נוסע לחו"ל
שאלה: באחת התשובות מפעם על ששאלתי על אדם שנוסע לחוץ לארץ לכמה ימים ספורים
האם הוא צריך לנהוג ביום טוב שני של גלויות כבני חוץ לארץ לכל דבר ועניין (בין היתר
לעניין תפילת יום טוב וכו') והבנתי מהתשובה שכן.
רציתי לשאול מאיפה לומדים את זה שיום טוב
שני תלוי במקומות (כמו לעניין קריאת המגילה בפורים) ולא תלוי במקום מגוריו של אותו
אדם כמו שסוברים כמה מהפוסקים. וגם האם ניתן לדייק את זה מהרמב"ם מאיזה מקום.
וכן מה הדין לגבי מי שבא מחו"ל לירושלים
לימים ספורים (שבטוח לא צריך לנהוג שם יום טוב שני גם לפי הרמב"ם), האם עליו לעשות
יום טוב אחד בלבד כי זה תלוי איפה הוא נמצא כרגע, או לעשות יומיים כי זה תלוי איפה
הוא גר?
תשובה: קריאת התורה בציבור היא חובת ציבור ולא חובת יחיד, לפיכך אדם המתגורר
בארץ ישראל שהלך לחו"ל, ושם קוראים פרשה אחרת, [כגון שהיה אצלם יו"ט שני
של גלויות בשבת, ולא קראו את פרשת השבוע כבארץ ישראל, אלא ישלימוה בפרשיות המחוברות],
אין עליו חובה לחפש מניין שיואילו בטובם לקרוא עימו את הפרשה כפי שהיא בארץ ישראל,
אלא יקרא כמותם את הפרשיות בס"ת, כל זמן שהותו שם, כי כך היתה תקנת חכמים מתחילה,
שהקריאה בתורה היא חובת ציבור. כך הדין גם לחיילים ששהו במלחמה או בפעילות מבצעית,
ולא קראו פרשה בשבת, בשבת הבאה יקראו עם הציבור, ואינם חייבים להשלים את הפרשה שהחסירו.
כיוצא בדבר יום שני של גלויות, יום טוב
שני ניתקן משום המקומות הרחוקים שלא ידעו בקידוש החודש, והתקנה היתה על בני המקום הגרים
כאן, וממילא כל מי שמתארח אצלם נחשב כמותם, ואינו צריך לחפש מניין שיתפללו איתו תפילות
חול, אלא יתפלל עימם, וכך היתה תקנת חכמים.
אלא שלכאורה מה שכתבנו אינו נכון, שהרי כתב הרמב"ם בהלכות יום טוב
(ח,כ):
"ההולך
ממקום שעושין [מלאכה בערב פסח עד המנחה] למקום שאין עושין [מלאכה בערב פסח מהנץ ועד
חצי היום] לא יעשה ביישוב מפני המחלקות אבל עושה הוא במדבר, וההולך ממקום שאין עושין
למקום שעושין לא יעשה, נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, ואף
על פי כן לא יתראה בפניהם שהוא בטל מפני האסור, לעולם אל ישנה אדם מפני המחלקות, וכן
מי שדעתו לחזור למקומו נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר [בכל המנהגים בין לאיסור
ובין להיתר ינהג כמקומו], והוא שלא יתראה בפני אנשי המקום שהוא בו מפני המחלקות".
לשון הרמב"ם, וכן מי שדעתו לחזור למקומו
נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר, מקור דבריו מהתלמוד (פסחים נא), שם סופר על
רבה שאכל דבר שנהגו בו בני בבל איסור, ונכנסו לפניו רב אויא ורבה בר רב חנן, וכשראה
אותם הסתיר את הדבר שאכל (מ"מ שם). ומכאן שבין במנהג של עשיית מלאכה בערב פסח,
ובין בשאר מנהגי איסור של אכילה וכדומה, כך הדין. ולכאורה גם יום טוב שני של גלויות
הרי הוא מנהג שיש על האדם, ועליו לשומרו בכל מקום שנמצא. אלא שאין דבר זה נכון, ודוקא
מנהגים פרטיים צריך האדם לשמור כאנשי מקומו, אבל תפילות ציבור, או קריאה בתורה, או
קיום חגים ומועדים, עליו לנהוג כאנשי המקום, כי אין דבר זה מנהג פרטי השייך לו מחמת
מקומו, אלא הוראת חכמים כללית לאנשי המקום, ובמקום זה [בארץ ישראל] ההוראה היא שלא
לעשות יום טוב שני של גלויות, ואף המתארח פטור מלעשותו.
יום טוב שני במקום מבודד
שאלה: אדם שנסע למקום מבודד בחו"ל עם קבוצה (שבשגגה?) אינה עושה חג שני
של גלויות, האם עליו לעשות לבד יום טוב שני ולהתפלל תפילת יום טוב וכו' או שהוא צריך
לנהוג כמוהם?
תשובה: הנמצא בחו"ל עם קבוצה שאינה עושה יום טוב, חייב לנהוג ביום טוב
שני של גליות, כי דבר זה הוא תקנת חכמים. ויום טוב שני של גלויות התחיל כמנהג העם מפני
הספק, ולאחר מכן הסכימו חכמים למנהג העם וקבעו את הדבר כתקנה.
הגיע בספינה ביו"ט שני
שאלה: מה הדין לגבי אדם שהגיע בספינה לארץ ישראל בחג שני של גלויות לפני השקיעה,
האם עליו לסיים את היום כחג ולהתפלל מנחה של חג או מנחה של חול? (בילקוט יוסף פסק שישלים
את היום כחול סימן תצ"ו סעיף ל' ולעניות דעתי זה נראה לי תמוה שחצי יום יהיה קודש
וחציו חול). וכן מה הדין להפך לגבי אדם שיצא מארץ ישראל בחג שני של גלויות והגיע לחוץ
לארץ טרם השקיעה?
תשובה: המגיע בספינה מחו"ל לארץ ישראל באמצע יום טוב שני של גלויות, ועלה
ליבשה, יפסיק מלנהוג יום טוב, שהרי יום טוב שני של גלויות נקבע על פי המיקום שבו נמצא,
וברגע שעלה ליבשה בארץ ישראל פקע ממנו דין יום טוב שני, כי בארץ ישראל כעת אינו יום
טוב. ולמרות שעשה חצי יום קודש וחציו חול, זהו דבר שאינו מצוי, ואין תקנה מיוחדת למקרה
נדיר זה, שיאמרו חכמים שימשיך לנהוג יום טוב שני, מכח מה שהתחילו בקדושה. כדברי ילקוט
יוסף תצו,ל.
יו"ט שני באילת
שאלה: האם יש לנהוג באילת חג שני? במידה וכן, האם בימנו שבפועל לא נוהגים שם
חג שני (למעט חב"ד) האם עדיין יש לנהוג שם חג שני? ומה יהיה הדין בעז"ה כשנחזור
לחבל עזה?
תשובה: בנוגע לעשיית חג שני בעיר אילת ובחבל עזה, ושיטת הרמב"ם והריטב"א,
כיצד קובעים מי יעשה יום טוב אחד ומי יעשה שני ימים, הדברים סוכמו היטב בספר פניני
הלכה, ואין לי להוסיף על דבריו.
http://ph.yhb.org.il/12-09-04/
היכן צריכים לשמור יומיים
לדעת
הרמב"ם, אין דין 'יום טוב שני של גלויות' תלוי בקרבת המקום לירושלים, אלא הכל
תלוי במנהג ישראל בעת שהיו השליחים יוצאים להודיע על מועד קידוש החודש. שבכל מקום שהיו
השליחים מגיעים לפני חג ראשון של סוכות, אפילו הוא חוץ לארץ, ממשיכים לעשות יום טוב
אחד. ובכל מקום שלא הגיעו, אפילו הוא ארץ ישראל, ממשיכים לעשות שני ימים. וגם אם מצד
המרחק היו יכולים להגיע, אלא שבפועל לא הגיעו מחמת שלא היתה שם קהילה יהודית או מחמת
שיבושי הדרכים, כיוון שבפועל היושבים שם היו צריכים לעשות שני ימים טובים, כך צריך
להמשיך לנהוג (רמב"ם הל' קדוש החודש ה, ט-יב).
ולדעת
הריטב"א, מאז שנתבטל קידוש החודש על ידי בית הדין, אין הדין תלוי בשליחים, אלא
בגבולות ארץ ישראל, שהואיל וברוב המקומות בחוץ לארץ נהגו לעשות יומיים, וברוב המקומות
שבגבולות הארץ נהגו לעשות יום אחד, תיקן בית דינו של הלל הנשיא, בשעה שקידש את החודשים
והשנים למשך כל הדורות, שבחוץ לארץ יעשו תמיד שני ימים טובים, ובארץ ישראל כולה יעשו
תמיד יום אחד בלבד (ריטב"א ר"ה יח, א; סוכה מג, א).
ואף
שבמשך הדורות היו שנהגו במקומות שונים בארץ לעשות שני ימים טובים כדברי הרמב"ם,
המנהג שהתקבל להלכה הוא כדברי הריטב"א, שכך משמע מעוד ראשונים.[3]
____________________
[3]. לריטב"א בכל מקום בארץ ישראל עושים יום
אחד, למרות שהשליחים לא הגיעו אליו עד ראשון של סוכות, ואילו בחו"ל עושים תמיד
יומיים. וכן משמע מדברי רב האי גאון, ר"ח, רז"ה, מחזור ויטרי ועוד. וכ"כ
למעשה באבני נזר או"ח שצב, ט; ציץ הקודש מב; חזו"א או"ח קלב, ב; ישכיל
עבדי ו, או"ח ב. מהריטב"א עולה שבכל גבולות הארץ עד נהר פרת, עושים יום אחד.
וכ"כ בעיר הקודש והמקדש ג, יט; הרב גורן במשנת המדינה עמ' 161; ציץ אליעזר ג,
כג. בחלב שבסוריה (ארם צובא), נהגו לעשות יומיים, ועיין בפ"ה העם והארץ ג, טז,
שלרוב הראשונים חלב אינה בגבולות הארץ. אמנם דרום לבנון עד ביירות לכל הדעות בגבולות
הארץ.
לגבי העיר אילת התעוררה שאלה, שאולי אינה מגבולות
ארץ ישראל, כי לפי מקצת המפרשים שנחל מצרים הוא נחל אל עריש היא דרומית לחלקו העיקרי.
אולם למעשה נפסקה הלכה שאילת בגבולות הארץ ועושים בה יום טוב אחד, שכן גם לדעת הסוברים
שהוא נחל אל עריש, מסתבר שאילת בגבולות הארץ, וק"ו שכך הדין לרוב המפרשים שסוברים
שנחל מצרים הוא בתעלת סואץ (עיין בפ"ה העם והארץ ג, טו). וכ"כ למעשה הרב
הרצוג בהיכל יצחק או"ח נה; הרב פרנק במקראי קודש פסח ב, נח; משפטי עוזיאל ח, מז;
ציץ אליעזר ג, כג.
הולדת ריח ביום טוב ושבת
שאלה: האם מותר להוליד ריח ביום טוב, כגון להזות מי ורדים על בגד, ובכך
הוא מוליד בו ריח?
תשובה: בנוגע להולדת ריח, הוא סוגיה במס' ביצה דף כג, ופסק הרמב"ם בהל'
יו"ט ד,ו:
"אין
מעשנין בקטורת ביום טוב, מפני שהוא מכבה – ואפילו להריח בה; ואין צריך לומר לגמר את
הבית ואת הכלים, שהוא אסור. ומותר לעשן את הפירות כדי שיוכשרו לאכילה, כמו שמותר לצלות
בשר על האש. וממתקין את החרדל בגחלת של מתכת – אבל לא בגחלת של עץ, מפני שהוא מכבה.
ואין מכבין את העץ, כדי שלא תתעשן הקדירה או הבית".
וכבר ביאר שם הרב קאפח בהע' ק את הסוגיה,
והוכיח באותות ומופתים שלפי הרמב"ם הטעם שאסור לגמר את הבית או הכלים ביום
טוב, מפני שהוא מכבה, ולא משום שמוליד ריח, ולפי הרמב"ם אין איסור הולדת ריח ביו"ט
ושבת. ומותר לזלף מי ורדים על הבגדים, ואין צורך להקפיד שיגעו מי הורדים רק בגופו ולא
בבגדיו. וכך היא שיטת אברהם יגל, ורבי חיים בן עטר בספרו ראשון לציון בדעת הרמב"ם,
וכך יצא לי מהסוגיה כשלמדתיה, שלא כמ"מ שאסר, ושלא כמהר"ח כסאר שביאר כמ"מ
ואסר להוליד ריח ביו"ט.
וכבר נתבאר בהל' שבת כא,יג שלפי הרמב"ם
טעם איסור ריסוק שלג, משום מפרק תולדה של דש, ולא משום נולד, ולא מצאנו איסור נולד
בשבת. ולפיכך מותר להשתמש בסבון בשבת ואין לחשוש לקצף הנולד מהסבון. רק ביו"ט
יש איסור מוקצה ונולד [=הנולד אסור מפני שהוא מוקצה], ולא בשבת (שביתת יו"ט
א,יז-יח).
סחיטת פירות ביום טוב
שאלה: מהו לסחוט פירות ביו"ט לדעת רבנו?
תשובה: נסכם תחילה את דברי הרמב"ם בהלכות יום טוב פרק ג הלכות יב-יז.
1- תבלין נידוך כדרכו במדוכה, שהדרך לדוך
בה מעט, ואם ידוך מאתמול יש חסרון בטעם. (הלכה יב)
2- מלח נידוך בשינוי, כגון שיטה המכתשת או
ידוק בקערה, מפני שאם ידוך מאתמול אין חסרון טעם. (הלכה יב)
3- פלפלין נידוכים בשינוי במדוכה ולא
בריחיים, מפני שאם ידוך מאתמול יש חסרון בטעם. (הלכה יב)
4- גרגרי חיטה כותשים במכתשת קטנה ולא
בגדולה, מפני שאם ידוך מאתמול יש חסרון בטעם, ובארץ ישראל שאין חסרון בטעם אף
במכתשת קטנה אסור. (הלכה יג)
5- מותר למעך שיבולים רכות [=מלילות], מעט
מעט, מפני שאיסורו מחכמים, נראה כדש, וכשעושה מעט מעט מותר. (הלכה טו)
6- לא יתן חרדל במשמרת [=מסננת], אם כבר
היה במסננת, נותן בה ביצה. (הלכה יז)
7- מסננת תלויה מותר לסנן בה יין, מערים
לתלות רימונים ולאחר מכן מסנן שמרים. (הלכה יז)
בכל המקרים שאם ידוך מאתמול יהיה חסרון
בטעם מותר לדוך ביום טוב במדוכה שהדרך לדוך בה מעט (מקרים 1, 3, 4). ואם הוא מקרה
שאם ידוך מאתמול לא יהיה חסרון בטעם, צריך להוסיף לכך שידוך בשינוי (מקרה 2).
ואם האיסור מחכמים, ועושה מעט מעט,
מותר (מקרה 5).
מותר לסנן ביום טוב יין אם היתה מסננת
תלויה, אבל חרדל אסור (מקרים 6, 7).
היוצא מהנ"ל מותר לדוך מעט מעט,
ולסנן במסננת.
בנוגע לסוחט, לא מצאנו בדברי חכמים
שאמרו, "משקה שנסחט היום אינו דומה למשקה שנסחט אתמול", ולפיכך יש לאסור
לסחוט פירות ביום טוב, חוץ מלימונים שגם בשבת מותר לסוחטם.
וכך כתב בילקוט יוסף (קיצוש"ע
או"ח תקה,א): "...ואף פירות כגון תפוזים שאם נסחטים מערב יום טוב מפיגים
טעמם קצת, אסור לסוחטם ביום טוב. אבל מותר לסחוט תפוז על אוכל, באופן שרוב המיץ
נבלע באוכל, שמשקה הבא אל האוכל נחשב כאוכל. ולימונים מותר לסחוט ביום
טוב...". (ע"כ ילקוט יוסף)
וכך פסק בפניני הלכה מועדים ד,א.
ובהערה 2 כתב סיכום השיטות [כדרכו בכל עניין], וזה לשונו: "יש שהתירו לסחוט
פירות ביום טוב בשינוי, ועל שני יסודות הניחו ההיתר: א) כדין טחינה דין סחיטה,
וכשם שהתירו דיכת תבלינים (להלן הלכה ב) כך סחיטה ביתית מותרת. ב) לדעת מחצית
הפוסקים, איסור סחיטה בשבת מהתורה הוא רק בזיתים וענבים, ואילו פירות אחרים נאסרו
מדרבנן (פ"ה שבת יב, 13), וכיוון שביו"ט לדעת כמה ראשונים והשו"ע
איסור דש וסוחט מדרבנן (לעיל ג, ב), אין לגזור גזירה לגזירה ולאסור סחיטת שאר
פירות זולת זיתים וענבים. וכ"כ למעשה שערים מצוינים בהלכה צח, ז [=לא מצאתי
מקור זה]; שמש ומגן ב, או"ח ל. ובחלקת יעקב ב, פה, התיר בשעת הדחק.
אולם דעת רוב הפוסקים שכל סחיטה אסורה,
וכ"כ שו"ע תצה, ב; מ"א תקה, ג, עפ"י יש"ש; ח"א פא,
ז; מ"ב תצה, יב. וכ"כ בשש"כ ה, הערה א, בשם רשז"א; אול"צ
ג, יט, ה; הליכות עולם ח"ד עמ' ק. וזאת משום שסחיטה למשקים היא מלאכה שרגילים
לעשות לימים רבים ולכן כולה אסורה, לעומת מלאכות טוחן ובורר שבנוסף לכך שמכינים
בהן מאכלים לימים רבים, הן גם נעשות באופן קבוע לצורך אכילה ביתית בזמן האכילה
וסמוך לה, ולכן התירו מקצתן. ועיין בהרחבות לשבת יב, ח, ה, לגבי סחיטת לימון למיץ,
שאפילו בשבת יש מקילים בו, ורוה"פ החמירו, וכך כתבתי למעשה. ולכאורה בהל'
יו"ט היה מקום להקל. אולם למעשה כל האוסרים כאן אוסרים גם לימון".
(ע"כ פניני הלכה)
הלכות חול המועד
כתיבה בחוה"מ
שאלה: האם הכתיבה העגולה של ימינו נקראת מעשה אומן ע"מ שתאסר בחול המועד?
תשובה: הכתיבה בימינו בחול המועד מותרת לכתחילה, כי היא מעשה הדיוט ואינה מלאכה,
ואף כתיבת חידושי תורה בחול המועד בכתב עגול או במחשב מצוה גדולה, כי בימינו דרך הלומדים
ללמוד בשילוב עם כתיבה, והוא מעשה לימוד ולא מלאכת עבודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה