הלכות קריאת התורה

קריאת התורה במנחה

שאלה: ציבור שלא שמעו קריאת התורה בשחרית, האם הם יכולים להשלים הקריאה עד השקיעה? אם כן, כמה יעלו לתורה כשמשלימים הקריאה במנחה של שבת ומתי יקראו ההפטרה? כיצד סדר הדברים?

תשובה: קריאת התורה היא חובת ציבור ולא חובת יחיד כמו תפילה, וחכמים תיקנו לאומרה בתפילת שחרית, ואם עבר זמן שחרית, בתפילת מנחה תיקנו חכמים לקרוא שלושה ואין הפטרה, ואינם יכולים להשלים אז, וכל אחד מציבור זה ייחשב כיחיד, ואינו יכול להשלים.

הפטרה מחומש

שאלה: האם ניתן לברך על קריאת הפטרה מתוך חומש? אם לא, האם צריך דווקא ספר גלול או שמספיק תנ"ך או כל ספר אחר שיחדוהו לשם קריאת ההפטרה?

תשובה: בנוגע לברכה על קריאת הפטרה מתוך חומש, להלן דברים שכתבתי במקום אחר, שעתידים להתפרסם בבוא העת.

בתלמוד (גיטין ס,א): "רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [=שאמרו שניהם]: האיי ספר אפטרתא - אסור למקרי ביה בשבת [=ספר שכתובות בו הפטריות השנה, אסור לקרוא בו בשבת]; מאי טעמא [=מה הטעם]? דלא ניתן ליכתב [=שאסור לכתבו, שהרי אין כותבים פחות מספר אחד שלם בפני עצמו]. מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי [=לטלטלו בשבת גם] אסור; מאי טעמא [=מה הטעם]? דהא לא חזי למיקרי ביה [=שהרי אינו ראוי לקרוא בו, ולפיכך הוא מוקצה]. ולא היא [=ואינו כן], שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה [=מותר לטלטלו ומותר לקרוא בו], דר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא [=בספר של אגדה בשבת], והא [=והרי] לא ניתן ליכתב [=שמעיקר הדין אין כותבים דברי תורה שבעל פה]! אלא כיון דלא אפשר [=בלי כתיבה, אנו כותבים דברי תורה שבעל פה משום] – 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' (תהלים קי"ט), הכי נמי [=כך גם כן] כיון דלא אפשר [=לכתוב תמיד ספרי מקרא שלמים - יש להשתמש באותו נימוק, והוא משום:] - עת לעשות לה' הפרו תורתך".

ולא הזכיר רבנו כלל שיש לקרוא בספר הפטריות הכתוב על קלף. ונראה ברור שמפרש רבנו, שמאחר שלמסקנת התלמוד מותר לקרוא בספר הפטרות משום "עת לעשות לה' ", שוב אין צורך להחמיר לקרוא את ההפטרה דוקא מתוך ספר שלם הכתוב בדיו על הקלף, וכן מצאנו אמוראים כותבים פסוקים, ורק הקפידו לשרטט, אבל לא הקפידו שיהיה הספר שלם.

וראה עוד מרדכי (מסכת עירובין, פרק הדר רמז תקיג) שכתב: "ונראה דגם לקרות על פה ההפטרה שרי [מותר] משום 'עת לעשות', היכא דאי אפשר בענין אחר". וזה שלא כמו קריאת התורה שאסור לקרוא אותה על פה בשום פנים ואופן. ומדבריו נלמד שאין להשוות את קריאת ההפטרה לקריאת התורה, ואין צורך להקפיד שיהיה ספר העשוי לפי תנאי ספר תורה.

עולה שאינו יודע לקרוא

שאלה: האם על פי המבואר ב'ילקוט משה' למעשה יש להימנע לעלות לתורה כשאיני יודע לקרא? ומה אם הדבר עלול לפגוע בגבאי או ברב בית הכנסת שהזמינו לעלות לתורה?

תשובה: מקור ההלכה שלא יעלה לתורה מי שאינו יודע לקרוא, הוא מדברי הרמב"ם בהלכות תפילה (יב,יז): "ציבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד - עולה וקורא ויורד ויושב, וחוזר וקורא שנייה ושלישית, עד שיגמור מניין הקוראים של אותו היום". הרי שיעלה אחד שבע פעמים, ולא יעמידוהו 'בעל קורא', ויברכו אחרים והוא יקרא. אולם בימינו השתנו המושגים, ואם אפשר יקפידו על כך בבית כנסת שכל אחד קורא בעצמו, ובתנאי של יפגעו בני אדם מכך. אולם בבית הכנסת שכולם נוהגים שהבעל קורא קורא, והעולה רק מברך, אין מה להקפיד בכך, וינהג כמנהגם ודיו, שהרי אין הדבר בידו. ואין ברכתו לבטלה שהרי קורא בלחש. אמנם לא קיים את תקנת חכמים, שהמברך יקרא בקול רם, אולם מאחר והוא קורא בעצמו בלחש, הרי שברכתו מוסבת על קריאת הלחש שלו, וכך היא ההלכה במקום שכך נהגו. אולם כאמור בבית הכנסת הנוהג כמנהג התלמוד, אם לא התכונן על הקריאה ואינו יכול לקוראה בעצמו, ימנע עצמו ולא יעלה, כדי לקיים את תקנת חכמים, שהמברך קורא בעצמו בקול רם.

מהם חומשים

שאלה: בילקוט משה פרק כ"ח הלכה מ"א כתוב כשאין לציבור ספר תורה: "...באיזה חומשים אמרו, שהיו כתובים בדיו על הקלף, ודקדקו בהם בכל הלכות כתיבת ספר תורה. אבל חומשים שלנו המודפסים בדפוס, אסור לקרוא בהם בציבור בברכה..."  ושאלתי מהיכן הרב דייק שמדובר בחומשים הכתובים בדיו על קלף?

תשובה: חומשים בלשון חכמים, הם העשויים בגלילה ובדיו על הקלף, אלא שהם כוללים רק חומש אחד, ולא חמישה חומשי תורה כספר תורה, מפני שזה מה שהיה מצוי בימיהם, ולא הכירו את ספרי הדפוס העשויים בכריכה. וכן אם יש ספר תורה שלם, שיש בו אחד מהפסולים שנמנו בדברי הרמב"ם בהלכות ספר תורה פרק י, הרי דינו כחומש.

וזה לשון הב"ח (תרצ"א,ד): "ואם אין מגילה כשרה יש מתירין לקרותה בחומש וכו'. כתב בית יוסף נראה דמברכין עליה דאם לא כן מאי מתירין דקאמר ומיהו נראה דמיירי בחומשין שעשויין בגלילה כספר תורה ותפורה בגידין אלא שנמצא בו דבר הפוסלו ואף על פי כן קורין בו ומברך אם אין שם מגילה כשרה וכדעת הרמב"ם (תשו' פאר הדור סי' ט, מהד' בלאו סי' רצד) שהתיר לברך על ספר תורה פסול אם אי אפשר בספר תורה כשר כדלעיל בסימן קמ"ג (עמ' שנא ב"י ד"ה וכתוב) אבל בחומשין שלנו שהן בקונטרסים כתובים בשני עבריהם וכל שכן ספרי הדפוס שלנו שאינן נכתבין וקרא קאמר (אסתר ט לב) ונכתב בספר דבר פשוט הוא שאין יוצאין בה וה"ל כקורא על פה ואפילו בשעת הדחק דלא אפשר באחר אינו מברך וכן השיב הרשב"א בתשובה (ח"א) סימן ש"ע על מגילה הכתובה בין הכתובים שלנו שהן כתובין בקונטרסים ותפורין בפשתן ומנוקדין יוצא בה או לא והשיב דבר ברור הוא שלא יצא דכל שאינה כתובה בגולל כספר תורה פסולה דהא נקראת ספר וצריכה נמי שתהא תפורה מקצת בגידין כספר תורה וכו' אבל מחמת הניקוד איני רואה שתפסל בכך עכ"ל וכן נראה עוד מדאייתי ראייה מלולב ולשם לולב הוא אלא שנעשה יבש דפוסלו אף כאן בעינן דליהוי האי חומש ספר אלא שיש שם דבר שפוסלו התם הוא דקאמרינן שיצא בו בשעת הדחק ומברך עליו".