הלכות עירובין

מחללי שבת בעירוב

שאלה: האם שכירות משר העיר כמו שנעשה הדבר בימנו לעניין עירוב חצרות מועילה לשיטת הרמב"ם? והאם מועיל הדבר למחללי שבת בפרהסיא בימנו?

תשובה: ההלכה אומרת ששוכרים מגוי (עירובין ב,י), ולגבי ישראלים, אם הם מחללי שבת בפרהסיא, דינם כגוי ושוכרים מהם, ואם הם אינם מחללי שבת בפרהסיא, אולם גם אינם מודים בעירוב, צריך שאותם ישראלים יבטלו רשותם לשאר בני החצר או המבוי הכשרים (עירובין ב,טז). הטעם לאיסורים אלו נתבאר בחז"ל, שלא יבוא ללמוד ממעשיו של הגוי או מחלל השבת.

ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן שמה סעיף יג:

בזמן הזה שרבים גרים בשכנות עם מחללי שבתות בפרהסיא, ובכמה ערים יש שכנים קראים, או גויים, סומכים על כך שראשי השלטון יש בכוחם להפקיע מקום הדיור, ויכולים להושיב בשעת מלחמה באותם בתים אנשי המלחמה שלא מדעת הבעלים, בחדריהם ובטירותם, לכן יש להסתפק בכך ששוכרים משר העיר ומפקידיו. [על פי המבואר בארץ חיים סתהון סימן שפז, ובנהר מצרים].

חכמים ביארו, שטעם איסורים אלו, שלא יבוא ללמוד ממעשיו, כי הכירו מציאות של קשרי שכנים. והנה בזמננו נתמעטו קשרי השכנים, וכל אחד מתבצר בדירתו. היוצא מכך, אם ניצמד להלכה של חז"ל והרמב"ם, אין עצה ואין חכמה, אלא בשכירות או בביטול רשות, ואז ייאסר טלטול בשבת ברוב ערי הארץ, אולם אם נאמר שבמקרים יוצאים דופן, כאשר השתנתה המציאות, יש לנו לסמוך על סברות מחודשות, כי מטרתם לשמר את רוח חז"ל, וחז"ל לא דיברו על מציאות כמו שלנו, כי אז אפשר לסמוך על הכתוב בילקוט יוסף, ולהתיר טלטול בפתרון זה. וכך אני נוהג לפי עניות דעתי. וזה עניין של אדיקות ואורח חיים, ואינו עניין של ביאור ההלכה.

שכירות משר העיר

שאלה: לגבי הדין של שוכרין משר העיר, למה שלא נלך עד הסוף ונאמר שאם כך הדבר שבידם להפקיע חצרות ובתים בשעת חירום וכו' אז גם בידם להפקיע חצרות ובתים של שומרי מצוות ואז למעשה כל העיר תהיה רשותו של שר העיר והתושבים הם רק אורחים שם ומכיון שאין הרבים אורחים אצל היחיד אז הם כן יצטרכו לערב ומכיון שכך צריך ששר העיר יבטל את רשותם של תושבים מסוימים וחוזר חלילה. יכול להיות שהטענה שהעליתי כרגע מעידה על כך שכלל לא הבנתי את מושג העירוב והביטול, ואז אשמח להבהרה.

שאלה נוספת: כששוכרין משר העיר ממי למעשה שוכרין, מהרמטכ"ל, שר הביטחון אלוף הפיקוד וכו' הרי יש לא מעט בעלי סמכות שיש בכוחם להפקיע רשויות ואז אולי צריך שכולם ישכירו לאחד והרב הממונה על העירוב ישכור ממנו, איך למעשה זה פועל.

וגם איך נסמוך על פתרון זה בערים הרחוקות מקו החזית שאפילו בשעת מלחמה אין צורך בהפקעת הבתים והחצרות שם.

ובנוסף יש את השאלה של החכם צבי  זצ"ל ששאל הרי כל סמכותו של שר העיר היא רק בשעת מלחמה ובשעת שלום אין לו הסמכות ולכן גם לא נוכל לשכור ממנו, ובעניות דעתי לא זכיתי להבין את תשובתו של החכם צבי זצ"ל שענה שמכיוון שיש באפשרותו לחרחר מלחמה בכל רגע שיחפוץ אז זה מאפשר לו להפקיע בכל זמן את הבתים וזה לא מובן לי שאדרבה מכאן מוכח שאין באפשרותו להפקיע בכל רגע נתון שהרי הוא צריך לעשות צעד מקדים לזה ולחרחר מלחמה וכשאין מלחמה אין באפשרותו להפקיע ולכן שליטתו אינה מלאה.

תשובה: בנוגע לשר העיר, בימינו זה העירייה, הרשות המקומית שבשליטתה תיחזוק האזור, ואדם שלא ישלם ארנונה, בידה להעמיס עליו חובות, ולבסוף להפקיע ממנו את ביתו, ונמצא שאין הבית של היחיד הדר בו, ואין כאן עניין לצבא, או רמטכ"ל, או ערי ספר. נמצא שניתרצו השאלות.        

עירוב בצבא

שאלה: האם יש צורך לערב במחנה צבאי גדול שיש בתוכו בסיסים קטנים (כמו צריפין למשל) שבכל בסיס יש את החדר אוכל שלו או שמכיון שהמחנה כולו שייך למדינה ויש לה תפוסת יד שם (אולי זה דומה לרמב"ם הלכות עירובין ד, י"ד ?) לכן לא צריך לערב שם. 

תשובה: במחנה פטורים מלערב, כמו שנתבאר בהלכות מלכים ו,יב, וכל המחנה ברשות צה"ל, גם אם הוא מחולק לבסיסי משנה קטנים. וחוץ מזה שצה"ל הוא האחראי על כל השטח, וכולם אוכלים ודרים בצה"ל, ואינם מחולקים ברשויות, ואין צורך לערב גם אם זה לא היה צבא, אלא רשת מוסדות של ישיבה.