קושר בשבת

נחלקו המפרשים בסוגיית הקושר בשבת, איזה קשרים אסורים מהתורה, איזה קשרים אסורים מחכמים, ואיזה קשרים מותר לקשור בשבת.

לפי הרי"ף (שבת מא,ב בדפיו) והרמב"ם (שבת י,א-ג), קשר שהוא לקיימה והוא מעשה אומן אסור לקושרו מהתורה. קשר שהוא לקיימה ואינו מעשה אומן, או מעשה אומן ואינו לקיימה, אסור לקושרו מדברי חכמים. ואילו קשר שאינו לקיימה ואינו מעשה אומן מותר לקושרו בשבת. לעומת זאת לפי רש"י הרא"ש ושאר מפרשים, קשר שהוא לקיימה אסור לקושרו מהתורה, קשר שהוא לזמן מועט אסור לקושרו מדברי חכמים, וקשר העשוי להיפתח בכל יום הוא מותר. ויש אומרים שכל קשר העשוי להיפתח בתוך שבעה ימים דינו כקשר העשוי להיפתח בכל יום, ומותר לקושרו. בשיטת רש"י והרא"ש אין התייחסות האם הקשר מעשה אומן או אינו מעשה אומן. סיכום זה שכתבנו, נמצא במשנ"ב בפתיחה לסי' שיז.

קשר של קיימה הוא שבדעתו שישאר כך לעולם, ולא די שישאר הקשר שבוע או חודש או שנה. וכך מוכח מהתלמוד שבת (קיא,ב), שם נתבאר מהו קשר של קיימא, החבל שבו קושרים טבעת עגולה לחוטם הגמל, הנשאר קשור בחוטמו לעולם. [עושים נקב בחוטם הגמל, ומשחילים בו חבל, וקושרים בחבל זה טבעת עגולה, הנשארת בקביעות קשורה לחוטם הגמל. כשרוצים למשוך את הגמל קושרים אל הטבעת חבל ארוך, ובזמן מנוחתו מתירים מהטבעת את החבל הארוך (ר"ח שבת קיא,ב)]. או חבל הקשור כטבעת בחרטום הספינה, הנשאר בקשרו לעולם. [עושים נקב בחרטום הנמצא בראש הספינה, ומשחילים בו חבל, וקושרים את החבל כטבעת עגולה, הנשארת שם בקביעות. כשרוצים למשוך את הספינה, קושרים בטבעת זו את החבל שבו מושכים את הספינה. כמו כן, בטבעת זו קושרים את החבל, שבו קושרים את הספינה למזח (ע"פ רש"י שבת קיא,ב, ור"ח שם)]. ואינו החבל הנקשר לטבעת הגמל או הספינה, שקושר אותם רק בזמן שמושך את הגמל או הספינה, ולאחר מכן יתיר אותם, שהם מוגדרים כקשר שאינו של קיימא, מכאן שקשר של קיימא ביאורו שקשרו שיהיה כך לעולם. וכך פירשו המפרשים בדעת הרמב"ם, וכך כתבו הטור הב"י והמשנ"ב בסי' שיז.

קשר שהוא מעשה אומן הוא קשר מחוכם שדרכו להיעשות ע"י בעלי מקצוע.

קשר שאינו של קיימה נחלקו המפרשים בהגדרתו, יש אומרים שבדעתו להתירו בכל יום, ויש אומרים שבדעתו להתירו עד שבוע ימים.

אם ננסה ללמוד מהי דעת הרמב"ם, נוכל ללמוד זאת מדבריו בהלכות שבת (י,ג), שם הזכיר הרמב"ם דוגמאות לכך: קושרת אישה את פתחי החלוק בשרוכים, ואף על פי שיש לחלוק שני פתחים, וכשתרצה לפושטו וללובשו תפתח ותקשור רק את השרוכים שבפתח אחד, והשרוכים שבפתח השני ישארו קשורים, מכל מקום אין הדרך להשאיר את השרוכים קשורים תמיד, אלא פותחים את קשרם; וכן קושרת את חוטי מטפחת הראש, ואף על פי שהמטפחת רפויה על ראשה, ויכולה להורידה ולתיתה מבלי לפתוח את חוטי המטפחת, לא תעשה כך, שמא יתלשו שערות ראשה בזמן הורדת המטפחת, אלא תפתח את הקשר שבחוטי המטפחת; וכן קושר אדם רצועות מנעל וסנדל, המשמשים לקשירה על הרגל בשעת מלבוש; וכן קושרת אישה נודות יין ושמן [=שקים מעור], על ידי שמעבירה את החבל מידית אחת לידית השנייה דרך הטבעת שבמכסה, ואף על פי שיש לנוד [=שק מעור] שתי ידיות ויכולה לפתוח את מכסה הנוד על ידי התרת הקשר מידית אחת, וישאר הקשר שבידית השנייה קשור, מכל מקום אין הדרך להשאיר את החבל קשור בידית תמיד; וכן קושרת בגד על פי קדירה של בשר, ואף על פי שיש לקדירה עוד פתח, ויכולה להוציא את הבשר מבלי להתיר את הקשר, מכל מקום אינה מניחה את קשר הקדירה קשור תמיד.

מותר לקשור דלי בחבל דק [=משיחה], או בחגורה [=אבנט], וכיוצא בו, מפני שבדעתו להתיר את הקשר, אבל לא בחבל עבה, מפני שישאיר את החבל מחובר לדלי, ויהיה הקשר של קיימה.

מותר לקשור חבל לפני בהמה, בשני עמודים העומדים בצידי הפתח, כדי שהחבל ימנע ממנה לצאת, או ברגלה ובעמוד כדי שלא תצא, ואף על פי שיש לחבל שני קצוות, ולכאורה נחשוש שישאיר את אחד הקצוות קשור תמיד, מכל מקום אין לחשוש לכך, אלא הדרך להתיר את שני הקשרים שבשני הקצוות.

חבל שהיה קשור בפרה, מותר לקשור אותו באיבוס [=הכלי שמניחים בו מאכל לבהמות]; היה קשור באיבוס, מותר לקשור אותו בפרה, מפני שמן הסתם יתיר את אותו צד שקשר עתה, ונמצא שלא עשה בשבת קשר של קיימה. והקשר הראשון שנשאר תמיד, קשרו שלא ביום שבת, ולפיכך אין בו איסור. אבל לא יביא חבל מתוך ביתו, ויקשור בפרה ובאיבוס, שכיון שקושר את שני צדדי החבל בשבת, ובדעתו להשאיר את אחד הצדדים קשור תמיד, נמצא שקשר את אחד הצדדים בקשר של קיימה בשבת; ואם היה חבל של אורג [=גרדי] שמותר לטלטלו [השמיענו דרך אגב, שכל כלי האורג מותר לטלטלם], והוא חשוב אצלו ואין בדעתו להשאירו קשור בפרה או באבוס, מותר להביא ולקשור חבל זה בפרה ובאיבוס.

והטעם שמותר לקשור את הקשרים שנזכרו לעיל, לכתחילה, מפני שהקשרים שעושה הם מעשה הדיוט, ואינם לקיימה, אלא פעם קושר ופעם מתיר. (ע"כ סיכום ההלכה)

במקרה של חוטי המטפחת או רצועות מנעל וסנדל, דרך בני אדם לפותחם בכל יום, אולם בשאר המקרים שנזכרו בהלכה, כגון שרוכים של החלוק, או החבל הקושר את נודות היין והשמן, או הבגד הקשור על קדירת הבשר, או הדלי הקשור בחבל דק, או החבל הקשור בשני עמודים לפני הבהמה, או החבל הקשור בפרה ובאבוס, דרך בני אדם להשאירם קשורים יותר מיום אחד. ואם ננסה לשער מהו הזמן המקסימלי שיהיו קשורים, יעלה בידינו שבוע ימים. נמצא שלפי הרמב"ם קשר שאינו קושרו למשך זמן של יותר משבעה ימים הוא קשר שאינו לקיימה, ואם עושה אותו מעשה הדיוט, מותר לקושרו לכתחילה בשבת. וזהו החידוש של ההלכה, מותר לקשור קשרים אלו גם אם אינו פותחם בכל יום, מפני שהם מוגדרים כקשר שאינו לקיימה, לפעמים האדם קושרם ולפעמים מתירם.

בנקודה זו של הדיון צריך לברר, לפי הרמב"ם, מה יהיה הדין אם עשה קשר שמשאירו במשך שבוע או יותר, מצד אחד קשר זה אינו מוגדר כקשר של קיימה, אולם מצד שני קשר זה אינו מוגדר כקשר שאינו של קיימה.

מי שעמד על נקודה זו, הוא ר' יוסף קדיש ברנדסדרפר בביאורו לרמב"ם אורה ושמחה, שכתב שלפי הרמב"ם קשר זה אסור לקושרו מדברי חכמים. ויש שלושה סוגים של קשרים, קשר שקושר לעולם, קשר שאינו לקיימה, קשר שקושרו לזמן מועט, שכאמור אסור לקושרו מדברי חכמים.

קשר זה לא נזכר בדברי הרמב"ם במשנ"ת, אבל הוא מדויק מלשון ההלכות, מפני שהרמב"ם כתב שקשר שהוא לתמיד ומעשה אומן חייב, ועוד כתב קשר שאינו לתמיד ואינו מעשה אומן מותר, והביא דוגמאות, לקשרים שהדרך לפותחם תוך שבוע, מכאן שאם עשה קשר שנשאר קשור במשך שבוע הדבר אסור מדברי חכמים.

אף על פי שהרמב"ם לא הזכיר קשר זה במשנ"ת, אולם הוא הזכירו בפה"מ (שבת טו,ב). לשון המשנה: "יש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין". וכתב הרמב"ם בפה"מ: "למשנה זו יש תקון, והוא, אמר שיש קשרים שאין חייבין על קשירתן כמו שחייבין על קשר הגמלין והספנין ולא ביארם, והם הקשרים שקושרין אותן להתקיים זמן מועט כגון שקשר קשר בשֵר [אפסר הבהמה] כדי לנהוג בו את הסוס ויתירנו אחרי כן". כוונת הרמב"ם לחבל הנקשר לטבעת הגמל, הטבעת היתה קשורה לחוטם הגמל לעולם, כמו שביארנו לעיל, ואילו החבל שהיה קושר אליה, הדרך היתה לקושרו למשך שבוע או שבועיים (רש"י שבת קיב,א ד"ה קטרא דקטרי בזממא), וימשוך בעזרתו את הגמל, ולאחר מכן יתירנו, ואסר לקשור קשר זה מדברי חכמים. מכאן שקשר שקשרו יותר משבוע, אסור מדברי חכמים. אם נתבונן, נראה שדברי הרמב"ם בפה"מ, הם בעצם דברי התלמוד במסכת שבת (קיב,א), כך שלא ניתן לדחות דבר זה מההלכה, גם אם לא כתבו הרמב"ם במפורש במשנ"ת.

אליבא דאמת, סוגית התלמוד בדף קיב,א, היא המקור לדברי רש"י הרא"ש ושאר מפרשים, שקשר שהוא לזמן מועט אסור לקושרו מדברי חכמים. ובדברינו ביארנו, שאף שהרמב"ם קבע שבנוסף להגדרה של קשר לקיימה או אינו לקיימה, צריך להתחשב בהגדרה של קשר שהוא מעשה אומן או אינו מעשה אומן, אולם אף הוא מסכים לשיטת רש"י והרא"ש, שקשר שהוא לזמן מועט, אף שהוא אינו מעשה אומן, אסור לקושרו מדברי חכמים.

ונקודה זו, היא שבאנו לבאר בדעת הרמב"ם, ולפיכך ערכנו את ההודעה.