כתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות ד,כ:
עור הבא כנגד פניו של חמור, מותר באכילה
– מפני שהוא כמו הפרש ומי רגליים, שהן מותרין.
נוסח ההלכה מבואר:
בזמן לידת החמור יש קרום דק המכסה את
פניו, בנוסף לשליה שהוא השק שבו נתון הוולד כשהוא בבטן אמו. קרום זה שכנגד פניו של
החמור, הרי הוא מאוס ואינו ראוי לאכילה, ולפיכך מצד דיני אכילת בעל חיים טמא, מותר
לאכול עור זה, מפני שהוא נחשב כהפרשה ופסולת המותרים באכילה, ואינו מגוף הבהמה.
בהלכה ה ובהלכה יח נתבאר, שהשליה אסורה
באכילה, אולם מאחר ושלייה זו אינה בשר, ואינה ראויה לאכילה, אם עבר ואכלה פטור ממלקות.
ואילו בהלכה שלפנינו נתבאר, שהעור שכנגד פניו של החמור כלל אינו ראוי לאכילה, והוא
מאוס, ולפיכך מותר לכתחילה לאוכלו. וראה עוד להלן (יז,כט), שאסרו חכמים לאכול מאכלות
ומשקין שנפש רוב בני אדם קהה מהן [=נגעלת מהם], כגון מאכלות ומשקין שנתערב בהן קיא
או צואה וליחה סרוחה וכיוצא בהן.
כתב מהר"י קאפח (הערה כז): "כתב סבי זצ"ל [=הרב יחיא קאפח], כתב הערוך
ערך פרש, כשנולד החמור יש לו עור דק על פניו כעין שליה, ולא שליה הוא, ואינו דבוק
בפניו אלא כך הוא בריה בפני עצמה, ופירשא בעלמא הוא, וכן נמי יש לאדם עור דק וכו'.
ע"ש. ומפרשי השו"ע שגגו בזה שסברו שהיא שליה של חמור, ובאו לחלק בין
שליה שלחמור לשלית שאר בהמות, והש"ך התיר גם שלית שאר בהמות, ושגגה היא. ועיין
יו"ד סי' פא. ומפירוש רש"י נראה כפי' הערוך שכתב כעין שליה, משמע שאינה
שליה אלא שהעור הנזכר הוא כעין שליה, וכמו שכתב הערוך".
כתב מהר"ח כסאר: "עור הבא כנגד פניו של חמור וכו', בפ"ק דבכורות דף ז,ב,
אמר רב הונא: עור הבא כנגד פניו של חמור - מותר, מאי טעמא - פירשא בעלמא הוא,
א"ל רב חסדא: תניא דמסייע לך, עור הבא כנגד פניו של אדם, בין חי בין מת –
טהור. עכ"ל. ופירש רש"י ז"ל, עור הבא כנגד פניו של חמור, כעין שליא
שהולד נוצר בה עכ"ל. כוונתו לומר דלאו שליא ממש היא. וכן מצאתי לבעל הערוך
ז"ל שפירש, וזה לשונו, כשנולד החמור יש לו עור דק על פניו כעין שליא, ולאו
שליא היא, ואינו דבוק בפניו נמי, אלא כך הוא בריה בפני עצמה, ופירשא בעלמא הוא,
וכן נמי יש לאדם עור דק וטהור הוא מטומאת מת, ואינו לא מהאם ולא מהולד. עכ"ל.
ולפיכך יש לתמוה על הרב ב"י ז"ל שכתב בחבורו יו"ד סימן פ"א על
האיי עור פניו של חמור שהוא השליא ממש, דאי השליא ממש הוא הא כבר כתב רבי'
ז"ל למעלה בדין ח"י שאסורה באכילה, אלא ודאי לאו השליא ממש הוא, וכמו
שכתבתי בסמוך. ולענין עור הבא כנגד פניו של אדם דטהור יתבאר לפנינו בעז"ה
בפ"ג מהלכות טומאת מת (הלכה יב)".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה