הקדמה

בשבח והודאה לה' יתברך, מגישים אנו לפני הלומדים, את הלכות שבת להרמב"ם, מספרו הגדול משנה תורה, ערוכים בלשון ימינו, למען ירוץ הקורא, ויתבררו ההלכות כראוי.

בכל הלכה, הבאנו תחילה את לשונו של הרמב"ם, ולאחר מכן את ההלכה בלשון ימינו, מבוארת בהרחבה עם הערות. בכל מקום שחלוקת ההלכות של הדפוסים משובשת, כתבנו את החלוקה על פי כתבי יד תימן שהיא חלוקה עניינית כפי שיצאה מידי הרמב"ם, אולם מספור ההלכות הוא לפי הדפוסים, וגם כל ההפניות להלכות על פי מספור הדפוסים הנפוץ. בחלק מההלכות הוצרכנו לציין את מספור ההלכה לפי הדפוסים בסוגריים, לדוגמה [יג]. בכל מקום שהוספנו על לשון ההלכה ציינו זאת בסוגריים [הוספה].

כדי להקל על ההבנה הוספנו את נושאי הפרקים ואת תתי הנושאים, ממהדורת 'מפעל משנה תורה' ואף נעזרנו בביאורו. מפעל משנה תורה מעודד שימוש בחומריו למען פיתוח לימוד ספר משנה תורה, ואנו מודים למפעל על אדיבותו.

בבואנו לערוך את הלכות שבת של הרמב"ם בלשון ימינו, נוכחנו לראות שדבריו בספרו 'משנה תורה', זקוקים לביאור מרובה, הרחבה והמחשה, כדי שיובנו כראוי. ברוך ה' זכה דורנו, והתחברו ספרים רבים המבארים את הלכותיו של הרמב"ם, וכשבארנו את ההלכות, נעזרנו בכל אותם ספרים. להלן רשימת הספרים שנעזרנו בהם בביאור הלכות שבת: המפרשים הקדמונים, המ"מ הכס"מ הלח"מ מרכבת המשנה חלמא, ושאר המפרשים. ביאור הרב יוסף קאפח למשנה תורה. ביאור הרב שלמה צדוק למשנה תורה. ביאור 'רמב"ם לעם'. ביאור הרב חיים כסאר 'שם טוב'. ביאור הרב נחום אליעזר רבינוביץ 'יד פשוטה'. ביאור הרב יוסף קדיש ברנדסדרפר 'אורה ושמחה'. ביאור הרב יוחאי מקבילי בהוצאת 'מפעל משנה תורה'. וביאור הרב עדין שטיינזלץ. גם אם לא ציינו את המקורות שמהם לקחנו את ביאור ההלכה, בעיון קל ניתן למצוא את מקורות הפירוש בדברי המ"מ, ובביאור הרב צדוק ורמב"ם לעם, ובשאר המהדורות המבוארות, שהשתמשנו בהם תדיר. כמו כן, הבאנו הוספות הכרחיות להלכות, מהוראותיו של מו"ר הרב רצון ערוסי.

כתב הרמב"ם באיגרת לתלמידו ר' יוסף בן יהודה (עמ' קכה, מהדו' מהר"י קאפח): "לפי שאני באמת קנא קנאתי לה' אלהי ישראל, בראותי אומה ללא ספר באמת, וללא השקפות נכונות ומדוייקות, ולכן עשיתי את מה שעשיתי למען ה' בלבד". וביאר מהר"י קאפח שם (הערה 9): ומדוייקות- "אפשר 'מוגדרות' והכוונה ספר חוקים ומשפטים החלטיים קבועים וסדורים, כי רובי המשנה והתלמוד זה אומר בכה וזה אומר בכה". והנה, בבואנו לבאר את הלכות שבת, נגלה לפנינו עומק עיונו של הרמב"ם בתלמוד, איך הוא שזר כללים ברורים בהלכותיו, ובהגלות הכלל המנחה אותו, יתבררו כל ההלכות העוסקות באותו נושא היטב.

מאחר והזכרנו את עיונו של הרמב"ם בתלמוד, נאמר מילים אחדות אודות הדרך הראויה לבאר את הלכותיו. כתב הרמב"ם באיגרת לתלמידו ר' יוסף בן יהודה (עמ' קלו, מהדו' מהר"י קאפח): "אלו היתה מטרתנו לפרש את החבור על ידי התלמוד לא היינו כותבים את החבור". לשון זה משמעו ברור, ספר משנ"ת להרמב"ם עומד בפני עצמו, והוא אינו זקוק לעוד ספר שיבארו. אולם דא עקא, כל לומד שזכה לבא בשערי העיון התלמודי, יודע שיש הרבה הלכות שללא הקדמות וכללים, לא יובנו כלל, והראיה לכך, שהרי הרמב"ם בפירוש המשנה ראה צורך לפרשם, ובמשנ"ת הם הובאו ללא פירוש. בנוסף, יש הרבה מילים בספר משנ"ת, שאינן מובנות לציבור הרחב, שהרמב"ם בפירוש המשנה פרשם, ובמשנ"ת הם הובאו ללא פירוש. בנוסף, יש הרבה הלכות הכוללות בתוכם לשון שקול שניתן לפרשו בשני אופנים, וצריך למצוא שיטה שבעזרתה ניתן להכריע כאחד הפירושים. בנוסף, יש הלכות הנראות כסותרות זו את זו, ורק בעזרת כלל הלכתי ניתן ליישבן זו עם זו. וזו היא מלאכתם של מפרשי הרמב"ם לדורותיהם, איש איש לפי חכמתו, ממה שחננו ה'.

נמצאנו למדים, מה שהיה ברור ופשוט לרמב"ם, אינו ברור ופשוט להמון הלומדים. אולם דברי הרמב"ם באיגרתו ברור מיללו, את משנ"ת יש ללמוד על פי הנאמר בו, ולא על פי סוגיות התלמוד. כיצד יתיישבו הדברים? על כורחנו, יש דרך ביניים, שהיא הראויה לביאור הלכותיו של הרמב"ם. מצד אחד, כל המבאר את הלכותיו, צריך שיהיה ביאורו משתמע מפשט המילים של ההלכה, ללא אונס וללא דוחק; ואין ראוי ללומד להחליט בדעתו, שיבאר את הרמב"ם על פי פירוש רש"י לסוגיה, בדרך משל, אלא על הלומד לקרוא את ההלכה ולבארה על פי הנאמר בה. אולם מצד שני, המבאר את ההלכה, צריך שידע את דרך התלמוד, שלא יהיה פירושו מנותק מהסוגיה לגמרי, ואם נתבארו בתלמוד כללים הלכתיים שבעזרתם נתבארה ההלכה בתלמוד, גם הרמב"ם צעד בנתיב זה, ויש לבארו על פי הכללים שנזכרו בתלמוד, ולדקדק ולעיין בדבריו, איזה כללים קיבל מהסוגיה להלכה, אלא אם לשונו מוכיח שיש בדבריו כללים אחרים שלא נזכרו בסוגיית התלמוד.

מאחר שכך הם פני הדברים, כל המחדש ביאור לדברי הרמב"ם שלא נזכר בדברי המפרשים שקדמוהו, או המכריע כאחד המפרשים שקדמוהו, עליו למשכן עצמו, ולעיין בתלמוד עיון אחר עיון, עד שיזכה לצעוד בדרך הבנתו של הרמב"ם בתלמוד, ורק באופן זה ביאורו ראוי להיאמר ברמב"ם, שהרי הוא משתמע מלשון ההלכה, וגם הדרך שבה הגיע הרמב"ם לפירוש זה גלויה וברורה. לפיכך, בכל מקום שכתבנו פירוש להלכה, וראינו שצריך לבאר את המקורות של הרמב"ם בתלמוד, כדי שיתקבל הפירוש על דעת הלומדים, הארכנו לבאר את האופן שבה למד הרמב"ם את הסוגיה, למרות שבשאר המקומות לא ביארנו את הסוגיה.

בחלק מההלכות ראינו לנכון להשוות את שיטת הרמב"ם לשיטת השו"ע והמשנ"ב, והערנו על שיטותיהם, וביארנו מדוע פסק הרמב"ם כפי שפסק, והשתדלנו לברר וללבן את שיטות הפוסקים בעזרת הספר 'בית יוסף' של רבי יוסף קארו מחבר השו"ע, שממנו פינה ויתד לכל שיטות הפוסקים, ובעזרת השוואה זו, תתברר שיטת הרמב"ם לעומקה.

בסוף הספר הבאנו מאמרים שבהם נתבררו נושאים מסויימים בפירוט ובהרחבה, כפי מה שהצריך העיון לברר.

"לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" (פסחים ג,ב; חולין סג,ב), כדי לא להלאות את הקורא, השתדלנו לקצר, וגם נמנענו מלהתפלמס עם שיטות שלא ביארנו כמותם, כי המטרה ביאור שיטת הרמב"ם, ולא אריכות מיותרת.

בסיום הדברים, אודה למו"ר הרב רצון ערוסי, שהביאני בשערי העיון התלמודי הרמבמי בשיעוריו שזכיתי להשתתף בהם מאז היותי נער. אודה להורי ששלחוני ללמוד במקום תורה. אודה למשפחתי המסייעת בידי בכל עת. אודה למכון מש"ה שלקח על עצמו את הוצאת הספר. אודה לחברים ר' יוסי פרחי ור' ערן חבשוש, אשר סייעו רבות בהוצאת הספר.

כל מה שכתבנו, הוא ממה שחננו ה', כי מה האדם ומה חייו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, לא ישיג האדם כלום. נקווה שיפיקו הלומדים תועלת מהספר, ויתבררו דברי הרמב"ם בכל עומקם והיקפם.