א.
תיקנו חכמים לברך ברכות אלו בכל יום: 1. בשעה שיתעורר יברך אלהי הנשמה. 2.
כששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה. 3. כשלובש בגדיו יברך מלביש ערומים. 4.
כשמניח סדינו על ראשו [או חובש כיפה] יברך עוטר ישראל בתפארה. 5. כשמעביר ידיו על
עיניו יברך פוקח עיוורים. 6. כשיישב על מיטתו יברך מתיר אסורים. 7. כשמוריד רגליו
מן המיטה ומניחם על הארץ יברך רוקע הארץ על המים. 8. כשעומד יברך זוקף כפופים. 9.
כשנוטל ידיו יברך תחילה על נטילת ידיים. 10. כשרוחץ פניו יברך המעביר שינה מעיני
ותנומה מעפעפי; יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי, שתרגילני לדבר מצוה... 11.
אחר שייצא מבית הכסא יברך אשר יצר. 12. כשחוגר חגורו יברך אוזר ישראל בגבורה. 13.
כשנועל מנעלו יברך שעשה לי כל צרכי. 14. כשמהלך לצאת לדרך יברך המכין מצעדי גבר.
ומברך אדם בכל יום ללא עשיית פעולה: 15. שלא עשני גוי. 16. שלא עשני עבד. 17. שלא
עשני אישה[א].
ב.
ברכות השחר יברך אותם מיד כשיתעורר משנתו, גם קודם נטילת ידים, כי נטילת
ידים שחרית היא משום קריאת שמע ותפילה (יתבאר להלן בפרק ג), אבל לשאר ברכות לא
תיקנו חכמים נטילת ידים, ומותר לברך ברכות ללא נטילת ידים. ואין לומר שאין ידיו
נקיות, כי רק אם יש על ידיו טינוף של צואה או מי רגלים אסור לברך, אבל סתם טינוף,
אינו יכול לגרום לביטול אמירת ברכות. ואין לחשוש שמא נגע בלילה במקום מכוסה, מפני
שנגיעה זו אינה אוסרת אמירת ברכות, וגם חכמים תיקנו לברך על נטילת ידים בסוף ברכות
השחר, למרות שבזמנם ישנו ערומים וודאי נגע במקומות מכוסים[ב].
ועוד נבאר (בפרק ג) שאם נגע במקום מכוסה, אינו צריך ליטול ידים על נגיעה זו[ג].
ג.
שבע עשרה ברכות אלו, אין להן סדר, אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה
בשבילו, בשעתו. כיצד - הרי שחגר חגורו והוא על מיטתו, מברך אוזר ישראל; שמע קול
התרנגול אחר כך, מברך הנותן לשכווי בינה. וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה, אינו מברך
אותה[ד].
ד.
כיצד: לן בכסותו, אינו מברך כשעומד מלביש ערומים; הלך יחף, אינו מברך שעשה
לי כל צרכי. ביום הכיפורים ותשעה באב, שאין שם רחיצה, אינו מברך על נטילת ידיים,
ולא המעביר שינה. אם לא נכנס לבית הכיסא, אינו מברך אשר יצר את האדם. וכן שאר
ברכות אלו[ה].
ה.
בתקופת הרמב"ם נהגו העם ברוב המקומות, לברך את ברכות השחר כולן זו אחר
זו בבית הכנסת, בין נתחייבו בהן, בין לא נתחייבו בהן. והרמב"ם כתב על מנהג
זה: וטעות היא בידם, ואין ראוי לעשות כן. ולא יברך אדם ברכה, אלא אם כן נתחייב בה[ו].
ו.
לפיכך, בימינו שאין תרנגולים מצוים בעיר, מי שלא שמע את קול התרנגול בבוקר,
לא יברך הנותן לשכוי בינה, ואם בירך למרות שלא שמע, הרי זו ברכה לבטלה. וכן אם הוא
סומא לא יברך פוקח עורים. ואם הוא חרש לא יברך הנותן לשכוי בינה[ז].
ז.
עבר ולא בירך את הברכות בשעת עשיית הפעולות, יכול לברך את הברכות אח"כ,
וידלג על הברכות שלא התחייב בהם[ח].
ח.
כל הברכות כולן, אף על פי שבירך ויצא ידי חובתו, מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו
ידי חובתם כדי להוציאם - חוץ מברכת ההנאה שאין בה מצוה, כגון ברכת הפת או הפרי או
המשקה או הריח, שאינו מברך לאחרים אלא אם כן נהנה עימהם [ברכת הנאה שיש בה מצוה,
מברך לאחרים]. לפיכך יכול ש"ץ לברך בבית הכנסת את ברכות השחר להוציא אחרים
ידי חובתם, והוא שיש שם אחרים שלא יצאו ידי חובתם ומתכוונים לצאת בברכותיו, אבל אם
כולם יצאו ידי חובה, או שהם מתכוונים לצאת בברכת עצמם, אם כבר בירך את הברכות
בביתו, אסור לו לכפול את ברכות השחר בבית הכנסת לבטלה[ט].
ט.
ברכות השחר תיקנו חכמים לאומרם בשעה שיתעורר בסוף שנתו, וזמנן מחצות הלילה
עד סוף שעה רביעית שהיא שליש היום. לפיכך אם השכים מחצות והלאה, ואין בדעתו לחזור
לישן, יברך אז את ברכות השחר[י]. וכן מי שעבר ולא בירך בשעת עשיית הפעולות בבוקר השכם, יכול לברך את הברכות שהתחייב בהם עד סוף שעה רביעית. אבל
אם שמע את קול התרנגול לאחר ארבע שעות זמניות, לא יברך אז הנותן לשכוי, כי הברכה
היא על הבחנתו בין יום ללילה, וכעת אינו זמן הבחנה בין יום ללילה, אלא הוא אמצע
היום[יא].
י.
אסור לתקן ברכות נוספות שלא תיקנו חכמי התלמוד, כי אין לנו סמכות לתקן
ברכות, לפיכך לא יברך ברכת 'הנותן ליעף כח', וכן אישה לא תברך 'שעשני כרצונו'[יב].
יא. חייב אדם לברך בכל יום ברכות התורה, ואלו הן: ... אשר
קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה. הערב נא ה' אלוהינו את דברי תורתך...
בא"י נותן התורה. ... אשר בחר בנו מכל העמים ... בא"י נותן התורה. וצריך
לקרוא מעט דברי תורה לאחריהם, לפיכך יקרא לאחריהם פסוק מהתורה, או פרשת צו וברכת
כהנים. ברכות אלה פוטרות את הלימוד שילמד במשך היום והלילה, ולגביהן הלילה נמשך
אחרי היום[יג].
יב.
ברכת מתיר אסורים יברך כשישב, מפני שאז מניע עצמותיו שהיו כל הלילה כפותים,
וברכת זוקף כפופים יברך כשיעמוד, מפני שאז זוקף את קומתו הכפופה, וכיון שיש כאן
הודאה על שתי טובות שעשה עימנו ה', גם אם קדם ובירך זוקף כפופים יחזור ויברך מתיר
אסורים, ואין לומר שהנעת עצמותיו ופעילותם כלולה בכלל זקיפות קומתו[יד].
יג.
ברכת המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי; מחוברת ליהי רצון - יהי רצון מלפניך
ה' אלוהי ואלוהי אבותי, שתרגילני לדבר מצוה... ברוך אתה ה', גומל חסדים טובים.
לפיכך אם שמע את הברכה מאדם אחר, יענה אמן רק בסיום יהי רצון, בא"י גומל
חסדים טובים. אבל ברכות התורה הם שלש ברכות, לפיכך אם שמע את הברכות מאדם אחר,
יענה אמן לאחר כל ברכה[טו].
יד.
הנעור כל הלילה לא יברך ברכות השחר, כי לא התחייב בהם, ואם יברכם הם ברכה
לבטלה. אבל יברך שלא עשני גוי, עבד, ואישה, וברכות התורה, כי ברכות אלו חובה לברכם
בכל יום גם ללא עשיית פעולה. ודבר ברור שיברך על נטילת ידים, כי צריך ליטול ידיו
לקריאת שמע ותפילה, וחייב לברך לפני הנטילה[טז].
טו. ברכות השחר תיקנו חכמים לאומרם בשעה שיתעורר בסוף שנתו,
אבל אם השכים לאחר חצות [וכ"ש קודם חצות] ולמד תורה וחזר לישן, יברך ברכות
השחר וברכות התורה[יז] ונטילת ידים רק
כשיתעורר בסוף שנתו. ואם השכים לקרוא בתורה בין קודם עלות השחר ובין לאחריו, ואין
דעתו לחזור לישון, יברך ברכות השחר, ויטול ידיו[יח],
ויברך ברכות התורה וילמד ויתפלל, ולגבי אדם זה היום התחיל בסוף שנתו[יט].
טז. הישן ביום, אפילו כמה שעות, אינו מברך אלהי הנשמה, ולא
שאר ברכות השחר, ולא ברכות התורה, כי ברכות אלו תיקנו חכמים לאומרם כשיתעורר משינת
הלילה, שאז הוא זמן שינה אצל כל אדם[כ].
יז.
לא בירך ברכות השחר קודם התפילה, יברך אותם לאחר התפילה, עד סוף ארבע שעות,
אבל לא יברך אז ברכות התורה, כי כבר נפטר בברכת אהבת עולם, שיש בה בקשה על לימוד
תורה [ותן בליבנו להבין להשכיל ...], וקריאת שמע שקורא מיד לאחר ברכת אהבת עולם,
נחשבת שקרא דברי תורה לאחר ברכות התורה. אבל לא נפטר מברכת אלהי הנשמה בברכת מחיה
המתים, כי בברכת אלהי הנשמה יש גם הודאה על המצאות הנשמה בתוכנו בזמן שאנו חיים,
והודאה זו אינה נמצאת בברכת מחיה המתים[כא].
יח. הזמינוהו לקרוא בתורה קודם שיברך ברכות התורה, יעלה
לתורה ויברך את ברכת אשר בחר בנו ויקרא בתורה, שכיון שיש בברכה זו הודאה על נתינת
התורה, מותר לו לקרוא בתורה [כמו אם בירך אהבת עולם], ולאחר הקריאה בתורה יברך
לעצמו את שתי ברכות התורה שנותרו לו, על דברי תורה, הערב נא, ויקרא אחריהם פסוק או
פרשת צו או ברכת כהנים וכדו'[כב].
יט. אלו הקטעים שיאמר ב'סדר הנהגת הבוקר' בסידור: ברכת אשר
יצר אם נפנה לנקביו, אלהי הנשמה, ברכות השחר אלו שהתחייב בהם, יהי רצון הראשון
הסמוך לברכת המעביר שינה, יהי רצון השני להינצל מדברים רעים, ברכות התורה, פרשת צו
וברכת כהנים[כג].
כ.
בנוסח הרמב"ם וסידורי תימן העתיקים 'תכאליל', מופיע יהי רצון בלשון
יחיד "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי, שתרגילני לדבר מצוה, ואל
תרגילני לדבר עבירה, ותשלט בי יצר טוב, ואל תשלט בי יצר רע, ותחזקני במצוותיך,
ותיתן חלקי בתורתך, ותיתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני
חסדים טובים מלפניך..." וכך ראוי לאומרו, ולא בלשון רבים כפי שנכתב בסידורים
מאוחרים[כד].
כא. שאר הקטעים המופיעים ב'סדר הנהגת הבוקר' בסידור, אין
חובה לאומרם, לפיכך אם הוא ממהר כגון שנחפז למלאכתו, או שרצה להגות בתורה, יכול
שלא לאומרם, ועדיף שיאמר מעט בכוונה, מהרבה קטעים במרוצה וללא כוונה[כה].
כב. לאחר הפזמון 'אדון העולמים' מופיעה בקשה 'יהי רצון',
ובסופה הובא פסוק יהיו לרצון אמרי פי וכו', ואסור לאומרו קודם שיברך ברכות התורה.
וכן אסור לומר את פסוקי הקרבנות המופיעים בקטע רבון העולמים. וכן אם השכים לומר
אשמורות (סליחות), יקדים לברך ברכות התורה בכדי שיהיה מותר לו להזכיר את הפסוקים
שבאשמורות. וכבר נשאל הרמב"ם, על מי שאומר תפילת רשות או שבח או פסוקים או
מזמורים קודם עלות השחר, האם חייב לברך לפני כן ברכות התורה? והשיב, שצריך לברך
ברכות התורה קודם, אפילו קרא רק פסוק אחד[כו].
כג.
כתב הרמב"ם בנוסח התפילה, שאחר ברכות התורה נהגו העם לומר "פרשת
צו וברכת כהנים, אלו דברים שאין להם שיעור, אמר רבי זירא, תנא דבי אליהו, אמר רבי
אלעזר, לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר, לפיכך אנו חייבים להודות, אתה הוא קודם שנברא
העולם, אתה הוא ה' לבדך... ברוך ה' לעולם אמן ואמן". ומי שירצה לקיים את מנהג
העם, הרי זה משובח[כז].
כד. ציבור שנהגו לומר את ברכות השחר וברכות התורה והקטעים
שלאחר מכן [פרשת צו וכו'] יחדיו בבית הכנסת, אינם צריכים לעמוד, ומנהג תימן לעמוד
רק לאמירת המהולל וברוך שאמר, ולא קודם לכן.
[ו] תפילה ז,ט. בהלכה שלפנינו יש שני
ענינים א- מנהג העם לברך בבית הכנסת, ועל כך כתב הרמב"ם, טעות ואין ראוי
לעשות כן. ב- בין נתחייבו בין לא נתחייבו, ועל כך כתב הרמב"ם, ולא יברך אדם
ברכה אלא אם כן נתחייב בה, והיא ברכה לבטלה.
[ח] שו"ת ראב"ם פג פריימן. וזה לשונו: ואע״פ
שתיקנו שתאמרם תיכף לתנועות ולמעשים האלה, הרי אם יאחרו ויאמרו אותן בבית הכנסת
אין זו ברכה לבטלה לפי הרוב. [כוונתו שבאותן ברכות שהתחייב, אם איחר ואמרן בבית
הכנסת, אינן ברכה לבטלה, וכך ביאר ראב"ם בהמשך התשובה, ראה שם].
[ט] ברכות א,י. שו"ת ראב"ם פג, פריימן, עמ'
124. וזה לשון ראב"ם: "ומי שטוען לאמירת הברכות הנזכרות בבית הכנסת
ברבים כפי המנהג הפשוט, במה שאמרו ז״ל, כל הברכות אע״פ שיצא מוציא, ושרוב הקהל אינם
יודעים את הברכות האלה בע״פ, ואם לא ישמעון בבית הכנסת לא יברכו, הרי יאמר לטוען
הזה: ומנין ברור לך, שהשומעים חייבים בברכות האלה שתאמרנה כלן, עד שאתה טוען במה
שאמרו כל הברכות אע״פ שיצא מוציא. מה שמתחייב מן הטענה הזאת הוא שיברכו מה שודאי אצלך
שהשומע חייב בו, לא מה שאתה מסופק בו, והרי כאן בהרבה דברים אינו חייב כמו שבארנו".
ע"כ. ומדבריו למדנו, שבמקום שודאי יש מי שיצא בברכות הש"ץ בבית הכנסת,
יכול לברך אותם כדי להוציאו ידי חובה.
[י] אף ברכת הנותן לשכוי בינה כך דינה, ואם אין בדעתו לחזור לישן,
ושמע את קריאת התרנגול לאחר חצות, יברך.
ולעומת זאת, לפי השו"ע לא יברך הנותן
לשכוי בינה עד שיאור היום, והמשנ"ב הביא את דעת החולקים שיברך אף קודם שיאור
היום, ואח"כ הביא עוד דעה שצריך שישמע את קול התרנגול ורק אז יברך [כשיטת
הרמב"ם], ובדיעבד אף אם לא שמע יברך.
וזה לשון השו"ע סימן מז סעיף יג: המשכים
קודם אור היום, מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד שימתין
מלאומרה עד שיאור היום.
וכתב המשנ"ב בס"ק לא: והאחרונים
הסכימו שגם ברכה זו יכול לברך אפילו קודם שיאיר היום. אך י"א שלכתחלה יש
ליזהר שלא לברך אותה קודם שיאיר היום אם לא ששמע קול תרנגול. ובדיעבד יצא אפילו לא
שמע קול תרנגול. ודוקא שיברך אותה מחצות לילה ואילך אבל קודם חצות אפילו בדיעבד
יחזור ויברך ואפילו אם שמע קול תרנגול.
[יג] תפילה ז,י-יא. וזה לשון המעשה רוקח הלכות תפילה ז,י:
ואפילו כשקורא בלילה, לא נאמר שהלילה מהיום האחר הוא, שיצטרך לחזור ולברך,
שאע"פ שבשאר הדברים היום הולך אחר הלילה, גבי קריאה [קריאה בתורה] הלילה הולך
אחר היום, כדאמרינן בירושלמי, א"ר יוחנן אנן אגירי דיממא אנן יזפינן ביממא
ופרעינן בליליא, כלומר מי שהוא שכיר אין לו להתבטל ממלאכתו כל היום וכו', ומה שאנו
מתבטלים ממנה ביום הוא כמו הלואה אצלינו ואנחנו פורעים אותה בלילה, הנה שקריאת
הלילה היא מהיום ההוא, ולפיכך בברכה שבירך בבקר להפטר במה שלומד ביום, באותה ברכה
נפטר ג"כ במה שלומד בלילה ע"כ, והך לישנא דירושלמי איתיה נמי בתלמודא
דידן בעירובין פ' הדר דף ס"ה, א"ר נחמן בר יצחק, אנן פועלי דיממי אנן,
רב אחא בר יעקב יזיף ופרע, ופי' רש"י פעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע
קביעות עתו בלילה.
[יד] כתב הטור או"ח סימן מו: וראיתי בסדור רב עמרם כיון שבירך
זוקף כפופים אין לברך מתיר אסורים. ואיני יודע למה דהא בגמרא מפרש כל אחת ואחת למה
נתקנה. כתב הב"י שם: כלומר כשיושב על המיטה ומותח עצמותיו מברך מתיר אסורים מפני
שמניע עצמותיו שהיו כל הלילה כפותים וכשעומד על עמדו מברך זוקף כפופים מפני שהיתה
קומתו כפופה כל הלילה. ע"כ. הב"י הכריע כמו רב עמרם ולא כמו הטור, ואנו
הכרענו כמו הטור, וכפי שביארנו הטעם, שיש כאן שתי טובות.
[יז] אין לומר שיברך את ברכות התורה בחצות, מפני שאז כבר
ישן את רוב שנתו, ולכאורה לגבי אדם זה כבר התחיל היום, אלא יש להשוות את ברכות
התורה לברכות השחר, ויברך אותם רק כשיתעורר בסוף שנתו, מפני שהם ברכות השבח, כמו
ברכות השחר, וחכמים הסדירו אמירתם כשיתעורר בסוף שנתו. וכך יש לדייק מלשון
הרמב"ם שכתב, (תפילה ז,י) המשכים לקרוא בתורה... מברך ברכות התורה..., משמע
מלשונו, דוקא אם משכים ואין בדעתו לחזור לישן. וראה פרק יז הערה כח, שם הוכחנו
שברכות התורה הם ברכות השבח.
[יח] למרות שלא תיקנו חכמים נטילת ידים ללימוד תורה, אבל כיון שלומד
לפני התפילה, יקדים ליטול לפני הלימוד, ונמצא שירויח שילמד כשידיו נקיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה