כתב
הרמב"ם בהלכות שבת (כט,יד), אין מקדשים אלא על יין הראוי להתנסך על גבי
המזבח, ולפיכך אין מקדשים על יין מבושל.
יין
מבושל הגדרתו שהרתיחוהו על גבי האש, וברכתו 'שהכל', מפני שהבישול אמנם משביח טעמו
וריחו וממתיקו, אולם הוא יוצא מהגדרת משקה ונכנס להגדרת ליפתן [=מתבל ממתק]. אבל
יינות מפוסטרים שבזמננו, אם לא הגיעו לרתיחה מותר לקדש עליהם, וברכתם 'בורא פרי
הגפן'.
מה
שכתבנו, יין מבושל הגדרתו שהרתיחוהו על האש, למדנו זאת מהלכות איסורי מזבח (ו,ט),
וזה לשון הרמב"ם שם: "ואלו הן היינות הפסולין לגבי המזבח - המתוק,
והמעושן, והמבושל באש, והמבושל בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול. אבל יין שמחממין אותו
בשמש ולא נתנה בו טעם בישול, וכן יין צימוקין, ויין מגיתו שלא שהה ארבעים יום,
ויין הדלייות, ויין כרם הנטוע בבית השלהין או בבית הזבלים, או יין גפנים שנזרע זרע
ביניהן, או יין כרם שלא נעבד - כל אלו היינות לא יביא לכתחילה; ואם הביא,
כשר". כשהזכיר הרמב"ם מבושל באש, לא חילק אם נשתנה טעמו בבישול,
ואילו כשהזכיר מבושל בשמש, חילק שאם נשתנה טעמו בבישול פסול, ואם רק מחממים
אותו בשמש ולא נתנה בו טעם בישול כשר. מדוע? מפני שלשון מבושל משמעו שמרתיחים
אותו, ולפיכך אם הרתיחו על האש, כבר פגם את איכות היין במשהו, ונפסל מהמזבח, ואילו
אם חיממו בשמש, מן הסתם לא הגיע לדרגת רתיחה, ולפיכך יש לבדוק האם התחמם הרבה עד
שקיבל טעם בישול, או שהתחמם קצת ולא נשתנה טעמו. ומכלל הדברים למדנו, שכל שלא הגיע
היין לרתיחה, עדיין אינו מוגדר כמבושל, ולא נפסל משום כך למזבח. ולפיכך ביינות
המפוסטרים שבזמננו, אם הגיעו לדרגת רתיחה פסולים לקידוש, ואם לא הגיעו לדרגת רתיחה
כשרים. וכך היתה שיטתו של מהר"י קאפח בתחילה, כפי שהורה לרב שלום נגר,
הובא בתשובות הרב קאפח (חלק א עמוד ריז).
ומה
שכתבנו שהבישול משביח את טעם היין וריחו, כך כתב הרמב"ם בפה"מ תרומות (יא,א).
לשון המשנה: "אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו רבי יהודה
מתיר מפני שהוא משביחו". וכתב הרמב"ם בפה"מ: "וידוע
שהיין כשמתבשל נחסר בבשול ומשביח טעמו וריחו".
ומה
שכתבנו שיין מבושל יוצא מהגדרת משקה ונכנס להגדרת מתבל ממתק, ולפיכך ברכתו שהכל,
למדנו זאת מדברי הרמב"ם בהלכות עירובין (א,י), שם הגדיר את היין המבושל, שדרך
העם לאכול בו פיתן, כלומר להשתמש בו כמתבל, ומכאן שיין מבושל הפך ממשקה למאכל
שמטבלים בו את הפת.
וכך
היא שיטת הרי"ף בשו"ת (סי' רצה), שמברכים שהכל על יין מבושל. וזה
לשונו: "שאלה. היין אשר ימזוג בו יין מבושל אם נוכל לברך עליו בורא
פרי הגפן או לא. תשובה. אם יהיה הרוב מן היין שאינו מבושל מברכין עליו בורא
פרי הגפן אבל אם יש הרוב מן היין המבושל מברכין עליו שהכל וזה אינו ראוי לקידוש
היום מפני שאין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח וכיון שיש
בזה מן המבושל אינו ראוי לגבי המזבח". וכך היא שיטת רבנו מנוח בדעת
הרמב"ם, כפי שכתב בהלכות חמץ ומצה (ז,י). וכך כתב ילקוט יוסף (כרך נטילת
ידים וברכות, סי' רב, הערה ז) בדעת הרי"ף והרמב"ם, שמברכים שהכל על יין
מבושל. וכך היא שיטת מה"ר יחיא קאפח, ונכדו מה"ר יוסף קאפח, כפי שביאר
בהערותיו על משנ"ת (הלכות ברכות פ"ח הערה ה), וכל מה שכתבנו כאן, הוא על
פי הערתו שם.
ומה שכתבנו שיינות מפוסטרים בזמננו אם
לא הגיעו לדרגת רתיחה מותר לקדש עליהם, כבר כתבנו לעיל שכך היתה שיטתו של מהר"י
קאפח בתחילה, כפי שהורה לרב שלום נגר, הובא בתשובות הרב קאפח (חלק א עמוד ריז),
אולם דעתו של מהר"י קאפח האחרונה, כפי שביארה בהערותיו על משנ"ת
(הלכות שבת פרק כ"ט הערה מ, והלכות ברכות פ"ח הערה ה), שאסור לקדש על
יין מפוסטר, וברכתו שהכל, ואף יין מפוסטר מוגדר כמבושל.
וזה לשון מהר"י קאפח בתשובה לרב
נגר (חלק א עמ' ריז): "... ולדעתי כל שהגיע לנקודת רתיחה נפסל לקדוש וזהו מבושל
וברכתו 'שהכל', וכמו שכתב רבנו מנוח שכן דעת רבנו, והמפוסטר כיון שלא הגיע לרתיחה אף
שהגיע ליד סולדת עדין אינו מבושל ובדיעבד כשר". [במאמר שלפנינו כתבנו שכשר
לכתחילה].
וזה לשון מהר"י קאפח בהערותיו על
משנ"ת בהלכות ברכות (פרק ח הערה ה): "... קצרו שלדבר כל יינות הדורות הללו
שהן מפוסטרים לדעת הגאונים ורבנו ברכתן שהכל נהיה בדברו ופסולים לקדוש".
***
שאל השואל:
למרות שקבלת דבריך יעשו את חיי קלים יותר,
בנושא קידושים והבדלות, ברשותך, מס' הערות.
1. לעניות דעתי הדיוק מהל' איסורי מזבח אינו מוכרח.
המושג בישול אינו מחייב רתיחה. אלא בישול הוא גדר משתנה בדינים שונים.
לדוגמא מצאנו שבישול לעניין שבת מוגדר ע"פ סוג המאכל
- תוכיח ביצה שנתגלגלה וכן קולייס האספנין.
עוד מצאנו שבהלכות מאכלות אסורות, בישול האוסר בשר בחלב הוא
זה שנותן טעם. ולאו ברתיחה תליא מילתא ותוכיח ההלכה של בשר שנפל לקדרת חלב רותחת (ולא
נאסר אלא רק אם שהה בכדי נתינת טעם).
עוד מצאנו בהלכות מעשר (פרק ה) שבישול לענין קביעת מעשר הינו
אפילו מזיגה בחמין (שאינן רותחים, כמובא בהלכה שם).
2. ניתן להסביר את ההלכה (אגב, ע"פ דרכו של
רבנו במו"נ) שהאיסור לבשל יין נובע מכך שזו היתה דרכה של ע"ז לנסך ביין חי
דווקא, משום חשיבות. ולכן הקפידו בבישול בחמה עד שישתנה טעמו, משום שאין זו דרך בישול
(בדומה למושג בישול בשבת).
3. עוד אוסיף, שאם היה זה דין דרבנן גרידא, אפשר
היה יותר בקלות לדון על היתרו, מפני הספק. אך מפני שבירור זה שייך גם לטיב יינו של
ניסוך (שלעניות דעתי הוא מהתורה), עדיף להחמיר, אם הגענו לידי ספק.
***
תשובה:
כפי שביארת בדבריך, הגדרת מבשל משתנה בהלכות
השונות על פי העיקרון שיש באותן הלכות.
בהלכות מעשר, אפילו כלי שני נחשב כמבשל (מעשר ה,טז), מפני שבחימום המאכל מראה שרצונו לאוכלו קבע אחרי תיקונו, ולפיכך מתחייב במעשר.
לעומת זאת בהלכות שבת, הגדרת מבשל היא שיכשיר
את המאכל לאכילה על ידי האש, וכלי שני אינו מבשל (שבת כב,ו), וגם כנגד המדורה כל זמן
שאין היד סולדת בדבר שמחמם אינו מבשל (שבת כב,ד). ואם הוא מקלי הבישול יתחייב גם בעירוי
מכלי ראשון, והוא יוצא דופן, כפי שביארנו בפרק ט בהערה, "בישול האסור מהתורה,
הוא שיתן אוכל על האש, או על דבר שהתחמם מהאש [=תולדות האש] כגון מתכת. והסיבה שהמערה
מים חמים מכלי ראשון על דג מליח ישן או קולייס האספנין חייב מהתורה, למרות שלא הניחם
על האש, מפני שגם ביום חול הדרך לבשלם על ידי עירוי מכלי ראשון, ולפיכך גם בשבת חייב
עליהם בכך, והם יוצאי דופן. אבל המבשל שאר דברים בכלי ראשון, כלומר שאינו מונח על האש,
אסור רק מדברי חכמים. וראה הלכה ג הערה טז שהרחבנו בכך".
בהלכות מאכלות אסורות הגדרת מבשל היא בנתינת
טעם מחמת הבישול (מאכלות אסורות ט,ח).
נשאר לנו לברר, מהי הגדרת יין מבושל בהלכות
איסורי מזבח, ובהלכות יין לקידוש בשבת, והנה הרמב"ם בפה"מ תרומות (יא,א)
ביאר לנו מהו יין מבושל, וזה לשונו: "וידוע שהיין כשמתבשל נחסר בבישול ומשביח
טעמו וריחו". כלומר שכמות היין נחסרת מחמת הבישול, שהרי היין רותח והאדים העולים
ממנו ממעיטים את כמותו, וכן משתנה טעמו וריחו של היין. נראה לי ברור, שתיאור זה מתאים
רק ליין שעבר הרתחה, ואם תירצה אמור שהרתיחוהו פרק זמן ממושך, ולא הרתחה רגעית. ואילו
בפסטור, שהוא חימום ל- 80 מעלות למשך כמה שניות, כמות היין אינה מתמעטת, ובודאי שטעמו
של היין וריחו לא משתנים, ורק אניני טעם אולי יבחינו בדבר, אבל סתם אדם בודאי לא יבחין
בכך. והנה גם בהלכות איסורי מזבח מצאנו רמז, שחימום היין הפוסל אותו הוא המשנה את טעמו
שינוי הניכר לכל, בחימום בשמש. נמצא שהוכח הדיוק שכתבנו, כדי לפסול את היין צריך שירתח.
לא הקלנו לומר שרק אם ירתח משך זמן ממושך נחשב כמבושל, אולם לא ניתן להחמיר פחות מרתיחה,
ועוד במשך כמה שניות.
וזה לשון הרמב"ן במסכת עבודה זרה
(ל,א): "ולענין יין מבושל לא פירשו לי רבותי כמה שיעור בישולו, אבל מצאתי לראב"ד
שכתב הכי אמר רבינו האי ז"ל הכי דייקו גאונים הראשונים כיון שהרתיח נעשה מבושל
ואין בו משום גילוי ולא משום יין נסך, והקבלה נקבל, אבל לפי מה שאמרו בירושלמי כאן
ובמס' תרומות שממעיטו ממדתו נ"ל שכשחסר ע"ג האור ממדתו נעשה יין מבושל ואין
בו משום יין נסך".
וזה לשון הרשב"א במסכת עבודה זרה
(ל,א): "יין מבושל אין בו משום יין נסך. באיזה בישול אמרו פי' הראב"ד ז"ל
בפסחים בשם רבינו האיי גאון ז"ל הכי דייקו גאונים ראשונים ז"ל כיון שהרתיח
נעשה מבושל ואין בו משום גילוי ולא משום יין נסך, וכן כתוב בספר תרומות אעפ"י
שחולקין בפ' כירה גבי שמן אי הפשרו זהו בישולו או לא לאחר שהרתיח על האש מותר בו מגע
עו"ג דאז קרוי מבושל לכולי עלמא. והרמב"ן ז"ל כתב שאינו קרוי מבושל
ע"י רתיחה עד שיתמעט ממדתו על ידי בישולו, מדגרסינן בירושלמי כאן ובמס' תרומות
פ' י"א אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו ממדתו, ומסתברא שאין זה כנגד קבלתן
של גאונים ז"ל שא"א לרתיחה בלא מיעוט מדה אלא שאין חסרונו אלא כפי רתיחתו,
ועוד שאין דרכן של מבשלין לבשלו כל כך מעט שלא יודע חסרון מדתו, ובירושלמי לפי שסתם
מבשלין מבשלין עד שתתמעט מדתו אמרו כן ואף על פי שסתם בישול אפילו בשאין חסרון מדתו
ניכר, וסוף דבר קבלתן של גאונים ז"ל תכריע שקבלתן תורה היא".
וזה לשון ב"י יו"ד סי' קטז:
"יין מבושל אין בו משום גילוי. פשוט שם: [בדק הבית] וכתב רבינו ירוחם (נט"ו
ח"ה אות ל קמ ע"ד) דאין נקרא מבושל עד שירתיח ופשוט הוא [עד כאן]".
***
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה