כתב הרמב"ם
בהלכות ברכות פרק א:
"ה:
ונוסח כל הברכות, עזרא ובית דינו תיקנום. ואין ראוי לשנותן, ולא להוסיף על אחת
מהן, ולא לגרוע ממנה; וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, אינו אלא טועה[1]. וכל
ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות, אינה ברכה[2] אלא אם כן הייתה סמוכה לחברתה.
ו:
וכל הברכות
כולן, נאמרין בכל לשון: והוא, שיאמר כעניין שתיקנו חכמים; ואם שינה את המטבע, הואיל
והזכיר אזכרה ומלכות ועניין הברכה, אפילו בלשון חול[3], יצא".
[1] בהלכות
קריאת שמע (א,ז) הוסיף הרמב"ם, וחוזר ומברך כמטבע. ואף כאן כך כוונתו. וראה
הלכה הבאה, שאם הזכיר שם ומלכות וענין הברכה יצא, וההלכה שם מבארת, אימתי חוזר ומברך
כמטבע, כששינה את עניין הברכה לגמרי. וכך פירש מהר"י קאפח בהלכות
קריאת שמע (פרק א הערה כג).
בהלכה
ה' נאמר: "וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, אינו אלא טועה". ומקור
ההלכה בתלמוד ברכות (מ,ב): "ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה -
יצא. ראה תאנה ואמר: כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה - יצא, דברי רבי מאיר; רבי
יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - לא יצא ידי חובתו". רבי מאיר
ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי, וכך פסק הרמב"ם.
בהלכה
ו' נאמר: "ואם שינה את המטבע, הואיל והזכיר אזכרה ומלכות ועניין הברכה, אפילו
בלשון חול, יצא". ומקור ההלכה בתלמוד ברכות (מ,ב): "בנימין רעיא כרך
ריפתא ואמר: בריך מריה דהאי פיתא. אמר רב: יצא. והאמר רב: כל ברכה שאין בה הזכרת
השם אינה ברכה! - דאמר: בריך רחמנא מריה דהאי פיתא". ואמירת 'רחמנא' היא
הזכרת השם, ואמירת 'מריה דהאי פיתא' היא הזכרת מלכות, ואף ששינה מהמטבע, ואף שאמר
שם ומלכות ועניין הברכה בלשון חול, כלומר שלא בשפת הקודש, יצא.
היוצא
מכך, החיסרון בהלכה ה' אינו ששינה מנוסח חכמים, שהרי בהלכה ו' נתבאר שבאופן זה
יוצא ידי חובתו, אלא החיסרון בהלכה ה' שלא אמר אזכרה ומלכות, ולכך מכוונים דברי
רבי יוסי כל המשנה מהמטבע לא יצא, מאחר שלא הזכיר אזכרה ומלכות, אבל אם הזכיר רחמנא
ומריה, הזכיר שם ומלכות בשפת חול, ויצא ידי חובתו, כמו שנתבאר בהלכה ו'. הביאור
שכתבנו הוא על פי הכס"מ. ועל פי זה, הרמב"ם פסק בהלכה ו' את מעשה
בנימין רעיא, שלא כמהר"ח כסאר שכתב שלא פסק הרמב"ם את מעשה
בנימין רעיא.
[2] ברכות ללא שם ומלכות
הקשה
הכס"מ,
שבברכת מעין שבע הנאמרת בליל שבת אין בה מלכות, וכן ברכת אלהי הנשמה הנאמרת בכל
בוקר אין בה שם ומלכות? ותירץ מהר"י קאפח (הערה יח), שכוונת חכמים
באומרם "כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה" אינה מתייחסת לאנשי כנסת
הגדולה, והם תיקנו את הברכות כפי מה שראו לנכון, ויש ברכות שלא תיקנו בהם שם
ומלכות, אולם בכל הברכות שתיקנו שם ומלכות, אסור לנו להשמיט שם ומלכות, כיון שהם
עיקר הברכה, ובלעדיהם אין ברכה, אבל אם השמיט מילים אחרות ברכתו ברכה ויצא ידי
חובתו. ועוד תירץ, שמותר לנו לחבר ברכות מעצמינו ללא הזכרת מלכות, כגון שיאמר
'ברוך אתה ה' ששמת חלקי מיושבי בית המדרש', שמאחר שאין בה מלכות אינה נחשבת ברכה,
ומותר לנו לתקנה בעצמינו.
[3] שם ה' בלשון חול
בתלמוד
ברכות (מ,ב) שהוא מקור ההלכה שלפנינו, מסופר על בנימין רעיא שאכל פת ואמר, בריך
רחמנא מריה דהאי פיתא, ואמירת 'רחמנא' היא הזכרת השם, ואמירת 'מריה דהאי פיתא' היא
הזכרת מלכות, ואף ששינה מהמטבע, ואף שאמר שם ומלכות ועניין הברכה בלשון חול, כלומר
שלא בשפת הקודש, יצא. היוצא מכך, אף שבהלכות סנהדרין (כו,ג) נתבאר ששם ה' בלשון
הגוים נחשב ככינוי, לפנינו בהלכות ברכות הוא נחשב שבירך כראוי, וזה מה שבאו חכמים
ללמדנו באומרם שהברכות נאמרות בכל לשון, שאף תרגום שם ומלכות יועיל לשמור על
ברכה כראוי ויוצא ידי חובתו.
ולעומת
זאת, לפי ראשון לציון ומהר"י קאפח (הערה כ), תרגום שם ומלכות ללשון
אחרת לא יועיל, והוא נחשב ככינוי כמו שנתבאר בהלכות סנהדרין (כו,ג), ובכדי לצאת
ידי חובת הברכה צריך לומר שם ומלכות בלשון הקודש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה