ילקוט משה פרק כג - הלכות הזכרת גשמים, ושאילת גשמים, יעלה ויבוא ועננו

א.        כל ימות הגשמים, אומר בברכה שנייה מוריד הגשם; ובימות החמה, מוריד הטל. מאימתי אומר מוריד הגשם - מתפילת המוספין של יום טוב האחרון של חג סוכות [שמיני עצרת], עד תפילת שחרית של יום טוב הראשון של פסח; ומתפילת המוספין של יום טוב הראשון של פסח, אומר מוריד הטל[א]. ואין צריך להמתין להכרזת הש"ץ, ואף ללא הכרזה כך יאמר[ב]. התחיל לומר משיב הרוח בערבית של שמיני עצרת ולא המתין עד תפילת מוסף, אינו חוזר מפני שהוא זמן הגשם[ג]. ונהגו לומר תיקון הגשם בשמיני עצרת, ותיקון הטל בפסח, ואינו חובה[ד], ואם הזמן דחוק יתפללו מוסף ללא אמירתם.

ב.         מי שטעה בימות הגשמים, ולא אמר מוריד הגשם ולא מוריד הטל, אם נזכר קודם שיחתום בא"י מחיה המתים, חוזר ומזכיר משיב הרוח וממשיך את שאר הברכה כסדרה, ואם חתם[ה] חוזר לראש התפילה. ואם הזכיר הטל, אינו חוזר. ואם טעה בימות החמה, ואמר מוריד הגשם וחתם בא"י מחיה המתים, חוזר לראש. ואם לא הזכיר טל ולא גשם, אין מחזירין אותו, שאין הטל נעצר, ואינו צריך בקשה[ו].

ג.          בארץ ישראל מתחילים לשאול את הגשמים בברכת השנים מליל שביעי במרחשון[ז] עד ערב פסח, וממוצאי פסח עד סוכות מפסיקים לשאול. במצרים סוריה ועירק הסמוכים לארץ ישראל, ואקלימם זהה לאקלים ארץ ישראל, מתחילים לשאול את הגשמים מיום שישים אחרי תחילת תקופת תשרי, שהוא 23 בספטמבר, מפני שאינם זקוקים לגשמים מרובים כמו בארץ ישראל[ח].

ד.         מקומות שהן צריכים לגשמים גם בימות החמה[ט], כגון איי הים הרחוקים - שואלין את הגשמים בעת שהן צריכין להן, בשומע תפילה[י]. אבל מקומות שעונת הגשמים שלהם הפוכה מארץ ישראל, כגון בברזיל ואוסטרליה, ישאלו את הגשם בברכת השנים בעונת הגשמים שאצלם, ובקיץ שאצלם לא ישאלו את הגשמים, למרות שהוא זמן הגשמים בארץ ישראל[יא].

ה.         מי ששכח השאלה בברכת השנים - אם נזכר קודם שיחתום בא"י מברך השנים, חוזר ושואל את הגשמים וממשיך את הברכה כסדרה, ואם חתם ונזכר קודם שומע תפילה, שואל את הגשמים בשומע תפילה. ואם נזכר אחר שחתם בא"י שומע תפילה, חוזר לברכת השנים[יב]; ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפילתו ועקר רגליו, חוזר ומתפלל שנייה[יג].

ו.          טעה ושאל את הגשמים בקיץ, דינו כמו שביארנו בהלכה הקודמת[יד].

ז.          היה מסופק שמא אמר משיב הרוח בקיץ, וכן אם הסתפק האם שאל את הגשמים בקיץ, או שלא שאלם בחורף, אם הוא לאחר שלושים יום, חזקתו שהורגלה לשונו לנוסח הראוי ואינו חוזר, ואם לא עברו שלושים יום חוזר[טו]. אבל לא יועיל שיאמר את הנוסח הראוי תשעים פעם בבת אחת, מפני שצריך שישנן אמירתו יום אחרי יום, ורק כך תורגל לשונו לנוסח הראוי[טז].

ח.        טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא, אם עדין לא חתם, בא"י המחזיר שכינתו לציון, חוזר ואומר יעלה ויבוא וימשיך את הברכה כסדרה, ואם חתם ועדין לא עקר רגליו חוזר לברכת העבודה, ואם עקר רגליו חוזר לתחילת התפילה[יז]. בד"א בחול המועד, או בתפילת שחרית או מנחה של ראש חודש, אבל בתפילת ערבית של ראש חודש, אם לא הזכיר וחתם בא"י המחזיר שכינתו לציון, אינו חוזר, מפני שאין מקדשין את החודש בלילה[יח].

ט.        היה מסופק האם הזכיר יעלה ויבוא בראש חודש, חוזר. ואף אם זכר קודם אמירתו שהוא ר"ח והיה בדעתו לאומרו, ולבסוף שכח ולא ידע האם אמרו, חוזר. מפני שאין אומרים אותו שלושים יום רצופים, ולשונו אינה רגילה לאומרו[יט].

י.          שכח ולא אמר יעלה ויבוא בשחרית בר"ח או בחוה"מ, ונזכר לאחר תפילת מוסף, אין אומרים שהזכרתו במוסף ענין ראש חודש או ענין המועד, עולים לו במקום אמירת יעלה ויבוא, מפני שרק בציבור הקלו בדבר זה משום טורח הציבור[כ], ולא ביחיד המתפלל[כא].

יא.       בכל מקום שצריך לחזור ולהתפלל, צריך להמתין בין התפילות כדי שתיישב דעתו עליו [כמה שניות][כב].

יב.        שליח ציבור שטעה בתפילת הלחש, אינו חוזר, אלא יסמוך על חזרת התפילה שמתפלל בקול רם, מפני טורח הציבור. ויאמר בלחש יהיו לרצון, ויסמוך על פסיעת ג' פסיעות שבסוף הקדיש. ואף אם טעה בשלש ראשונות, ולא יהיה עיכוב גדול לציבור בגלל חזרתו, אינו חוזר[כג].

יג.        בתעניות שכח ולא אמר עננו, אינו חוזר ומתפלל, אחד יחיד ואחד ציבור. ואם עדין לא חתם בא"י שומע התפילה חוזר ואומרו, ואם חתם ונזכר קודם שיעקור רגליו - אומר עננו אבינו ... ללא חתימה בשם ומלכות; ואח"כ "יהיו לרצון אמרי פי" (תהלים יט,טו)[כד].

---

[א] תפילה ב,טו.

[ב] השו"ע (קיד,ב) הצריך הכרזה. ובב"י ביאר שמקורו ירושלמי תענית א,א. אבל בבבלי לא נזכר. ואף הרמב"ם לא הזכירו. ואף הירושלמי הזכיר בסוף דבריו (תענית א,ב) שהטעם שמתחילים במוסף כדי שיצאו המועדות בטל, ולא משום שצריך הכרזה. מכאן שכך היא ההלכה.

[ג] משנ"ב קיד,ב ויסכים הרמב"ם לכך.

[ד] כיון שאין צריך הכרזה, אין חובה לומר תיקון הגשם או תיקון הטל ולהחשיבם כהכרזה. ואדרבה עדיף להימנע מלאומרם משום שאילת צרכים ביו"ט.

[ה] בדברי הרמב"ם לא נזכר, שאם חתם בא"י מחיה המתים חוזר לראש, אלא נכתב בסתם, אם לא אמר חוזר לראש. וראה ב"י סימן קיד שפירש את שיטתו, אם לא אמר למרות שעדין לא חתם חוזר לראש. ואנו ביארנו את הרמב"ם ע"פ הרב צדוק, ורק אם חתם בשם ומלכות חוזר לראש, ואם לא חתם בשם ומלכות, יתקן את טעותו מיד ללא חזרה על ברכות שלא לצורך. וכך פסק השו"ע קיד,ו.

וראה עוד בדברי הב"י (סימן קיד) שהביא את שיטת אבי עזרי, שהשווה את דיני החזרה של הזכרת גשמים לדיני החזרה של רצה והחליצנו או יעלה ויבוא בברכת המזון, בשבתות ימים טובים ובר"ח. וכשם ששם אף אם חתם בונה ירושלים, אינו חוזר אלא מזכיר ברכה בפני עצמה, ברוך שנתן שבתות ... בא"י מקדש השבת (ראה הלכות ברכות ב,יב-יג), כך גם בהזכרת הגשמים, אף אם חתם בא"י מחיה המתים ולא התחיל אתה קדוש, יכול להזכיר את הגשם ללא שם ומלכות. וכך פסק השו"ע קיד,ו.

אולם בדברי הרמב"ם לא נזכר דבר זה, ואף בתלמוד לא נזכרה עצה זו. בברכת המזון הקלו להוסיף עוד ברכה להזכרת שבת ויום טוב, מפני שמהתורה נגמרה ברכת המזון, וברכת הטוב והמטיב מחכמים, אבל בתפילה הוא באמצע תפילתו, ואסור להוסיף עוד ברכה [סברא זו נזכרה בב"י בשם הר"מ]. ואם נאמר שיזכיר ללא ברכה, בין ברכת מחיה המתים לברכת אתה קדוש, לא תהיה הזכרתו ניכרת, וחכמים תיקנו להזכיר בתוך ברכה, או כברכה בפני עצמה, אבל הזכרה בין הברכות ללא ברכה לא מצאנו בדברי חכמים. היוצא מכך, אם חתם בשם ה' מחיה ומתים, הפסיד, ויחזור לראש התפילה.

[ו] תפילה ב,ח.

[ז] 15 יום לאחר חג סוכות, כדי שיגיע אחרון עולי הרגל לנהר פרת, מפני שבבית שני המשיך רוב עם ישראל להתגורר בבבל.

[ח] תפילה ב,טז.

[ט] מדובר בארצות שזמן הגשם שלהם כמו ארץ ישראל, וכבר שאלו את הגשם בברכת השנים בחודשי החורף, אולם הם צריכים לגשם גם בימות החמה, כגון שיש להם שתי עונות זריעה, [כמו בנינוה או בתימן], לפיכך ישאלו את הגשמים גם בזמן הקיץ, וישאלו בשומע תפילה ולא בברכת השנים. הרמב"ם כתב: מקומות שהן צריכים לגשמים בימות החמה, ואנו הוספנו את המילה "גם", להבהרת העניין. (ביארנו את ההלכה על פי הרב קאפח בהערה לו, וכך פירש מקראי קודש).

[י] כדין בקשת צרכי היחיד. (להלן ו,ג) ומקור ההלכה שלפנינו הלכות תפילה ב,יז.

[יא] פיהמ"ש תעניות א,ג. וכפי שביאר זאת הרב קאפח בהלכות תפילה פרק ב הערה לו.

וזה לשון הרמב"ם בפיהמ"ש: [מה שנאמר במשנה שואלים את הגשמים משבעה במרחשון] וכל זה בארץ ישראל וכל שהוא דומה לה, ... וכל מקום שאוירו קרוב לאוירה, אבל בשאר הארצות הרי תהיה השאלה בזמן הראוי לגשמים באותו המקום, והרי אותו הזמן כאלו הוא שבעה במרחשון, ... לפי שיש ארצות שאין זמן הגשמים מתחיל אלא מניסן, ויש ארצות שבמרחשון יהיה בהם קיץ, ואין הגשמים בו לברכה אלא מאבד ומשמיד, ואיך ישאלו אנשי אותו המקום גשמים במרחשון, האם אין זה שקר. זה דבר נכון וברור. ע"כ.

בהלכה שלפנינו הקשה הרא"ש על סתירה בין האמור במשנ"ת לבין האמור בפיהמ"ש, במשנ"ת כתב הרמב"ם שמקומות הצריכים לגשם בימות החמה ישאלו בשומע תפילה, ואילו בפיהמ"ש תעניות א,ג כתב הרמב"ם שישאלו בזמן שהוא ראוי לגשם, משתמע שכך ישאלו בברכת השנים.

והנה, על פי מה שסגננו את ההלכה, ניתרצה הסתירה, ובמשנ"ת מדובר שצריכים לגשם גם בימות החמה, ואילו בפיהמ"ש מדובר שצריכים לגשם בזמן שהוא הפוך לארץ ישראל.

ולעומת הביאור שכתבנו, הרא"ש ביאר שבמשנ"ת מדובר ביחידים הצריכים לגשם בימות הגשמים, ובפיהמ"ש מדובר במדינה שלמה הצריכה לגשם בקיץ (הובא בכס"מ ובב"י סימן קיז). והכס"מ ביאר שבפיהמ"ש לא ביאר הרמב"ם היכן ישאלו בתפילה, וזאת הוא ביאר במשנ"ת שישאלו בשומע תפילה, ואם יש מדינה שלמה הצריכה גשם בקיץ ולא בחורף ישאלו בשומע תפילה. ובשו"ע קיז,ב פסק, יחידים הצריכים לגשם בימות החמה ישאלו בשומע תפילה [זו היא שיטת הרא"ש], ואף מדינה שלמה כגון ספרד או אשכנז, או עיר גדולה כמו נינוה, כך יעשו [זו היא שיטת הכס"מ]. ע"כ.

וקשה על הרא"ש, שהרמב"ם במשנ"ת כתב מקומות שהם צריכים לגשם בימות החמה, ולא נזכר בדבריו יחידים. ואף על ביאור הכס"מ קשה, מפני שמפיהמ"ש משתמע, שמקומות שזמן הגשמים הפוך מארץ ישראל, ישאלו בברכת השנים בזמן הראוי להם, וכך הסברא נותנת, אבל שיאמרו פעמיים, ברכת השנים ללא הזכרת גשם וברכת שומע תפילה עם הזכרת גשם, לא מסתבר. על כורחנו כפי שביארנו, ובכך יתיישבו הדברים היטב.

ואף מהתלמוד כך משתמע. וזה לשונו תענית יד: "שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן? כיחידים דמינן - ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה". ע"כ. המילים "כגון אנו שאפילו בתקופת תמוז צריכים גשם" פירושם, שבחורף בודאי הם צריכים גשם, ואפילו בקיץ בתקופת תמוז צריכים גשם, כיון שיש להם שתי עונות זריעה, וכפי שביארנו.

[יב] לשון הרמב"ם תפילה י,ט: מי ששכח השאלה בברכת השנים - אם נזכר קודם שומע תפילה, שואל את הגשמים בשומע תפילה. ואם נזכר אחר שבירך שומע תפילה, חוזר לברכת השנים. ע"כ. ואנו הוספנו שאם לא חתם בברכת השנים חוזר ושואל וממשיך כדרכו, וכך כתבנו אף בהלכה ‎ב לגבי שוכח הזכרת הגשם בברכה שנייה, שכיון שלא חתם, יכול לתקן ולהמשיך כדרכו.

ולעומת שיטת הרמב"ם, ראה שו"ע קיז,ה שכתב: ואם נזכר אחר שחתם שומע תפלה, קודם שהתחיל רצה, נראה שאומר ותן טל ומטר, ואחר כך אומר רצה. ע"כ. וכך היא שיטתו אף בהזכרת גשמים בברכת מחיה המתים, בשם אבי עזרי, כפי שכתבנו בשמו למעלה בהערה ה.

וכבר ביארנו שם בהערה, שלשיטת הרמב"ם לא יועיל הדבר, ואין להזכיר את הגשם בין הברכות ללא ברכה, וכך יסבור הרמב"ם אף בהלכה לפנינו. וכך אף הכריע במשנ"ב (סימן קיז ס"ק טו).

[יג] לשון הרמב"ם: "ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפילתו, חוזר ומתפלל שנייה". ואנו הוספנו "ועקר רגליו", ועד שלא יעקור רגליו יכול לחזור לברכת השנים ואינו צריך לחזור לתחילת התפילה. מפני שהשוונו זאת להלכה יא לגבי יעלה ויבוא, שעד שלא יעקור רגליו יכול לחזור לברכת רצה ואינו צריך לחזור לתחילת התפילה. וכך פירשו הרב צדוק והרב רבינוביץ את ההלכה. וכך פסק השו"ע קיז,ה.

[יד] נלמד מההלכה הקודמת, למרות שלא נזכר בדברי הרמב"ם במפורש.

[טו] ירושלמי תעניות א,א. וכן פסק השו"ע קיד,ח. ולמרות שהרמב"ם לא כתב זאת במפורש, יסכים לכך. ואם יודע בודאות שהורגלה לשונו להתפלל כראוי אף בפחות משלושים יום, יכול לסמוך על הרגל לשונו.

[טז] ראה טור סימן קיד שכך כתב בשם רבנו פרץ, וכך מסתבר.

[יז] תפילה י,י. לשון הרמב"ם: טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא - אם נזכר קודם שישלים תפילתו, חוזר לעבודה ומזכיר. ואם נזכר אחר שהשלים תפילתו, חוזר לראש; ואם היה רגיל לומר דברי תחנונים אחר תפילתו, ונזכר אחר שהשלים תפילתו קודם שיעקור רגליו - חוזר לעבודה. ע"כ. משתמע מההלכה שאם אינו אומר תחנונים וסיים שים שלום חוזר לראש, ואם אומר תחנונים עד שלא עקר רגליו חוזר לרצה, ורק אם עקר רגליו חוזר לראש. ואנו סגננו זאת בקיצור, מפני שבימינו הדרך לומר תחנונים (אלהי נצור) אחר התפילה, והולכים אחרי עקירת רגליו.

[יח] תפילה י,יא.

[יט] ראה שו"ע תכב,א ברמ"א, ובמשנ"ב ס"ק י, ודברינו כאן כנגד כל החילוקים שנזכרו שם. וכך היא שיטת הרמב"ם.

[כ] ראה הלכות תפילה י,יב. יתבאר להלן ב‎פרק כד .

[כא] לא התפלל מוסף אין לו תשלומין, ותפילת מוסף עצמה אינה יכולה להיחשב כתפילת תשלומין, יתבאר להלן ב‎פרק כה .

[כב] תפילה י,טו.

[כג] תפילה י,ב. מהמילים ואף אם טעה בשלש ראשונות, הוא תוספת שלנו, שלא כשו"ע קכו,ד, שבטעה בשלש ראשונות אף הש"ץ חוזר. ולשיטת הרמב"ם כל עיכוב הוא טורח ציבור ואינו ראוי. כאן נעיר שבדפוסים התווסף משפט בסוף ההלכה: והוא שלא טעה בשלש ראשונות שאם טעה בהם לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר. וכך היא גירסת השו"ע, כפי שביאר בב"י סימן קכו. אבל בכ"י תימן אין תוספת זו, וכפי שביארנו.

[כד] תפילה י,יד.