האם רש"י האמין בהגשמת הבורא

במאמר הבא נבאר, האם רש"י, גדול פרשני התנ"ך והתלמוד, האמין בגשמות, או שמתוך דבריו אפשר להוכיח בבירור שהוא ידע שה' אינו גוף ולא דמות הגוף.

אליבא דאמת, פרופ' אפרים קנרפוגל כבר פירסם על נושא זה מאמר "האמנם היו בעלי התוספות מגשימים", וכתב, שאף אם היו מבעלי התוספות שהאמינו בגשמות, אבל רש"י בודאי לא האמין בגשמות.

בשורות הבאות נצטט מדברי רש"י, בתנ"ך ובתלמוד, ונוכיח, רש"י לא האמין בהגשמת הבורא, רש"י לא האמין בהתפעלות הבורא, ויש להבין את דברי רש"י בהקשר בו נכתבו דבריו.

לפני שנתחיל לסקור את המקומות שמהם מוכח ברור שרש"י לא האמין בהגשמת הבורא, נבהיר הבהרה. כאשר באים לגבש דעה על רש"י, מהי דעתו בנושא גשמות הבורא, יש לקרוא את היקף דבריו בהרבה מקורות, ומהם להתרשם מהי דעתו באותו נושא. אולם בשום פנים ואופן אין לעשות השוואה בין מפרשים, הנה רס"ג והרמב"ם פירשו כאן ביאור שיש בו להרחיק מגשמות הבורא, ורש"י לא ביאר כמותם, מכאן שרש"י האמין בגשמות הבורא. מפני שאם נגלה במקום אחר שרש"י מבאר את לשונות ההגשמה כלשונות מושאלים שנאמרו כלפי הבורא, כדי לסבר את האוזן של בני אדם, נמצא שגם בשאר המקומות שבהם רש"י ביאר את פשוטו של מקרא, ולא הפך את ביטוי ההגשמה, לכבוד ה', או לִדְבָר ה', כדרכו של אונקלוס, דבר זה אינו מורה שהוא מאמין בהגשמת הבורא, אלא הוא מלמדינו שפשוטו של מקרא הוא לשון מושאל שנכתב לסבר את האוזן, ולא הסכים רש"י להפוך כל ביטוי גשמי לכבוד ה' או לִדְבָר ה' כדרכו של אונקלוס כאילו יש כאן מציאות ממשית, אלא אדרבה העדיף להשאיר את הביטוי המושאל במקומו, והקורא יבין שהביטוי נכתב כדי לסבר את האוזן, ולא להורות על משהו ממשי ככבוד ה' או דבר ה'.

להלן המקורות בדברי רש"י.

א. רש"י שמות טו,ח:

"וברוח אפיך - היוצא משני נחירים של אף. דבר הכתוב כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם, כדי להשמיע אוזן הבריות כפי ההוה שיוכלו להבין דבר. כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו, וכן (תהלים יח ט) עלה עשן באפו, וכן (איוב ד ט) ומרוח אפו יכלו, וזהו שאמר (ישעיהו מח ט) למען שמי אאריך אפי, כשזעפו נח נשימתו ארוכה, וכשהוא כועס, נשימתו קצרה, (שם) ותהלתי אחטם לך, ולמען תהלתי אשים חטם באפי לסתום נחירי בפני האף והרוח שלא יצאו, לך בשבילך. אחטם כמו נאקה בחטם במסכת שבת (דף נא ב) כך נראה בעיני. וכל אף וחרון שבמקרא אני אומר כן, (דברים ז ד) חרה אף, כמו (איוב ל ל) ועצמי חרה מני חורב, לשון שריפה ומוקד, שהנחירים מתחממים ונחרים בעת הקצף, וחרון מגזרת חרה, כמו רצון מגזרת רצה, וכן חמה לשון חמימות, על כן הוא אומר (אסתר א יב) וחמתו בערה בו, ובנוח החמה אומר נתקררה דעתו".

דברי רש"י ברור מיללו, מה שנזכר אף ה', אינו משום שיש לה' אף עם שני נחיריים, אלא לסבר את אוזן הבריות, כלומר שיבינו את העניין שה' כועס. ועוד נבאר את דעתו של רש"י על התפעלות ה'.

אמור מעתה, בכל מקום שנזכר בדברי רש"י, יד ממש, ידו הגדולה ממש. אין כוונת רש"י שיש לה' יד גשמית, אלא לסבר את האוזן בחוזק הנהגת ה'.

יש להדביק משפט זה שנזכר כאן בדברי רש"י "דבר הכתוב כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם", לכל המקומות בהם נזכרה הגשמת הבורא בדבריו, כי זו השקפתו של רש"י. והדברים פשוטים.

ב. רש"י שמות יד,לא:

"וירא ישראל את היד הגדלה - את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקדוש ברוך הוא. והרבה לשונות נופלין על לשון יד, וכולן לשון יד ממש הן, והמפרשו יתקן הלשון אחר ענין הדבור".

כלומר, ישראל לא ראו את ידו של ה', כי אין לה' יד, אלא ישראל ראו את הגבורה הגדולה שהגיעה מידו של ה'. ואם יאמר האומר, רש"י האמין שיש לה' יד, ובני ישראל לא ראוה? נצטט לו מביאור רש"י לתלמוד, שאפילו המלאכים אינם מוגשמים, קל וחומר הבורא יתברך.

ג. לשון התלמוד מכות (יב,א): "אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה...".

ופירש רש"י:

שרו של רומי - סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה.

חמוץ בגדים - מדמו של סמאל ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע.

שרו של רומי, כלומר סמאל, יברח לבצרה כדי להנצל מעונשו של ה', וה' יהרגהו ויותז על בגדיו מדמו של סמאל, ויהפכו בגדי ה' לצבע אדום. מקשה רש"י והרי המלאכים אינם בשר ודם, ומימלא אין להם דם? מתרץ רש"י לשבר את האוזן. אמור מעתה, לא רק שה' אינו גוף גשמי, אף המלאכים אינם גוף גשמי. דומני שאחרי ציטוט זה כבר התבררו הדברים היטב. אולם נמשיך בעוד ציטוטים.

ג. רש"י שמות יט,יח:

"ויעל עשנו כעשן הכבשן - של סיד, יכול ככבשן זה ולא יותר, תלמוד לומר (דברים ד יא) בוער באש עד לב השמים. ומה תלמוד לומר כבשן, לשבר את האוזן, מה שהיא יכולה לשמוע, נותן לבריות סימן הניכר להם. כיוצא בו (הושע יא י) כאריה ישאג, וכי מי נתן כח בארי, אלא הוא, והכתוב מושלו כאריה, אלא אנו מכנין ומדמין אותו לבריותיו, כדי לשבר את האוזן מה שיכולה לשמוע. וכיוצא בו (יחזקאל מג ב) וקולו כקול מים רבים, וכי מי נתן קול למים, אלא הוא, ואתה מכנה אותו לדמותו לבריותיו, כדי לשבר את האוזן".

מה שדימו הנביאים את ה' לאריה, אינו כי הוא גשמי, אלא לשבר את האוזן. רש"י מעולם לא חשב שה' הוא גשמי, וקל להבין.

ד. לשון התלמוד יבמות (מט,ב): "כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה".

ופירש רש"י:

נסתכלו באספקלריא שאין מאירה - וכסבורים לראות ולא ראו ומשה נסתכל באספקלריא המאירה וידע שלא ראהו בפניו.

משה לא ראה את פני ה', כי אין לו פנים. אילו היה ה' גשמי, היה משה רואהו. רש"י מעולם לא העלה על דעתו שה' גשמי.

ה. רש"י שמות ט,כ:

"וירד ה' על הר סיני - יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר (שמות כ יט) כי מן השמים דברתי עמכם. מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם".

ה' לא ירד על הר סיני ממש, כי אינו גשמי, ורש"י לא האמין בהגשמת הבורא.

ו. רש"י שמות כ,יא:

"וינח ביום השביעי - כביכול הכתיב בעצמו מנוחה ללמד הימנו קל וחומר לאדם, שמלאכתו בעמל וביגיעה, שיהא נח בשבת".

בקטע זה רש"י דוחה מה' התפעלות, אין לה' צורך במנוחה, הוא רק נח כביכול, והמטרה שהאדם ינוח.

ז. רש"י דברים כט,יט:

"יעשן אף ה' - על ידי כעס הגוף מתחמם והעשן יוצא מן האף, וכן (ש"ב כב, ט) עלה עשן באפו ואף על פי שאין זו לפני המקום, הכתוב משמיע את האוזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע, כפי דרך הארץ".

אין לה' אף, ועשן אינו יוצא מאפו, והכל לשבר את האוזן, ומעולם לא סבר רש"י שה' גשמי.

ח. רש"י דברים ל,ג:

"ושב ה' אלהיך את שבותך - היה לו לכתוב והשיב את שבותך, רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם. ועוד יש לומר, שגדול יום קבוץ גליות ובקושי, כאלו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר (ישעיה כז, יב) ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל, ואף בגליות שאר האומות מצינו כן (ירמיהו מח מז) ושבתי שבות מואב".

השכינה כאילו שרויה עם ישראל בגלות, מי שאינו מאמין בהגשמת הבורא יודע שדבר זה הוא רק כאילו. ה' כאילו אוחז בידו ממש ומוציא את ישראל מהגלות, שוב כאילו, כי רש"י לא האמין בהגשמת הבורא, והדברים נכתבו בכאילו, לסבר את האוזן.

ט. רש"י ישעיהו כח,כ:

"והמסכה צרה - הנסיך שימשול עליכם יהיה מקומכם דחוק לו בהתכנסו לתוכו, ורבותינו דרשוהו על עכו"ם שהכניס מנשה להיכל קצר המצע הזה מהשתרע מהשתרר עליו שני רעים ואני פרשתיו לפי פשוטו ובדרך זה ת"י ואף מדרש רבותינו יש לישבו על אופן הדבור כלומר למה אני מביא עליכם פורענות זו לפי שקצר המצע מהשתרע אני לבדי עליו שנאמר (מ"א =מלכים א'= ח) הנה השמים לא יכלכלוך וכל שכן בהכניסכם מסכה עמי כביכול צר לנו המקום".

כביכול צר לנו המקום, מדוע כביכול, כי רש"י לא האמין בהגשמת הבורא, וסגנון זה הוא רק כביכול.

י. רש"י יחזקאל ד,ד:

"על צדך השמאלי - לסבול צער וייסורין מניין ימים כמנין שנים אשר הציקתני רוחי כביכול על שהכעיסו לפני ותכפר על עונם אחרי אשר קשה בעיניך הפורענות שאני אומר להביא עליהם".

כביכול על שהכעיסו לפני, דברי רש"י ברור מיללו, ה' אינו כועס, ולא מתפעל, הדברים נאמרו רק כביכול, לסבר את האוזן.

יא. רש"י חבקוק א,ה:

"לא תאמינו כי יסופר - זאת לכם אשר אני מקים את הכשדים העם אשר לא היה כדאי להבראות כמו שנאמר (ישעיה כג) זה העם לא היה הם אחד משלשה דברים שהקב"ה כביכול מתחרט על בריאתם ועתה יקום ויהיה מר ונמהר לרוץ וללכת למרחבי ארצות".

ה' כביכול מתחרט על בריאת הכשדים, אמור מעתה ה' לא מתפעל, ולא משתנה, ולא משנה את דעתו וידיעתו.

יב. רש"י תהלים קיב,ד:

"זרח בחשך אור - כמו הזריח, ומדרשו הוא עצמו כביכול נעשה להם אור כמו ה' אורי וישעי (לעיל /תהלים/ כ"ז)".

ה' כביכול נעשה אור, מדוע כביכול, כי ה' אינו גשמי, ורש"י לא האמין בהגשמת הבורא. וקל להבין.

יג. רש"י ברכות נט,א:

"אנחה מתאנח - ומאותה אנחה מרעיד הקרקע, ומצינו שמתאנח שנאמר והניחותי חמתי בם (יחזקאל ה'), כביכול כאדם שיש לו חימה ומתאנח ומתנחם דעתו ועושה לו נחת רוח".

ה' כאילו נאנח ומתנחם, למה בכאילו, כי ה' אינו גשמי, ואינו מתפעל, ורש"י לא האמין בהתפעלות הבורא.

יד. מגילה כא,א: "אמר רבי אבהו: דאמר קרא ואתה פה עמד עמדי, ואמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול אף הקדוש ברוך הוא בעמידה"

ופירש רש"י:

"כביכול - נאמר בהקדוש ברוך הוא כבאדם, שיכול להאמר בו כן".

כלפי ה' לא שייך לומר עמידה, כי הוא אינו גשמי, ואינו עומד.

יותר ממה שכתבתי יש, אך את האמת נבקש, נראה פשוט וברור, רש"י לא האמין בהגשמת הבורא או בהתפעלותו.

ועוד הערה, מי שחושב שהוא יכול ללמוד תלמוד ללא פירוש רש"י, עדין לא נכנס לבית המדרש והוא עומד בחוץ, ולימודו את התלמוד מן השפה ולחוץ. רק לאחר שמבינים את פירוש רש"י לתלמוד, אפשר לחקור ולראות מה היו נתיבי הרמב"ם בסוגיה, האם כרש"י, או בדרך אחרת, אבל סתם לקרוא תלמוד, מבלי להבין את סברותיו, וכפי שביארם רש"י, הוא חוסר הבנה.