כתב הרמב"ם בהלכות ברכות א,א:
"מצות
עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון, שנאמר "ואכלת, ושבעת - ובירכת את ה'
אלוהיך" (דברים ח,י). ואינו חייב מן התורה, אלא אם שבע, שנאמר "ואכלת,
ושבעת - ובירכת"; ומדברי סופרים, שאפילו אכל כזית, מברך אחריו".
כתב
הכס"מ, רבינו
דייק מלשון התוספתא (הובאה בתלמוד ברכות מח,ב) שכתבה "ברכת מזון מן התורה
שנאמר ואכלת ושבעת", ולמד מכך שזה נאמר רק על חמשת מיני דגן, ממה שנאמר ושבעת,
ואין לך דבר שמשביע אלא חמשת מיני דגן. עוד כתב הכס"מ להלן (ח,יב),
שהרמב"ם סובר שאפילו ברכה מעין שלש אינה מן התורה ואפילו על המחיה, ולפיכך
כתב בסוף פרק ב' דין נעלם ממנו ולא ידע אם בירך ברכת המזון לאחר המזון חוזר ומברך,
מפני שהיא ספק ברכה שהיא מהתורה, שהרי ברכת המזון מהתורה, ורק בפרק ג' שאחריו
הזכיר הרמב"ם ברכת על המחיה, מכאן שרק ברכת המזון היא מהתורה, אבל ברכת על
המחיה היא מחכמים. וכך היא שיטת מהר"ח כסאר.
ולעומת
זאת, לפי ראשון לציון ברכת על המחיה היא מהתורה, ורק ברכה מעין שלש על
הפירות שהם משבעת המינים, או ברכה מעין שלש על הגפן, היא מחכמים. וכך סובר גם מהר"י
קאפח (הערה ג). והוכיח הראשון לציון את שיטתו מההלכה להלן (ח,יב), שם נאמר
"כל הברכות האלו שנסתפק לו בהן אם בירך אם לא בירך - אינו חוזר ומברך, לא בתחילה
ולא בסוף: מפני שהן מדברי סופרים". והפרק שם עוסק בברכה מעין שלש על הפירות
או הגפן, ולא בברכת על המחיה, ודייק מכך שברכת על המחיה היא מהתורה. (ע"כ
ראשון לציון) והכס"מ ישיב על כך, שיש הוכחות מהלכות אחרות (להלן ב,יד)
שגם ברכת על המחיה היא מחכמים, וגם מהתוספתא כך מוכח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה