דם הנמצא בביצים

 כתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות ג,ט:

"נמצא עליה קורט דם - אם על החלבון, זורק את הדם ואוכל את השאר; ואם על החלמון, אסורה כולה...".

וזה נוסח ההלכה מבואר:

ביצת עוף טהור שנמצא עליה קורט דם [=גרגיר דם, כלומר טיפת דם] - אם הדם היה על החלבון, זורק את הדם ואוכל את השאר, מפני שהחלבון נקשר לביצה רק בשלבים המאוחרים, ואף דם זה הגיע לביצה בשלב מאוחר, ומבחינה מציאותית ניתן להסירו לגמרי מהביצה ולנקותה ממנו; ואם הדם היה על החלמון, אסור לאכול את כל הביצה, מפני שהביצה שנוצרת באשכול [=בשחלת העוף], נמצאת שם כאשכול שיש בו כמה חלמונים בדרגות התפתחות שונות, וכל חלמון ארוג ומסורג בגידי דם רבים, ואם יימצא דם בחלמון, הדבר מוכיח שתהליך התפתחות החלמון לא הושלם כראוי, והוא לא התנקה לגמרי מגידי הדם שעטפוהו, ויש בו עוד גידי דם בלתי נראים, ולפיכך כל הביצה אסורה באכילה.

לשון התלמוד חולין (סד,ב) מבואר על פי רש"י: "נמצא עליה [=על הביצה] קורט דם [=גרגיר דם, טיפת דם] - זורק את הדם ואוכל את השאר. אמר רבי ירמיה: והוא שנמצא על קשר שלה [=רבי ירמיה מבאר, מה שנאמר בברייתא זורק את הדם והשאר מותר, כשנמצא הדם בקשר, כלומר בזרע של התרנגול, הנמצא בראש הצד הרחב של הביצה, אבל אם נמצא הדם מחוץ לזרע התרנגול, כל הביצה אסורה מפני שהתפשט הדם בכולה]. תני דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי: לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה, אבל נמצא על חלמון שלה - אפי' ביצה אסורה, מאי טעמא - דשדא תכלא בכולה [=רבי דוסתאי מוסיף לבאר, מה שאמרנו זה דוקא כשנמצא הדם בזרע התרנגול והיה הזרע בחלבון, אבל אם נמצא הדם בחלמון, כל הביצה אסורה, מפני שהדם התפשט בכל הביצה].

לעומת פירוש רש"י לסוגיה, שכתב שרבי דוסתאי מוסיף על דברי רבי ירמיה ומסכים לדבריו, כתב המ"מ, שלפי הרי"ף והרמב"ם, רבי דוסתאי חולק לגמרי על דברי רבי ירמיה. והר"ן על הרי"ף כתב (כב,א בדפי הרי"ף ד"ה נמצא) שרבי דוסתאי הביא ברייתא, והשתמש בלשון "תני", ודברי הברייתא כלל לא נאמרו על דברי רבי ירמיה. ולשיטת רבי דוסתאי, בכדי לאסור דם הנמצא בביצה, אין לחבר בין מציאות הדם בביצה למציאותו בקשר שלה, כלומר בזרע התרנגול, כדברי רבי ירמיה, אלא יש לחלק היכן נמצא הדם, האם בחלבון והוא מותר, או בחלמון והוא אסור, אף ללא מציאותו של זרע התרנגול.

וזה תיאור תהליך הווצרות ביצי עוף: החלמון [החלק הצהוב] מתחיל להתפתח בשחלת נקבת העוף, הנראית כאשכול חלמונים בכמה דרגות התפתחות. כשהחלמון מסיים לגדול, הוא ניתק מנימי הדם העוטפים אותו, ועובר לצינור הביצים, ושם הוא נעטף תחילה בחלבון [החלק הלבן]. אחר כך נעטף בקליפה ההולכת ומתקשה, ולבסוף מוטלת הביצה. תהליך זה נמשך כ-26 שעות. אם לא הופרתה הביצה על ידי זכר, נראה על החלמון עיגול לבן, ואין מתפתח ממנה אפרוח. אבל אם הופרתה על ידי זכר, נראית על החלמון טבעת לבנה וחור באמצעה, והאפרוח מתחיל להתפתח בין החלמון לבין החלבון, והחלמון משמש לו מזון (ביאור הרב יוחאי מקבילי).

וראה בהערת מהר"י קאפח על המ"מ (הערה י), שדברי רבי ירמיה לפי פירוש רש"י, שיש קשר הנמצא בראש הצד הרחב של הביצה שהוא זרע הזכר, אינם מובנים מבחינת המציאות, ואף בביצים בלתי מופרות יש קשר, כלומר נראה על החלמון עיגול לבן [ראה בביאור הרב יוחאי מקבילי]. ויש לבאר את הקשר שנזכר בדברי רבי ירמיה בצורה אחרת מפירוש רש"י. (ע"כ מהר"י קאפח)

וזה ביאור הסוגיה והרמב"ם על פי שיטת מהר"י קאפח. העיגול הלבן הנראה על צידו הרחב של חלמון הביצה הוא הקשר. עיגול זה אינו זרע התרנגול כדברי רש"י, אלא המקום שבו יכול התרנגול להפרות את הביצה. אם הוא יפרה את הביצה תיראה על החלמון טבעת לבנה נקובה, ואם הוא לא יפרה את הביצה, ייראה על החלמון עיגול לבן. לדעת רבי ירמיה יש לאסור את הדם הנוצר בביצה, רק אם הוא נוצר כחלק מתהליך יצירת האפרוח, ולכן, אם הדם נמצא בסמיכות לקשר הביצה [=העיגול הלבן שבראש החלמון], זורק את הדם ואוכל את השאר, אולם אם הדם התפשט לשאר הביצה, נאסרת כל הביצה באכילה. לעומת שיטת רבי ירמיה, לפי רבי דוסתאי, דם הנוצר כחלק מתהליך יצירת האפרוח, בכל מקום שהוא יימצא זורק את הדם ואוכל את השאר. אולם דם שהגיע לביצה מתוך גוף התרנגולת, באמצע תהליך יצירת הביצה, שם יש לחלק, ואם נמצא הדם על החלבון, ניתן להסירו ממנה לגמרי, ולפיכך זורק את הדם ואוכל את השאר, אולם דם הנמצא על חלמון הביצה, דם זה נשאר מגידי הדם המרובים שעטפו את הביצה בזמן יצירתה באשכול [=בשחלת העוף], ולא ניתן לנקותו לגמרי מהביצה, ויש עוד נימי דם בלתי נראים בחלמון, ולפיכך הביצה כולה אסורה באכילה.

וזה לשון מהר"י קאפח (הערה י): "בדם ביצים רבו הדעות ורבו הסברות בהבנת סוגית הגמרא בחולין דף סד, ומרן הב"י יו"ד סי' סו האריך הרבה בניתוח הסברות ומיונן, ואיני רואה צורך לפרט הדברים כאן. ודברי רבנו ברורים, ואין חילוק לדעת רבנו בין ביעי דפחיא [=כמו דפעיא, הנולדים מן התרנגולת חיה, שפועה בלידתה. רש"י ביצה ז,א] בין ביעי דספנא מארעא [=מתחממת בקרקע ויולדת ביצים, ואותן ביצים אין מגדלות אפרוחים. רש"י ביצה ז,א]. כי ברור שהדם הנמצא בביצה אינו מרקום כלל [=אין הדם נוצר בביצה כתוצאה מתחילת הווצרות האפרוח], ומצוי הוא בביצה ברגע יציאתה מהתרנגולת. וכבר ידוע כי באשכול שלביצים תלוים רק חלמונים גדולים וקטנים כשהם ארוגים ומסורגים גידי דם למכביר, ומעולם לא נראו חלבונים תלוים באשכול, וברור כי החלבון נקשר סביב החלמון בשלביו האחרונים לפני יציאתו, ולפיכך מובן כי דם שנמצא בחלמון אנו אומרים שניתק מן האשכול לפני גמרו [=דם הנמצא בחלמון מלמדינו כי תהליך יצירת החלמון טרם נגמר] וטרם בשל לגמרי ונתנקה מכל גידי הדם שבו, וזהו אמרם שדא תכלא בכולה [=נתפשט הקלקול בכולו] אלא שאינם נראין [=אין גידי הדם הדקים הנמצאים בחלמון נראים] ולפיכך כל הביצה אסורה, מה שאין כן אם נמצא [=הדם] בחלבון, אנו אומרים כי טפת דם זו קלטה החלבון עם התגבשותו, ואינה ממנו, כי מעולם לא נראה מסורג בגידי דם [=החלבון מעולם לא היה מסורג בגידי דם], ולפיכך זורק את הדם ואוכל הביצה, ואין הבדל כאמור בין ביעי דפעיא לבין ביעי דספנא מארעא. זוהי המציאות וזהו הטבע שהטביע בורא עולם ברחמים, ולפיכך דברי רבנו ברורים פשוטים, ולפי זה לדעת רבנו אין להקל בביצים דספנא מארעא. וכבר העירותי כיוצא בזה במקום אחר. ולפי זה נראה לי ברור, דדם ביצים אסור מן התורה כיון שהוא כאמור דם מן החי, ואם כנס ממנו כזית ואכלו לוקה מן התורה, וכדלקמן פ"ו אות ח. (ע"כ מהר"י קאפח)

וזה לשון הרב צדוק: "כל הפוסקים תופסים שדם זה הוא תחלת ריקום [=תחילת הווצרות האפרוח] אם הוא על הצהוב, שחושבים וסוברים שממנו נוצר האפרוח, אבל דם שנמצא בחלבון אומרים שהוא רק דם בעלמא, ועל כן זורקו ואוכל. אבל לפי המציאות שרואים שדם זה מצוי בביצה כבר מעת הטלתה בלי דגירה וחימום [ספנא מארעא], ומצוי בה מבטן התרנגולת עם גבילתה ובהטלתה [=בזמן שהיא מתגבלת, נוצרת, ובזמן הטלתה]. וגם ממה שאפרוח לפני בקיעתו החלמון עמו שלם כמזון לו, מוכח, שלא התרקם ממנו ונמצא שאינו דם ריקום, ולא יעלה על הדעת שריקום יהיה מבטן, ואף בחוץ לא יתכן ריקום בלי זמן דגירה, על כן אינו אלא שטף דם, מקרע וריד שאירע עוד בהתהוות הביצה באשכול, ששם משורגת היא כידוע בורידי דם. ולכן אם הדם על החלבון [הלבן כחלב] הוא ניכר ואינו מתערב וניתן להסיר את כולו, אבל כשהוא על החלמון [צהוב], "שדא תיכלא בכולה", כלומר נעשה שכול ואבדון בכולה, כי לעתים הדם כל כך משורג ומעורב ונמהל בצהוב שבהתהוותו הוא היה מסורג בחוטי דם שלא פירשו ממנו ואינו ניכר כדי להסירו, ולפיכך לא חילקו חכמים ורבינו בין ביצים מופרות שאצלם תרנגול, לשאינם מופרות שנקראים ספנא מארעא. אבל רשב"א והפוסקים חילקו משום שתפסו שהדם הוא סימן לתחילת ריקום בביצים מופרות, והתירו להפרישו בשאינם מופרות גם מהחלמון ולאכלם". (ע"כ הרב צדוק)

וראה עוד בביאור המאירי לסוגיה, שתמה על סברת רבי דוסתאי, מדוע יש לאסור דם הנמצא בחלמון, יותר מאשר אם נמצא בחלבון, והרי האפרוח נוצר בחלבון ולא בחלמון, והחלמון רק משמש לו מזון, ויתכן שיישאר שלם בלידת האפרוח, כיון שכן מדוע יש להחמיר בדם הנמצא בחלמון. וזה לשון המאירי: "...נמצא קורט דם בחלמון אפילו שלא כנגד הקשר [=הדם אינו בסמיכות לזרע הזכר], אף על פי שיצירת הולד מן החלבון [=ולכאורה יש להתיר את הדם הנמצא בחלמון], אין זה אלא טבע הָרִקוּם שהוא מתחיל ומתוך חמום ירדה לה לעמק החלמון ואסורה כלה [=מחמת ריקום האפרוח, הדם יורד לעומק החלמון, ולפיכך יש לאסור את כל הביצה], זו היא שטתנו. ואנו גורסין אמר ר' ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה כלומר שלא נתפשט לחוץ [=שלא יצא הדם מתוך הקשר, כלומר מתוך זרע הזכר], וכל שכן אם נמצאת בחלבון שלה בקשר [=כל שכן אם נמצא הדם רק בקשר הזכר, ורק בחלבון, שיש להכשיר את שאר הביצה] הא נמצאת בקשר ונתפשטה לחוץ כלה אסורה [= אבל אם יצא הדם מתוך הקשר אל מחוצה לו יש לאסור את כל הביצה]...

תני דרוסאי והוא שנמצא על החלבון כלומר חלוק זה שנתן ר' ירמיה ומזקיק לאיסור זה שתמצא במקום הקשר ושתתפשט ממנו ולחוץ דוקא כשהיא בחלבון אבל כשהיא בחלמון אסורה בלא שום חילוק אף כשאינה כנגד הקשר וכל שכן אם היא כנגד הקשר אף על פי שלא נתפשטה מחוץ לכנגד הקשר ור' ירמיה ודרוסאי לא נחלקו ודברי שניהם מתקיימין...

ומכל מקום קצת חכמי אשכנז שאלו לי כמתמיהים היאך אפשר להחמיר בחלמון יותר מבחלבון והרי האפרוח מן החלבון הוא מתיצר ולא מן החלמון, עד שאף לאחר שנולד נמצא בבטנו החלמון כלו במלואו כמה ימים. ואף על פי שהשבתי להם מה שכתבתי שמתוך החמום ירדה לה לעמק החלמון [=סברא זו הזכיר אותה המאירי לעיל, מחמת ריקום האפרוח, הדם יורד לעומק החלמון, ולפיכך יש לאסור את כל הביצה] באמת דוחק הוא...". (ע"כ מאירי)

ועל פי מה שכתבנו הדברים ברורים, ודם הנמצא בחלמון נאסר משום תהליך יצירתו בבטן התרנגולת, ולא משום תהליך האפרוח המתרקם מהביצה.