א.
כבר ביארנו בפרק יט הלכה ז, שבזמן חזרת התפילה צריך שיהיו לכל הפחות תשעה השומעים את הש"ץ, לפיכך
לא יתחיל ש"ץ חזרת התפילה עד שיגמרו לכל הפחות תשעה להתפלל את תפילת הלחש[א]. ואם בזמן חזרת הש"ץ, הציבור אינו מקשיב לברכות
הש"ץ, ואין תשעה שומעים ועונים אמן, ברכות הש"ץ הם כמעט לבטלה, ויתפללו
תפילה אחת כתקנת הרמב"ם וימנעו חילול ה' בתפילה[ב].
ב.
נוהגים להמתין לגדול שבציבור עד שיסים תפילתו, ורק אז יתחיל הש"ץ בחזרה,
והגדול אסור לו להאריך בתפילה יותר מדי בזמן שהוא מתפלל בציבור[ג].
ג.
כל מי שמתפלל שתי תפילות רצופות, צריך להמתין בין התפילות כדי שתתיישב דעתו
עליו [כמה שניות][ד], לפיכך צריך
הש"ץ להמתין בין תפילת הלחש לחזרת התפילה, ויתחיל את החזרה מתחילת הברכות,
כלומר ברוך אתה ה'[ה],
ונהגו שיתחיל מ'ה' שפתי תפתח'.
ד.
בחזרת הש"ץ יעמדו הציבור לכיוון הרוח שבה מתפללים[ו], ויענו אמן בסוף כל
ברכה, ולא יקראו בספר ולא ידברו שיחה בטילה, אלא יתנו את לבם למה שאומר הש"ץ.
וישתדלו לכוון במשך כל תפילתו, ואין צורך להסתכל בסידור, מפני שאינם מתפללים בעצמם.
ואסור לומר ברוך הוא וברוך שמו בחזרת הש"ץ ובשאר הברכות, מפני שחז"ל לא
תיקנו זאת, והוא הפסק בברכות[ז].
ה.
לא יתחיל הש"ץ ברכה אחרת עד שיענו רוב הציבור אמן, ואם התחיל ברכה אחרת
אסור לציבור לענות אמן, והעוון עליו[ח].
ו.
כשיגיע ש"ץ לקדושה, יכולים הציבור לחזור למקום שעמדו בו בתפילת הלחש,
ואינו חובה, ויכולים להמשיך לעמוד במקום שכלו בו ג' הפסיעות[ט]. אבל הש"ץ לא
יחזור עד סוף תפילת
החזרה, מפני שאסור לו לפסוע באמצע תפילתו.
ז.
נהגו לכוון את הרגלים זו בצד זו כשאומרים קדושה כמו בזמן התפילה[י]. ונהגו להגביה
עקביהם בזמן אמירת קדוש קדוש קדוש. ואין מנהגים אלה חובה. אבל לא נהגו לכרוע בזמן
אמירת ברוך כבוד... וימלוך... וגם חכמים לא תיקנו זאת.
ח.
ש"ץ לעולם אומר נקדישך[יא],
ונהגו לומר במוסף ובנעילה כתר, ומי שידקדק לומר נקדישך תמיד כנוסח הרמב"ם הרי
זה משובח. והש"ץ אומר את הקדושה לבדו[יב], והציבור עונים,
והוא יענה עמהם בלחש, אבל לא יאמר את העניות אח"כ בפני עצמו בקול רם[יג].
ט.
כשיגיע ש"ץ למודים הציבור ישחו מעט, ולא ישחו יותר מדי, ויאמרו מודים
דרבנן עד המילים על שאנו מודים לך, ולא יחתמו ברוך אל ההודאות[יד], והש"ץ ימשיך
להתפלל כדרכו מודים בקול רם. ומי שעומד בתפילת שמונה עשרה ושמע את הש"ץ אומר
מודים, אסור לו לשחות עם הציבור, מפני שאסור לו לעזוב את מצוותו לטובת מצווה אחרת[טו].
י.
בסיום ברכת שים שלום, יאמר הש"ץ המברך את עמו ישראל בשלום, ויענה אמן
ביחד עם הציבור, מפני שהיא ברכה אחרונה שהיא סוף ברכותיו[טז]. ולא נהגו שיאמר
פסוק יהיו לרצון לא בלחש ולא בקול רם. ולא יפסע ג' פסיעות לאחריו.
יא. ביום התענית אומרים עננו, והיחיד אומרה בשומע תפילה,
והש"ץ אומרה ברכה בפני עצמה. ואף מי שאינו מתענה אומרה, מפני שהיא מנוסח התפילה של יום התענית[יז]. ואין צריך שיהיו
עשרה מתענים כדי שש"ץ יאמר עננו ברכה בפני עצמה. טעה הש"ץ ולא אמר עננו,
אם נזכר קודם שחתם את הברכה שלאחריה בא"י רופא חולי עמו ישראל, חוזר ואומר
עננו וממשיך רפאנו. ואם כבר חתם, יאמרה בשומע תפילה בלא חתימה בשם ומלכות. ואם שכח
גם בשומע תפילה יאמרה בסוף התפילה קודם יהיו לרצון בלא חתימה בשם ומלכות. ואם שכח
גם שם אינו חוזר[יח].
יב.
אם אין רוב מנין [ששה בני אדם] שלא התפללו, לא יתפללו תפילת הציבור[יט]. ולא יאמרו ביחד
עם הש"ץ עד קדושה ושאר התפילה בלחש, אלא יתפללו את כל התפילה כיחידים ללא
קדושה[כ].
יג.
כל מקום שאם טעה בו היחיד חוזר ומתפלל, כך יעשה שליח ציבור, ואם טעה חוזר. חוץ
משחרית של ר"ח שאם טעה ולא אמר יעלה ויבוא אינו חוזר, ויסמוך על הזכרת
ר"ח שבמוסף, משום טורח ציבור. וכך הדין בחוה"מ, שאם שכח יעלה ויבוא
בשחרית לא יחזור, ויסמוך על הזכרת המועד במוסף, משום טורח ציבור[כא]. נזכר קודם שהשלים
תפילתו, חוזר לרצה ויאמר יעלה ויבוא[כב].
יד.
מי שאינו עוסק במצוה, ואינו לומד או מתפלל, חייב לענות עם הציבור אמן וקדושה
וישחה עם הציבור במודים[כג].
ואם הוא עוסק במצוה, ומתפלל או לומד, לא יעזוב מצוותו, ולא יענה שום ענייה[כד].
טו. היה מתפלל שחרית, וסיים את ברכת מחיה המתים, ושמע את הציבור
עונים על קדושת מוסף, לא יעזוב מצוותו, ולא יענה עמהם על הקדושה. וכל שכן אם ענו
את קדושת היוצר שלא יענה[כה].
טז. בתקופת הראשונים התחיל להתפשט אצל יהודי ארצות המזרח מנהג,
להתפלל תפילה אחת ביחד עם הש"ץ, ולא היו מתפללים לחש וחזרה[כו]. וכך נהגו יהודי
תימן במוסף של שבת ויום טוב, ובמנחה בין בחול בין בשבת, כמו שכתב מהרי"ץ
בתשובתו[כז]. ויש שנהגו כך גם
בשחרית של יום חול משום שמיהרו למלאכתם. ובתקופה האחרונה התחילו יהודי תימן
הפוסקים לפי הרמב"ם לנהוג כך בכל התפילות, גם בתפילת שחרית של שבת. זולתי
בתפילות יום הכיפורים שמתפללים לחש וחזרה, משום שצריך היחיד להתוודות על עוונותיו,
ודבר זה יכול להיעשות רק אם יתפלל בלחש ויתוודה.
יז.
מנהג זה של תפילה אחת בקול רם ביחד עם הש"ץ, התקבל אצל רבנו הרמב"ם
באהדה וחיבה, מפני שראה שהציבור אינם מקשיבים לברכות הש"ץ בחזרה, ונוהגים
בחזרת התפילה בזלזול, וברכות הש"ץ לבטלה, לפיכך תיקן שביום שבת יתפללו תפילה
אחת בשחרית ובמוסף, כשיש ציבור מרובה, וביום חול יתפללו לחש וחזרה, כשיש ציבור
מועט ורציני[כח].
יח. כשמתפללים תפילה אחת ביחד עם הש"ץ, צריכים הציבור
להתפלל עם הש"ץ את כל התפילה מילה במילה מתחילה ועד סוף, ואסור להם להקדימו, מפני
שהמתפלל בציבור אסור לו להקדים תפילתו לתפילת הציבור. ואם לאחר שענו הקדושה בברכה
שלישית, עזבו את הש"ץ והתפללו לעצמם, נהגו שלא כהוגן, מפני שתפילתם מקצתה
תפילת ציבור ומקצתה תפילת יחיד[כט].
ויענו הציבור את הקדושה לאחר ברכת מחיה המתים, וישאו הכהנים את ידיהם לאחר ברכת
ההודאה, ואינו נחשב הפסק, מפני שהם מתפללים תפילת ציבור ולא תפילת יחיד, והם
מצרפים עצמם לתפילת הציבור עם כל התוספות שבה. ואם הקדים את הש"ץ ג' תיבות
יענה אמן בסוף כל ברכה, וכך המנהג מפורסם בתפילה אחת, ובברכות של קריאת שמע
בציבור, ובברכת המזון בזימון[ל].
יט. כשמתפללים תפילה אחת בקול רם ביחד עם הש"ץ, בסוף
הקדושה יאמר לדור ודור נגיד גדלך וכו' ביחד עם הש"ץ, ויעלה לו לברכת אתה קדוש
[כשם שנוסח זה נחשב לש"ץ כברכת אתה קדוש, כך ייחשב הדבר ליחיד שיצטרף אליו],
ואם הקדים ג' תיבות לפני הש"ץ, יענה אמן לאחר בא"י האל הקדוש. וכן בעשרת
ימי תשובה שמוסיפים ובכן יתקדש שמך וכו' יאמר את כל התוספת ביחד עם הש"ץ עד
בא"י המלך הקדוש[לא].
וכן בתעניות כשמתפללים תפילה אחת, יאמר עננו ביחד עם הש"ץ כברכה בפני עצמה
בין גואל לרופא[לב].
כ.
ביום הכיפורים יתפללו לחש וחזרה, משום הוידוי, שהיחיד אומרו בסוף התפילה,
והש"ץ אומרו באמצע הברכה. וצריך היחיד להתוודות בלשונו על עוונותיו, ודבר זה
אי אפשר לעשותו בתפילה אחת[לג].
[ב] וזה לשון הרמב"ם בשו"ת סימן רעו: ומה שהביאני לעשות כן
[לתקן תפילה אחת], הוא שכל בני אדם בעת תפלת שליח צבור אינם שמים לב למה שהוא
אומר, אלא משוחחים ויוצאים [מבית הכנסת] והוא מברך כמעט ברכה לבטלה כיון שאין
מאזין להם.
[ה] תפילה ט,ג.
[ו] לשון הרמב"ם בהלכות תפילה ט,ג והכל עומדים ושומעים,
ובשו"ת סימן רנח כתב שצריכים לעמוד כנגד הרוח שבה מתפללים.
[ז] חכמים בתלמוד תיקנו לענות אמן בסוף כל ברכה, ואם מוסיף עוד דברי
שבח, שלא לפי תקנת חכמים, מפסיק בתפילה שלא לצורך, מפני שאסור להוסיף על תקנות
חכמים. והטור בסימן קכד כתב ששמע את אביו הרא"ש אומר ברוך הוא וברוך שמו, אבל
גם הרא"ש לא כתב דבר זה בהוראותיו, כי הדבר לא נזכר בתלמוד.
[ט] כך היא משמעות ההלכה בהלכות תפילה ט,ד, שאין חובה לחזור למקום
שעמד בו בתחילה. לשון הכס"מ: וכשמגיע שליח ציבור לקדושה רצה חוזר רצה עומד
במקומו.
[י] בדברי הרמב"ם לא נזכר חובה להצמיד את רגליו בזמן הקדושה,
אולם דבר זה נזכר בדברי תרומת הדשן, הובא בב"י בסימן צה, ופסקו השו"ע קכה,ב.
והטעם, מפני שאנו מקדישים את ה' כמלאכים, ובעמידתינו אנו עומדים כמו המלאכים
להתדמות אליהם ככל האפשר. ולפיכך כתבנו נהגו, מפני שתוקף הדבר הוא מנהג ולא הלכה.
[יב] לשון הרמב"ם בהלכות תפילה ט,ד: ואומר קדושה, בברכה שלישית.
ובסדר התפילה כו כתב: שליח ציבור, מברך לעולם ברכה שלישית בנוסח זה. ע"כ.
משתמע מדבריו שנוסח הקדושה שייך לש"ץ ולא לציבור, והציבור רק עונים.
[יג] לשון הרמב"ם בסדר התפילה כו: וכל אלו הדברים שעונין הציבור,
הוא קורא עימהן; ולא יגביה קולו, בעת שהן עונין עימו.
[יד] תפילה ט,ד.
[יז] כך היא סברת הרמב"ם שכתב (תפילה ב,טז) בימי התעניות מוסיף
בשומע תפילה עננו וכו', מכאן שיום התענית הוא המחייב אמירת נוסח זה, ואינו אומר
ביום תעניתי, אלא ביום צום התענית הזה. וכמו שביום הכיפורים או בתשעה באב אם נאנס
ואינו יכול להתענות, יתפלל את תפילות יום הכיפורים או את התוספות שבתשעה באב, כך
בשאר תעניות הציבור, יאמר עננו למרות שאינו מתענה.
[יח] דין הש"ץ כדין היחיד.
[יט] לשון הרמב"ם בהלכות תפילה ח,ד: ואפילו היו מקצתן כבר התפללו,
ויצאו ידי חובתן - משלימין בהן עשרה: והוא, שיהיו רוב העשרה לא התפללו.
[כ] מה שכתבנו שלא יתפללו עד קדושה ביחד עם הש"ץ ושאר התפילה
בעצמם, משום שתפילה באופן זה אינה לא תפילת ציבור ולא תפילת יחיד, כי תפילת יחיד
כל אחד אומרה בפני עצמו, ותפילת ציבור כולם מתפללים יחדיו, ותפילה באופן זה אינה
כך, ואסור להתפלל שלא על פי תקנת חכמים. (ראב"ם המספיק לעובדי ה' עמוד
196-197)
ואין להקשות על כך מדברי הרמב"ם בהלכות
תפילה י,טז, מי שאיחר ואינו יכול להספיק לגמור תפילתו לפני שיגיע ש"ץ לקדושה,
יתפלל מילה במילה ביחד עם הש"ץ עד קדושה, ושאר התפילה יתפלל לעצמו. מפני ששם
יש עשרה המתפללים ביחד עם הש"ץ, ויש תפילת ציבור בלעדיו, והוא צרף עצמו
לציבור עד קדושה, ואילו אצלינו אין תפילת ציבור, אלא חצי תפילת ציבור חצי תפילה
יחיד, ואסור להתפלל כך.
ולעומת זאת הרמ"א קכד,ב התיר להתפלל כך
בשעת הדחק שירא שיעבור זמן התפילה. ולדעת הרמב"ם יתפללו את כל התפילה ביחד עם
הש"ץ, ולא יתפללו רק חצי תפילה עם הש"ץ.
וראה עוד שו"ע סט,א שכתב, אם התפללו
הציבור כיחידים והתאסף מנין, יאמרו ברכת יוצר וג' ברכות ראשונות של תפילת עמידה
כתפילת ציבור, ותהיה תפילת ציבור בדילוג, וזהו פורס על שמע לפי פירוש רש"י.
וכבר ביארנו במאמר "פורסין על שמע" כי לדעת הרמב"ם אינו, ואם
התפללו כיחידים פרחה מהם חובת תפילה, ושוב אינם יכולים להתפלל בציבור, כי אין ששה
שלא התפללו. ועוד שאין עושין תפילת ציבור בדילוגים, אלא ברכות קרית שמע ותפילת
עמידה, מתחילה עד סוף, ביחד עם הש"ץ. וכבר היקשו רבים על שיטתו.
[כא] מכיון שהטעם משום טורח ציבור, אף אם הש"ץ של שחרית אינו
הש"ץ של מוסף, ישמע ממנו ויצא ידי חובתו, ולא יחזור שוב להתפלל בציבור.
[כב] תפילה י,יב. הוספנו על דברי הרמב"ם את הטועה
בחוה"מ בשחרית, שיתקן את טעותו במוסף. ועוד הוספנו, שאם נזכר קודם שישלים
תפילתו חוזר לרצה, ולא יסמוך על מוסף.
[כג] ברכות א,יג. ויש להשוות את עניית הקדושה לכך, וכן ראוי לשחות ביחד
עם הציבור מודים. וראה פרק
כא הלכה כו, שם כתבנו
שיצרף עצמו לאמירת פסוק שמע ישראל של הציבור.
[כד] שו"ת קפ. ואף שהלומד תורה והזדמנה לפניו מצוה שאי אפשר
לקיימה ע"י אחרים, יקיים את המצוה ויחזור לתלמודו (תלמוד תורה ג,ד), עניית
קדיש וקדושה וברכות, אף אם הם חובה מחכמים, אבל אינם מצווה, לא של תורה ולא של
חכמים, ואין בכח דבר זה לחייבו להפסיק לימודו.
[כו] כפי שניתן ללמוד מתשובות הרמב"ם, ראה תשובה רנח, וראה עוד
בתשובה רנו, שכך נהגו בהרבה מקומות במוסף של ראש השנה.
[כז] פעולת צדיק ח"ג סי' קלז.
[כח] ראה תשובה רנו רנח ועוד.
[לא] כך היא שיטת מהר"י אביץ' בביאור דברי הרמב"ם, וכך
מסתבר, שכיון שיש תפילת הציבור, יכול להצטרף לנוסח הש"ץ, ויעלה לו לברכת אתה
קדוש, כשם שעולה הדבר לש"ץ.
אולם לשיטת מהר"י קאפח, יענה אמן לאחר האל
הקדוש, ויאמר בלחש את כל הנוסח של ברכת היחיד, אתה קדוש ושמך קדוש וכו'. הובאה
שיטתו בהלכות תפילה פרק י הערה לג.
[לב] אף כאן, זו היא שיטת מהר"י אביץ', וכך מסתבר, וכך נהגו בבית
כנסת אגודת אחים רמב"ם ברמת גן, מאז שיסדוהו עד לפני כמה שנים. ולשיטת
מהר"י קאפח צריך להתפלל בתעניות לחש וחזרה, בגלל אמירת עננו, שהיא שונה בין
הש"ץ האומרה ברכה בפני עצמה, ליחיד האומרה בתוך שומע תפילה.
מקור ההלכה שלפנינו הוא דברי הרמב"ם
בהלכות תפילה י,טז, אסור לו למתפלל בציבור, שיקדים תפילתו לתפילת הציבור. וראה
מאמר "עניית אמן לאחר שליח ציבור" שכתבנו שמותר להקדים ג' תיבות לפני
הש"ץ, אבל קטע שלם אסור להקדים לפניו. לפיכך כשמתפלל עם הש"ץ, אסור לומר
אתה קדוש או עננו בעצמו, אלא צריך להתפלל ביחד עם הש"ץ, ואף אתה קדוש ועננו
יאמר ביחד עמו, ולא יקדימנו או יאחרנו.
[לג] יהודי תימן הפוסקים לפי הרמב"ם, נהגו כולם ביום הכיפורים
להתפלל לחש וחזרה, משום הוידוי, וכפי שביארנו, עיקר התקנה של הוידוי, שיתוודה
היחיד בלשונו על עוונותיו, ודבר זה אי אפשר לעשותו בתפילה אחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה