כתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות א,ח:
"אין לך בכל בהמה וחיה שבעולם שמותר
באכילה, חוץ מעשרת המינין המנויין בתורה: שלושה מיני בהמה - והן שור, שה, ועז; ושבעת
מיני חיה - אייל, וצבי, ויחמור, ואקו, ודישון, ותאו, וזמר. הן ומיניהן - כגון שור הבר
והמריא, שהן ממין השור. וכל העשרה מינין ומיניהן, מעלי גרה ומפריסי פרסה; לפיכך מי
שהוא מכירן, אינו צריך לבדוק לא בפה [=לוודא שאין להם שיניים בלחי העליון שדבר זה מוכיח
שהם מעלות גרה כמו שנתבאר בהלכה ב] ולא ברגליים [=לוודא שהם מפריסי פרסה]".
מה שכתב הרמב"ם שיש עשרה מינים טהורים,
מקור דבריו בתלמוד חולין (פ,א): "כי הא דאמר ר' יצחק: עשר בהמות מנה הכתוב, ותו
לא".
ומה שכתב ששור הבר הוא מין שור, כלומר בהמה,
מקור דבריו במשנה כלאים (ח,ו): "שור בר מין בהמה ורבי יוסי אומר מין חיה".
וכתב הרמב"ם בפה"מ: "שור בר, השור המדברי, ומי שסובר שהוא מין חיה מתיר
אכילת חלבו כצבי וכאיל... ואין הלכה כר' יוסי".
ומה שכתב שגם המריא מין שור, כלומר בהמה,
כתב מהר"י קאפח (הערה יב), ששיטת הרמב"ם בזיהוי בעלי החיים היא כשיטת
הגאונים ורס"ג. מריא, נזכר במלכים א (א,יט); ישעיהו (יא,ו), ועוד. בערבית הוא
נקרא "גַ'אמוּס", ובלועזית בּוּפָלוֹ.
בימינו רגילים לקרוא לג'אמוס בשם תאו, אולם
הרמב"ם לא יסכים לזאת, כי התאו הוא מין חיה, והג'אמוס הוא מין בהמה. אלא לדעת
רס"ג והרמב"ם, התאו נקרא בערבית ת'יתל. וזו צורתו של התאו (ראה שם).
כשם ששור הבר והמריא הם ממין השור, כך עיזי
הבר, הם ממיני העז (לח"מ), והם נחשבות בהמה ולא חיה. נקראו בתלמוד עיזי
דבאלא, כלומר עיזי יער. וזה לשון התלמוד (חולין פ,א): "אמר ר' זירא א"ר
ספרא אמר רב המנונא: הני עזי דבאלא [=עיזי היער] כשרות לגבי מזבח [=כי הם מין בהמה
ולא מין חיה]; סבר לה כי הא דאמר ר' יצחק: עשר בהמות מנה הכתוב, ותו לא, והני - מדלא
קחשיב להו בהדי חיות, ש"מ: דעז נינהו".
היוצא ממה שכתבנו למעלה, הרמב"ם פסק כמימרת ר' יצחק, וכדעת חכמים במשנה
כלאים, וכשיטת רב המנונא שאף הוא סובר כדעת ר' יצחק.
כאן ראוי לבאר, שבהמשך הסוגיה ניסו האמוראים לדחות את שיטת ר' יצחק ורב המנונא, ושאלו,
אולי עיזי הבר הם אקו או תאו או זמר. ואכן כך סבר אמימר, שעיזי הבר הם מין חיה. אולם
הרמב"ם לא פסק כדבריהם שנאמרו בדרך דחיה, אלא כשיטת ר' יצחק ורב המנונא.
עוד נזכר בהמשך הסוגיה שם, בשם רב הונא בר חייא, מה שאמרו חכמים במשנה במסכת כלאים,
שור הבר מין בהמה, מפני שהלכו אחרי תרגום אונקלוס שתירגם, תאו, תורבלא, כלומר שור הבר,
ולשיטה זו, למרות שהתאו נזכר בתורה בכלל החיות, הוא מין בהמה. ואילו לדעת רבי יוסי
החולק עליהם, מאחר שנזכר התאו בכלל החיות, הוא מין חיה.
והקשה המ"מ, מאחר שהרמב"ם פסק כדעת חכמים, ולחכמים שור הבר הוא תאו, והוא מין
בהמה, אם כן הרמב"ם היה צריך לפסוק שיש ארבעה מיני בהמה ושש מיני חיה. והתשובה:
אי אפשר לדחות פשוטו של מקרא, ולהחשיב את התאו בכלל הבהמה, על סמך דברי תרגום אונקלוס
שזיהה את התאו עם שור הבר, בשילוב עם דברי חכמים במשנה שקבעו ששור הבר הוא מין בהמה.
אלא פשוטו של מקרא עומד במקומו, כדעת ר' יצחק ורב המנונא שהובאו קודם לכן בסוגיה, ויש
שלש מיני בהמה ושבע מיני חיה. ושור הבר אינו התאו, כי התאו הוא ת'יתל בערבית, ושור
הבר הוא שור מדברי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה