סימני החיה בקרניים – כרוכות חדוקות והדורות

 כתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות א,י:

"כל מין שהוא מפריס פרסה, ומעלה גרה, ויש לו קרניים מפוצלות כגון האייל - הרי זו חיה טהורה בוודאי. וכל שאין קרניו מפוצלות - אם היו קרניו כרוכות כקרני השור, וחדוקות כקרני העז, ויהיה החדק מובלע בהן, והדורות כקרני הצבי - הרי זו חיה טהורה: עד שיהיו בקרניים שלושה סימנין אלו - כרוכות, וחדוקות, והדורות".

הלכה מבוארת:

כל מין שהוא מפריס פרסה, ומעלה גרה, ויש לו קרניים מפוצלות [=מתפצלות כענפי העץ ויוצאים מהם הסתעפויות לכאן ולכאן] כמו קרני האייל והיחמור [הוספנו יחמור ממהר"י קאפח] - הרי זו חיה טהורה בוודאי. וכל שאין קרניו מפוצלות - אם היו קרניו כרוכות [=כפופות] כקרני השור [=קרני השור פופות ואינן מפותלות (פה"מ חולין ג,ו)], וחדוקות [=חרוצות, כלומר עשויות חוליות חוליות] כקרני העז, ויהיה החדק מובלע בהן [=החריץ שבין כל חוליה וחוליה, צריך להיות עמוק], והדורות [=מפותלות] כקרני הצבי [=צריך שייראו הקרניים כאילו נעשו מפס נחושת מלבני מאורך שפתלו] - הרי זו חיה טהורה: עד שיהיו בקרניים שלושה סימנין אלו - כרוכות, וחדוקות, והדורות.

קרני העז כפופות ומפותלות אבל כמי שפותל גוף עגול שאין קצוותיו מחודדין, כלומר שאין חריץ עמוק בין כל חוליה וחוליה, ולכן העז היא בהמה ולא חיה. ובכדי שקרניים מפותלות ייחשבו כסימן חיה, צריך שייראו הקרניים, כמי שלקח גוף שטוח שיש לו גובה מחודד הקצוות, כלומר שיהא בעל זויות נצבות, ופתלו כדרך שפותלין את הצמידים (פה"מ חולין ג,ו). כלומר, צריך שייראו הקרניים כאילו נעשו מפס נחושת מלבני מאורך שפתלו, שבאופן זה יהיה חריץ עמוק בין כל חוליה וחוליה.

וזה לשון הרמב"ם בפה"מ חולין (ג,ו) עם הערות מהר"י קאפח: "והדברים שבהן מבדילים בין החיה לבהמה הם מה שאני מבאר, אם היה יוצא מראש אותו החי קרנים ומתפצלים מאותן הקרנים קרנים אחרות כגון האיל הרי זה חיה בלי ספק ואינו צריך עם זה סימן אחר, ואם לא היה מתפצל מהם כלום רואים אותן הקרנים היוצאות מן הראש אם היו עשויים כמי שלקח גוף שטוח שיש לו גובה מחודד הקצוות, כלומר שיהא בעל זויות נצבות ופתלו כדרך שפותלין את הצמידים [כדי שיהיו הדורות], ואחר כך כפפו אחר הפתילה עד שנעשה כפוף ואפילו כפיפות כל שהיא [כדי שיהיו כרוכות], הרי זה חיה כגון הצבי ודומיו, לפי שקרני השור כפופים ואינם פתולים, וקרני העז כפופים פתולים אבל כמי שפותל גוף עגול שאין קצוותיו מחודדין [קרני העז כרוכות והדורות, אולם אינם חדוקות, אין חריץ עמוק בין כל חוליה וחוליה]. והבן זה".

וזה ביאור לשון התלמוד (חולין נט,ב) על פי הרמב"ם בפה"מ. נוסח התלמוד תוקן על פי דקדוקי סופרים, והוא תואם לנוסח הרמב"ם במשנ"ת: "אמר רבי זירא... אלו הן סימני חיה שחלבה מותר - כל שיש לה קרנים וטלפים... כללא הוא? [שואל התלמוד, וכי הכלל שהזכיר רבי זירא נכון] והרי עז, דיש לו קרנים וטלפים - וחלבו אסור! כרוכות בעינן [=מתרץ התלמוד, כדי להחשיב את הבעל חיים כחיה, צריך שיהיו קרניו כפופות, ויש עזים שקרניהם אינן כפופות], והרי שור, דכרוכות [=שואל התלמוד, והרי קרני השור כפופות] - וחלבו אסור! (חרוקות) [חדוקות] בעינן [=מתרץ התלמוד, בנוסף לכיפוף, צריך שיהיה בקרנים חריצים המקיפים את הקרן ויוצרים בקרן מראה של חוליות חוליות, ובקרני השור אין חוליות], והרי עז, (דחרוקות) [דחדוקות] - וחלבו אסור! מפוצלות בעינן [=מתרץ התלמוד, צריך שיהיו הקרנים מפוצלות כענפי העץ ויוצאים מהם הסתעפויות לכאן ולכאן], והרי צבי, דאין מפוצלות - וחלבו מותר! (חדורות) [הדורות] בעינן [=מתרץ התלמוד, קרני הצבי נראות כאילו נעשו מפס נחושת מלבני מאורך שפתלו, שבאופן זה יש חריץ עמוק בין כל חוליה, ולכן הוא מין חיה]. הלכך: היכא דמיפצלא - לא דינא ולא דיינא [=די בפיצול הקרניים להחשיב את הבעל חיים כחיה], היכא דלא מיפצלא - בעינן כרוכות (חדורות וחרוקות) [הדורות וחדוקות], והוא דמיבלע (חירקייהו) [חידקיהו]. [=בנוסף למציאותם של החוליות בקרן בגלל החריצים המקיפים אותה סביב, צריך שהחריצים בין כל חוליה וחוליה יהיו עמוקים]; והיינו ספיקא דעיזא (כרכוז) [דכרכין]. [=עז המצויה בכרכין, קרניה כפופות ועשויות חוליות חוליות בגלל החריצים המקיפים את הקרן, אולם החריצים שבין החוליות אינם עמוקים כל כך, והסתפקו חכמים, האם חריצים בעומק כזה מגדירים את העז כחיה או שהיא נחשבת בהמה (הביאור על פי המ"מ)]". (ע"כ תלמוד עם ביאור)

בתחילת הסוגיה נזכר שקרני העז אינן כרוכות, כלומר אינן כפופות, אולם לאחר מכן נזכר שקרני העז כפופות, ובנוסף לכך הם גם חדוקות, כלומר חרוצות בחריצים המקיפים את הקרן, ויוצרים בקרן מראה של חוליות חוליות [הרמב"ם בפה"מ הגדיר זאת כמפותלות]. בסוף הסוגיה נזכר שצריך שיהיה חריץ עמוק בין כל חוליה וחוליה, ובקרני העזים של הכרכים אין חריצים עמוקים בין החוליות.

הרמב"ם בפה"מ למד מסוגיה זו, שקרני השור כפופות אולם הם אינן מפותלות, וקרני העז מפותלות וכפופות אולם אין חריץ עמוק בין החוליות, ואילו קרני הצבי הם כפופות מפותלות ויש חריץ עמוק בין החוליות. גם במשנ"ת כתב הרמב"ם הגדרות אלו, אלא שבמשנ"ת דקדק הרמב"ם בהגדרת הדברים, ולא הגדיר את קרני העז כמפותלות [=הדורות], אלא קרני העז חדוקות, כלומר חרוצות בחריצים סביב, היוצרים בקרן מראה של חוליות, אולם החריצים אינם עמוקים. וקרני הצבי הדורות, כלומר מפותלות, כמי שפתל פס נחושת מלבני מאורך, שבאופן זה יהיה חריץ עמוק בין כל חוליה וחוליה.

כאן ראוי להעיר, שביאור ההלכה שכתבנו, תואם לדברי מהר"י קאפח בהערותיו על פה"מ חולין (ג,ו). אולם בהערותיו על משנ"ת (הערה טו) ביאר אחרת: כרוכות=מפותלות ויש חריץ בין החוליות כקרני הצבי. הדורות=עקומות כקרני התאו. חדוקות=מפותלות ואין חריץ בין החוליות כקרני העז. וקשה על ביאורו, שהרמב"ם במשנ"ת כתב כרוכות כקרני השור, וקרני השור אינן מפותלות, ואין בהם חוליות, אלא הם רק כפופות.