כתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות ה,ג-ד:
האוכל מאבר מן החי כזית, לוקה. ואפילו
אכל אבר שלם - אם יש בו כזית, חייב; פחות מכזית, פטור. חתך מן האבר כברייתו בשר
וגידים ועצמות כזית, ואכלו - לוקה, אף על פי שאין בו בשר אלא כל שהוא; אבל אם
הפריד האבר אחר שתלשו מן החי, והפריש הבשר מן הגידים ומן העצמות - אינו לוקה עד
שיאכל כזית מן הבשר לבדו, ואין העצמות והגידים מצטרפין בו לכזית מאחר ששינה
ברייתו.
חלקו לאבר זה, ואכלו מעט מעט - אם יש
במה שאכל כזית בשר, חייב; ואם לאו, פטור. לקח כזית מן האבר כברייתו, בשר וגידים
ועצמות, ואכלו - אף על פי שנחלק בפיו בפנים קודם שיבלענו, חייב.
נוסח ההלכות מבואר:
[ג] כדי להתחייב מלקות על אכילת אבר מן
החי, צריך שיאכל ממנו שיעור כזית. ואפילו אם אכל אבר שלם, אין דינו כברייה שחייבים
עליה גם בפחות מכזית (ראה לעיל ב,כא) - אלא אם יש בו שיעור כזית, חייב; ואם הוא פחות
מכזית, פטור. חתך מן האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות, והיה בחתיכה שיעור כזית,
ואכלו - לוקה, אף על פי שאין בו בשר אלא כל שהוא; אבל אם הפריד האבר אחר שתלשו מן
החי, והפריש הבשר מן הגידים ומן העצמות - אינו לוקה עד שיאכל כזית מן הבשר לבדו,
ואין העצמות והגידים מצטרפים בו לכזית מאחר ששינה ברייתו.
[ד] חילק את האבר לחתיכות קטנות שאין
בכל אחת מהן כזית, אף שבכל חתיכה יש בשר וגידים ועצמות, מאחר שהחתיכות קטנות מכזית
אבד שם אבר מהן, ואין העצמות והגידים מצטרפים לבשר – ולפיכך, אם אכל כזית בשר בכדי
אכילת פרס[1], חייב; ואם לאו, פטור[2]. לקח כזית מן האבר כברייתו, בשר וגידים
ועצמות, ואכלו - אף על פי שנחלק בפיו בפנים קודם שיבלענו, חייב.
הערות:
[1] פרס ביאורו פרוסה, כלומר חצי פת.
הפת שלהם היתה בגודל שש בצים, והיא היתה מזון שתי סעודות (עירובין א,ט), וחצי פת
שהיא שלש בצים, היא מזון סעודה אחת.
[2] לשון הרמב"ם: "חלקו
לאבר זה, ואכלו מעט מעט – אם יש במה שאכל כזית בשר, חייב; ואם לאו, פטור". וביאור
דבריו, שחילק את האבר, כך שאין בכל חתיכה ממה שחילק כזית (מרכבת המשנה חלמא),
ואכלו מעט מעט, כלומר שאכל את האבר בשיעור של כזית בשר בכדי אכילת פרס. מפני שאם
אכל כזית בשר במשך זמן ארוך, שהוא יותר מכדי אכילת פרס, אין הכזית בשר מצטרף.
ההלכה שלפנינו שונה מההלכה הקודמת,
שם נאמר: "חתך מן האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות כזית, ואכלו – לוקה, אף על
פי שאין בו בשר אלא כל שהוא". מפני שבהלכה הקודמת מדובר שיש בחתיכה כזית,
ולפיכך יש על החתיכה שם אבר מן החי, והבשר והגידים והעצמות מצטרפים, ואילו בהלכה
שלפנינו אין בחתיכה כזית, ולפיכך אין עליה שם אבר מן החי, ואין הבשר והגידים
והעצמות מצטרפים (מרכבת המשנה חלמא).
וכבר ביארנו לעיל (ד,י), שיש להבחין
בין בשר שנחתך מהחי לאבר שנחתך מהחי, ובשר שנחתך מבעל חיים חי הרי הוא טריפה, אבל
אבר שלם שנחתך מבעל חיים חי, האוכל אותו לוקה משום אבר מן החי, כמו שנתבאר בפרק
שלפנינו (ה,א-ג), שמאחר שהוא אבר שלם יש לו חשיבות בפני עצמו, ויש כלפיו לימוד
מיוחד מהפסוק לאוסרו.
וביאר מהר"ח כסאר, גם בהלכה הקודמת במקרה שהפריד את הבשר מהגידים והעצמות שהצרכנו
שיאכל כזית בשר, וגם בהלכה שלפנינו במקרה שחילק את האבר לחתיכות קטנות מכזית שהצרכנו
שיאכל כזית בשר, כשיאכל כזית בשר ילקה משום אבר מן החי ולא משום טריפה (לעיל ד,י),
שמאחר שחתך מהבהמה אבר שלם ילקה על הבשר שבאבר משום אבר מן החי, ורק אם יחתוך
מהבהמה בשר לבדו, ילקה על הבשר שחתך משום טריפה כמו שנתבאר לעיל (ד,י). דברי
מהר"ח כסאר שלא כדברי מרכבת המשנה חלמא שכתב שילקה משום אוכל טריפה,
ונראה להכריע כמהר"ח כסאר.
כאן ראוי לצטט את דברי התלמוד חולין
(קב,ב-קג,ב) שהם המקור לדברי הרמב"ם, ובכך יובנו דבריו כראוי. את תחילת
הסוגיה כבר כתבנו במאמר, האוכל עוף טהור חי.
שיעור אכילת אבר מן החי
[דף קב עמוד א] [אמר רב יהודה] אמר רב:
אבר מן החי צריך כזית, מ"ט - אכילה כתיבה ביה. [=הוספנו "אמר רב יהודה" משיטה מקובצת. רב יהודה בשם רב
אמר, כדי להתחייב על אכילת אבר מן החי צריך שיהיה בו כזית. וכך הלכה, מאכלות אסורות ה,ג].
מתיב רב עמרם: אכל אבר מן החי ממנה - אינו סופג את הארבעים ואין שחיטה מטהרתה,
ואי סלקא דעתך בעינן כזית, תיפוק ליה דקאכל כזית! [=מקשה רב עמרם, מהמשנה
שהוזכרה קודם, בה נאמר שאם ישראל אכל אבר מן החי מעוף טמא אינו לוקה. יש להשוות את
הפטור לחייב, כשם שכדי להתחייב צריך כזית, גם במשנה שנאמר שישראל פטור על אבר מן
החי בטמאים מדובר שיש כזית. אם מדובר במשנה שיש כזית, מדוע לא ילקה משום כזית עוף
טמא!]. כדאמר רב נחמן - במשהו בשר גידין ועצמות, הכא נמי: במשהו בשר גידין
ועצמות. [=מתרץ רב נחמן, במשנה זו מדובר שיש כזית בצירוף גידים ועצמות, שבאבר
מן החי חייב על כך, ובעוף טמא פטור על כך. וכך הלכה, מאכלות אסורות ה,ג; ד,יח]. תא שמע,
דאמר רב: [דף קב עמוד ב] אכל צפור טהורה, בחייה - בכל שהוא, במיתתה - בכזית,
וטמאה, בין בחייה בין במיתתה - בכל שהוא! הכא נמי: במשהו בשר גידים ועצמות; [=מקשה
התלמוד על רב יהודה שאמר בשם רב שבאבר מן החי צריך כזית, ממימרה אחרת של רב, בה
נאמר שאם אכל ציפור טהורה בחייה שיעורו בכל שהוא ולא בכזית. ואם אכל מהציפור לאחר
מותה חייב משום נבילה, ושיעורו בכזית. ואם היא טמאה בכל אופן שיעורו בכל שהוא. וכך ההלכה, מאכלות אסורות ד,ג;
ב,כא. האוכל ציפור טהורה בחייה חייב משום אבר מן החי, וכיצד אמר רב יהודה
בשם רב ששיעורו בכזית! מתרץ התלמוד, מה שנאמר שהשיעור של הציפור בכל שהוא, מדובר
שיש בציפור גידים ועצמות להשלים לכזית. תירוץ זה לא פסקו הרמב"ם, אלא כתב את
פשט המימרות של רב, ויש לחלק בין ציפור שלמה שהיא ברייה והאוכלה חייב משום אבר מן
החי בכל שהוא, לבין אבר אחד מבעל חיים, והאוכל אבר אחד מן החי שיעורו בכזית]. ת"ש:
נטל צפור שאין בו כזית ואכלו - רבי פוטר, ור' אלעזר בר ר"ש מחייב, אמר ר'
אלעזר בר' שמעון: ק"ו, על אבר ממנה - חייב, על כולה לא כל שכן! חנקה ואכלה -
דברי הכל בכזית, עד כאן לא פליגי אלא, דמר סבר - בחייה לאברים עומדת, ומר סבר -
בחייה לאו לאברים עומדת, דכ"ע מיהא לא בעינן כזית! [=מקשה התלמוד על רב
יהודה שאמר בשם רב שבאבר מן החי צריך כזית, מתוספתא עבודה זרה (ט,ד), שם נאמר שאם
אכל ציפור שלמה שאין בה כזית, לרבי פטור כי כל אבר ואבר מהציפור אינו נחשב כאבר מן
החי עד שיפרישו ממנה, ולר"א בר"ש חייב, משום אבר מן החי, כי כל אבר ואבר
ממנה גם בחייה נחשב כאבר מן החי. ואם חנקה, חייב משום נבילה ולפי כולם צריך כזית.
ר"א בר"ש אמר, שמחלוקת רבי ור"א בר"ש היא בציפור שלמה, אבל
לפי כולם אם חתך מהציפור אבר ואכלו חייב אף שאין בו כזית, וקשה על רב יהודה בשם
רב!]. אמר רב נחמן: במשהו בשר גידים ועצמות. [=מתרץ רב נחמן, מדובר באבר שבצירוף
הגידים והעצמות יהיה בו כזית, ובאיסור אבר מן החי, יש לצרף לכזית גם את הגידים
והעצמות. וכך הלכה, מאכלות אסורות
ה,ג]...
חילק את האבר מן החי
[דף קג עמוד ב] כי אתא רב דימי אמר,
בעא מיניה רבי שמעון בן לקיש מרבי יוחנן: חלקו מבחוץ מהו? אמר ליה: פטור, מבפנים
מאי? אמר ליה: חייב. [=התלמוד מביא בשם רבי יוחנן, חילקו
לאבר מן החי מבחוץ, כלומר אם חילק את האבר מן החי קודם שהכניסו לפיו, והפריד את
הבשר מהעצמות והגידים, פטור, כלומר שאין העצמות והגידים מצטרפים לבשרו להשלים
לשיעור כזית, משום שצירוף העצמות והגידים לבשר כדי להשלים לשיעור כזית הוא חידוש,
ואין לומר חידוש זה אלא כשאוכל את האבר כברייתו. וכך הלכה, מאכלות אסורות ה,ג בחלק השני של ההלכה.
אולם אם חילקו מפנים, כלומר אם הפריד את הבשר מהעצמות והגידים אחר שהכניסו לפיו,
הרי הם מצטרפים לבשר להשלים שיעור כזית. וכך הלכה, מאכלות אסורות ה,ד בחלק השני של ההלכה.
במקרה שהפריד את הבשר מהעצמות והגידים כתבנו, שאין העצמות והגידים מצטרפים
לבשר להשלים לשיעור כזית. היוצא מכך, אם היה שיעור כזית מהבשר לבדו, הרי הוא לוקה
עליו משום אבר מן החי. וזה המקור לפסק הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות ה,ג בחלק השני של ההלכה.
בנקודה זו הרמב"ם הרחיב את ביאור דברי רבי יוחנן, משום שהמימרא "חילקו
מבחוץ פטור", כוללת כמה משמעויות, ואת כולם יש לפסוק להלכה. וכשם שמימרא זו
משמעותה, שאם הפריד את הבשר מהעצמות והגידים, צריך שיהיה שיעור כזית מהבשר לבדו
כדי שילקה משום אבר מן החי, כך מימרא זו משמעותה, שאם חילק את האבר לכמה חתיכות,
מאחר ששינה את ברייתו, צריך שיהיה שיעור כזית מהבשר לבדו כדי שילקה משום אבר מן
החי, אלא שדבר זה רק אם אין בחתיכות שיעור כזית. ולכן, אם חתך את האבר לחתיכות שיש
בהם שיעור כזית, הבשר העצם והגיד מצטרפים להשלים לשיעור כזית, וזה פסק הרמב"ם
בהלכות מאכלות אסורות ה,ג
בתחילת ההלכה. אולם אם חתך את האבר לחתיכות שאין בהם שיעור כזית, העצם
והגיד אינם מצטרפים לבשר להשלים לשיעור כזית, וזה פסק הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות ה,ד בחלק הראשון של
ההלכה].
כי אתא רבין אמר, חלקו מבחוץ - פטור,
מבפנים, רבי יוחנן אמר: חייב, וריש לקיש אמר: פטור; רבי יוחנן אמר חייב - הרי נהנה
גרונו בכזית, וריש לקיש אמר פטור - אכילה במעיו בעינן, וליכא. [=וכך אמר רבין בשם רבי יוחנן, והטעם משום שגרונו נהנה מכזית אבר מן
החי. ואילו לדעת ריש לקיש, אף אם חילקו מבפנים, כלומר בתוך פיו, פטור, משום
שלשיטתו צריך שיגיע כזית בבת אחת לתוך מעיו]. אלא, לרבי שמעון בן לקיש היכי
משכחת לה דמחייב אמר רב כהנא: בגרומיתא זעירתא. [=מקשה התלמוד, לריש לקיש כיצד
ייתכן שיגיע למעיו כזית בבת אחת? מתרץ התלמוד, אם אכל עצם קטנה שיש בה שיעור כזית
עם הבשר והגיד, ובלעה כאחת]. ורבי אלעזר אמר: אפילו חלקו מבחוץ - נמי חייב,
מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי. [=לרבי אלעזר גם אם חילק את האבר מבחוץ,
כלומר קודם שיכניסהו לפיו, חייב, והעצמות והגידים מצטרפים לבשר לשיעור כזית, מפני
שהכל נחשב כאבר אחד מן החי, ומה שהתרחקו מעט חלקי האבר זה מזה, אינו מפקיע אותם
מלהיחשב כאבר מן החי]. אמר ר"ש בן לקיש: כזית שאמרו - חוץ משל בין השינים,
ורבי יוחנן אמר: אף עם בין השינים; אמר רב פפא: בשל בין שינים - דכולי עלמא לא
פליגי, כי פליגי - בין החניכיים, מר סבר - הרי נהנה גרונו בכזית, ומר סבר - אכילה
במעיו בעינן. [=שיעור הכזית יושלם גם על ידי הבשר שבין החניכיים משום שגרונו
נהנה ממנו, ולא על ידי הבשר שבין השיניים שגרונו לא נהנה ממנו. וכך הלכה, מאכלות אסורות יד,ג].
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: אכל חצי זית והקיאו, וחזר ואכל חצי זית אחר חייב,
מ"ט - הרי נהנה גרונו בכזית. בעא רבי אלעזר מר' אסי: אכל חצי זית והקיאו,
וחזר ואכלו, מהו? מאי קא מיבעיא ליה? אי הוי עיכול אי לא הוי עיכול, ותיבעי ליה
כזית! אלא, אי בתר גרונו אזלינן אי בתר מעיו אזלינן, ותפשוט ליה מדרבי אסי! רבי
אסי גמריה איעקר ליה, ואתא ר' אלעזר לאדכוריה, והכי קאמר ליה: למה לי חצי זית אחר,
לימא מר בדידיה, דאיכא למשמע מינה תרתי, שמעינן מינה - דלא הוי עיכול, ושמעינן
מינה - דהרי נהנה גרונו בכזית! אישתיק ולא א"ל ולא מידי, א"ל: מופת
הדור, לא זימנין סגיאין אמרת קמיה דרבי יוחנן, ואמר לך: הרי נהנה גרונו בכזית.
[=אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל את אותו חצי זית, הרי הוא מצטרף להשלים לשיעור
כזית, משום שגרונו נהנה מכזית מאכל אסור. ועיכול החצי זית שבתחילה אינו מפקיעו משם
מאכל להיחשב כהפרשה, אלא עדין חצי זית זה נחשב אוכל. וכך הלכה, מאכלות אסורות יד,ג. בתחילה אמר רב
אסי דוקא אם אכל חצי זית אחר, אולם רבי אלעזר הזכירו שגם אם אכל את אותו חצי זית,
חייב. ורב אסי שכח תלמודו, ורבי אלעזר הזכירו בדרך שאלה שכך היא שיטתו]. (ע"כ
תלמוד מבואר)
היוצא מכל הנזכר לעיל, מה שכתב הרמב"ם:
"האוכל מאבר מן החי כזית, לוקה. ואפילו אכל אבר שלם - אם יש בו כזית, חייב;
פחות מכזית, פטור". מקור דבריו מימרת רב יהודה אמר רב (קב,א). ומה שכתב:
"חתך מן האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות כזית, ואכלו - לוקה, אף על פי שאין
בו בשר אלא כל שהוא". מקור דבריו דברי רב נחמן (קב,א). ומה שכתב: "אבל
אם הפריד האבר אחר שתלשו מן החי, והפריש הבשר מן הגידים ומן העצמות - אינו לוקה עד
שיאכל כזית מן הבשר לבדו, ואין העצמות והגידים מצטרפין בו לכזית מאחר ששינה ברייתו".
מקור דבריו מימרת רבי יוחנן חילקו מבחוץ פטור (קג,ב). ומה שכתב: "חלקו
לאבר זה, ואכלו מעט מעט - אם יש במה שאכל כזית בשר, חייב; ואם לאו, פטור".
מקור דבריו הרחבת ביאור מימרת רבי יוחנן חילקו מבחוץ פטור (קג,ב), והיא כוללת
בתוכה, שאם חילק לחתיכות פחות מכזית צריך שיעור כזית מהבשר לבדו. ומה שכתב:
לקח כזית מן האבר כברייתו, בשר וגידים ועצמות, ואכלו - אף על פי שנחלק בפיו בפנים
קודם שיבלענו, חייב". מקור דבריו מימרת רבי יוחנן חילקו מבפנים חייב (קג,ב).
על הלכה ג הקשה הראב"ד, מדוע הרמב"ם כתב בהלכה ג, אם הפריד את הבשר מהעצמות והגידים
אין העצמות והגידים מצטרפים לבשר להשלים לשיעור כזית, וצריך שיהיה שיעור כזית
מהבשר לבדו, והרי דבר זה יכול להילמד מהלכה ד, שם נאמר אם חילק את האבר לכמה
חתיכות, מאחר ששינה את ברייתו, צריך שיהיה שיעור כזית מהבשר לבדו, וכל שכן אם
הפריד את הבשר מהעצמות והגידים, שצריך שיהיה שיעור כזית מהבשר לבדו. ותירץ
מרכבת המשנה חלמא, שבהלכה ד מדובר שיש בכל חתיכה פחות מכזית, ואילו בהלכה ג
מדובר שיש בחתיכה יותר מכזית, וזה מה שמלמדת אותנו הלכה ג, אף שיש בחתיכה כזית, מכיון
שהפריד את הבשר מהעצמות והגידים אין העצמות והגידים מצטרפים לבשר להשלים לשיעור
כזית, וצריך שיהיה שיעור כזית מהבשר לבדו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה