סיכך על אכסדרה שיש לה פצימין

במאמר הבא נבאר סוגיה במסכת סוכה (יח,א-יט,א) העוסקת בסיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין. בביאור סוגיה זו נחלקו הרי"ף הרמב"ם והמאירי, עם רש"י תוספות ועוד ראשונים, ובדברינו נצביע כיצד ביאור הרי"ף והרמב"ם הוא מסורת התלמוד, והוא מתיישב יותר במילים של התלמוד ובסברא.

אתמר, סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין – כשרה.

[אכסדרה היא מבנה בחצר הנעשית לפני פתחי הבתים, שיש לה שלש דפנות ותקרה, כותל הבית משמש לה דופן אמצעית, ובשני צידי פתח הבית עושים שתי דפנות, המשמשים לאכסדרה כשתי דפנות משני צדדיה, וברוח הרביעית האכסדרה פתוחה לחצר. התלמוד עוסק באכסדרה שמקצתה מקורה בתקרה ומקצתה פתוח לאויר, וסיכך את החלק הפתוח לאויר, והיה הסכך רחוק מכותל הבית האמצעי ארבע אמות, כך שאין להחשיב את כותל הבית כדופן סוכה על ידי דופן עקומה, אולם במקום שבו הסתיימה התקרה והתחיל הסיכוך היו שני פצימין משני הצדדים, כלומר שני עמודים, עמוד ליד הדופן האחת ועמוד ליד הדופן שמולו, כיון שכן, פצימין אלו מחשיבים שיש באותו מקום כותל, כשם שלחי הנמצא בפתח המבוי מחשיב שיש בפתח המבוי מחיצה, ונמצא שיש לסוכה זו שלש דפנות והיא כשירה.

ביארנו על פי הרי"ף, כפי שהוא בציור שהובא בדבריו (ט,א מדפיו), וכך היא שיטת הרמב"ם, וכך ביאר המאירי בהרחבה. וזה לשון הרמב"ם:

סוכה ד,ח-ט: סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין - בין שהיו נראין מבפנים ואין נראין מבחוץ, בין שהיו נראין מבחוץ ואין נראין מבפנים - כשרה. לא היו לה פצימין - פסולה, מפני שהיא סוכה העשויה כמבוי: שהרי אין לה אלא שני צידי האכסדרה; ואמצעי האכסדרה אין בו כותל, ושכנגדו אין בו פצימין.

ולעומת זאת, לפי רש"י פצימין הם עמודים המקיפים את האכסדרה, הרחוקים זה מזה פחות משלושה טפחים, ומדובר שבנה סוכה באמצע החצר, והסוכה מוקפת באכסדראות משלש צדדים, והפצימין של האכסדראות מקיפים את הסוכה משלש צדדים, ומאחר שאין בין פצים לפצים שלושה טפחים הם נחשבים כדפנות לסוכה מדין לבוד, אף שנעשו להקיף את האכסדראות הנמצאות פנימה אליהם ליד הבית, ולא נעשו להקיף את הסוכה שנוצרה באמצע החצר].

שאין לה פצימין, אביי אמר: כשרה, ורבא אמר פסולה. אביי אמר כשרה אמרינן: פי תקרה יורד וסותם. רבא אמר פסולה: לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם.

[מדובר שהניח את הסכך על תקרת האכסדרה, או שיש מרווח קטן בין התקרה לסכך, כך שעובי תקרת האכסדרה שהיא בניין קבע נראית בסוכה, ומחמת כך לפי אביי אנו מחשיבים את עובי התקרה כנמשך ויורד עד הקרקע, וכאילו הוא דופן שלישית לסוכה. ולפי רבא אין לומר סברא זו, וחסרה דופן שלישית לסוכה.

לפי רש"י, לפי אביי, מדובר שאין לסוכה פצימין משלש צדדים, ואנו אומרים פי תקרה יורד וסותם מכל שלשת הצדדים].

אמר ליה רבא לאביי: לדידך דאמרת פי תקרה יורד וסותם - אפילו הפחית דופן אמצעי! - אמר ליה: מודינא לך בההיא, דהוה ליה כמבוי המפולש.

[גם אביי מודה, שאם היו לאכסדרה רק שתי דפנות, ותקרה, ללא הדופן האמצעית, אין אומרים פי תקרה יורד וסותם, כיון שהאכסדרה פרוצה כמבוי מפולש, ואף הסוכה שנעשתה בחלק הפתוח של האכסדרה פרוצה כמבוי מפולש, אלא צריך שתהיה הסוכה מוקפת בשלש מחיצות. ואף שהמחיצה השלישית רחוקה ארבע אמות מהסכך, מכל מקום מציאותה גורמת שלא תהיה הסוכה כמבוי מפולש, ואז לפי אביי אומרים את הסברא של פי תקרה יורד וסותם.

ביארנו על פי הרי"ף הרמב"ם והמאירי.

ולעומת זאת לפי רש"י, מודה אביי שאם היו דפנות משני הצדדים, וברוח השלישית לא היתה דופן, והסוכה עמדה באמצע החצר שלא בסמיכות לתקרת אכסדרה, והיתה הסוכה מסוככת בנסרים עבים שאין רחבים ארבעה טפחים, שאין אומרים על הסכך אף אם הוא עבה, פי תקרה יורד וסותם.

ובתוספות (יח,א ד"ה סיכך על גבי אכסדרה) כתבו על ביאור רש"י, וסברא משונה היא, שהרי לפי רש"י, לפי אביי, אף אם לא היו כלל פצימין, כלומר שאין כלל דפנות, אומרים פי תקרה יורד וסותם, כיון שכן, אם יש שתי דפנות, וסכך עבה של סוכה, מדוע לא נאמר פי תקרה יורד וסותם. לשון תוספות: "משמע מתוך פירושו [של רש"י] שרוצה לפסול יותר לפי שאויר החצר מקיף סביב לסכך, מהיכא דתקרת האכסדרה מקפת לו, משום דהאי דמי טפי למבוי מפולש מהאי, וסברא משונה היא". ולפיכך ביארו בתוספות, שבתחילה התיר אביי כשהיו שתי דפנות סמוכות זו לזו כמו האות ר', ורק בדופן השלישית התרנו את המחיצה על ידי פי תקרה יורד וסותם, אולם גם אביי מודה שאם היו שתי דפנות זו מול זו, אין להתיר באופן כזה ולהחשיב מחיצה על ידי פי תקרה יורד וסותם.

וכל הדברים יגעים, וביאור הרי"ף הרמב"ם והמאירי הוא מסורת התלמוד, ורק בפירוש זה יובן מדוע שאל רבא את אביי, האם גם בהפחית דופן אמצעית נאמר פי תקרה יורד וסותם, כיון שאביי ורבא עסקו כשמכשיר את הסוכה על ידי שני פצימין העומדים משני הצדדים בדופן השלישית, אולם בנוסף להם יש כותל המונע מהסוכה ליהפך למבוי מפולש, אולם אם הוסר הכותל האמצעי, לא נאמר פי תקרה יורד וסותם להתיר סוכה זו.

וראה עוד בהמשך הסוגיה, שמדובר בפצימין הנראים מבפנים ולא מבחוץ, או נראים מבחוץ ולא מבפנים, ורק לביאור הרי"ף והרמב"ם הדברים מובנים, ואילו לשאר הפירושים אין הדברים מובנים כלל].

לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל קמיפלגי, דאתמר: אכסדרה בבקעה, רב אמר: מותר לטלטל בכולו, דאמרינן פי תקרה יורד וסותם.

[הלכה כרב באיסורי, ולכן הלכה כרב ולא כשמואל. וזה לשון הרמב"ם:

שבת יז,לה: אכסדרה בבקעה – מותר לטלטל בכולה, ואף על פי שהיא שלוש מחיצות ותקרה: שאנו רואין כאילו פי תקרה ירד וסתם רוח רביעית].

ושמואל אמר: אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות, דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. אליבא דשמואל - כולי עלמא לא פליגי.

[דברי שמואל מתאימים רק לשיטת רבא, ולכן, לפי כולם אין מחלוקת [=כולם מסכימים], שאביי ורבא נחלקו במחלוקת רב ושמואל].

כי פליגי

[אביי ורבא]

אליבא דרב; אביי כרב.

[אביי בודאי סובר רק כשיטת רב].

ורבא אמר לך:

[רבא אומר שגם הוא יכול לסבור כשיטת רב]

עד כאן לא אמר רב התם אלא דמחיצות לאכסדרה הוא דעבידי, אבל הכא דלאו להכי עבידי – לא.

[רבא אומר, באכסדרה שהיא שלש דפנות ותקרה, העומדת בבקעה, המחיצות נעשו כדי לקרות עליהם, ולכן אומר רב פי תקרה יורד וסותם את הרוח הרביעית, אבל בסוכה שנעשית בחלק הפתוח של האכסדרה, המחיצות לא נעשו לחלק הפתוח של האכסדרה אלא לחלק המקורה, ולכן במקרה זה גם רב יסכים שלא אומרים פי תקרה יורד וסותם, שהרי אנו רוצים להוריד את התקרה לצורך החלק הפתוח ולא לצורך החלק המקורה.

ביארנו על פי הרי"ף והרמב"ם. סברא זו היא גם לפי רש"י, שהרי הוא ביאר שעשה סוכה מחוץ לתקרה של האכסדרה באמצע החצר, והתקרה נעשתה לצורך האכסדרה שהיא פנימה ליד הבית, ולא לצורך הסוכה שהיא מחוץ לתקרה באמצע החצר. והוסיף רש"י ביאור (יט,א ד"ה דמחיצות), שפי תקרה יורד וסותם נלמד מהלכה למשה מסיני "גוד אחית מחיצתא", והלכה זו נאמרה רק כשמוריד את המחיצה לצורך החלל שנעשתה בשבילו, ולא לצורך החלל שחוצה לו].

תנן: וכן חצר המוקפת אכסדרה. ואמאי? נימא פי תקרה יורד וסותם! - תרגמה רבא אליבא דאביי: כשהשוה את קירויו.

[במשנה נאמר שאם היתה חצר מוקפת בתקרת אכסדרה משלש צדדיה, וסיכך בסכך כשר על האויר שבמרכז החצר, אם היתה תקרת האכסדרה רחבה ארבע אמות או יותר, כך שהסכך הכשר רחוק מכתלי הבתים ארבע אמות או יותר, שאין אומרים דופן עקומה, הסוכה פסולה. ושואל התלמוד, מדוע לפי אביי לא נאמר פי תקרה יורד וסותם! תירץ רבא את שיטת אביי, כשאמר אביי פי תקרה יורד וסותם, מדובר שהניח את הסכך על תקרת האכסדרה, או שיש מרווח קטן בין התקרה לסכך, כך שעובי תקרת האכסדרה שהיא בניין קבע נראית בסוכה, ומחמת כך לפי אביי אנו מחשיבים את עובי התקרה כנמשך ויורד עד הקרקע, אולם גם אביי מודה שאם הצמיד את סכך הסוכה לתקרה באותו גובה, ולא היתה נראית עובי התקרה, שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם, ובמשנה מדובר שהצמיד את הסכך באותו גובה לתקרת האכסדרה].

בסורא מתני להא שמעתא בהאי לישנא. בפומבדיתא מתני: סיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין - דברי הכל פסולה. יש לה פצימין, אביי אמר: כשרה, רבא אמר: פסולה. אביי אמר: כשרה, אמרינן לבוד.

[לפי אביי כשיש שני פצימין משני הצדדים, כלומר שני עמודים, עמוד ליד הדופן האחת ועמוד ליד הדופן שמולו, שני פצימין אלו מתחברים זה לזה [לבוד=מחובר], והם מחשיבים שיש באותו מקום כותל, כשם שלחי הנמצא בפתח המבוי מחשיב שיש בפתח המבוי מחיצה.

ביארנו על פי הרי"ף והרמב"ם.

ולעומת זאת לפי רש"י, אביי אמר שהסוכה כשירה משום לבוד, מפני שהפצימין סמוכים זה לזה פחות משלושה טפחים, והם מקיפים את כל הסוכה. ורבא אומר שלא אומרים לבוד, מפני שהפצימין נעשו להקיף את החלל שפנימה להם ולא את החלל שחוצה להם. והוסיף רש"י ביאור (יט,א ד"ה ורבא אמר פסולה), שדין לבוד נלמד מהלכה למשה מסיני, והלכה זו נאמרה רק כשעושה את המחיצה לצורך החלל שנעשתה בשבילו, ולא לצורך החלל שחוצה לו.

וקשה על שיטתו, מדוע יאמר רבא שלא אמרינן לבוד, והרי יש לפננו סוכה המוקפת בעמודים שיש בהם דין לבוד ומהיכן לנו לפוסלה!

וראה לעיל שכתבנו בדעת רבא, שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם בסוכה שנעשית בחלק הפתוח של האכסדרה, משום שהמחיצות לא נעשו לחלק הפתוח של האכסדרה אלא לחלק המקורה, ולכן במקרה זה לא אומרים פי תקרה יורד וסותם. ולכאורה יש להשוות לזה את דין לבוד, שלדעת רבא, אין אומרים לבוד אלא לצורך האכסדרה שנעשו הפצימין בשבילה, ולא לצורך הסוכה שחוצה לה. אולם המעיין יראה שאין להשוות ביניהם, ודין לבוד אינו חידוש אלא כל שיש קנים זה ליד זה פחות משלושה טפחים הם נהפכים למחיצה, ואין סברא לחלק לצורך איזה צד נעשו, מה שאין כן דין פי תקרה יורד וסותם הוא חידוש, ואין לאומרו אלא במקרים מיוחדים, לצורך הצד שבשבילו נעשתה המחיצה.

ובשיטת הרי"ף והרמב"ם הדברים מובנים, מפני שאין כאן דין לבוד של עמודים פחות משלושה טפחים זה מזה, אלא יש כאן דין לבוד כלומר מחובר, של שני עמודים העומדים זה מול זה, ולכן יתכן לומר שרבא אינו סובר סברא זו].

רבא אמר: פסולה, לא אמרינן לבוד. והלכתא כלישנא קמא.

וכרבא. אביי ורבא הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם.

רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא מסכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין. אמר ליה: לא סבר מר הא דאמר רבא: יש לה פצימין - כשרה, אין לה פצימין - פסולה? אחוי ליה נראה מבפנים ושוה מבחוץ. אי נמי: נראה מבחוץ ושוה מבפנים.

[רב כהנא הראה לרב אשי שיש לסוכה פצימין, אלא שהם נראים מבחוץ לעומד באכסדרה ולא מבפנים לעומד בסוכה, או שהם נראים מבפנים לעומד בסוכה ולא מבחוץ לעומד באכסדרה.

לשיטת הרי"ף והרמב"ם הדברים מובנים, מפני שהפצימין נמצאים באמצע הסוכה, במקום סיום התקרה ותחילת הסכך, ויתכן שיראו לעומד בתוך הסוכה ולא לעומד באכסדרה, ויתכן שיראו לעומד באכסדרה ולא לעומד בסוכה.

ורש"י פירש שרב כהנא ישב בסוכה שהיו לה שתי דפנות סמוכות זו לזו כמו האות ר', ובדופן השלישית היה פי תקרה יורד וסותם, ושאל רב אשי היאך הוא מתיר לישב בסוכה שאין לה בדופן השלשית טפח שוחק הרחוק פחות משלושה טפחים מהדופן השניה, או שיהיה לה פצימין! והשיב רב כהנא שבדופן השלישית יש לחי הנראה מבחוץ ולא מפנים, כיון שהאכסדרה היתה עודפת על הסוכה, וכשם שלחי זה מועיל להכשיר טלטול במבוי בשבת, כך הוא מועיל להכשיר את הסוכה.

ובתוספות (יט,א ד"ה אחוי ליה) הקשו על ביאור רש"י, היאך מועיל טפח זה לדופן הסוכה, הרי אין היא ניכרת מבפנים כשיעור טפח, ומה מועיל זה שהיא ניכרת מבחוץ! וכן הקשה הרא"ש, שהרי דופן הסוכה נעשית בשביל היושבים בתוכה, ולא בשביל העומדים חוצה לה! עוד יש להקשות: הרי רב כהנא עצמו אמר לעיל (ז,א) שלא מועיל טפח בלבד לדופן שלישית, אלא צריך שיעשה טפח שוחק בפחות משלושה טפחים סמוך לדופן של הסוכה, ואחריו יעשה צורת הפתח עד סוף הדופן, והיאך מועיל כאן טפח לבד! וכאמור בשיטת הרי"ף והרמב"ם הדברים פשוטים ומובנים].

דאתמר: נראה מבחוץ ושוה מבפנים - נידון משום לחי, ולחי היינו פצימין.