העושה סוכתו תחת האילן

כתב הרמב"ם בהלכות סוכה פרק ה

[יב] העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשיה בתוך הבית. הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן, וסיכך על גבן, ואחר כך קצצן – אם היה הסיכוך הרבה מהן, כשרה; ואם לא היה הסיכוך שהיה כשר מתחילתו הרבה מהן, צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהיה עשויה לשם סוכה.

[יג] עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו, וסיכך בשניהם – אף על פי שהכשר יתר על הפסול, פסולה. סיכך בזה לעצמו וזה לעצמו, זה בצד זה – אם יש בסכך פסול שלושה טפחים במקום אחד, בין באמצע בין מן הצד – הרי זו פסולה.

בהלכות שלפננו ביאר הרמב"ם את לשון התלמוד במסכת סוכה (ט,ב) כביאור הגאונים, וכפי שנתבארו הדברים בדברי רבנו חננאל. דרכם של הגאונים בפרשנות היתה, להעדיף את הסברא וההיגיון, לפעמים גם על פני פשטות הסוגיה. ואף הרמב"ם ששיטת לימודו היתה זהה להם, צעד בעקבותיהם.

לפי הרמב"ם, יש להבחין בין סכך שיש בו פסול עצמי כגון שהוא מחובר לאדמה שהוא פסול לסיכוך, לבין סכך שמצד עצמו הוא כשר לסיכוך, אולם יש בעיה של תעשה ולא מן העשוי, כלומר שהסכך לא הונח על הסוכה בכוונת מכוון, אלא מתחילה הוא הודלה על הסוכה כדי שהצמח יגדל, ולאחר מכן קצצו מהאדמה, ונמצא שיש לפנינו סוכה שנעשתה מאליה, ולא נעשתה בכוונת מכוון. ואלו חילוקי הדינים שיש בדבר: א- סכך שיש בו בעיה של תעשה ולא מן העשוי, כגון שהדלה צמח על הסוכה וקצצו מחיבורו באדמה, כדי לפתור בעיה זו יש שני אופנים, או שירבה עליו סכך כשר, ואז הסכך הכשר יבטל את הבעיה של תעשה ולא מן העשוי, או שינענע את הסכך לאחר שקצצו, כדי שבמעשה זה יהיה סיכוך לשם סוכה. ב- סכך שיש בו פסול עצמי, כגון שהוא מחובר לאדמה או מקבל טומאה, אין אפשרות לבטל בעיה זו ברוב של סכך כשר, אלא צריך לפתור את הבעיה, כגון אם הוא סכך מחובר, צריך לקוצצו מהאדמה. ג- מה שכתבנו בסעיף הקודם זה כשהיה הסכך הכשר והפסול מעורבבים, ואין לכל אחד מהם מקום מוגדר, אבל אם היה הסכך הכשר נתון בצד הסכך הפסול, עד שלושה טפחים הסוכה כשרה, משלושה טפחים הסוכה פסולה, ובסוכה גדולה רק מארבעה טפחים הסוכה פסולה. גם כשאין סכך פסול ברוחב שלושה טפחים, צריך שכללות הסכך הכשר יהיה יותר מהסכך הפסול, אבל אם היו הסכך הפסול זהה לסכך הסכך, הסוכה פסולה, מפני שסכך פסול כאילו אינו, ונמצא שחמתה מרובה מצילתה, ופסולה (להלן הלכה טז).

שיטת הגאונים והרמב"ם מאוד מסתברת, והם ייסדו את שיטתם על שאלה אחת שהובאה בסוגיה, ובעקבות אותה שאלה והסברא שהיא בנויה עליה, הם ביארו את המשנה שהובאה בדף (יא,א) "הדלה עליה את הגפן" שלא כפשוטה, וביארו את כל מהלך הסוגיה בהתאם לכך. לעומתם, ראשונים אחרים סברו שיש להצמד למהלך הסוגיה כפי שהוא, ולפשט המשנה שהובאה בדף (יא,א), ואין לחלק בין פיסול בסכך מחמת עצמו לפיסול בסכך מחמת תעשה ולא מן העשוי, אלא כל שהסכך הכשר מעורב עם הסכך הפסול, הוא מתבטל במיעוטו אף שהוא פסול מחמת עצמו.

ואלו חילוקים הדינים שכתב הרמב"ן, הובאו דבריו במ"מ: א- סכך פסול וסכך כשר שלא היו מעורבבים אלא זה למעלה וזה למטה, אנו רואים את הסכך הפסול כפוסל את הסכך הכשר שתחתיו, והסוכה פסולה. במה דברים אמורים כשהיה הסכך הפסול מרובה, שאם ינטל הסכך הכשר שתחתיו, תהיה הסוכה חמתה מרובה מצילתה, אבל אם היה הסכך הפסול מועט, ואם ינטל הסכך הכשר שתחתיו תהיה הסוכה צילתה מרובה מחמתה, הסוכה כשירה. ובתנאי שלא יהיה סכך פסול ברוחב ארבעה טפחים במקום אחד, כדי שלא יפסל משום סכך פסול. ב- אם חבט ועירבב את הסכך הפסול עם הסכך הכשר, אם היה הסכך הפסול חמתו מרובה מצלתו, והסכך הכשר צלתו מרובה מחמתו, הרי הסכך הכשר מבטל את הסכך הפסול וכאילו הוא אינו נמצא. ג- היה הסכך הכשר נתון בצד הסכך הפסול, אם היה הסכך הכשר כמו הסכך הפסול הסוכה כשירה, וזהו מה ששנינו במשנה המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה. גם הר"ן על הרי"ף (ה,א מדפי הרי"ף) כתב, את חילוקי הדינים האלו.

וזה לשון התלמוד סוכה (ט,ב) עם ביאור הרמב"ם

ביאור הרמב"ם הוא כביאור רבנו חננאל: "משנה. העושה סוכתו תחת האילן - כאילו עשאה בתוך הבית... גמרא. אמר רבא: לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצלתו – כשרה [=מה שנאמר במשנה, העושה סוכה תחת האילן פסולה, מדובר באילן שצילתו מרובה, אבל אילן שחמתו מרובה, ובנה סוכה תחתיו, כשרה, שכיון שצל האילן מועט, הוא אינו נחשב ובטל]. ממאי - מדקתני כאילו עשאה בתוך הבית למה לי למיתני כאילו עשאה בתוך הבית? ליתני פסולה! אלא הא קמשמע לן: דאילן דומיא דבית, מה בית - צלתו מרובה מחמתו, אף אילן - צלתו מרובה מחמתו. - וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי? - הא קא מצטרף סכך פסול - בהדי סכך כשר! [=שואל התלמוד, אף שיש צל מועט מהאילן, צל זה מסכך על הסוכה, ובכל מקום שהוא על הסכך הוא הופך את הסכך הכשר לסכך פסול, ונמצא שסיכך בסכך פסול וסכך כשר, ופסול!] - אמר רב פפא: בשחבטן [=מתרץ התלמוד, מה שאמר רבא, אילן שחמתו מרובה, ובנה סוכה תחתיו, כשרה, מדובר שקצץ את ענפי האילן המועטים, וכתוצאה מכך הם נפלו ונחבטו על הסכך הכשר, ומאחר והם מועטים, הרי הם בטלים לסכך הכשר, ואינו צריך לעשות עוד מעשה, כגון לנענעם.

רש"י הקשה על פירוש זה (ט,ב ד"ה מאי למימרא), אם חבטן פירושו קצצן, אף אם היה האילן צילתו מרובה מחמתו הסוכה צריכה להיות כשירה, שכיון שקצץ והסכך נשר על סוכתו אין לך מעשה גדול מזה ולא צריך לנענע. ותירץ הכס"מ, שצריך מעשה בידיים שיסכך את הסוכה, ורק אז יועיל מעשה זה, לפתור את הבעיה של תעשה ולא מן העשוי. אולם אחר העיון נראה, ששאלת רש"י לא נפתרה, וקציצת ענפי האילן מעל הסוכה, והם נוחתים ויורדים על הסוכה, אין לך מעשה גדול מזה.

ובנוגע לשאלת רש"י, הרמב"ם יאמר, שלביאורו, בשאלת התלמוד נדחו דברי רבא, שהרי רבא דיבר על ענפי אילן המחוברים אליו, וחילק אם חמתו מרובה או צילתו מרובה, ומאחר ואנו מבארים את תשובת רב פפא שחבטן ביאורו קצצם, תשובה זו מבטלת את דברי רבא, שהרי כל זמן שענפי האילן שעל הסוכה מחוברים לאילן, אף אם הם מועטים, הם פוסלים את הסכך הכשר שתחתיהם, מפני שסכך פסול הנמצא מעל סכך כשר, הופך את הסכך הכשר לפסול, ויש כאן סכך כשר וסכך פסול מעורבים, והסכך פסול מחמת כך, ולכן הרי"ף והרמב"ם השמיטו מההלכה את שיטת רבא].

- אי בשחבטן, מאי למימרא? - מהו דתימא: ניגזור היכא דחבטן אטו היכא דלא חבטן, קא משמע לן דלא גזרינן. - הא נמי תנינא: הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס, וסיכך על גבן - פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן, או שקצצן - כשרה. היכי דמי? אילימא בשלא חבטן - הא קא מצטרף סכך פסול עם סכך כשר, אלא לאו - כשחבטן, ושמע מינה דלא גזרינן!

[=שואל התלמוד, והרי דבר זה כבר נאמר במשנה להלן, שם נאמר, הדלה על הסוכה צמח מחובר, וסיכך על גביו פסולה, ואם היה הסיכוך הכשר מרובה, או שקצץ את הצמח המחובר, כשירה. ומבאר התלמוד את המשנה להלן, איך מדובר, אם הצמח שהדלה על הסוכה עדין מחובר, מה יועיל שהסכך הכשר מרובה, והרי מעורב סכך כשר וסכך פסול, על כורחנו מדובר שחבטו, כלומר קצץ את הצמח המחובר. וזה ביאור המשנה, אם היה הסיכוך הכשר מרובה, הבעיה שיש בסכך המחובר של 'תעשה ולא מן העשוי' מתבטלת, והסוכה כשירה, אולם אם היה הסכך הכשר מועט, וקצץ את הצמח המחובר ונענעו, פתר בזה את הבעיה של 'תעשה ולא מן העשוי' והסוכה כשירה.

רש"י הקשה על פירוש זה (ט,ב ד"ה מאי למימרא), ממה שנזכר בסוף המשנה או שקצצן, משמע שקודם לכן לא מדובר שקצצן, ואם התלמוד מפרש שבתחילת המשנה מדובר שחבטן, מכאן שחבטן אינו קצצם.

ועוד הקשה רש"י, אם בתחילת המשנה מדובר שקצצן, לשם מה צריך שיהיה הסיכוך הרבה מהם לפתור את הבעיה של תעשה ולא מן העשוי, שכיון שקצץ אין לך מעשה גדול מזה ואין את הבעיה של תעשה ולא מן העשוי.

והרמב"ם ישיב על השאלה הראשונה, שכנגד המשמעות הפשוטה היוצאת מהמשנה עומדת שאלה מכרעת, אם יש סכך כשר וסכך פסול מעורבים, והיה הסכך פָּסוּל פְּסוּל עצמי כגון שהוא מחובר לקרקע, אף שהסכך הפסול מיעוט, הוא מצטרף לסכך הכשר ופוסל את הסוכה, ואין אומרים שהוא בטל במיעוטו, כיון שכן, מוכרחים אנו לומר שהמשנה בנויה על הנחה מוקדמת שכולם מסכימים לה, מדובר שקצץ את הצמח מהאדמה, ומה שנאמר בסוף המשנה או שקצצו, ביאורו קצצו ונענעו.

ועל השאלה השנייה הרמב"ם ישיב, שהקציצה מועילה שלא יהיה בענפים פסול עצמי של מחובר, אבל היא אינה מועילה לתעשה ולא מן העשוי, ואינה נחשבת עשייה, וצריך לסכך את הסוכה בידיו].

מהו דתימא: הני מילי - בדיעבד, אבל לכתחילה לא, קא משמע לן". (ע"כ תלמוד)

כפי שכתבנו, בסוגיה שלפננו יש ראיה לשיטת הרמב"ם, וראיה לשיטת הרמב"ן הר"ן ושאר הראשונים.

הראיה לשיטת הרמב"ם, מלשון התלמוד, וכי חמתו [=של האילן] מרובה מצלתו מאי הוי? - הא קא מצטרף סכך פסול - בהדי סכך כשר. כלומר, אף שיש צל מועט מהאילן, צל זה מסכך על הסוכה, ובכל מקום שהוא על הסכך הוא הופך את הסכך הכשר לסכך פסול, ונמצא שסיכך בסכך פסול וסכך כשר, ופסול. משפט זה כולל סברא שעליה בנויה שיטת הרמב"ם, כל שיש סכך פסול וסכך כשר מעורבים, לא יועיל ביטול לסכך הפסול. וכן לא יועיל לומר שאם יערבב בפועל את הסכך הכשר והפסול יתבטל הסכך הפסול כפירוש רש"י, שהרי אף קודם שיערבב את הסככים בפועל, אנו רואים את הסכך הכשר שתחת האילן כסכך פסול, ואנו מחשיבים אותם כמעורבים, ולמרות שהם מעורבים אין הסכך הפסול מתבטל. וכאמור, מאחר שדרכו של הרמב"ם בעקבות הגאונים שלא לקבוע בספרו הלכות הבנויות על סברות עמומות, הוא ביאר את כל מהלך הסוגיה שיתאים לסברא עקרונית זו.

בתחילת הסוגיה הובאה דעת רבא, מה שנאמר במשנה העושה סוכה תחת האילן פסולה, מדובר באילן שצילתו מרובה, אבל אילן שחמתו מרובה, ובנה סוכה תחתיו, כשרה, שכיון שצל האילן מועט, הוא אינו נחשב ובטל. ועל כך שאל התלמוד, אף שיש צל מועט מהאילן, צל זה מסכך על הסוכה, ובכל מקום שהוא על הסכך הוא הופך את הסכך הכשר לסכך פסול, ונמצא שסיכך בסכך פסול וסכך כשר, ופסול. ותירץ התלמוד, אמר רב פפא, בשחבטן. כעת נבין מדוע הרי"ף והרמב"ם השמיטו מההלכה את שיטת רבא, ולא הזכירו כלום מסוגיה זו, מפני שתשובת רב פפא בשחבטן, כלומר קצצם, מבטלת את דברי רבא, כל זמן שענפי האילן שעל הסוכה מחוברים לאילן, אף אם הם מועטים, סכך פסול הנמצא מעל סכך כשר, הופך את הסכך הכשר לפסול, כיון שכן, יש כאן סכך כשר וסכך פסול מעורבים והסכך פסול מחמת כך. שלא כשיטת הרמב"ן הר"ן ועוד ראשונים שכתבו, שאם לאחר שינטל הסכך הכשר שתחת האילן, יהיה בשאר הסכך צלתה מרובה מחמתה, הסוכה כשירה, ואילו בתלמוד נזכר להיפך, אף שחמתו של האילן מרובה, הסכך הפסול מצטרף לסכך הכשר ופוסל את הסוכה.

והראיה לשיטת שאר הראשונים, המשמעות הפשוטה היוצאת מהמשנה: "הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס, וסיכך על גבן - פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן, או שקצצן – כשרה". ממה שנזכר בסוף המשנה או שקצצן, משמע שקודם לכן לא מדובר שקצצן, ואם התלמוד מפרש שבתחילת המשנה מדובר שחבטן, מכאן שחבטן אינו קצצם.

וזה ביאור הסוגיה על פי רש"י

גמרא. אמר רבא: לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצלתו – כשרה [מה שנאמר במשנה, העושה סוכה תחת האילן פסולה, מדובר באילן שצילתו מרובה, אבל אילן שחמתו מרובה, ובנה סוכה תחתיו, כשרה, שכיון שצל האילן מועט, הוא אינו נחשב ובטל]. ממאי - מדקתני כאילו עשאה בתוך הבית למה לי למיתני כאילו עשאה בתוך הבית? ליתני פסולה! אלא הא קמשמע לן: דאילן דומיא דבית, מה בית - צלתו מרובה מחמתו, אף אילן - צלתו מרובה מחמתו. - וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי? - הא קא מצטרף סכך פסול - בהדי סכך כשר! [התלמוד יוצא מתוך שתי נקודות הנחה: א- שהסכך הכשר אינו נפסל מחמת האילן שמעליו בגלל שחמתו מרובה. ב- סכך הסוכה חמתו מרובה. ועל כך מקשה התלמוד, מאחר שענפי האילן משלימים את הסכך שיהיה צילתו מרובה, באותם מקומות שבסכך יש אויר, נמצא שסכך כשר וסכך פסול מעורבים, והדבר פוסל את כל הסכך!] - אמר רב פפא: בשחבטן [מתרץ רב פפא, שמדובר שעירב את ענפי האילן בתוך הסכך הכשר, ומחמת כך, ומחמת מיעוטם, הם בטלים בסכך הכשר, וכאילו אין כאן סכך פסול]. - אי בשחבטן, מאי למימרא? - מהו דתימא: ניגזור היכא דחבטן אטו היכא דלא חבטן, קא משמע לן דלא גזרינן. - הא נמי תנינא: הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס, וסיכך על גבן - פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן, או שקצצן - כשרה. היכי דמי? אילימא בשלא חבטן - הא קא מצטרף סכך פסול עם סכך כשר, אלא לאו – כשחבטן [גם כשסיכך בענפי הגפן או הדלעת, מדובר שעירבב את הענפים עם ענפי הסכך הכשר, ולכן אף שענפי הגפן משלימים את הסכך הכשר שיהיה צילתו מרובה, הסכך כשר, והסכך הפסול מתבטל], ושמע מינה דלא גזרינן! מהו דתימא: הני מילי - בדיעבד, אבל לכתחילה לא, קא משמע לן.

סיכום שיטת רש"י: א- סכך פסול המונח על סכך כשר, אם חמתו מרובה, אינו פוסל את הסכך הכשר שתחתיו. ב- סכך פסול שחמתו מרובה, שהיה על סכך כשר שחמתו מרובה, אינו יכול להשלים את צל הסכך הכשר, מאחר שסכך כשר וסכך פסול מעורבים. ג- סכך פסול שחמתו מרובה, המעורב בסכך כשר שחמתו מרובה, ומשלימו לצילתו מרובה, מתבטל בסכך הכשר, והסוכה כשירה. ד- סכך פסול שחמתו מרובה, שהיה על סכך כשר שצילתו מרובה, אינו פוסל את הסוכה והיא כשירה.

היוצא מביאור זה, סכך פסול שאינו מעורב אינו מתבטל בסכך הכשר והוא נשאר בפסלותו, ולכן אם הסכך הכשר חמתו מרובה, הסוכה פסולה. אולם אם היה הסכך מעורב מתבטלת ממנו פסלותו, ואף אם הסכך הכשר חמתו מרובה, הסוכה כשרה.

את שיטת רש"י כתב השו"ע (תרכו,א) כדעה הראשונה, וזה לשונו: "העושה סוכתו תחת האילן, יש אומרים שאם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה בכל ענין, אף אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה אבל אם האילן חמתו מרובה מצלתו, אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא אילן, כשרה, אפילו לא השפיל הענפים למטה לערבם עם סכך הסוכה. אבל אם אין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא על ידי האילן, צריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך בענין שלא יהיו ניכרים ויהא סכך רבה עליהם ומבטלן". (ע"כ שו"ע)

לעומת שיטת רש"י, יש ראשונים הלומדים מדברי התלמוד: "וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי? - הא קא מצטרף סכך פסול - בהדי סכך כשר!", כלל עקרוני, כל שיש ענפי אילן המחוברים לאילן, הם גורמים לסכך הכשר שתחתיהם להיות סכך פסול. אולם אף לדעת ראשונים אלה, הדברים אמורים רק כאשר ענפי האילן אינם מעורבים עם הסכך הכשר, אולם אם ענפי האילן מעורבים עם הסכך, וצילת הסכך הכשר מרובה, הם בטלים במיעוטם. שיטה זו הביאה השו"ע כדעה שנייה, והיא דעת ראבי"ה (רבי אליעזר ב"ר יואל הלוי), שאין להקל בענפי האילן אף אם חמתם מרובה, והם נמצאים מעל סכך כשר שצילתו מרובה, ורק אם ענפי האילן עומדים כנגד האויר שבסכך הכשר אינם פוסלים אותו. וזה לשון השו"ע:

"ויש אומרים שאפילו אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן, והאילן חמתו מרובה מצלתו, אם ענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר פסולה בין שהאילן קודם בין שהסוכה קדמה, כיון שענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר. אבל אם הענפים כנגד האויר שבין הסכך הכשר, כשרה הואיל וצל הכשר הוא מרובה מחמתה, שאפילו אם ינטל האילן יש שיעור בכשר להכשיר; ובכל זה לא שאני לן בין קדם האילן לקדם הסכך, דין אחד להם".

כשיטת ראבי"ה כך סוברים גם הרמב"ן והר"ן, ולכן כתבו שרואים את כל הסכך שתחת הסכך הפסול כאילו אינו, ורק אם יש בסכך שנשאר צילתה מרובה, הסוכה כשרה. ואלו חילוקים הדינים שכתב הרמב"ן, הובאו דבריו במ"מ: א- סכך פסול וסכך כשר שלא היו מעורבבים אלא זה למעלה וזה למטה, אנו רואים את הסכך הפסול כפוסל את הסכך הכשר שתחתיו, והסוכה פסולה. במה דברים אמורים כשהיה הסכך הפסול מרובה, שאם ינטל הסכך הכשר שתחתיו, תהיה הסוכה חמתה מרובה מצילתה, אבל אם היה הסכך הפסול מועט, ואם ינטל הסכך הכשר שתחתיו תהיה הסוכה צילתה מרובה מחמתה, הסוכה כשירה. ובתנאי שלא יהיה סכך פסול ברוחב ארבעה טפחים במקום אחד, כדי שלא יפסל משום סכך פסול. ב- אם חבט ועירבב את הסכך הפסול עם הסכך הכשר, אם היה הסכך הפסול חמתו מרובה מצלתו, והסכך הכשר צלתו מרובה מחמתו, הרי הסכך הכשר מבטל את הסכך הפסול וכאילו הוא אינו נמצא. ג- היה הסכך הכשר נתון בצד הסכך הפסול, אם היה הסכך הכשר כמו הסכך הפסול הסוכה כשירה, וזהו מה ששנינו במשנה המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה. גם הר"ן על הרי"ף (ה,א מדפי הרי"ף) כתב, את חילוקי הדינים האלו.

וכאמור, לשיטת הרמב"ם, יש לפסוק כפשט המשנה, והעושה סוכה תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, ובכל אופן האילן שמעל הסכך עושה את הסכך שתחתיו כסכך פסול, ונמצא שיש כאן סכך כשר וסכך פסול מעורבים, ואף אם יערבב בפועל את הענפים של האילן, הם סכך כשר וסכך פסול מעורבים, והסוכה פסולה. ואין להוציא את המשנה מפשטותה מכח סברות עמומות.

כאן ראוי להעיר, על מה שכתב המשנ"ב בביאור השו"ע (תרכו,ג ס"ק יז). גג בית שהסירו ממנו את הרעפים, וסיככו את הגג תחת קורות העץ שעליהם עמדו הרעפים, אף שקורות אלו נשארו מעל הסוכה, אין לפסול את הסוכה ולהחשיבה כסוכה שעשאה תחת האילן שהיא פסולה, שמאחר שעשה מעשה והסיר את הרעפים לשם עשיית סוכה לצל, הרי זה כאלו עשה מעשה בגוף הקורות והתקינן לשם סוכה והוכשרו. אבל אם לא הסיר את הרעפים כדי לעשות תחתיהם סוכה אלא היתה הסוכה בנויה מקודם ללא גג, כיון שלא עשה מעשה בגג לשם עשיית סוכה לצל, אם כן הקורות הן סכך פסול, ודינו כמו העושה סוכה תחת האילן, ולכן, אם לאחר שינטל הסכך הכשר שתחת קורות אלו, תהיה הסוכה חמתה מרובה מצילתה, הסוכה פסולה. ויש מאחרונים שמחמירים בזה וסוברים אף אם הסיר את הרעפים לשם עשיית סוכה לצל, צריך שיהיה סכך כשר מרובה, בשיעור שאם ינטל הסכך הכשר שתחת קורות אלו, תשאר הסוכה צילתה מרובה מחמתה.

ובשיטת הרמב"ם ההסבר פשוט, הסיבה שקורות אלו שהיו מונחים עליהם הרעפים, אינן פוסלות את הסכך הכשר שתחתיהם, מפני שהם נמצאות במקום מוגדר, ואינן מעורבות עם הסכך בהרבה מקומות כמו ענפי האילן, ולפיכך רק באילן אנו מחשיבים שיש סכך כשר מעורב עם סכך פסול, ואילו קורות אלו נחשבות כסכך פסול בצד סכך כשר.