לישב
בסוכה
שאלה: על אילו פעולות בדיוק יש לברך 'לישב
בסוכה'? האם יש לברך על סתם ישיבה חסרת מעש?
תשובה: בכל פעם שנכנס לסוכה ויושב בה מקיים
מצווה, אפילו כשאינו אוכל אלא סתם יושב בסוכה, כדרכו בביתו שיש שהאדם סתם יושב,
ולפיכך בכל פעם שנכנס לישב בסוכה מברך, וכדברי הרמב"ם בהלכות סוכה (ו,יב):
"כל זמן שייכנס לישב בסוכה כל שבעה, מברך קודם שיישב אשר קידשנו במצוותיו
וציוונו לישב בסוכה". וכך הוא מנהג יהודי תימן האחוז בידם עד היום.
מחיצה
העומדת ברוח מצויה
שאלה: מהי ההגדרה המדויקת למחיצה העומדת ברוח
מצויה? עד כמה סדין צריך להיות מתוח כדי שהסוכה תהיה כשרה וכן בחבלים?
תשובה: בספר פניני הלכה הגדיר את
הדברים היטב. וזה לשונו (כרך סוכות, סימן ב, סעיף ח, בהערה):
"בסוכה כד,ב, מבואר שדפנות שעשויות מענפי אילן
שנעים ברוח פסולות, ולכן צריך לחזקן שלא ינועו. וכ"כ רמב"ם ד,ה,
ושו"ע תרל,י. ויש שרצו לומר על פי זה, שכל תנועה של הדופן פוסלת אותה (משכנות
יעקב או"ח קכג; יחו"ד ג,מו). אולם דבריהם קשים מאוד, כי לא יתכן לחזק
ענפי אילן עד שלא ינועו כלל. וכך משמע מדברי כל הראשונים שפירשו סוגיה זו וביארו, שהפסול
הוא רק כאשר רוח מצויה יוצרת פרצה של ג' טפחים בין הדופן לקרקע ופוסלת בכך את
הדופן, ואז הדופן פסולה גם כשאין רוח. אבל סתם תנועה שאינה יוצרת פרצה – אינה
פוסלת. ועיין בהרחבות שכך עולה מדברי רס"ג, מאירי, רשב"א, הגהות אשרי
ור"י מלוניל. וכן עולה במפורש מר' פרץ שהובא בטור ושו"ע תרל,י, שרק כאשר
יש חשש שהיריעות יתנתקו לגמרי, נכון שלא לעשותן דפנות. וכ"כ המבי"ט,
תוס' שבת, פמ"ג, חזו"א או"ח עז,ו; מלומדי מלחמה צו. ...".
סכך
שקדם לדפנות
שאלה: בנינו בביתנו פרגולה המיועדת לצל כל
השנה, אין לה דפנות אך יש טפח דופן אשר צמוד
להצללה, האם אותו טפח מספיק לכך שלא תהיה בעיה של הנחת סכך קודם דפנות, זאת אומרת שניתן
להשלים את הדפנות מבלי להסיר את ההצללה קודם וההצללה תחשב כסכך (אני יודע שיש דעות
המתירות אם יש טפח סמוך לסכך אך לא ראיתי לכך מקור ברמב"ם).
תשובה: השאלה בנויה על ההנחה שיש חובה להקדים
את הסכך לפני הדפנות, ואז שאלת מה יהיה הדין אם יש דופן טפח, האם די בה כדי להיחשב
כדופן ואז נחשיב שלא עשה סכך קודם הדפנות.
אם
נעיין במפרשים, מניין למדו חובה זו, נראה שהם למדוה מההלכה של החוטט בגדיש. לשון הרמב"ם
סוכה (ה,ט): " וכן החוטט בגדיש, ועשהו סוכה – אינה סוכה, שהרי לא עימר גדיש זה
לצל; לפיכך אם עשה בתחילה חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה, וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה
– כשרה, שהרי נעשה סכך שלה לצל". וכתב שם בהגהות מיימוניות (אות מ): "ומהאי
טעמא אין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות תחלה ואם עשה הדפנות טפח סמוך לסכך תחלה יכול
לסכך. ע"כ". את דברי הגהות מיימוניות האלו כתב הרמ"א בהגהתו על השו"ע
(תרלה,א): "הגה: ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות; ואם עשה טפח סמוך לסכך, מותר
לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות, כמו בחוטט בגדיש. (הגהות מיימוני פ"ה)".
המעיין
היטב יווכח, שלא נזכר בדברי הרמב"ם חובה להקדים את עשיית הדפנות לסכך, אלא הרמב"ם
בהלכה זו כתב, כדי להחשיב את החוטט בגדיש כעושה סכך לשם צל, צריך שיחטוט משך שבעה על
שבעה בגובה טפח, שאז מעשיו מוכיחים שהתכוון בחטיטתו לעשית צל, והתכוון להסתתר מהשמש
מתחת צל זה שיווצר בתוך הגדיש. ואם לא נהג כך, חטיטתו בגדיש היתה לשם עימור ויצירת
ערימה של תבן וקש, ולא לשם יצירת צל. ואדרבה מצאנו הלכה מפורשת שבה התיר הרמב"ם
להקדים את הסכך לדפנות, וזה לשונו בהלכות סוכה (ד,טז): "...ועושה אדם את חברו
דופן ביום טוב, כדי שיאכל וישתה ויישן בסוכה כשרה שחברו דופן לה: והוא שיעשה אותו,
שלא לדעת זה שנעשה דופן...". כלומר שיש לפנינו סוכה עם סכך ללא דפנות, ומותר לעשות
את חברו דופן ביום טוב, ואין אנו פוסלים את הסוכה משום שהסכך שלה קדם לדפנות.
וזו
הוראת מו"ר הרב רצון ערוסי, והוראה זו מפורסמת אצל הפוסקים לפי הרמב"ם.
כשרות
פרגולה לסוכה
שאלה: האם בין כה וכה יש להסיר את הצללה ולהניחו
מחדש לקראת חג הסוכות שכן הפרגולה לא נבנתה במיוחד לצורך מצוות סוכה אלא היא מיועדת
לצל כל השנה.
תשובה: שאלת על הגדרת הפרגולה, האם היא נחשבת
כסוכה, או שאולי צריך לפני סוכות לנענע את עציה או להוציאה ולהניחה מחדש.
סוגיה
זו של כשרות הפרגולה, בנויה על שתי הלכות: 1- האם הפרגולה נעשתה לשם בית שאז היא פסולה,
או לשם סוכה שאז היא כשירה. 2- מה הדין של סוכה ישנה, כלומר סוכה שכבר קיימת משנה שעברה.
לשון
הרמב"ם בהלכות סוכה פרק ה: [ח] "תקרה שאין עליה מעזיבה שהיא הטיט והאבנים,
אלא נסרין [=מעץ] תקועין [עם מסמרים לכותל] בלבד – הרי זו פסולה, שהרי לא נעשו לשם
סוכה אלא לשם בית; לפיכך אם פיקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה, הרי זו כשרה – ובלבד
שלא יהיה בכל נסר ונסר, רוחב ארבעה טפחים. וכן אם נטל אחד מבינתיים והניח במקומו סכך
כשר לשם סוכה, הרי זה כשר". [ט] "סוכה שנעשת כהלכתה, מכל מקום – כשרה, אף
על פי שלא נעשת לשם מצוה: והוא שתהיה עשויה לצל, כגון סוכת גויים וסוכת בהמה וכל כיוצא
בהן".
מה
שכתב הרמב"ם שסכך שנעשה לשם בית פסול לסוכה, הגדרתו כפי הידוע לנו, שעשה את הסכך
כדי שברוב ימות השנה יאכל וישתה ויישן שם, וסכך זה פסול לסוכה. לפיכך, אם אדם בנה לעצמו
צריף מעץ, עם תקרה מעץ המסוככת לפי כל כללי ההלכה של סכך, ובדעתו לאכול ולישון שם,
הרי שצריף זה פסול לסוכה כי נעשה לשם בית.
אם
נרצה להגדיר את הפרגולה, בני אדם אינם עושים אותה כדי לישון תחתיה, אלא כדי להצל במרפסת,
ובמרפסת אוכלים ושותים אבל לא ישנים, כיוון שכן, אין להגדיר את הפרגולה כעשאה לשם בית,
אלא כעשאה לשם צל, כיוון שכן הסכך שלה כשר לסוכה, ואינו צריך לנענעו על ידי שינתקו
מהמסמרים, וכן אינו צריך להוסיף לו סכך כשר.
בנוגע
לסוכה ישנה הקיימת כבר משנה שעברה, לשון המשנה (סוכה א,א): "סוכה ישנה - בית שמאי
פוסלין, ובית הלל מכשירין. ואיזו היא סוכה ישנה? כל שעשאה קודם לחג שלשים יום. אבל
אם עשאה לשם חג, אפילו מתחלת השנה כשרה [=ואז אפילו לבית שמאי היא כשירה]". הלכה
כבית הלל לעומת בית שמאי, ולפיכך סוכה ישנה כשירה בכל אופן, ואם עשה סוכה לשם צל הרי
היא כשירה, אף שהיא עומדת משנה שעברה, ואינו צריך לחדש בה דבר. וכך משמע מדברי הרמב"ם
שכתב בהלכות סוכה (ה,ט): "סוכה שנעשת כהלכתה, מכל מקום – כשרה, אף על פי שלא נעשת
לשם מצוה: והוא שתהיה עשויה לצל, כגון סוכת גויים וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן".
הרמב"ם לא הגביל שלא תהיה הסוכה ישנה משנה שעברה, משמע שבכל אופן היא כשירה.
ולעומת
זאת, השו"ע פסק (תרלו,א): "סוכה ישנה, דהיינו שעשאה קודם שיכנסו שלשים יום
שלפני החג, כשרה ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג, ואפילו בטפח על טפח סגי אם
הוא במקום אחד; ואם החידוש על פני כולה, סגי אפילו כל דהו; ואם עשאה לשם החג, אפילו
מתחלת השנה, כשרה בלא חדוש". ומקור דבריו בירושלמי, שגם בסוכה ישנה צריך לחדש
בה דבר, אבל בדברי הרמב"ם לא נזכר זאת, וכפי שכתבנו, לפי הרמב"ם סוכה ישנה
כשירה בכל אופן ואינו צריך לחדש בה כלום.
הלכות
לולב
ניטל
הפיטם במחובר
שאלה: האם לפי הרמב"ם אתרוג שפיטמו נפל
בעודו מחובר לעץ כשר? לא ראיתי שהרמב"ם הזכיר זאת בפרק ח' הלכה ז'.
תשובה: מה שכתב הרמב"ם בהלכות לולב
(ח,ז), "ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו, פסול". ביאורו שניטל אחר
שנקטף, וכשנקטף היה לו פיטם, ונמצא שהוא חסר, אולם אם ניטל כשעודו מחובר לאילן
כשר, והרבה אתרוגים הפיטם נופל באמצע תהליך גדילתם, ודבר זה אינו נחשב שחסר מהם
משהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה