נתינת מתנה בשבת ויום טוב

בהודעה הבאה נבאר, האם מותר לתת מתנה בשבת ויום טוב לפי שיטת הרמב"ם, תחילה נעתיק את המשנה והתלמוד הנוגעים לכך, אח"כ נביא את דברי הרמב"ם בפה"מ ואת פסקו במשנ"ת, כמו כן נביא מהערותיו של הרב קאפח בסוגיה, ולבסוף גם נביא את הערת מהדירי פרוש המשנה בההדרת "מכון המאור", ואת דברי המשנ"ב.

לפני שנתחיל, דבר מוסכם אצל כולם, אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד (משנה ביצה ה,ב), כמובן שכלל זה אינו מוחלט, יש עוד דברים שמותרים ביום טוב ואסורים בשבת, כגון משילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת (ביצה ה,א, הובא בפה"מ לרמב"ם ה,ב) ועוד, ויש דברים שמותרים בשבת ואסורים ביום טוב כגון מוקצה (ראה שביתת יו"ט א,יז-יח), אבל חוץ מאותם דברים יוצאי דופן, שאר הדברים שבת ויום טוב הושוו בהם, אלא אם כן יש בדבר צורך אוכל נפש.

***

כעת למקורות

משנה מסכת ביצה

א,ט בית שמאי אומרין, אין משלחין ביום טוב אלא מנות; בית הלל אומרין, משלחין בהמה חיה ועוף, חיים ושחוטים. משלחים יינות שמנים וסלתות וקטנייות, אבל לא תבואה; רבי שמעון מתיר אף בתבואה.

במשנה ט' הובאה מחלוקת ב"ש וב"ה, לפי ב"ש מותר לשלוח לחברו מתנה, והוא שתהיה המתנה מנות, כלומר דברי מזון המוכנים לאכילה כגון חתיכות בשר ודגים שאפשר לאוכלן ביו"ט עצמו (קהתי), ואילו לפי ב"ה יכול לשלוח לחברו אפילו בע"ח חיים, שכן מותר לשחוט ביו"ט לצורך אכילה, ונמצא שיכול ליהנות ממתנתו.

בהמשך המשנה נאמר, מותר לשלוח לחברו מתנה הכוללת יין שמן סלת או קטניות, אבל לא תבואה, לפי שאסור לטחון תבואה ביו"ט, כיון שיכל לטחון מערב יו"ט, ואילו לפי ר"ש מותר לשלוח תבואה כמתנה, כיון שיכול לבשלה כמות שהיא ולאוכלה (פה"מ), ואין הלכה כר"ש, סתם משנה הוא רבנן, יחיד ורבים הלכה כרבים, ולפיכך אין הל' כר"ש היחיד.

תלמוד בבלי מסכת ביצה דף יד עמוד ב

גמרא. תני רב יחיאל: ובלבד שלא יעשנו בשורה. תנא: אין שורה פחותה משלשה בני אדם.

התלמוד הוסיף על המשנה, גם כשהיתרנו לשלוח מתנה לחברו, אבל אסור לשלוח את המתנה בשורה של שלושה בני אדם ההולכים זה אחר זה, והטעם שלא יעשה כדרך שעושה בחול (פה"מ), וביאר רש"י שנראים כמוליכים למכור בשוק (הובא בקהתי).

משנה מסכת ביצה

א,י משלחין כלים, בין תפורין בין שאינן תפורין, אף על פי שיש בהן כלאיים, והן לצורך המועד; אבל לא סנדל מסומר, ולא מנעל שאינו תפור. רבי יהודה אומר, אף לא מנעל לבן, מפני שהוא צריך אומן. זה הכלל - כל שניאותים בו ביום טוב, משלחין אותו.

משנה י' ממשיכה לבאר איזה דברים מותר לשלוח כמתנה ביו"ט, מותר לשלוח כמתנה בגדים בין תפורים ובין שאינם תפורים, אפילו כלאים, כי יכול ליהנות מהם ביו"ט, וכגון שהם וילונות קשים, שיכול לתלותם וליהנות מהם ביו"ט (פה"מ). כאן נדלג...

בסוף המשנה נאמר כלל, נכתוב אותו על פי ביאור התלמוד, "כל שניאותים בו אפילו בחול כמות שהוא, מותר לשלוח אותו ביום טוב".

תלמוד בבלי מסכת ביצה דף טו עמוד א

זה הכלל כל שנאותין בו ביום טוב. רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפלין ביומא טבא. - אמר ליה אביי: והא אנן תנן: כל שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו! - הכי קאמר: כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביום טוב.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ביצה פרק א משנה י

וכלל זה שהזכיר נכון וענין לשונו כך, זה הכלל כל שנאותים בו אפילו בחול כמות שהוא ביום טוב משלחין אותו. ולפיכך מותר לשלוח תפילין ביום טוב אע"פ שאסור ללבשן ביום טוב ולא בשבת כמו שנתבאר בסוף ערובין. ואל יקשה עליך לפי כלל זה מה שאסרו לשלוח תבואה ביום טוב, שהרי אינה ראויה בחול כמו שהיא עד שיעשו בה עבודה.

היוצא מכל הנ"ל, מותר לכתחילה לשלוח ביום טוב מתנה לחברו, כל דבר שיכול ליהנות ממנו בחול כמות שהוא, ולפיכך מותר לשלוח ביו"ט תפילין כמתנה, וכן מותר לשלוח בע"ח חיים וכ"ש שחוטים, וכן מותר לשלוח מתנה הכוללת יין שמן סולת או קטניות, אבל לא תבואה, לפי שאסור לטחון תבואה ביו"ט, כיון שיכל לטחון מערב יו"ט, וכן מותר לשלוח כמתנה בגדים בין תפורים ובין שאינם תפורים, אפילו כלאים.

אבל אסור לשלוח את המתנה בשורה של שלושה בני אדם ההולכים זה אחר זה.

***

וזה פסק הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב

ה,ו כל שניאותין בו אפילו בחול - אף על פי שאין ניאותין בו ביום טוב, כגון תפילין - מותר לשלחו לחברו ביום טוב; ואין צריך לומר דבר שניאותין בו ביום טוב, כגון יינות שמנים וסלתות, שמותר לשלחן. וכל דבר שאין ניאותין בו בחול עד שיעשה בו מעשה שאסור לעשותו ביום טוב, אין משלחין אותו ביום טוב.

ה,ז כיצד: אין משלחין ביום טוב תבואה, לפי שאין ניאותין בה בחול אלא אם כן טחן, ואסור לטחון ביום טוב; אבל משלחין קטניות, מפני שמבשלן ביום טוב או קולה אותן ואוכלן. ומשלחין בהמה חיה ועופות, אפילו חיים, מפני שמותר לשחוט ביום טוב. וכן כל כיוצא בזה.

ה,ח כל דבר שמותר לשלחו ביום טוב - כשישלחנו לחברו תשורה, לא ישלחנו בשורה; ואין שורה, פחותה משלושה בני אדם. כיצד: הרי ששילח לחברו בהמות או יינות ביד שלושה ארבעה בני אדם כאחד זה אחר זה, וכולן הולכין בשורה אחת - הרי זה אסור, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול; שילח שלושה מינין ביד שלושה בני אדם כאחד, הרי זה מותר.

***

משנה מסכת סוכה

ג,יא מקום שנהגו לכפול, יכפול; לפשוט, יפשוט. לברך אחריו, יברך. הכול כמנהג המדינה. הלוקח לולב מחברו בשביעית - נותן לו אתרוג מתנה, שאינו רשאי ליקחו בשביעית.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סוכה פרק ג משנה יא

אמר ה' ולקחתם לכם ביום הראשון, ובא בקבלה לכם משלכם, אם נתנו לו במתנה הרי זה מותר אע"פ שהיא על מנת להחזיר, כלל הוא אצלינו מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה. ומותר ליתן מתנה ביום טוב.

***

כבר הקדמנו כי שבת ויום טוב זהים חוץ מאוכל נפש ואותם מקרים יוצאי דופן, כיון שכן, כשם שמותר לכתחילה ליתן מתנה ביו"ט, כך מותר לכתחילה ליתן מתנה בשבת.

***

כעת נבדוק בהלכות שבת, איזה דברים נאסרו בשבת.

בפרק כג בהלכות שבת, הלכות יב-טו, מנה הרמב"ם דברים שנאסרו שמא יכתוב ואלו הם.

אסור בשבת ללוות, ולהלוות - גזירה, שמא יכתוב. וכן אסור לקנות ולמכור, ולשכור ולהשכיר - שמא יכתוב. אבל לשאול ולהשאיל, מותר:

אחד המוכר בפה או במסירה - אסור, בין במאזניים בין שלא במאזניים; וכשם שאסור לשקול - כך אסור למנות ולמדוד, בין בכלי מידה בין ביד בין בחבל.

אין דנין בשבת, ולא חולצין, ולא מייבמין, ולא מקדשין - גזירה, שמא יכתוב. ואין מקדישין, ולא מעריכין, ולא מחרימין - מפני שהוא כמקח וממכר. ... ואין מעשרין את הבהמה - גזירה, שמא ירשום בסקרה ... וכן המקנה לחברו בשבת, קנה.

בסוף ההלכות הנ"ל נאמר, אם הקנה לחברו בשבת קנה, משתמע שלכתחילה אסור להקנות לחברו בשבת, וכיצד מקנה? בקניין חליפין שייתן הקונה למקנה כלי כל שהוא, ויאמר לו קנה כלי זה חלף החצר או היין או הבהמה או העבד שמכרת לי בכך וכך: כיון שהגביה המוכר את הכלי, וקנהו - קנה הלוקח אותו הקרקע או אותן המיטלטלין (מכירה ה,ה), והטעם לאיסור ככל אלו שנמנו עמו, שמא יכתוב, משתמע ברור אבל נתינת מתנה לחברו מותר, כי לא נזכרה בכלל האיסורים בהלכות שבת.

היוצא מכל הנ"ל, מותר לכתחילה לתת מתנה בשבת ויום טוב, ואין לחשוש שמא יכתוב, כי הנותן מתנה לחברו אין דרכו לכתוב, ואין מקום לגזור בו גזירה זו.

***

כעת לאחר שהבאנו סוגיות והלכות שמהם מוכח פשוט וברור שמותר לכתחילה לתת מתנה בשבת או ביו"ט, ואין מקום לחשוש בו שמא יכתוב, נכתוב מקור אחד שממנו לכאורה משתמע הפוך מכל הנ"ל, ובו לכאורה נאמר כי אסור לתת מתנה בשבת או ביו"ט.

משנה מסכת ביצה

ה,ב כל שחייבין עליו משום שבות, ומשום רשות, ומשום מצוה בשבת - חייבין עליו ביום טוב. אלו הן משום שבות - לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטים על פני המים, ולא מספקין, ולא מרקדין, ולא מטפחין. אלו הם משום רשות - לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין, ולא מייבמין. ואלו הם משום מצוה - לא מקדישין, ולא מעריכין, ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומה ומעשרות. כל אלו ביום טוב אמרו, ואין צריך לומר בשבת; ואין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד.

תוספתא מסכת ביצה

ד,ג [אלו הן משום שבות] לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי ... [כולם שעשאוה] ישראל בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין מה שעשה עשוי בשבת ואצ"ל ביום טוב.

רי"ף מסכת ביצה דף כ עמוד ב

ירושלמי וכולן שעשו בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין מה שעשו עשוי בשבת ואצ"ל ביו"ט ושמע מינה דמאן דעבר ואקני בשבת מקרקעי או מטלטלי הקנאתו הקנאה:

במשנה הובאה רשימה של דברים האסורים שמא יכתוב, בתוספתא הובאה שוב הרשימה של הדברים האסורים שמא יכתוב, ובסופה התווסף המשפט, אם עברו ועשו מה שעשה עשוי, כך הדין בשבת או ביו"ט. גם הרי"ף הביא את התוספת של התוספתא, והוא הביא את הדבר בשם הירושלמי.

אותה רשימה של שמא יכתוב נזכרה ברמב"ם בהלכות שבת פרק כג' הלכות יב-טו (הובאה למעלה), וכבר ביארנו כי לא נזכר שם האיסור לתת מתנה בשבת, אבל נזכר שם אם עבר והקנה לחברו בשבת קנה, והכוונה הקנה לחברו בקניין חליפין, כי לכתחילה אסור להקנות לחברו שמא יכתוב, וסתם קניין לכתיבה הוא עומד (מכירה ה,ח כט,ט).

היוצא מהנ"ל, עדין לא נמצא ברמב"ם מקור אחד האוסר לתת מתנה בשבת.

***

והנה לעומת כל הנ"ל הרמב"ם בהלכות מכירה אסר לתת מתנה בשבת או ביו"ט, וזה לשונו.

ל,ז המוכר או הנותן בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב - אף על פי שמכין אותו, מעשיו קיימין. וכן כל מי שקנו מידו בשבת - הקניין קיים, וכותבין לאחר השבת ונותנין.

פרק ל' עוסק בקרקעות או מיטלטלין (ראה מהלכה א' ואילך), ובהלכה האחרונה שלו (הל' ז') נאמר, מי שעבר ומכר או נתן מתנה בשבת או ביו"ט אע"פ שמכין אותו מכת מרדות כי עבר על איסור של חכמים, אבל מעשיו קיימים, וממכרו ממכר ומתנתו מתנה. וכן מי שעבר ועשה קנין חליפין בשבת (ראה מכירה ה,ח כט,ט, שם נתבאר כי לאחר שעושים קנין חליפין כותבים אותו בשטר), למרות שעבר על איסור של חכמים הקנין קיים, ויכתבו שטר לאחר השבת.

נמצא כי אסור לתת מתנה בשבת או ביו"ט?

תשובה: מכיון שההיתר של נתינת מתנה ביום טוב או בשבת אינו מוטל בספק, יש משניות מפורשות המתירות זאת, מותר לכתחילה לתת דברים גם אם אין נהנים מהם ביום טוב, מותר לתת תפילין כמתנה לחברו למרות שלא יהנה מהם ביום טוב, נמצא כי ההיתר לתת מתנה הוא מוחלט, ואין להגבילו דוקא לצורך מצוה או צורך יו"ט. גם בהלכות שבת הרמב"ם לא הזכיר איסור נתינת מתנה אפילו לא ברמז, גם במשנה ביצה ה,ב לא נזכר, וכך ההיגיון נותן, אין לחשוש במתנה שמא יכתוב, מי שנותן מתנה לחברו לא כותב שום שטר על כך.

על כורחנו, ההלכה בהלכות מכירה היא יוצאת דופן, ואין ללמוד ממנה על הכלל, ההלכה כאן עוסקת בנותן מתנה גדולה, קרקע או מיטלטלין כלים גדולים או חשובים, והדרך לכתוב על כך שטר מתנה, ורק כזאת מתנה אסור לתת בשבת או ביום טוב שמא יכתוב, אבל שאר מתנות פעוטות , מתנות בר מצוה וכדו', מותר לכתחילה לתת אותם בשבת או ביום טוב, ואין לחשוש שמא יכתוב.

וזה לשון הרב קאפח בהערותיו על משנ"ת בהלכות מכירה

"וכלל אותם שמנו בפרק אחרון של מסכת ביצה, הם כמפורש שם גזירה שמא יכתוב. ונראה ברור שלענין מתנה דוקא קרקעות או מיטלטלין דברים גדולים או חשובים, ששייך בהם חשש כתיבה, אבל מתנות קטנות כגון מתנה לחתן או לבר מצוה כנהוג כאן, או לנולד ע"י הוריו, מותר גמור ליתן בשבת ויו"ט, כי מעולם לא נשמע שהנותן מתנות כאלה יבקש קבלה או אישור מסירה. ... ואין הדבר שונה מהקנאת לולב ביום טוב ראשון של חג, וכתב רבינו במסכת ביצה פרק ג' הלכה יא' (כן הוא שימוש הלשון אצל יהודי תימן, הלכה, כלשון הירושלמי, ולא משנה כלשון ימינו) בפה"מ, ומותר ליתן מתנה ביום טוב. ואף דברים שאינן בני שימוש ביום טוב או בשבת כגון תפילין, וכמו שאמרו בסוף פ"א של מסכת ביצה כל שנאותין בו, ביום טוב משלחין אותו, ואמרו שם בגמרא כגון תפילין." (ע"כ מדברי הרב קאפח)

***

וזה לשון מהדירי פה"מ "מכון המאור" בהערה על מסכת סוכה ג,יא "ומותר ליתן מתנה ביום טוב" הערה פג'.

"כך למד רבינו בפשיטות מהגמרא, דהרי כל מה שצריכים להקנות לחבירו זהו ביו"ט ראשון דכתיב בו "ולקחתם לכם", והגמרא אמרה אלא אם כן נתנה לו במתנה, מבואר דמותר לתת מתנה ביו"ט. אלא שרבינו בחיבורו (הל' מכירה ל,ז) כתב: המוכר או הנותן בשבת, אף על פי שמכין אותו, מעשיו קיימין. עכ"ל. הרי שאסור לתת מתנה בשבת".

[המעירים השמיטו את לשון הרמב"ם, ובכך עמעמו את הסתירה, הרמב"ם בהל' מכירה כתב, הנותן בשבת ואצ"ל ביו"ט, כלומר שאסור לתת מתנה ביו"ט, נמצא שיש סתירה מוחלטת, בהלכות מכירה נאמר שאסור לתת מתנה ביו"ט ובפה"מ נאמר שמותר לתת מתנה ביו"ט, וראה הל' לולב ח,י "אין אדם יוצא ביום טוב ראשון של חג בלולבו של חברו שישאלנו ממנו, עד שייתננו לו מתנה. נתנו לו על מנת להחזירו - הרי זה יוצא בו ידי חובתו ומחזירו, שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה". נמצא שיש סתירה מוחלטת בתוך משנ"ת, בהלכות מכירה נאמר שאסור לתת מתנה ביו"ט ובהלכות לולב נאמר שמותר לתת מתנה ביו"ט. נמצא שאין לחלק בין שבת ליום טוב, יש סתירה ברמב"ם בנוגע ליו"ט עצמו]

וכן משמע מלשונו בהלכות שבת כג,טו.

[כנראה כוונת המעירים לדברי הרמב"ם "וכן המקנה לחברו בשבת, קנה", והם פירשו מקנה נותן מתנה, נמצא שהרמב"ם לדעתם כתב שאסור לתת מתנה בשבת, אבל ברור שזה אינו נכון, כי אם באים אנו להשוות את דברי הרמב"ם בהלכות שבת ובהלכות מכירה, נגלה שבהלכות שבת הוא כתב, שאסור למכור ואסור להקנות, ואילו בהלכות מכירה הוא כתב שאסור למכור ואסור לתת ואסור להקנות, נמצא כי לתת הוא לתת מתנה, ואילו להקנות, הוא לבצע מעשה קניין חליפין ע"מ שהשני יקנה, וכיצד הוא קניין חליפין? שייתן הקונה למקנה כלי כל שהוא, ויאמר לו קנה כלי זה חלף החצר או היין או הבהמה או העבד שמכרת לי בכך וכך: כיון שהגביה המוכר את הכלי, וקנהו - קנה הלוקח אותו הקרקע או אותן המיטלטלין (מכירה ה,ה), ואין לערבב בין נותן מתנה למקנה בחליפין.]

ותירץ השדי חמד דמש"כ כאן דמותר זהו כיון שהוא לצורך יו"ט, אך שלא לצורך יו"ט אסור, וכ"כ משפטי עוזיאל עפמש"כ המג"א.

[תירוץ השדי חמד נסתר ממסכת ביצה, שם נאמר שמותר ליתן מתנה ביו"ט גם אם אסור ליהנות מהדבר ביו"ט, כגון תפילין, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שביתת יו"ט ה,ו-ח, נמצא שמותר לתת מתנה גם שלא לצורך יו"ט, וה"ה שבת, כי בדברי הרמב"ם הם הושוו, בהלכות מכירה הוא השווה איסורם, ובהלכות שבת הוא נמנע בעקביות מלאסור זאת, על כורחנו שהחילוק בין הלכות מכירה להלכות יו"ט ולולב הוא אחר, וכמו שכתבנו]

אך מהר"י עייאש בשו"ת יהודה יעלה נראה דהבין מדברי רבינו כאן דפליג על המג"א, ע"ש. וצ"ע איך יישב דבריו בחיבורו, וע"ש ר"ש טויבש ע"פ הב"י (סי' תקכז) ושו"ת משנה הלכות.

[מכיון שלא מצאו הסבר נכון לדברי הרמב"ם, על כורחנו, ההלכה בהלכות מכירה היא חריגה ומיוחדת, והיא מדברת במתנה שיש בה כתיבה, מתנה של קרקע, מתנה של מיטלטלין יקרי ערך (בכך עוסק כל הפרק, ראה שם), ועל כך היו כותבים שטר מתנה, וזהו שטר מתנה שבכל הש"ס, אבל על מתנה פחותת ערך אין לגזור שמא יכתוב, וגם מותר לתת אותה בשבת או ביו"ט.]

***

משנה ברורה סימן שו ס"ק לג

והנה מקח וממכר אחד בפה ואחד במסירה אסור גזירה שמא יבוא לכתיבה. וגם אסור ליתן מתנה לחבירו דדמי למקח וממכר שהרי יוצא מרשותו, אלא דבמתנה מותר כשהוא לצורך שבת ויו"ט, כמש"כ סימן שכ"ג ס"ז, וכן לצורך מצוה. ... וכתב עוד, דלפ"ז מה שנהגו ליתן כלים במתנה לחתן הדורש אינו נכון, מיהו מה שמחייבין קצת ליתן לו דמים אפשר דשרי, כיון דבידו לחזור, ועיין בא"ר.

***