כי דברי שניהם צודקים, אבל האמת
נמצאת בצורה שונה ממה שכתבו.
מכיוון
שהגענו עד הלום, נראה כי אין לייחס חשיבות מרובה לכל אותם תשובות ואיגרות, אין
ללמוד מהם כלום, ובודאי שאין לעקם את השכל להתאמץ להצדיק אותם, כל תשובה מהתשובות
הנ"ל צריכה בדיקה וחקירה, כבר נמצא בתשובות פגם וזיוף, הם לא יצאו מידי
הרמב"ם, לא הרמב"ם כתבם או הכתיבם, ולפיכך צריך לתת להם את המשקל המתאים
להם, ולא מעבר לכך בכלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה